תורת המשחקים - טניס

שלום לכם וברוכים הבאים לעוד פרק בסדרה "תורת המשחקים",

הסדרה שבה אנחנו מתחקים אחרי מקורותיהם

של המשחקים וענפי הספורט בתבל.

והפעם, ספורט המלכים,

ספורט שהמגרשים שלו נבנו אך ורק בארמונות,

ספורט שגרסה מיוחדת שלו פותחה עבור רשות בתי הסוהר של ארה"ב, A sport whose special version was developed for the U.S. Prisons Authority,

ספורט שבאופן מפתיע הוא אחד הספורטים הכי פמיניסטיים בעולם

ומשפיע באופן דרמטי על עולם האופנה,

ספורט שהטורניר המרכזי שלו שמרני באופן קיצוני. A sport whose main tournament is extremely conservative.

מוכנים?

טניס.

טניס הוא אחד המשחקים הכי צרפתיים שיש.

הוא הומצא על ידי נזירים צרפתים

שאימצו משחקים יווניים ורומיים קדמוניים.

הם שיחקו בכף היד עם כפפה בכדורי עץ מול הקיר,

והם היו צועקים "טנה, טנה", "קח, קח" או "הא לך",

ולכן קוראים למשחק טניס.

אבל צרפת, אתם יודעים, לא הארץ שמאפשרת לך לשחק

בכל עונות השנה בחוץ.

קבלו את שרל החמישי בונה לעצמו בתוך הלובר

מגרש טניס פרטי.

כיום הוא נקרא "ז'ה דה פום", "משחק כף היד",

והוא הגלריה הכי מפורסמת בעולם,

אבל אז פשוט משחק טניס.

פה המלכים בלבן, מסביב האצילים.

אגב, לא רק כאן בלובר בנו הצרפתים מגרשים סגורים לטניס.

גם בוורסאי, לא ממש רחוק מכאן, הם בנו מגרש טניס מאוד מפורסם,

שהיה עד לאחת הסצנות החשובות ביותר במהפכה הצרפתית.

20 ביוני 1789, לואי ה-16 מנסה למנוע מהאספה הלאומית

להתכנס באולם שלה.

הם עוברים למגרש הטניס הסגור,

צעקות שחבל לכם על הזמן. Shouts that are a waste of time.

בכלל, טניס זה משחק של צעקות,

כפי שתעיד מריה שראפובה.

אבל תרגיעו, טניס זה לא רק מלכים ולא רק נשים גונחות. But calm down, tennis is not just kings and not just women moaning.

בהחלט יכול להיות שהמקור הקדמון של המשחק הזה

הוא כאן בספרד, בחצרות המנזרים של ימי הביניים.

"פלוטה". ללא מחבטים, הכדורים היו עשויים משאריות אריג

של גלימות כמרים,

וכיוון שהנזירים צריכים להתבודד, הם שיחקו בעיקר...

מול הקיר. שופופו.

שלום לוויקטור גומז ממרכז הפלוטה במדריד.

תודה רבה על האירוח. -בשמחה.

מתי התחילו לשחק פלוטה בספרד?

ראשית המשחק במאה ה-14.

האצילים שיחקו משחק דומה לפלוטה,

אבל הם שיחקו באצטדיונים, כמו בטניס.

אני מבין שצריך ידיים מחוספסות

כדי לשחק פלוטה. -כן.

מה יש לך על היד? אתה מדביק את זה בפלסטר?

מדביקים את הקרטון בפלסטר או במשהו דומה,

מדביקים אותו לידיים,

וצריך להחליף את הקרטון מדי יום.

אני אנסה. -זהירות על היד. I'll try. -Care on the hand.

בארצות הברית מצאו הפלוטה והז'ה דה פום

בית הרבה יותר מפתיע. A much more surprising home.

לא ארמונות מלכות ולא נעליים - בתי סוהר.

כאן באמריקה פלוטה הוא המשחק של בתי הסוהר, ולמה?

כי זה המשחק האידאלי לבית סוהר.

קודם כול, אין בו אלה, אז אין כלי נשק. First of all, it does not have these, so there are no weapons.

שנית, כל מה שצריך זה ידיים, כדור וקירות,

וקירות יש הרבה בבתי סוהר.

אני לא נמצא בבתי סוהר, חס ושלום,

אבל תודו שלמקום הזה יש בית סוהר שיק.

אבל תרשו לי להחזיר אתכם מביבי העולם החדש

אל ארמונות המלכות של אירופה,

שהרי לכאן אנחנו שייכים. After all, this is where we belong.

המפטון קורט, ארמון מלכותי בלונדון.

כאן הנרי השמיני שיחק לא בדיוק את הטניס שלנו,

אבל סוג של טניס.

ברוכים הבאים למה שהוא מגרש הטניס הסגור

העתיק ביותר בבריטניה.

זה לא המגרש שהנרי השמיני בנה, אבל הוא בנוי על חורבותיו. This is not the lot that Henry VIII built, but it is built on its ruins.

צ'רלס הראשון בנה את המגרש הזה.

כאן משחקים משחק שנקרא "ריל טניס",

מעין אב קדמון של הטניס. A kind of ancestor of tennis.

יש לו חוקים מקסימים ומוזרים ואחרים,

למשל, שצריך לפגוע בתמונה של הנרי השמיני. For example, that the image of Henry VIII should be harmed.

זהו אולם הריל טניס העסוק ביותר בתבל, This is the busiest real tennis hall in the world,

פעיל 364 יום בשנה.

רק בכריסמס אם תבואו, לא תוכלו לשחק.

בואו תראו איך משחקים.

כיאה לספורט ששייך לעם שמתעקש לנהוג בצד שמאל של הכביש,

הריל טניס מוזר בטירוף.

הוא דומה יותר לסקווש מלטניס, It's more like squash than tennis,

והמגרשים שלו, שאינם זהים בגודלם, גם אינם סימטריים.

מותר להשתמש בקירות לצורכי חבטה, Walls may be used for punching purposes,

וחוץ מפגיעה בתמונת המלך And besides harming the image of the king

כדאי מאוד לחבוט גם בפעמונים התלויים על הרשת.

אפילו הכדור שונה מזה של טניס מודרני:

הוא כבד יותר, קפיצי פחות וממולא בשעם.

ושלא תחשבו שקל לשחק את הספורט הזה.

תראו, אפילו הרקטות הרבה יותר קטנות

מהרקטות של הספורט המודרני.

אבל אם יש לך שותף שווה, זה תמיד כיף.

הנרי, תפוס! Henry, get busy!

שלום לעמית לוינטל, פרשננו לספורט עולמי. -שלום, גיל.

תשמע, אני אחרי משחק של טניס מלכותי, Listen, I'm after a game of royal tennis,

אבל 1924, הבריטים קובעים סוף סוף את חוקי הטניס,

פשוטים מאוד, והמשחק כובש את העולם,

ואני שואל, האם כדי לכבוש את העולם

משחק ספורט צריך להיות באמת פשוט ומובן?

ברגע שהחוקים מסובכים מדי Once the rules are too complicated

וזה הולך ונהיה יותר ויותר מורכב,

אז לציבור יותר קשה

להבין מה רוצים.

אבל זה גם עניין של גאוגרפיה ושל תרבות,

כי, אתה יודע, כדורגל נחשב בעיני רוב העולם לספורט הכי פשוט,

הולכים ובועטים בכדור,

אבל האמריקאים לא מבינים מה זה נבדל, למשל. אתה מבין? But Americans do not understand what it is different, for example. Do you understand?

למה להרוס להתקפה? Why destroy to attack?

אף אחד לא מבין נבדל

ואף אחד לא יודע להפעיל את הווי-סי-אר שלו.

זה כלל בעולם.

אז מהו המשחק הכי מסובך בעולם, לדעתך?

סיף. אתה לא יכול לדעת כשאתה רואה בטלוויזיה

מתי בדיוק החרב פוגעת ביריב.

אתה רק רואה שהוא מקבל נקודות על המסך.

עד כמה אתה מוכן לקבל התערבות של אנשים בספורט?

צריך להבדיל, שינוי של חוקים זה דבר מבורך ודבר טוב.

האמריקאים, שהם כמובן הטובים בעולם בספורט,

כל שנה הם משנים מעט את החוקים כי הם בוחנים.

לפעמים זה נכשל, אבל חייבים לנסות

בשביל לקחת את המשחק קדימה.

אבל אתה חייב לשמור על הנשמה של הספורט.

זאת אומרת, אתה תמיד צריך לחשוב,

עד לאן אני רוצה לקחת את השינוי הזה

בשביל לא לפגוע במשחק.

אז עוד מאה שנה אתה בטוח שטניס ייראה אחרת?

ככל הנראה טניס יהיה אחר,

כי בארצות הברית זוכרים, ספורט זה בידור,

זה אמור למכור, זה אמור להצליח, זה אמור להיות מוצר טוב,

אז אני רוצה משהו שיגרום לאנשים יותר ליהנות מהצפייה.

עמית לוינטל פרשננו, אנחנו קובעים פגישה לעוד מאה שנה, Amit Lewintel Our commentator, We are arranging a meeting for another hundred years,

ואני מאוד מודה לך. -בשמחה.

באמצע המאה ה-19 חווה האנושות קפיצה אדירה קדימה In the middle of the 19th century, humanity experienced a tremendous leap forward

עם המצאה של מכונה מהפכנית שמשנה את עולם הספורט:

מכסחת הדשא.

מכסחת הדשא אפשרה ליצור משטחים חלקים, שטוחים, The lawn mower made it possible to create smooth, flat surfaces,

אחידים ורכים למשחקי כדור ולכל משחק אחר, Uniform and soft for ball games and any other game,

ואנחנו נמצאים כרגע בווימבלדון, המכה של עולם הטניס.

תראו את המגרשים שסביבי. כל דשא פדרר. Look at the plots around me. All Federer grass.

שלום לניל סטבלי, Hello Neil Stabley,

הגנן הראשי של וימבלדון.

נכון.

אנשים כמוני, מהמזרח התיכון,

כשאנחנו רואים, למשל, את ארמון בקינגהם,

אנחנו אומרים: "אלוהים ישמור, צריך לנקות את כל החלונות האלה,

"צריך לשלם המון מסים". תראה את הדשא הזה.

זה בטח דורש המון עבודה.

זו עבודה במשרה מלאה.

16 עובדים, 365 ימים בשנה.

כשטורניר אחד נגמר,

אנחנו כבר מתרכזים בטורניר הבא.

אנחנו תמיד מתכננים 18 חודשים מראש ממילא,

אז אנחנו חושבים על העונה של 2017

עוד לפני שעונת 2016 מתחילה.

אני רואה שהמגרש מוקף בגדרות תיל.

הן מגנות על הדשא מפני אנשים שרוצים לעשות בו מנגל?

לא, זה רק אמצעי בטיחות

שמגן על ארבעת המגרשים באצטדיון

מפני אנשים שמשוטטים באזור ובעלי חיים וכן הלאה.

אנחנו פשוט רוצים לוודא ש...

יש כאן בעלי חיים?

יש כאן שועלים וכדומה.

באמת? -בעלי חיים שזה אזור המחיה הטבעי שלהם. really? -Animals that are their natural habitat.

אני מבין שבבריטניה קשרים זה הדבר הכי חשוב,

ואתה המאסטר, אז האם תרשה לבן תמותה שפל כמוני

לדרוך על הדשא? אפילו רק על הקצה.

הרשות לעלות על המגרש

שמורה אך ורק לחברי הצוות שלי

ולאלוף וימבלדון מהשנה שעברה.

לא ייאמן!

ג'וקוביץ' שוב מנצח!

אבל לא רק הדשא יוקרתי בווימבלדון.

וימבלדון נחשב גם לטורניר עם האוכל הכי שווה,

אוכל טוב, והרבה.

רוצים לדעת מה אוכלים? הכנתי רשימה.

350 אלף כוסות תה,

235 אלף כוסות קוקטייל פימ'ס נאמבר ואן,

100 אלף פיינטים של בירה, 60 אלף נקניקיות,

32 אלף פיש אנד צ'יפס,

142 אלף מנות של תות שדה,

28 אלף בקבוקי שמפניה,

6,000 פיצות,

והשחקנים אוכלים קצת יותר משני טון בננות.

לא לחינם נחשב טורניר וימבלדון

לגדול וליוקרתי ביותר בעולם הטניס.

החבר'ה עובדים קשה מאוד על לשמר את היוקרה הזאת.

קחו, לדוגמה, את קוד הלבוש.

רק בגדים לבנים, לא אוף וייט, לא בז', לא שום דבר.

צחור כשלג, זוהי ההגדרה.

רוג'ר פדרר התלונן שהחוקים הנוקשים האלה

מפריעים לו במשחק.

שחקניות גילו שאם החזייה במקרה מציצה מתחת לחולצה,

והיא אינה צחורה, השופט יכול להגיד להן:

"גברת, להוריד". "Ma'am, download."

הכדורים, תודה לאל, הפכו לפני כמה שנים מלבנים לצהובים,

כדי שיהיה קל יותר לראות אותם,

אבל אפילו סרט הזיעה,

פיסת המגבת הטיפשית הזאת ששמים על המצח, That stupid piece of towel you put on your forehead,

חייבת להיות צחורה כשלג דאשתקד.

ונשאלת השאלה, למה?

שלום להת'ר זלר מאתר אייגלאמסלאם.

תודה רבה שהצטרפת אלינו. -תודה שהזמנתם אותי.

אני רוצה לדבר איתך על אופנה וספורט.

מי מכתיב את החוקים? מי יוצר את האופנה?

האם מדובר בשחקנים ובשחקניות או בתעשייה?

בעיקר בטניס, זה שילוב של השניים,

חוץ מבטורניר כמו וימבלדון,

כי חייבים ללבוש לבן ויש הגבלה

על הבגדים שמותר ללבוש במגרש.

נותני חסות מתחשבים כיום בכל אחד מהספורטאים שלהם.

לספורטאים האלה יש קהל מעריצים ענק,

וכשהמעריצים רואים אותם על המגרש בתלבושת מסוימת,

הם רוצים לקנות את הבגדים שהספורטאי המסוים הזה לובש.

לכן אם אפשר להכניס את האישיות שלהם

לבגדים שהם לובשים על המגרש, מה טוב.

מי לדעתך הוא אייקון האופנה הכי גדול בטניס?

זה מעניין, כי יש שינוי מתקופה לתקופה.

ביורן בורג היה אחד הראשונים שהכניסו צבע

למגרשי הטניס,

אז הייתה לו השפעה רבה בשנות השבעים.

נתקדם לשנות השמונים והתשעים, ואנדרה אגאסי

לובש מכנסי ג'ינס קצרצרים

וחולצות בצבעי ניאון.

כיום רואים שחקניות

עולות למגרש בחולצות בטן,

ושחקנים בחולצה עם שרוול בודד או בנדנה. הזמנים משתנים,

האופנה במסלולי התצוגה משתנה The fashion in the runways is changing

מחוץ לעולם הספורט,

ושני הדברים משתלבים זה בזה ומקבלים ביטוי על מגרש הטניס.

הת'ר זלר, אני לא מבטיח

שאתלבש יפה יותר, אבל החכמת אותי מאוד.

תודה רבה. -תודה.

אבל עם כל הכבוד, אופנה זה לא מה שחשוב בספורט.

מה שחשוב זה הספורט עצמו, הניצחון והשוויון.

ברוכים הבאים בחזרה לווימבלדון.

כאן מתקיים הטורניר הגדול, ממש מאחוריי,

כיום טורניר שמעניין לא מעט בזכות הנשים שבו.

בארצות הברית טניס נשים יותר פופולרי מטניס גברים.

מי שאחראי לשינוי הזה הוא משחק שנערך בשנת 1973

ונקרא "הקרב בין המינים".

בובי ריגס, שחקן עבר, מול בילי ג'ין קינג,

הגברת שהיא בעלת הבית של הטניס העולמי,

אולי אפילו עד היום.

משחק ששינה את האופן שבו אנחנו תופסים

לא רק טניס, אלא את היחסים בין המינים.

בובי ריגס, אלוף וימבלדון לשעבר וחזיר שוביניסט לפי הגדרתו,

רצה להוכיח שגברים בכל גיל טובים יותר מנשים.

ריגס כבר ניצח כשחקן עבר אלופת עולם בטניס,

ורצה להכריע גם את בילי ג'ין קינג. And wanted to defeat Billy Jean King as well.

היא אומרת שיקלפו אותי מהמגרש באסטרודום,

ואני אומר שיקלפו אותה מהמגרש,

זה כל הסיפור,

וזה יהיה הקרב בין המינים,

ושאף אחד לא יגיד לכם אחרת.

אחרי פרומו מתוקשר מאוד הגיעו השניים למשחק.

ריגס, כאחרון הדונלד טראמפים, מוקף בשפנפנות פלייבוי,

ואילו בילי ג'ין קינג עם תשורה הולמת ליריב:

גור חזירים. Pig pup.

השאר הוא היסטוריה.

שלום לבילי ג'ין קינג. -שלום.

נדמה שעבר נצח בעולם הטניס

מאז ילדה בת 11 מקליפורניה הורחקה מתמונה

רק משום שלא לבשה חצאית.

עולם הטניס השתנה מאוד מאז,

בעיקר בזכותך, אבל אני רוצה לדעת,

מה הרגישה אותה ילדה בת 11 באותו רגע?

אימא שלי באה איתי, והיא נחרדה.

אמרתי לה: "אל תדאגי.

"אל תדאגי לרגע, אימא".

אמרתי: "אני אטפל בזה בבוא הזמן",

כי רציתי להיות המדורגת מספר 1 בעולם כבר אז,

אבל מי לא רוצה להיות מספר 1 בעולם כשהוא בן 11?

ואז מגיע ספטמבר 1973, "הקרב בין המינים".

ביום המשחק את קמה בבוקר

ואומרת לעצמך: "בילי ג'ין, את חייבת..." מה?

"הקרב בין המינים" נגע בסוגיה של שינוי חברתי,

וזו הייתה הזדמנות להציג את המצע שלי.

הכול הסתדר.

אלוהים נתן לי הזדמנות שמעולם...

לא העליתי על דעתי כשהייתי בת 12-11

שביום מן הימים אשחק נגד אלוף לשעבר באסטרודום

לעיני 30,000 צופים, אבל זה בדיוק מה שרציתי,

לקדם את הספורט ולקדם שינוי חברתי.

והמיוחד הוא שאת התפרסמת

בזכות סגנון המשחק האגרסיבי שלך,

אבל לא הסתמכת על השרירים שלך באותו משחק,

אלא על המוח שלך.

עייפת אותו, התשת אותו.

כשעלינו למגרש, כשהלכתי מקו הבסיס

לכיסא של השופט, שיניתי את האסטרטגיה שלי.

באמת? ברגע האחרון?

ברגעים האחרונים לפני המשחק. -למה?

כי חשבתי על זה ואמרתי לעצמי,

הוא יצפה שאגיש ואחבוט He would expect me to submit and beat

ואעשה הכול באגרסיביות,

וחשבתי לעצמי, הוא מבוגר יותר ממני,

אני פשוט אריץ אותו עוד ועוד ועוד.

זה נגמר!

וזה הרג אותו. -זה לא מצא חן בעיניו.

והוא היה לחוץ מאוד.

כשהחלפנו צדדים,

ראיתי שהוא מזיע מרוב לחץ.

אתה יודע, מרוב עצבים.

וכשבובי ריגס גסס, התקשרת אליו

ודיברת איתו, נכון?

הייתה לנו מערכת יחסים נהדרת אחר כך.

נשארנו בקשר, וכשהוא חלה

רציתי לבקר אותו, אבל הוא לא הסכים.

למה? -אבל דיברתי איתו בלילה הקודם.

נראה לי שהוא ידע שהוא גוסס, והוא לא רצה שאראה אותו

כשהוא לא נראה חזק וטוב.

הוא לא רצה שאבוא, אני לא יודעת למה,

אבל דיברנו בטלפון, ובסוף הוא אמר:

"כנראה באמת חוללנו שינוי".

כי אני דיברתי כל הזמן על ההיבט החברתי, השינוי החברתי,

והוא חשב על הכסף ועל התהילה,

אבל במרוצת הזמן הוא התחיל להבין

שזה היה אירוע גדול יותר ומשמעותי יותר מסתם משחק טניס.

הנשיא אובמה היה אז בן 12,

הוא סיפר לי את הסיפור הזה,

הוא אמר: "צפיתי במשחק הזה כשהייתי בן 12,

"והוא חולל שינוי בחיי.

"יש לי שתי בנות עכשיו, ואני מחנך אותן לערכים האלה".

בילי ג'ין קינג, את השאלה האחרונה יכולתי להפנות

למרילין מונרו או לנסיכה דיאנה.

הן הלכו לעולמן, אך למזלנו את עוד כאן

ואנחנו רוצים שתישארי איתנו.

מה ההרגשה כשאלטון ג'ון כותב שיר

במיוחד בשבילך?

זה מדהים.

הלכנו למופע, אחד המופעים שלו,

והוא אמר: "אני רוצה לכתוב לך שיר",

ואמרתי: "באמת?"

כאילו, "שמעתי נכון?"

החלפתי צבעים, הסמקתי כולי, והוא אמר:

"איך נקרא לשיר?"

ואמרתי: "לא יודעת".

הוא צפה במשחקים של "וורלד טים טניס",

ובשנה הראשונה שיחקתי בפילדלפיה פרידומס.

אמרתי: "זו תהיה מתנה נהדרת לתושבי פילדלפיה".

בילי ג'ין קינג, כבוד, אחותי.

תודה. -תודה רבה.

עד כאן פרק הטניס שלנו, ועכשיו משהו שונה לגמרי.

רגע לפני סיום תנו לי לספר לכם משהו שאולי לא ידעתם על ספורט

או שאולי אף פעם לא ראיתם.

נכון אתם חושבים שהיאבקות, אמנויות לחימה,

זה משהו שקורה בג'ים, באולמות, עם מזגן, עם מדריך?

ההפך הוא הנכון.

אנחנו נמצאים במיאנמר.

כאן ברחוב עצמו הדבר האמיתי קורה סביבי.

החבר'ה האלה מתאמנים. כרגע הם רק מתאמנים.

תכף תראו אותם הולכים מכות.

שלושה הבדלים בולטים בין אמנות הלחימה המיאנמרית

לבין זו התאילנדית, שאולי מוכרת לנו יותר.

ראשית, אין כפפות.

אצלנו במיאנמר רק בידיים, הדבר האמיתי.

שנית, מותר להשתמש בראש, ולא בהכרח כדי לחשוב,

אלא יותר כדי לתת נגחות.

והשלישי, אצלנו אין ניצחון בנקודות.

ניצחון בנקודות זה לרכיכות. אצלנו ניצחון רק בנוק-אאוט.

אמנות הלחימה המיאנמרית ברחוב, כמו שצריך. The Myanmar Martial Art on the Street, Properly.

ורק שיהיה ברור, החבר'ה שמאחוריי הם המתוקים, המנומסים,

מאירי הפנים ומכניסי האורחים ביותר שפגשתי מעודי.

תכתוב: מורן פרידמן

ייעוץ לשון לכתוביות: מיה בסטר קינן

הפקת כתוביות: אולפני אלרום