שרגא בישגדא: ביאליק Shraga Bishgada: Bialik Шрага Бишгада: Бялик

"יש כמה דברים שתמיד כדאי לדעת,

"כמו, למה, למשל, הכיכר לא מרובעת.

"ומה ההבדלים בין שוקולד לשוקולדה

"או למה מצמידים לשם כמו שרגא את ביש גדא?

"מי המציא את החשמל? -מי ביית את הגמל?

"מי צייר את המונה ליזה? -מי הגה מילה כמו 'גלידה'?

"מי טיפס על ראש ההר? -ומי גר בזנזיבר?

"מי בנה מגדל בפיזה? -מי זאת אימא של עליזה?

"מוכנים שם בנגב? מוכנים כבר בגליל?

"זה תכף בא, שלוש, ארבע, והנה זה מתחיל."

נחמד פה!

שלום וברוכים הבאים לבלוג של שרגא.

היום יש לנו בלוג מה זה מרגש, כי בכל רגע ממש

אמורה להגיע לפה חסידה, כן, כן. A stork is supposed to come here, yes, yes.

שמעתי אתמול את עירית ודני, הזוג הצעיר מהקומה הרביעית,

הם אומרים שהם מצפים לביקור החסידה, They say they are expecting a stork visit,

ושזה ממש אמור לקרות בכל רגע. And that it's really supposed to happen at any moment.

שאלתי אותם אם הקן כבר מוכן לחסידה אז הם צחקו.

הם ממש לא יודעים שכמו שבן-אדם צריך בית, חסידה זקוקה לקן. They really do not know that just as a human needs a home, a stork needs a nest.

מיד החלטתי להכין להם הפתעה. הלכתי ואספתי ענפים וזרדים

וכל מה שצריך, כדי שכשהחסידה תבוא אליהם לביקור יחכה לה קן.

החסידה היא גדולה, לכן גם הקן שלה גדול.

הנה, תראו. יפה, לא?

נשארו לי עוד... עוד כמה, כמה ענפים קטנים, ואז הקן יהיה מוכן.

נולד להם. -זאת שושי, השכנה שלי מלמעלה.

נולד להם גם לך, על... אח! שושי. -בזמן שאתה משתעשע

עם בדיחות על חסידות, לעירית ודני נולד בן. -ואו, לא נכון!

מזל טוב. -מזל טוב מאוד גם לך, שרגא.

עכשיו בטח יהיה להם פחות זמן לבוא לישיבת ועד הבית. Now they will probably have less time to come to the House committee meeting.

ואיך יהיה להם זמן בכלל לארח את החסידה?

החסידה כבר הגיעה, שרגא. -באמת? לא ראיתי שום חסידה.

לא באמת חסידה. זה ביטוי.

כשמישהו אומר שהוא מצפה לביקור החסידה

הוא מתכוון לומר שהוא מצפה להולדת תינוק. -אה, אז נולד תינוק.

זאת אומרת, זאת אומרת שלא הולכת לבקר שום חסידה.

מה פתאום?

אבל הקן לציפור בין העצים שבנית מאוד יפה.

זה לא קן לציפור בין העצים. זה קן לחסידה על רצפת הסלון.

אני יודעת, זה פשוט הזכיר לי את השיר של חיים נחמן ביאליק.

שיר של מי? -ביאליק, שרגא, לא שמעת על ביאליק?

אני לא שמעתי על ביאליק? איזו שאלה, אתה נוסע על טשרניחובסקי,

מיד ימינה, זה ביאליק. -לא רחוב ביאליק

אלא המשורר שהרחוב קרוי על שמו. לא שמעת עליו?

שוש, שוש, שוש, זה לא הזמן לדבר עכשיו על רחובות ומשוררים.

אני תקוע פה עכשיו עם קן ענק של חסידה, ומסתבר שעירית ודני

בכלל לא צריכים אותו אז מה לעשות אתו? You don't need it at all, so what to do with it?

זה דבר שהייתי רוצה לראות. -מה? -מה תעשה אתו. ביי.

הבנתם? בכלל לא הולכת לבקר שום חסידה.

"ביקור החסידה" זה בכלל ביטוי, ולעירית ודני נולד בן,

ועכשיו אין לי מתנה לכבוד התינוק. And now I have no gift in honor of the baby.

מה אני אביא להם, ומה אני אעשה עכשיו עם הקן הזה?

אולי אני אתרום את זה לאיזו תרנגולת או משהו. Maybe I'll donate it to some chicken or something.

אתם מכירים במקרה איזו תרנגולת שמחפשת קן בטעות?

אבל לתרנגולת אין בכלל קן.

קוקוריקו! סליחה, יבוא!

הי, שרגא. -הי. -שמעת שלעירית ודני נולד תינוק?

כן, שמעתי, שמעתי.

מה, וזה לא משמח? -זה מאוד משמח אותי, אבל להם נולד בן,

ואני עכשיו תקוע עם הקן הזה בסלון, כי...

כי חשבתי שהם מחכים לביקור החסידה.

אתה חשבת ש... -כן.

ובגלל זה הכנת קן במיוחד... -כן, כן, כן.

ומי אמר לך שזה לא... -שוש, שוש. -אה, בטח, שוש.

והיא גם אמרה לי שהיא ראתה קן כזה ברחוב ביאליק או משהו כזה.

אה, אתה מתכוון "קן לציפור בין העצים". Oh, you mean "bird's nest among the trees."

כן, כנראה בשדרה, אה, בין העצים. -לא, שרגא,

אני חושבת ששוש התכוונה שחיים נחמן ביאליק כתב שיר

שנקרא "קן לציפור בין העצים". -יכול להיות.

מה, הוא היה חובב ציפורים? הוא היה צפר?

לא, אבל ציפורים מופיעות בהרבה מהשירים שלו. -אה, באמת?

אז אולי יש לו רעיון מה לעשות עם הקן. -אני לא חושבת, שרגא.

הוא היה המשורר הלאומי, לא הצפר הלאומי. -אה. He was the national poet, not the national bird. -Oh.

הוא כתב את השיר הראשון שלו בגיל 19,

והוא כתב אותו כשהוא חי באירופה, וזה שיר שכולו געגועים לארץ ישראל.

קוראים לו "אל הציפור". -את יודעת עליו המון, אה? -כן.

אבל לא כמו שמריונטה יודעת עליו. -מי זאת מריונטה?

דודה של אימא שלי מצד סבא של סבתא שלי.

היא הייתה מאוהבת בביאליק, אבל הוא לא.

מה את אומרת... -שהיא הייתה מאוהבת בביאליק, אבל הוא לא.

כן, כן, את זה כבר אמרת. -מה אתה אומר?

נו, מה את אומרת, מריונטה, על מה אכתוב? על מה אני אכתוב?

תכתוב על מה שאתה מרגיש. -מה שאני מרגיש? -כן. -טוב.

מה אני מרגיש?

אני מרגיש געגועים. -או, געגועים... געגועים למי?

לאהבת נפשי. -או, איזה יופי, געגועים לאהבת נפש. תמשיך. For the love of my soul. -Oh, what a beauty, longing for soul love. carry on.

האחת והיחידה. -רק תגיד את שמה והיא שלך.

ארץ ישראל.

עוד פעם אתה והגעגועים שלך לארץ ישראל...

אולי פשוט תיסע לשם וזהו? -איך, מריונטה?

התעופה רק בתחילת דרכה, ואונייה זה יקר. גם לוקח המון זמן. The airport is just beginning, and a ship is expensive. Also takes a lot of time.

ציפור, מריונטה. -נו, אז מה?

ציפור, קיצי קיצי, ציף ציף, ציף ציף.

שלום רב שובך, ציפורה נחמדת, מארצות החום אל חלוני.

מה זה, התחלת לדבר עם ציפורים פתאום?

הי, ציף ציף, ציף ציף, ציף ציף, ציף ציף.

אל קולך כי ערב, To thy voice that evening,

מה נפשי כלתה בחורף בעוזבך מעוני. What a soul I spent the winter in leaving you out of poverty.

אח, מריונטה, יצא לי שיר! סוף כל סוף יצא לי שיר געגועים

לאהבת נפשי, לארץ ישראל, והכול בזכות הציפור הנחמדה הזאת.

מה את אומר... מריונטה, מריונטה?

כנראה פגעתי בציפור נפשה.

הוא באמת כתב שירים נפלאים, הביאליק הזה.

הי, תגידי, אולי אני יכול למצוא איזה שיר-מתנה להולדת תינוק?

רעיון טוב.

אה, "הכניסיני תחת כנפך" זה גם שלו? -כן. Oh, "put me under your wing" is his too? -Yes.

"הכניסי תחת כנפך", אה, כן.

שמת לב שגם בשיר הזה הוא מדבר על ציפור?

לא, דווקא בשיר הזה הוא מדבר על אישה.

אישה עם כנפיים. -לא, הכנפיים הן מטפורה.

רע? מה "מטפורה"? מה רע בכנפיים?

לא, שרגא, מטפורה זה לא רע.

מטפורה זה כשלוקחים מאפיינים של דבר אחד כדי לתאר דבר אחר.

למשל, בשיר הוא מבקש מהאישה שתיתן לו הגנה ומחסה For example, in the song he asks the woman to give him protection and shelter

כמו שציפור נותנת הגנה ומחסה לגוזלים שלה.

אה, אני מבין, זה בכלל לא קשור לתינוק חדש. -לא נראה לי. -אה.

אז אין מתנה לתינוק, יש רק קן לחסידה.

שרגא, אולי תכתוב אתה שיר. -מה, כמו ביאליק?

כן, גם לך יש כישרון לכתיבת שירים, נכון? -בטח, זה הרי הכישרון שלי.

חוץ מכדורגל, ציור, ניהול בלוג, פיסול, בישול,

סריגה, המצאת פטנטים. -נו, אז קדימה, תכתוב להם שיר בעצמך.

עם מטפורה? -אתה יכול לנסות. -בואי נראה.

"לעירית ודני". התחלה טובה, לא? -מצוינת.

"לעירית ודני, הכניסיני תחת כנפך". מה את אומרת?

זה קצת כמו השיר של ביאליק. -כן, אבל אמרת עם מטפורה.

אתה יכול להשתמש במטפורה אחרת. -לא, לא, לא,

אני לא יכול לכתוב בלחץ כזה. אין מה לעשות, נטע, I can not write under such pressure. There's nothing to do, Neta,

אני תקוע פה עם קן של חסידה בלי חסידה,

ובלי מתנה בשביל עירית ודני.

דרך אגב, שרגא, ידעת שביאליק לא זכה לביקור החסידה? By the way, Shraga, did you know that Bialik did not receive the stork's visit?

באמת, גם הוא ציפה לחסידה שלא הגיעה?

יו, הבנתי. אה, באמת? לביאליק לא היו ילדים? -נכון.

על מה אתה חושב, חיים נחמן, על אהובתך היחידה, ארץ ישראל?

לא, על הציפור. אני לא מבין לאן היא נעלמה.

מה, מה כבר יכולה לעשות ציפור? היא בטח הלכה לבנות קן

ולהטיל ביצים איפה שהוא, מה. And lay eggs somewhere, what.

מעניין, "קן לציפור בין העצים, Interesting, "A bird's nest among the trees,

"ובקן לה שלוש ביצים.

"ובכל ביצה, הס פן תעיר, "And in every swamp, Hes Pen will wake up,

"ישן לו אפרוח, אפרוח זעיר." "He has a chick, a tiny chick."

זה טוב.

מריונטה, תגידי, את שתלת את הפרח הזה בעציץ?

כן, מה לא בסדר?

הוא נורא עצוב. את לא רואה? -מי עצוב?

הפרח, הפרח, "מן החלון פרח עציץ, כל היום הגנה יציץ. The flower, the flower, "From the window a flower pot, all day protection will peek.

"חבריו שם בגן, הוא לבדו עומד כאן." "His friends there in the garden, he alone stands here."

מה זה כל השירים האלה פתאום, חיים נחמן?

אלה שירים לילדים. -נו, ומה רע בכך? -אבל אין לך ילדים.

אולי יהיו לי יום אחד ילדים. Maybe one day I'll have kids.

וחוץ מזה, בארץ ישראל יש המון ילדים שיוכלו ליהנות מהשירים שלי.

ולא חשבת אף פעם להתחתן ולהקים משפחה משלך? And you never thought about getting married and starting your own family?

יום אחד אני אתחתן, מריונטה. -באמת? -כן.

עם מניה. With stock.

טוב, נמאס לי, אני הולכת. Well, I'm tired, I'm going.

איפה החבאתי את הסוס שלי? -רוץ, "רוץ, בן סוסי, רוץ ודהר!

"רוץ בבקעה וטוס בהר.

"רוצה, טוסה יום וליל..."

וקח את מריונטה כמה שיותר רחוק מפה.

רגע, השורה האחרונה, החרוז לא מי יודע מה.

יום וליל, רוץ וקח את מריונטה לעזאזל.

לא, "לארץ ישראל". "ארץ ישראל" יותר טוב מ"עזאזל", זה בטוח.

סוף סוף נפטרנו מהמריונטה הזאת.

שרגא. -כן? -שרגא! -כן, שושי, שושי.

תדע לך שזה לא יפה שלא ירדת להגיד מזל טוב לעירית ודני,

הם מאוד ייעלבו. -למה? -זהו, אני את שלי אמרתי. להתראות.

להתראות, שוש. ואין שום בעיה,

כי בדיוק התכוננתי הרגע לרדת למטה לעירית ודני

ולתת להם את המתנה. -מה, יש לך מתנה?

בטח. כמו המתנה שביאליק נתן. -איזו מתנה ביאליק נתן?

שירי הילדים של ביאליק היו המתנה שהוא נתן לילדי ישראל,

למרות שלו עצמו לא היו ילדים. -אה, והמתנה שלך?

קן של חסידה, למרות שלי עצמי אין חסידה.

אבל מה עירית ודני הולכים לעשות עם קן של חסידה?

נטע! היא לא מבינה כלום, הנטע הזאת.

זאת מטפורה, היא לא הבינה את זה.

תראי, הקן של החסידה זה מטפורה לזה שאני מאחל להם

קן משפחתי חמים ואוהב ומוגן כמו קן של ציפורים.

אה. -כן. -שרגא, ממש יפה. -נכון יפה? -כן.

עכשיו תעזרי לי לנקות פה. יש.

וניקח את הזה, נביא להם את זה מתנה.

את רוצה לבוא גם? -כן, למה לא?

טוב, אז תשאירי את הלכלוך. -או-קיי. Okay, so leave the dirt. -Okay.

תמלול: סדו פראלטה-שביט

ייעוץ לשון לכתוביות: רווית ליגום

הפקת כתוביות: אולפני אלרום