עיר המספרים 🔢 | עונה 2 | פרק 17 - מדוזת המשאלות
היי, אני רוצה בבקשה מסטיק אחד.
אני לא יכולה, מצטערת, נשארו לי רק עוד עשרה מסטיקים.
מה? עשרה מסטיקים? זה המון.
ממש לא. -ממש כן. יש לך עשרה מסטיקים ואנחנו חמישה.
אז אם תתני מסטיק לאפס הכלב, לאחד התינוק, לחששתיים, לחמחמש ולי,
יישארו לך חמישה מסטיקים.
נכון, אבל אתם יודעים עד כמה אני קשורה אליהם.
רק אני יודעת לעשות מהמסטיק בלון ולעוף איתו.
וזה גם הדבר הכי טעים בעולם.
צריך לדעת לכבד חברים, אפילו במשהו שאוהבים מאוד.
כן? גם אתה בעצמך לא היית נותן לי משהו שאתה אוהב ממש.
ממש לא נכון, אני תמיד נותן.
כן? אז תן לי עוגייה.
סוכרייה.
אופניים.
חיילי באולינג.
שמש.
איך אני אתן לך את השמש? -אתה רואה? אתה לא תמיד חולק.
אחת...
שתיים...
שלוש, ארבע, חמש...
היי, שכחנו את אפס!
"בין תשע הענן לבין עצים מרובעים
"שוכנת עיר קסומה, עיר המספרים
"בעיר הזאת אין רגע של שלווה
"בגלל החבורה הכי הכי שווה
"אם יש הרפתקה, הם שם וזה ברור
"יחד הם שווים יותר, זה כוח החיבור
"מוכנים לכיף כפול? בואו, חברים
"קפצו איתנו לעיר המספרים"
לילה טוב, מסטיקים אהובים שלי.
אל תדאגו, אני לעולם לא אתן אתכם למישהו אחר.
שלושי, אני ותינוק אחד יכולים לעשות סיבוב בסירה שלך?
לא, כי אתם לא מכירים אותה טוב כמוני.
קיבלת אותה אתמול, וחוץ מזה, כבר השטנו סירות המון פעמים.
אבל לא כמו שלי. התאימו אותה בדיוק בשבילי.
זאת בעיה אמיתית, לתת לכם אותה.
מצטערת, ניסיתי, בחיים אין סיכוי שהיא תחלוק איתנו משהו.
אוי, אני לא מאמין, שכחתי להביא קרם הגנה.
אני אשמח לתת לך את שלי,
אבל רק שתדע שקרם ההגנה שלי הוא מספר שתיים.
אני חושש שזה חלש מדי בשבילך.
לפי עוצמת השמש היום, לדעתי זה מספיק.
היי, ארבע.
מה? -מה "מה?"
היי, שלוש.
מי קרא לי "שלוש"?
אף אחד. אולי את מדמיינת מהחום.
היי, שתיים.
פתאום התחלתם לקרוא לי "שתיים"?
על מה אתה מדבר? מי קרא לך "שתיים"?
הרגע שמעתי שאתם קוראים לי ככה.
אח... עם המזל שלי... על איזו חבורה נפלתי?
וואו, מדוזה מדברת!
וואו, מספר ששומע.
כמעט התייבשתי פה עד שגיליתם אותי.
מה את עושה פה? -מכינה סליים.
"מה את עושה פה?" הגעתי הנה בטעות.
בואו נגיד שנסחפתי.
אתם מוכנים בבקשה להחזיר אותי למים?
ברור שנחזיר אותך!
אוי, הצילו, אני לא יודעת לשחות!
סתם...
תודה רבה לכם.
מכיוון שעזרתם לי, אני רוצה לתת לכם לבקש משאלות,
לפי מספר הזרועות שלי.
משאלות הן לא משהו שיש רק לדג זהב?
נו, ממי הוא למד את זה?
אבל כמה זרועות יש לך?
תמנו אותן וכך תדעו כמה משאלות יש לכם.
אני אמנה.
אחת...
שתיים...
שלוש...
ארבע...
חמש...
שש...
שבע...
שמונה...
שמונה זרועות, כלומר המשמעות היא שמונה משאלות.
נכון, שמונה בקשות בדיוק.
למה לא אמרת מראש שזה שמונה, במקום לתת לי להיצרב?
אני אמנם מדוזה, אבל יש לי זיכרון של דג.
רגע, כמה אמרת שיש לי, שמונה? אולי תמני שוב?
לא, לא, זה שמונה. שמונה בטוח.
אז קדימה, התחילו לבקש משאלות.
אתם יודעים שמדוזה עשויה מתשעים וחמישה אחוזים מים,
וחמישה אחוזים חוסר סבלנות?
יופי, אפס, בזבזת משאלה ועכשיו נשארו לנו רק שבע משאלות.
חששתיים, צדקת, באמת קרם השיזוף שלך חלש.
שורף לי מאוד.
הלוואי שהייתי קצת פחות שרוף עכשיו.
חמחמש, בזבזת עוד משאלה!
עכשיו נשארו לנו רק עוד שש משאלות!
קיבלנו שמונה משאלות ממדוזה כי עזרנו לה לחזור למים.
אני הולך לבקש מערכת הגברה ואופניים.
חששתיים, היו לנו שש משאלות, ועכשיו ביקשת שני דברים!
זה אומר שנשארו לנו רק עוד ארבע משאלות!
רק התלבטתי.
תתלבט בלב. כל משאלה שלך מתגשמת.
הלוואי שהפה שלך היה מלא פופקורן.
אוי לא! נשארו לנו רק שלוש משאלות!
לדעתי, הוא אומר...
"הלוואי שהייתה לי כוס מים".
תודה.
נתתי לכם שמונה משאלות. עד עכשיו כבר ביקשתם שש.
נשארו לכם עוד שתי משאלות אחרונות.
שלושי, רק לך ולתינוק אחד נשאר לבקש משהו.
אני לא מוצאת את המסטיקים שלי. אני חייבת אותם עכשיו.
הם עוזרים לי להחליט.
נשארה עוד בקשה אחת ואחרונה.
איפה המסטיקים שלי?
שלושי, קדימה, תורך. -אני לא מוצאת את המסטיקים שלי, מי ראה אותם?
אני אבודה בלעדיהם. אני צריכה דחוף את המסטיקים שלי.
תבקשי משהו, אני חייבת לזוז!
אני לא מוצאת את המסטיקים שלי.
הם אבדו לי וכולם כל הזמן רוצים את המסטיקים שלי.
אוף, למה אין יותר מסטיקים?
הלוואי שכל עיר המספרים תהיה מסטיק אחד גדול.
שלום.
אוי, אני לא מאמינה שזה באמת קרה.
לאן נעלם חששתיים?
הנה הוא, קבור מתחת למסטיק!
נדבקנו למסטיק, אי אפשר ללכת.
כל העיר מסטיק אחד גדול! זה אסון!
מה עשיתי? כולם עכשיו תקועים במסטיק בגללי, ולא יכולים ללכת.
אולי נבקש מהמדוזה לבטל את המשאלה?
אי אפשר לבטל! היא כבר עמוק במים!
או במסטיק.
מה נעשה עכשיו?
בואו ננסה לצאת מהמסטיק בכל זאת.
אוף, עכשיו גם לא יהיו לנו מים קרים. כל הקרח נשפך מהצידנית.
היי, תראו, הקרח הקפיא את המסטיק וגרם לו להיות מוצק ולא דביק!
אני הולכת כאן בלי שאני נדבקת!
בואו נפזר קרח. ככה נגיע לחלץ את חששתיים.
לדעתי, זה כבר קפא. אולי תנסה?
למה אני? נסי את.
אתה פיזרת, אתה תנסה.
אני פיזרתי ואת תנסי. -חמחמש, קח אחריות!
אתה פיזרת את הקרח. -אבל למה אני צריך לעשות את זה? את צריכה לפזר.
טוב, זה נראה לי מוכן.
חששתיים, אתה בסדר?
אני חושב שכן, מקווה שלא יהיו לי חורים בשיניים מרוב מסטיק.
לפחות אתה מריח טוב.
אבל איך נציל את כל העיר? הקרח הזה לא יספיק.
יש לי רעיון. המפעל בעיר המספרים.
הוא מייצר קרח לארטיקים. יש שם כמות אדירה של קרח.
רעיון מצוין! אבל איך נגיע לשם?
הקרח מהצידנית הפשיר כולו.
אני מציע שכל אחד ייתן את מה שיש לו, כדי שנוכל לדרוך עליו ולהגיע למפעל.
אני יכול לתת את האבטיח שלי.
צריך לבדוק את מרחק הצעדים מכאן למפעל הארטיקים.
בואו נראה לכמה חתיכות אפשר לחתוך את האבטיח.
אחת, שתיים, שלוש, ארבע,
חמש, שש, שבע, שמונה,
תשע, עשר!
המרחק למפעל הארטיקים הוא עשרים צעדים,
ויש לנו עשר חתיכות אבטיח, כך שכל חתיכה נותנת לנו צעד.
זה אומר שעשר הוא בדיוק חצי מעשרים. האבטיח יספיק לנו לחצי דרך.
קדימה, בואו נתחיל ללכת. חייבים להציל את עיר המספרים!
זהו, אין עוד חתיכות של אבטיח.
מה נעשה עכשיו? אני נתתי את האבטיח שלי.
ואני נתתי את כל הקרח מהצידנית.
תינוק אחד, לא עכשיו. אנחנו מנסים לחשוב פה.
תינוק אחד, סבלנות, נמצא פתרון.
אני חושבת שתינוק אחד מסמן לנו על החיתול שלו.
איך לא חשבנו על זה? נוכל להחליק על החיתול.
נקשור אותו לחבל ובכל פעם נחזיר אותו.
רעיון גדול, תינוק אחד.
רגע, החיתול נקי, נכון?
קדימה, בואו נעשה את זה.
קדימה, תינוק אחד, אתה תהיה הראשון.
תינוק אחד הגיע. קדימה, חששתיים, עכשיו תורך.
אנחנו כבר ממש קרובים למפעל אבל הכול פה מלא עצים.
איי, הראש!
מעולה!
מה מעולה, שנפל לי תפוח על הראש?
לא, אבל זה נתן לי רעיון מצוין.
מכירים את טרזן? -בטח.
טרזן ילד הג'ונגל, שעובר מעץ לעץ רק בעזרת השורשים.
בדיוק, שורשים!
או במקרה שלנו, מסטיקים.
אבל טרזן גם יודע לדבר עם חיות ואנחנו לא.
הרגע דיברת עם מדוזה.
נכון, צודקת.
אז קדימה, נעבור כמו מסטיק טרזן מעץ לעץ.
ככה נתקדם בלי להידבק.
אני הראשונה, שאוודא שזה באמת חזק.
זה בטוח! עכשיו תורכם.
אנחנו כל כך קרובים. כבר השתמשנו בכול.
כל אחד נתן את מה שהיה לו.
כמעט בכול.
בסירה שלי עדיין לא השתמשנו.
אבל לא רצית שנשתמש בה.
נכון, אבל זה חשוב יותר מלשמור את הסירה לעצמי.
יהיה מסוכן לחזור.
לא בטוח שבמקומות שעברנו בהם, המסטיק עדיין קפוא.
בשביל חברים כמוכם, שווה להסתכן,
וזה גם הצ'אנס היחיד שלנו.
תינוק אחד, אני צריכה את החיתול שלך, בבקשה.
שלושי, תעשי את זה בזהירות.
כמה זמן עבר? -לדעתי היא כבר הייתה צריכה לחזור.
אני מקווה מאוד שהמסטיק לא הפך לנוזלי שוב.
שלום, חברים, חזרתי!
יש!
סוף סוף הגענו! -בואו ניכנס פנימה!
אי אפשר, הדלת נעולה. היא נפתחת רק על ידי זיהוי מספר,
וגם כל החלונות סגורים. -הכול אבוד!
לא נוכל להיכנס להביא קרח מהמפעל!
כל העיר תישאר תקועה לנצח במסטיק!
כל הדרך שעשינו עד כאן, הייתה לשווא.
רגע, יש על הדלת מצלמה שמזהה מספרים, נכון?
אנחנו צריכים לחשוב מי בא למפעל הארטיקים בכל יום.
אני יודעת, שמונה מהמכולת.
היא מגיעה יום יום לקחת את הארטיקים למכולת שלה.
אם כך, אני וחמחמש נתחבר,
והמצלמה תזהה אותנו בתור שמונה, והדלת תיפתח.
רעיון מצוין, שלושי!
חברים מתחברים!
חמש... -ועוד שלוש. -שווה...
שמונה!
בואו נחפש את המקרר של הקרח.
קצת קר פה. -מעניין למה.
מהר, נמלא את הסירה שלי בקרח ונצא לפזר אותו בכל העיר.
אנשים תקועים במסטיק. צריך להזדרז!
אנחנו בינתיים ננסה להוציא את הקרח דרך הארובה
ואז הוא יעוף ויתפזר בכל עיר המספרים.
רעיון מצוין, בהצלחה.
בהצלחה גם לך, שלושי. אנחנו שמחים שחזרת לחלוק איתנו.
המסטיק!
וואו, מזל שזה היה רק חלום.
חברים, קחו כמה מסטיקים שאתם רוצים.
מהיום, אני אחלוק איתכם כל דבר שיהיה לי.
וואו, בחיים לא חלמתי שזה יקרה.
אני דווקא כן חלמתי,
והבנתי שחברות חשובה יותר מכל דבר אחר,
ואם חולקים דברים, אפשר ליהנות ולהצליח הרבה יותר.
שמחים שאת חושבת ככה, שלושי.
היי, זו לא מדוזה שם?
לא!
