מתכון למוקפץ המושלם של תמרה אהרוני - פודי
את המנה הזאת אני הייתי אוכלת, לא תאמיני, בבית של החברה הכי טובה שלי,
שאימא שלה הייתה מכינה את המוקפץ הכי בסיסי בעולם.
אני שמה סויה על חזה עוף שחתכתי לרצועות. גם מירין.
המירין מוסיף מין טעם מתקתק כזה, שמאזן יפה את הטעם המאוד מלוח של הסויה.
טיפה ג'ינג'ר.
לא צריך המון. זה ג'ינג'ר שאני מגרדת בפומפייה.
אז את רצועות חזה העוף האלה עם הרוטב
חשוב לשים בצד כדי שהם יספגו טוב את הטעמים של המרינדה הזאת.
מינימום זה עשר דקות, אבל יותר זה אפילו יותר טוב.
אני מכסה את הקערה בניילון נצמד.
חשוב שהוא יהיה רחב מספיק בשביל לכסות את כל הקערה.
אני אוהבת שכל הירקות חתוכים אותו דבר.
הביס בפה יוצא מאוזן, כי הכול חתוך באותו גודל.
אז יש לי גזר, אני חותכת אותו לפרוסות בעובי כזה.
בדרך די דומה אני חותכת גם את הגמבה לגפרורים.
יש לי זוקיני, יש לי בצל. הנבטים יכנסו כזה ממש בסוף.
ויש לי את השילוש הקדוש של האוכל הסיני, שזה ג'ינג'ר, צ'ילי ושום.
ככה אני מתחילה כמעט כל מתכון אסייתי.
אז אני יכולה בעצם להתחיל. אני אביא את העוף מהמקרר.
אז הטריק הוא מאוד מאוד פשוט. קורנפלור.
קורנפלור זה בעצם עמילן שעושים אותו מתירס. מוסיפה ככה את הקורנפלור.
ומערבבת, שיהיה ממש כמו מין ציפוי כזה של קורנפלור על כל חתיכה.
כל הדבר הזה מקבל הרבה יותר טעם והרבה יותר טקסטורה,
והופך את זה למשהו, לטעמי, משודרג פלאים.
אני מדליקה בינתיים את הסיר עם המים.
הכלל הכי חשוב כשעושים מוקפץ זה מעט זמן וחום מאוד מאוד גבוה.
חשוב בשביל זה שהכיריים יהיו ממש חזקות.
המחבת או הווק, מה שמכינים, צריך להתחמם בצורה אחידה כזאת ועוצמתית,
אחרת המוקפץ ייצא מין דרדלה כזה, וזה מבאס.
אני משתמש הפעם באטריות ביצים,
אבל בעצם אפשר לעשות את זה גם עם אטריות אורז
או אטריות שעועית או איזה נודלס שאת אוהבת.
האטריות, אגב, לא צריכות להיות מבושלות מאה אחוז,
כי הן עוד יכנסו אחרי זה לתוך הרוטב והן עוד יקבלו טיפה בישול,
אז כדאי לתת להן דקה פחות בבישול במים.
המחבת שלי חמה.
אני מוסיפה שמן ואני מכניסה.
הו, זה הצליל שרוצים לשמוע כשמכניסים עוף.
האטריות שלי מוכנות אז אני אסנן אותן. יש לי כבר מסננת מוכנה בכיור.
אני יודעת שהעוף מוכן כשהוא מתחיל לקבל השחמה כזאת,
אפילו במצב כזה של צבע מין זהבהב כזה. אבל כשזה כבר לא ורוד.
עכשיו מה שכן, בשביל שהעוף הזה לא יתייבש, אני מוציאה אותו רגע לקערה נפרדת.
ועכשיו אני אמשיך להכין את הרוטב, ותכף הוא יחזור חזרה.
הסוד פה עם הירקות זה להוסיף אותם לפי סדר הבישול.
כלומר, מה שאני רוצה שיתבשל הכי הרבה זמן אני מוסיפה ראשון, זה הבצל.
בזמן שזה רגע מיטגן, אפשר כבר להכין את רוטב הסויה.
עכשיו, זה מאוד לא מסורתי להשתמש גם בסויה וגם ברוטב דגים באותו מתכון.
אני אוהבת להשתמש בשניהם ביחד כי רק סויה לטעמי זה קצת כבד מדי,
ורק רוטב דגים זה לא מקבל את הטעמים הסיניים יותר שאני רוצה.
גם קצת מירין, שנותן טעם מתקתק לכל הסיפור. סוכר חום.
הרבה ג'ינג'ר מגורד, כי אני לא רוצה בתוך הרוטב חתיכות.
מין מלימון אחד אני מוסיפה.
ומים.
הטעמים של הרוטב הם מאוד מאוד חזקים.
אני אוהבת לפתוח אותם עם טיפה מים ולעדן אותם.
אני מוסיפה כבר את הגזר.
אני לא אוהבת שאף אחד מהירקות נהיים "מושי".
אני אוהבת שהירקות נשארים מוצקים והם נותנים איזו פריכות ואיזו טקסטורה.
אז נכניס גם את הגמבה.
הכנסתי גם את הקישואים. הם ממש צריכים צ'יק צ'ק.
זה לא עניין ארוך עם הקישואים.
אני בשלב הזה שופכת את הרוטב ונותנת פה עוד איזה ערבוב.
טוב, כשהרוטב רותח אני מחזירה את העוף.
העוף עוד כן צריך איזה דקה של בישול, כי לא בישלנו אותו עד הסוף קודם.
אפשר לבדוק עוף אחד.
עשוי לגמרי מבפנים, אין לו שום ורדרדות, אבל הוא גם לא יבש.
זה השלב שאני מכניסה את האטריות, וממש עוד רגע המנה הזאת מוכנה.
זהו, זה נראה לי מוכן. אפשר את האש לכבות.
אני מוסיפה את הנבטים ומערבבת.
תנועת הערבוב, דרך אגב, צריכה להיות כלפי מעלה,
לא לדחוס את האטריות, כי זה נהיה "מושי".
אפשר כבר להעביר את זה לקערה.
נשים את זה בקערה כזאת שגם אם יולי יעיף אותה על הרצפה,
לא יקרה כלום, זו קערה כזאת שלא נשברת. זה טריק מאוד נחמד.
הרבה ירקות, הרבה עוף.
זהו, באמת שזה קל, כדאי לך לנסות להכין את זה.
וגם תזמיני אותי, אז אני אגיד לך איך יצא.
