שרגא בישגדא עונה 4: דון קישוט
"יש כמה דברים שתמיד כדאי לדעת,
"כמו, למה, למשל, הכיכר לא מרובעת.
"ומה ההבדלים בין שוקולד לשוקולדה
"או למה מצמידים לשם כמו שרגא את ביש גדא?"
מי המציא את החשמל? -מי ביית את הגמל?
מי צייר את המונה ליזה? -מי הגה מילה כמו "גלידה"?
מי טיפס על ראש ההר? -ומי גר בזנזיבר?
מי בנה מגדל בפיזה? -מי זאת אימא של עליזה?
"מוכנים שם בנגב? מוכנים כבר בגליל?
"זה תכף בא. שלוש, ארבע, והנה זה מתחיל."
נחמד פה!
שלום וברוכים הבאים לבלוג של שרגא. זה אני!
יודעים איזה בלוג היום?
היום הבלוג התשעים ותשעה של שרגא בישגדא.
כן, כן, מחר אני הולך לשדר בלוג חגיגי במיוחד:
את הבלוג המאה של שרגא בישגדא.
יהיו מלא הפתעות!
מזל טוב, שרגא'לה.
מזל טוב שרגא'לה מאוד גם לך, עליזה.
להכין לך למחר מסיבת הפתעה או משהו?
לא, לא, לא, תודה. אני מכין בלוג שלם במיוחד לאירועי מחר.
לא יהיה לי זמן להיות מופתע.
איך שאתה רוצה. -לא, באמת, עליזה,
את יודעת שבכל פעם שאני מופתע,
מיד עולה לי החום ליום-יומיים?
טוב, אני מזכירה לך שאמרת מה יהיה בבלוג מחר,
אבל עוד לא אמרת מה יהיה היום.
צודקת. תודה, עליזה.
היום אני אלמד אתכם איך עושים פופקורן
כדי שמחר תוכלו לצפות בבלוג המאה
כשאתם אוחזים קערת פופקורן.
אז שימו לב, הכלים שצריכים כדי להכין פופקורן הם קודם כול
שקית עם פופקורן שיש לי כאן,
מיקרוגל
וקערה שאליה נשפוך את הפופקורן המוכן.
מה זה? איפה הקערות שלי?
פופקורן! מיקרוגל!
יבוא!
היי, שרגא. -היי.
שרגא? -כן.
מה אתה עושה?
נטע, אולי את יודעת איפה הקערות?
הקערות? -הקערות, הקערות.
אני מחפש את הקערה הצבעונית לפופקורן.
גם הקערה לסלט נעלמה. מה זה, כל הקערות נעלמו?
נעלמו.
כן, נעלמו. זה מה שאמרתי, נעלמו.
שאלתי אם את יודעת איפה הן.
אף פעם לא שאלת אותי שאלה כזאת, שרגא. -מה?
כי אף פעם הן לא נעלמו.
ודווקא היום אתה שואל אותי על הקערות?
כי הן נעלמו דווקא היום, ורציתי ללמד את הצופים
איך מכינים פופקורן. למה?
דווקא היום? היום אני לא יודעת איפה הקערות.
ומחר תדעי? -יכול להיות.
הכול בסדר, נטע? -מצוין. למה, מה?
לא יודע, כי את מתנהגת באיזה... באיזה...
אוי, מה זה הארגז הזה, נטע? -ארגז. למה?
למה? -מה?
יש עוד אחד למטה, הוא היה לי קצת כבד.
אתה יכול לעזור לי איתו? -בסדר.
רגע, שנייה, אבל אני בדיוק באמצע הבלוג.
אוי, באמת? -את נראית מצוין.
תודה. טוב, עד שתביא את הארגז מלמטה,
אני אחפש את הקערות, טוב?
טוב. כבר חוזר.
איזה ארגז עוד יש למטה?
אין עוד ארגז למטה מאוד גם לך, עליזה.
אני הייתי חייבת לסלק אותו
כדי להחביא את הארגז עם הנורות הצבעוניות ולדבר איתך.
אני כבר לא יכולה לשקר לו, עליזה.
הוא גילה את כל העניין עם הקערות שלקחנו לכיבוד,
ועכשיו הוא גילה על הארגז.
אולי פשוט נחגוג לו בלי הפתעה?
בלי הפתעה זה לא שווה.
אז נפתיע אותו מחר. מחר יום בלוג המאה.
מחר הוא יצפה לזה. היום ההפתעה תהיה כפולה ומכופלת.
אז תקראי לו אלייך, כי אני חייבת להתקין את הנורות הצבעוניות,
וכבר אין לי רעיונות לשקרים בשביל ההפתעה הזאת.
בסדר. אני אחשוב על משהו.
ותעזבי את הבלון, עליזה. ננפח אותם אחר כך.
כשאני מנפחת בלונים אני חושבת הכי טוב.
לא מצאתי שום ארגז למטה.
טעיתי, היה רק אחד. סליחה.
את קצת מוזרה היום, שתדעי לך, נטע. כן.
מצאת את הקערות בינתיים? -אוי. -מה אוי?
מה? -פשוט... -מה?
קערה ירוקה היא טובה?
קערה ירוקה היא טובה מאוד גם לך, עליזה.
יש לי לתת לך אם אתה רוצה. תבוא לקחת.
מה זה? עליזה?
למה את מנפחת בלונים?
מה? -מה "מה"? אני שאלתי למה את מנפחת בלונים.
לאיזו מסיבה את מנפחת את הבלונים האלה?
למה מסיבה? -אף אחד לא דיבר על מסיבה, שרגא.
אז למה הבלונים? -לבדיקת מעבדה.
אני מנפחת את הבלון, שולחת אותו למעבדה
בשביל בדיקת אוויר.
בלון לבדיקה? מה, את חולה, עליזה? -לא.
מעולם לא שמעתי על בדיקה כזאת.
לי זה נראה יותר כמו הכנות למסיבה.
אוי, נו באמת, אתה רואה טחנות רוח ומדמיין ענקים.
מה? מה?
איזה טחנות רוח? על מה היא מדברת?
אם תרצה את הקערה הירוקה, תבוא לקחת. -בסדר.
רגע, רגע, רגע, רגע, מה קורה היום לכולכן? מה קורה פה?
מה? -מה? אתן מתנהגות נורא מוזר.
מה פתאום. -"מה פתאום" את אומרת לי.
אם בלוג המאה היה היום, הייתי בטוח שאתן מכינות לי מסיבת הפתעה,
אבל היום הבלוג התשעים ותשעה. -נכון. -נכון, נכון.
אז מה כל העניין הזה עם טחנות רוח?
מה זה ענקים? על מה אתם מדברים?
עליזה התכוונה שאתה כמו דון קישוט.
מי? -דון קישוט. הוא היה גיבור ספרותי
שהמציא הסופר הספרדי סרוונטס.
עשו ממנו גם מחזמר, "איש למנשה".
המיוחד בדון קישוט זה שהוא היה חווה את המציאות דרך הדמיון שלו.
לא הבנתי כלום.
מה שעליזה אמרה, נו. נגיד, דון קישוט ראה מולו טחנת רוח
ודמיין שאלו ענקים עם ארבע זרועות שרוצים להתנפל עליו,
בדיוק כמו שאתה ראית את עליזה מנפחת בלונים,
ודמיינת שהיא עושה הכנות למסיבת הפתעה.
והארגז? גם את הארגז דמיינתי?
איפה הוא? איפה?
איזה ארגז? -זה שהיה...
שהיה פה, לא? היה פה?
אני ירדתי להביא...
רגע, רגע, רגע, אחרי זה הלכתי להביא עוד ארגז ולא מצאתי אותו.
לא חשוב, לא חשוב. אני ארד להביא מעליזה קערה.
אני רוצה עוד ללמד את הצופים איך להכין פופקורן היום.
הכי טוב.
טוב, בינתיים אנחנו נראה את דון קישוט
ונושא הכלים שלו סנצ'ו פנצ'ו.
סנצ'ו פנטה, שכני היקר,
זהו, אני מוכן להיאבק, לצאת להיאבק למען הצדק,
להגן על כבודה של אהובתי!
הכול מוכן. שיהיה לך בהצלחה.
לא, לא, לא, אתה בא איתי. כל אביר זקוק לנושא כלים נאמן כמוך.
אבל אני... -אין "אבל".
וגם אכבוש לנו חבל ארץ ואמנה אותך למושל.
אותי? -כן, אותך.
אני איתך, אני איתך. נגד מי נלחמים היום?
בששת השודדים שפגשנו אתמול בטירה.
אתמול? -כן.
אתמול היינו בפונדק. -אלה שניסו לחטוף את דולצינאה שלי, נו.
דולצינאה? מוזגת המשקאות בפונדק?
מלכת הטירה האצילה והנשגבת,
אהובתי האחת והיחידה!
אבל אפילו לא החלפתם מילה.
האהבה אינה זקוקה למילים, סנצ'ו.
ואם מדובר בששת החברים שפגשנו אתמול בפונדק... -כן?
אז הם בסך הכול שכנים מהכפר.
עזוב שטויות. מה קרה לך, סנצ'ו?
אחריי, סנצ'ו!
אל תשכח את הכובע.
אחריי!
קדימה!
מה זה?
אתה מתחיל איתי?
המשקוף ניסה להתנקש בחיי.
אחריי!
גם אתה?
אחריי.
עליזה, סיימתי. -עליזה סיימתי מאוד גם לך, נטע.
הוא עולה. אני אעלה קצת אחריו ואביא את הבלונים והעוגה.
ויוסי, יוסקה ויוסלה? -הם יבואו בסוף.
לא רציתי שהם יגנבו לנו את ההצגה.
אוף! העליזה הזאת. ראית כמה זמן היא החזיקה אותי?
לחלוץ נעליים לפני שנכנסים הביתה,
מוציאים את הקערה רק עם כפפות,
ואחר כך צריך לחטא את הכפפות.
אמרתי לה: "תביאי לי את הקערה ליד הדלת",
אז היא אמרה שהיא לא יכולה לקום מהכורסה.
ולמה היא לא יכולה לקום מהכורסה? -למה?
כי היא רואה שרגא בישגדא. -הגיוני.
איזה הגיוני? אבל שרגא בישגדא בכבודו ובעצמו מגיע אליה הביתה.
למה שלא תביט בי? היא יכולה לעזור.
טוב, את יודעת מה? יש לי הרגשה
שהיא מכינה הפתעה למחר.
ראיתי אצלה במקרה, במקרה,
שקית עם כל מיני סוכריות מכל הסוגים, כולל סוכריות נחש.
חשבת שראית. -חשבת שראית מאוד גם לך, עליזה.
זאת הייתה שקית זבל ולא שקית סוכריות. -מה?
אתה מאוד דון קישוט היום, שרגא.
אתה רואה דברים ומחליט שהם דברים אחרים,
כמו שדון קישוט דמיין שהנערה הכפרית מהפונדק
היא בעצם אצילה ספרדייה.
בדיוק. אתה מדמיין.
באמת? -כן. -רגע, רגע, רגע.
אבל טעמתי את סוכריות הנחש. -מהזבל?
אוי, לא.
ודרך אגב, חיטאת את הכפפות היטב,
אבל שכחת פה את הקערה. -מה?
אוף, אני כבר כמעט בכלל לא מתפקד.
רגע, רגע, נטע, מה דון קישוט עשה בשביל לצאת מהמצב הזה?
לפי המחזמר, כשדון קישוט יצא לדו קרב נגד אביר המראות... -כן?
הוא ראה את ההשתקפות שלו דרך השריון של האביר.
זאת הייתה הפעם הראשונה שהוא בעצם ראה את עצמו במראה
והבין כמה מגוחך הוא.
הוא היה כל כך מזועזע מהמראה שלו, שהוא נהיה חולה.
רוצה לראות?
לא. את תראי להם בינתיים, אני אלך להביא את הקערה מעליזה.
אני חייב ללמד היום איך מכינים פופקורן.
באמת, תכננתי את זה. אוף!
מרק אבירים לאביר.
גם אתה צוחק עליי, סנצ'ו? -חס וחלילה, אדוני.
שום "אדוני". אני בסך הכול השכן המגוחך שלך, סנצ'ו.
למה לא אמרת לי כמה מגוחך אני?
הייתי צריך לראות את דמותי בראי כדי לדעת.
בעיניי, דון, תמיד היית אביר.
אז אתה משוגע.
רגע, רגע, רגע, אז מה אתה בעצם אומר?
שלא תכבוש חבל ארץ ולא תהפוך אותי למושל?
נראה לך שהייתי יכול?
אבל זה נתן לי תקווה, וזה אבירי לתת תקווה.
הבטחת, וכאביר אתה צריך לקיים.
לא, לא, לא כאביר. כבן אדם.
צודק! תביא לי את השריון ואת החרב.
יוצאים לדרך! -יש!
זהו, הכול מוכן.
עוד לפני ששרגא ירד להביא את הקערה,
עליזה כבר הוציאה הכול מהבית שלה ו...
הוא עולה. -הוא עולה מאוד גם לך, עליזה.
בואי, הכול מוכן. -אני באה.
יום הולדת תשעים ותשע שמח, שרגא!
תודה.
לא שמת לב לעוגה? -שמתי לב לעוגה!
איך שנכנסתי ישר ראיתי שיש כאן עוגה,
אבל הייתי בטוח שאני מדמיין, כמו דון קישוט.
רגע, רגע, רגע, ואלה... אלה הקערות שלי. -נכון.
עם כל מיני פיצוחים. איזה יופי.
ואלו נורות צבעוניות.
וואו, וואו! ראיתי אותן...
ראיתי אותן מקודם, אבל הייתי בטוח שאני מדמיין.
אני לא מדמיין, נכון?
"יום הולדת לבלוג של שרגא,
"יום הולדת לבלוג של שרגא,
"יום הולדת לבלוג של שרגא..."
"שרגא זה אני."
איזה כיף, איזה כיף. תודה רבה, ממש מרגש.
איזו הפתעה. הפתעה? אימא'לה, אוי לא.
אוי לא, עולה לי החום.
אמרתי לכן שהפתעות מעלות לי את החום ליום-יומיים.
עליזה, צריך לדחות את הבלוג החגיגי.
אני לא אצליח לעשות אותו, אני רותח.
רגע, רגע, רגע, אולי אני רק מדמיין שיש לי חום?
איזה כיף! איזה כיף, יום הולדת תשעים ותשעה.
תכתוב: מורן פרידמן
ייעוץ לשון לכתוביות: מיה בסטר-קינן
הפקת כתוביות: אולפני אלרום
