תורת המשחקים - פינג פונג
שלום לכם וברוכים הבאים לעוד פרק בסדרה "תורת המשחקים",
שבה אנחנו מתחקים אחר מקורותיהם
של המשחקים וענפי הספורט בעולם כולו.
והפעם סוג ספורט שרשום בטאבו על שמה של סין.
לא שהוא נולד כאן, הוא נולד בכלל באנגליה,
אבל רב מרגלים הביא אותו לכאן,
ומאו צה טונג עצמו אימץ אותו בחום
ואפילו השווה אותו לנשק גרעיני.
בהמשך נראה שגם לראש הגרמני יש מה לתרום בנושא,
אבל בינתיים אנחנו כאן, בעיר האסורה,
עם ענף ספורט שנקרא ויף-ואף,
או כפי שקוראים לו, גוסימה,
או כפי שאתם קוראים לו, פינג-פונג.
"לכל אדם יש זיכרונות כספר,
"יומן חרוט על לוח..."
זה אחי הגדול בוני.
כשגדלנו בירושלים היינו משחקים בלילה פינג-פונג
על שולחן האוכל בחדר האוכל שלנו בבית,
זה השולחן האמיתי,
כשההורים שלנו היו בעבודה וסבתא שלנו מומה,
כרגע בתמונה על הקיר, לא הייתה שומעת כבר.
הרשת הייתה מילון בן יהודה הגדול.
המטקות היו ספרים של דובנוב, "דברי ימי עולם".
על השולחן כוסות ויסקי שגנבנו מהסטאש של אימא,
וכדור פינג-פונג דווקא היה לנו.
לא תמיד.
לפעמים לא היה, ואז שיחקנו עם קלמנטינה.
לא הלך.
קלמנטינה לא מומלץ.
מה שמפתיע הוא שכמעט צדקנו,
למרות שהיינו תימנים עם נגיעה של ספניולים.
משחקי הפינג-פונג הראשונים שלנו ליד שולחן האוכל
דמו דמיון מפתיע למשחקי הפינג-פונג הראשונים בהיסטוריה,
שנערכו סביב שולחנות אוכל של ויקטוריאנים בלונדון
בסוף המאה ה-19 או בתחילת המאה ה-20,
כשהחבר'ה מפנים בסוף הארוחה את כלי האוכל,
שמים ספרים בתור רשת, משתמשים בספרים בתור מטקות,
ובתור כדור משתמשים או בכדור גולף
או בפקק של בקבוק שמפניה.
כל כך פופולרי היה המשחק
שאפילו עכברים ויקטוריאניים שיחקו אותו,
כפי שיעיד השיר הבא משנת 1902. מילים: ג'ון בריימר.
"מיס ניבלר הייתה החכמה בעכברים שפינג-פונג היו משחקים.
"היא ערכה מסיבה בביתה והזמינה חברים.
"ואז ערכו טורניר, כמקובל, בלי שום ספק,
"אבל בגמר הגדול, כמובן, מיס ניבלר הייתה חייבת לשחק.
"ג'ק ויסקרס היה יריבה, הכוחות היו שקולים.
"המשחק עורר התלהבות רבה בקרב הצופים.
"ג'ק סובב את הכדור סיבוב מופלא וחבט בו בעוצמה רבה,
"אבל מיס ניבלר המתוקה תמיד הצליחה לשגר את הכדור בחזרה.
"ובסוף מיס ניבלר ניצחה, המשחק תם ונשלם.
"כל הצופים אמרו 'כל הכבוד', וויסקרס צירף קולו לקולם".
כל הכבוד.
אגב השם פינג-פונג,
השם המקורי של המשחק, זה שהוויקטוריאנים נתנו לו,
היה ויף-ואף, בגלל הצליל.
חברה בריטית בשם ז'אק אנד סאנס התחילה לקרוא לזה פינג-פונג
ואפילו ייצרה את המטקות הראשונות.
היא רשמה פטנט על השם הזה.
היא מחזיקה בו כבר שבעה דורות רצוף,
וכל מי שרוצה להשתמש בו צריך לשלם להם כסף,
ולכן האמריקאים קוראים למשחק טניס שולחן
והצרפתים קוראים לו גוסימה.
אבל עם כל הכבוד לשבעה דורות של תעשיינים בריטים
ולפטנטים על פינג-פונג,
מי שכתר המשחק שייך לו הוא אייבור מונטגיו,
יהודי, מפיק סרטים של צ'רצ'יל, קומוניסט מושבע
ואפילו מרגל רוסי לעת מצוא.
מאחוריי מטה שירות הריגול הבריטי, האם-איי-5, האם-איי-6.
אני לא יודע עד כמה הם היו מעודכנים
בעלילות אדון מונטגיו בארצות הקומוניסטיות,
אבל הוא זה שהחליט שהפינג-פונג הוא המשחק הקומוניסטי המושלם.
גם זול, גם נייד, גם אפשר לפתוח שולחן במפעל
ולתת לפועלים לשחק.
הוא זה ששכנע את מאו צה טונג
לצרף את סין לאיגוד הפינג-פונג העולמי
כשסין הייתה בשיא בידודה הפוליטי כדי לתת לה פנים אנושיות,
ובשנת 1959, כשסין זכתה לראשונה באליפות הפינג-פונג,
מאו לא שכח לברך את אייבור מונטגיו
ולומר שהפינג-פונג הוא נשק גרעיני רוחני.
דיבור על נשק גרעיני מחייב, כמובן, דיבור על רקטות.
עכשיו, אני לא אראה לכם את מאגר הרקטות של סין,
פשוט כי כבר עשו את זה בהמון תכניות וזה משעמם.
תנו לי לקחת אתכם למוזאון רקטות,
שלא לומר מוזאון מטקות.
שלום לאמנון התותח
ושלום למוריס הגדול מכולם, שיושב ברקע.
תגיד לי, מאיפה האהבה הזאת למטקות?
לפני 25 שנה שמעתי עליו שהוא שחקן טוב,
נסעתי לבת ים לראות מי זה.
שתי דקות, וחזרתי הביתה.
עברו עשר שנים בערך,
מישהו סיפר לו עליי
שיש לי בבית מטקות חדשות יותר ממה שיש לו בחנות.
והוא אמר: "לא יכול להיות". נתן לו את הטלפון שלי,
הוא הגיע אליי לפני 15 שנה בערך.
מאז ועד היום אנחנו נהיינו משפחה.
אז כמה מטקות נוכחות בחיים שלך?
אתה קם בבוקר ו...? -חושב על המשחקים.
כל יום אתה משחק? -לא רק בבוקר,
אני גם בלילה כבר חושב עליהם, לפני שאני בא לים.
אתה משפר את המכות בראש? -כן, כן.
עם מי יצא לך כבר לשחק? שמות.
קובי קרבון, יאיר הייס, יש מיכאל ליברפול.
ולמה ליברפול? קניתי אותו מליברפול ב-5 מיליון שטרלינג.
זה כולם יודעים, כן.
ויש לך מטקות של סלבריטיז, דברים כאלה?
לא, אבל מטקות ישנות מקום המדינה,
מטקות ששחקנים הביאו לי מתנה, מטקות משיש.
אורי גלר היה בבית שלי, חתם לי על מטקה וכופף לי כפית.
בשבילך מהי המטקה האולטימטיבית?
זאת המטקה שאתה משחק איתה. איתה אני מתקיף.
אתה רואה את הכדורים באמצע? -בלי עין הרע. כן, כבר נשחקה.
נשחקה, כן, כי המכות מדויקות.
לא כועסים עליך בחוף?
תראה, יש שכועסים, זה תמיד יהיה,
אבל 98 אחוז אוהבים.
אז בשביל שני אחוז לא מוותרים.
ברור שלא. נכס צאן ברזל ישראלי. -כן, כן.
זה משחק ישראלי קודם כול.
אני רוצה לשתף אותך בדאגה שיש לי, אמנון.
אנחנו מדברים על מטקות, כלומר, על רקטות,
ועכשיו באופנה נשק אנטי-רקטי.
אתה לא חושש לכל הרקטות האלה שיש לך במוזאון?
זאת מטקה להגנה,
אני מגן כשמתקיפים אותי,
וזאת נקראת כיפת ברזל. אני עוצר את כל הכדורים.
ואנחנו אומרים, מעצמטקה.
"וואי, וואי, וואי, שמש זורחת מעליי, ליי, ליי,
"כמו דג במים אני חי, חי, חי,
"לפי הקצב של המטקות אני זז ולא חושב יותר מדי.
"וואי, וואי, וואי, שמש זורחת מעליי, ליי, ליי,
"כמו דג במים אני חי, חי, חי,
"לפי הקצב של המטקות אני זז."
תכף נחזור לפינג-פונג או לוויף-ואף,
אבל אם כבר היינו במוזאון ואם אנחנו בארץ שלנו,
בואו נדבר לרגע על הספורט הכי ישראלי בעולם.
במטקה הזו יש נפש.
איך שאתה רואה אותה? יש בה נפש.
זו אהבה.
המטקות זה משחק של ביחד.
אין פה מפסידים. במשחק הזה יש רק מנצחים.
זה ספורט ממכר
שאם מישהו נכנס אליו ברצינות
ואוהב את המשחק,
הוא לא יכול לצאת מזה.
המשחק הזה קודם כול הוא משחק של ביחד,
זה אני ואתה רוצים ליהנות ביחד,
אבל המצאנו למשחק הזה חוקים.
כמה שיותר להחזיק את הכדור ולהרביץ כמה שיותר חזק.
יש מגן ויש מתקיף.
ברגע שאני מרביץ חזק, המגן רק צריך לעצור,
להחזיר לי אותו.
אני מחזיר לו בהתקפה כל הזמן.
סופרים את המכות.
מטרת המשחק, שאנחנו נעשה כמה שיותר ניקוד.
עכשיו, בשביל שנעשה כמה שיותר ניקוד,
אל תיתן לי לגובה, תן לי יותר שטוח, כמו...
טק-טק טק-טק, אחד מול השני.
ואז אנחנו צוברים יותר נקודות.
הזוג שצובר הכי הרבה נקודות הוא האלוף.
טוב, אלופי מטקות כבר יש לנו, אבל עכשיו בחזרה לוויף-ואף.
ויף-ואף, אחלה שם לאחלה משחק,
ולי יש שני שותפים מעולים למשחק, איסק אברמוב ויניב שרון,
שני אלופי הארץ בפינג-פונג, לא פחות ולא יותר,
אבל מה אתה עושה כשאין לך שותפים שווים למשחק,
אין לך עם מי לשחק?
תתפלאו, גם לזה מצאו פתרון.
הגרמנים עושים הכול יותר גדול ויותר מקצועי.
הכירו בבקשה את אג'ילוס,
רובוט הדגל של חברת קוקה הגרמנית,
שניאות להזמנה למשחק ראווה מול השחקן הגרמני טימו בול,
אלוף העולם בפינג-פונג לשעבר.
שופו על ה"סרב" (חבטת הגשה).
טוב, רק כדי לא לצאת שקרן מוחלט,
יצוין שהסרטון הזה הוא פרסומת.
עדיין אין רובוט מוכשר כזה בעולם.
אבל תנו לגרמנים או לסינים שנה-שנתיים, וקיבלתם.
ועכשיו בואו תראו את רובוט הפינג-פונג
שאתם יכולים אפילו שיהיה לכם בבית.
אנחנו בחזרה בבייג'ין.
מאחוריי אצטדיון קן הציפור המפורסם בכפר האולימפי,
האצטדיון שהוכיח לעולם שהסינים יכולים לחשוב מחוץ לקופסה
באדריכלות פורצת דרך.
אבל, האמת, הרבה שנים לפני זה, כבר בשנות החמישים,
הסינים הוכיחו לעולם שהם חושבים לגמרי אחרת,
ואפילו את המטקה של הפינג-פונג הם לא מחזיקים ככה,
הם מחזיקים ככה, כאילו שזה צ'ופסטיק.
בואו תראו.
למרות מקורותיו האירופיים בעליל,
יש משהו בפינג-פונג שזועק מזרח אסיה.
כאמור, הוא כאן כבר מאמצע המאה הקודמת,
והפך לספורט אולימפי, כמה סמלי,
דווקא באולימפיאדת סיאול, בשנת 1988.
מאז מתוך 24 מדליות זהב שחולקו
עשרים קטפו הסינים.
כיום אין בית ספר יסודי בסין
שאינו מתהדר בחוג פינג-פונג מתוקתק,
כמו, למשל, זה שמארח אותנו כאן בבייג'ין,
ונראה שהמשחק, שאת שמו הוגים בסינית פין-פאן,
פופולרי כאן אפילו יותר מכדורגל.
הסינים הם אלופי העולם בפינג-פונג, הם בעלי הבית.
הם זכו בשתי אולימפיאדות רצוף ובאין-ספור אליפויות עולם.
אולי זה בגלל הכוח, אולי זה בגלל ההתמדה,
אולי זה בגלל ההשקעה.
אבל מה, תמיד אומרים שפינג-פונג
זה לא משחק שמשתמשים בו בראש.
האומנם?
ברוכים הבאים לאוניברסיטה הטכנית של ברלין.
כאן התלמידים המבריקים משחקים פינג-פונג עם הראש.
"הדיס" הוא משחק דומה לפינג-פונג
אבל משתמשים בראש ולא במחבט.
החוקים דומים למדי.
ההבדל העיקרי, לדעתי,
הוא שמותר לחבוט בכדור לפני שהוא נוחת.
כשהיריב חובט בכדור,
לא צריך לחכות שהכדור ינחת בצד שלך,
אפשר מיד להחזיר אותו.
שמי המלא הוא מרטין בושר,
אבל ב"הדיס" לכל שחקן יש כינוי,
והכינוי שלי הוא מרטין לותר קינג.
לאיש שהמציא את משחק ה"הדיס" קוראים רנה וגנר,
והוא המציא את המשחק עם כמה חברים בקייזרסלאוטן.
הוא היה במרחצאות ציבוריות,
ולא מצא מגרש כדורגל,
אז הוא לקח את הכדור שלו לשולחן פינג-פונג
והתחיל לשחק עם הראש.
ככה זה התחיל.
כדי להיות שחקן "הדיס" טוב צריך הומור.
כישורים אתלטיים לא מזיקים.
למעשה, צריך כישרון בכדורגל,
כי שחקני כדורגל רגילים לחבוט בכדור בראשם.
מותר לקפוץ על השולחן, ומותר לעמוד עליו
כמה זמן שרוצים, אבל בין שני כדורים
חייבים לרדת ולגעת בקרקע,
ואחר כך אפשר לקפוץ שוב מיד.
כדי לשחק "הדיס" צריך כדור גומי קטן, זהו זה.
זה כל מה שצריך. וכמה חברים טובים.
עד כאן פרק הפינג-פונג שלנו, ועכשיו משהו שונה לגמרי.
"הוד השרון, הוד השרון.
"חג לריחות הפרדסים המשכרים עולם..."
רגע לפני סיום תנו לי לספר לכם
משהו שאולי לא ידעתם או לא דמיינתם על ספורט.
אתם יודעים, כשאנחנו הולכים למכולת, לשירותים, לבית הספר,
אנחנו הולכים על האדמה.
תכירו את בוקסי, קרקסן.
הוא הולך על חבלים.
שלום, בוקסי. -שלום. -זה קשה?
אתה יודע, מתרגלים.
אם אני מסיח את דעתך וזה נורא קשה לך, אז תגיד לי.
אני אשתוק. -אתה תראה אם תסיח את דעתי.
כמה זמן צריך להתאמן כדי להצליח ללכת ככה באוויר?
טוב, אז תראה, קודם כול
אנחנו מתחילים על חבלים
הרבה יותר קצרים ונמוכים
ממה שאתה רואה פה היום. -כן.
הם הרבה יותר מתוחים,
ואז זה עניין של קצת מודעות לגוף ויציבה,
אבל מאוד קל לפתח את זה אם מתאמנים, כמו כל דבר.
ואיך אתה הגעת לזה, אם יותר לי לשאול אותך?
כמעט כמו שאנחנו מתראים כאן. במקרה טיילתי בפארק
וראיתי מישהו אחר שעושה את זה. -כן.
והתחלתי להתעניין והצטרפתי למשחק,
ומהר מאוד הבנתי שאני גם רוצה,
אז קניתי לי גם רצועה והתחלתי להתאמן בעצמי.
מה ההורים שלך חושבים על זה?
ההורים שלי גאים בי. -כן? -כן.
האמת שגם אנחנו.
ובעולם מהו האתגר הגדול ביותר שאתה יכול להעלות על הדעת
בהליכה על חבל?
האתגר הגדול באמת הוא ההליכה בגובה.
אל תלך אחורה, זה מפחיד אותי.
אם אני מפריע לך להתרכז, אז תגיד לי.
אז האתגר הגדול באמת הוא הליכה בגובה, שזה גם...
קודם כול תמיד להרחיק את האורך זה אתגר. -כן.
אבל ברגע שאתה עולה לגבוה,
גם אין לך את הרצפה שמשמשת כמעין פוקוס,
שאתה רואה שיש משהו יציב מתחתיך.
עכשיו, אתה יכול, למשל, לעמוד על רגל אחת על החבל?
אני יכול. -זה חולני, זה חולני.
כשעושים את זה בין בניינים, בין צוקים,
אני מניח ששמים רשת מלמטה. עדיף. -לא רשת, אבל אבטחה.
אבטחה? -כן, אני עם רתמה ואני מחובר עם חבל לרצועה,
שהיא בעצם שתיים אפילו, בשביל אקסטרה אבטחה.
תגיד, בוקסי, מה הפרויקט הבא?
האמת, בסוף השבוע הזה אנחנו נוסעים לפסטיבל
של הליכה על חבל בגבהים בטורקיה.
ואתה מייצג אותנו בכבוד. -אני ועוד 15 או עוד 20 אנשים מהארץ.
אני מבין שזה מאוד רווח.
20 אנשים שמתעסקים בתחום זה לא כל כך רווח,
אבל הקהילה גדלה וגדלה מדי שנה. -יפה מאוד.
אתה מוזמן להראות לי איך יורדים. ככה.
איזה מלך.
בוקסי, גבירותיי ורבותיי, מייצג אותנו בטורקיה.
תכתוב: מורן פרידמן
ייעוץ לשון לכתוביות: מיה בסטר קינן
הפקת כתוביות: אולפני אלרום
