חדשות ערוץ 2- בקרוב: קווים לדמותו של פרופ' ישעיהו ליבוביץ'
סיפור אישי – זה קרה לפני משהו כמו לפני 20 שנה, הייתי כתב צעיר במוסף "הסטודנטים" של עיתון "חדשות," זכרותו לברכה. הייתי צריך לעשות כתבה קטנה על לימודי פילוסופיה. זה היה רק תירוץ כדי לעלות על אוטובוס ולנסוע את כל הדרך מבאר שבע לירושלים, עד לאוניברסיטה העברית – הכל כדי לפגוש שם את הפרופסור ישעיהו ליבוביץ'. ישבנו שם בחדר הקטן כחצי שעה עם שאלות שכל מטרתן הייתה רק עילה כדי לשמוע מקרוב את האיש והמיתוס. כשנה אחר כך הוא הלך לעולמו. בדיעבד זה היה גם הראיון העיתונאי הראשון שערכתי בחיי. הסיפור הקטן הזה מראה משהו על כוחו הממגנט של האיש הזה, השנון במחלוקת, הגאון, הפרובוקטור, שהיו שהעריצו והיו שתיעבו. סידרה התיעודית החדשה שתעלה בערוץ 8 מנסה לסרטט את דמותו הייחודי של איש מורכב וחידתי. הכתבה של אילן לוקאץ'. ----- פעם היה לנו רוק-סטאר של משבר האמונה. גדול הדור, מורה נבוכים, גורו נערץ. גאון כפול ארבע פרופסורות. אדמו''ר החילונים, ועד כמה שאפשר לקבוע – גדול הוגי-הדעות של דורנו. פרופסור ישעיהו ליבוביץ'. פרופסור ישעיהו ליבוביץ'. פרופסור ליבוביץ'. ליבוביץ'. ליבוביץ'. ליבוביץ'. רבים הכירו את פרופ' ישעיהו ליבוביץ' מההתבטאויות הפרובוקטיביות שלו: "יודו-נאצים", "דיסקו-כותל", כאלה. פחות אנשים מכירים את אמונתו חסרת הפשרות, אמונה שהיא כל כך שונה ממה שקורה היום ביהדות. בקרוב, הסדרה. אדם מאמין אומר שה' מצילנו, אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו, הקדוש ברוך הוא מצילנו מידם". כן. הוא אף פעם לא הצילנו. לא הצילנו מימי הרומאים, מגזירת אדריאנוס, עשרת הרוגי מלכות. הוא לא הציל את הקהילות שאנחנו נוהגים לקרוא להן הקהילות הקדושות שמתו על קידוש השם. הוא לא הציל את היהודים שנרדפו על ידיד האינקוויזיציה. הוא לא הציל מיליון וחצי ילדים יהודים שנחנקו ונשרפו בידי היטלר. העניין היה פה לחבר את הרמה של הפורבוקציות אל הרמה של התוכן. זאת אומרת, להציג ליבוביץ' בפני הצופה הישראלי, שהוא מעבר לפרובוקציה. המניע הנפשי החזק ביותר בקרבי זה שנאת עבודה זרה ועבודת אלילים. כשאני רואה את הפולחן של עבדי הורדוס האלה… אני אינני סוגד לאבנים! אתה מתפלל על בניין בית המקדש או לא? שיהודים מחללי שבת ומחללי טריפות ו… ובועלי נידה, באים לכותל המערבי ומתפללים שם התפללות דתית. -אתה מתפלל על בניין בית המקדש? -זה התועבה! אני חושב שלליבוביץ' אין אלוהים. כאילו, אלוהים לא חי. הוא חי באיזושהי רמה שלא מובנת לי. כאילו הקים דם חדשה. וזה מאד קשה לאדם דתי. ---- בשביל להתחיל להבין וזה לא קל ננסה צריך ללכת אל הרמב''ם. הוא הזדהה עם המב''ם במידת האפשר בשביל אדם שפוי. מה היה הרמב''ם מבחינתו, זאת הייתה הדת מבחינתו? זו הייתה הדת, התחילה והסוף, כן. יותר משהאמין בתורה, האמין ליבוביץ' ברמב''ם, ענק-הרוח שהיה כמותו פילוסוף ומדען רחב השכלה. הרמב''ם ראה במדעים חלק מהתורה, והיא לתפיסתו, מצווה ללמוד פיזיקה ולא רק את המטאפיזיקה. כמו הרמב''ם, גם ליבוביץ' היה מדען. פרוספסור לכימיה אורגנית, לביולוגיה, לנוירו-פיזיולוגיה, לפילוסופיה של המדעים. איך הוא יישב בין ההשכלה שלו הנרחבת כמדען במדעים מדויקים לבין האמונה הדתית? "יישב"? הוא הפריד, הוא לא יישב. עדיין, גם אם אתה מפריד אתה צריך, אתה יודע, אם בתורה כתוב שהעולם נברא לפני חמשת אלפים שנה, ואתה כמדען יודע שזה לא נכון… זה לא שיחק אצלו שום תפקיד. הוא הקריא לי קטע מהרמב''ם שאומר, סיפורים זה בשביל אנשים פשוטים. אז סיפור הבריאה הוא בשביל אנשים פשוטים? -כן. יש מבחינתו אלוהים? -הוא סירב לענות לשאלה הזאת. -זאת אומרת, הוא אדם דתי, שנראה כאדם דתי… -כן. -מקיים מצוות ככל יכולתו… -כן. ומסרב לענות אם יש אלוהים או אין אלוהים. אתה יודם מה אמר הרמב''ם. -לא, אני לא יודע. הרמב''ם אמר: יש אלוהים, ואי אפשר להגיד עליו שום דבר. העולם איננו אלוהים ואלוהים איננו בעולם. אלוהים הוא מעבר לעולם, מעבר לצרכים ולאינטרסים הנובעים ממציאותו של האדם בעולם. לא העולם הוא העיקר, ואלוהים כאילו הוא המנג'ר שלו. אלוהים הוא העיקר והעולם הוא טפל. טוען ליבוביץ', עצם ההיגד "היהדות מאמינה ש…" זה היגד שגוי. אין אמונה ליהדות. היהדות לא מאמינה בשום דבר. מה שיש זה פעולות יהודיות. היהדות, המאפיין המגדיר אותה זה לא המחשבות שלנו, אלא המעשים שלנו, כלומר המצוות. אמונה דתית איננה אומרת מאומה על המציאות, אלא היא הכרעה רציונלית של האדם לקבל עליו בחייו מה שבסגנון המסורתי שלנו נקרא "עול מלכות שמים" ו"עול תורה ומצוות". המצוות הן פעולות שאתה עושה כדי להגן על האינטרסים שלך, להתגבר על הפחדים שיש לך, זאת אומרת, אומר ליבוביץ', אתה לא עובד את אלוהים, אתה עובד מישהו שהוא לא אלוהים, שזה אותך, את האגו שלך. לכן, אם זה המוטיבציה שלך לקיום מצוות, אתה לא עובד את השם, אתה עובד עבודה זרה. מי שמאמין כדי לא לפחד היה בעיני ליבוביץ' עובד אלילים. בעקבות הרמב''ם הייתה לו עמדה ברורה בשאלת התפילה – האם היא פועלת בכלל? "אלוהים הוא לא קופת חולים" נהג לומר. והוויכוח נמשך. שני אנשים מגיעים לבית חולים. אחד אתאיסט מושבע. והשני מאמין אדוק בכל רמ''ח איבריו. זה שמאמין, קבוצה גדולה של אנשים מתפללים עליו תהילים. האם הרופא, שיודע שעכשיו אותו אדם, מתפללים עליו, האם ייתן לו מינון פחות בתרופה, או לא? או שייתן לו אותו דבר? אז אותו אדם אמר לי, שייתן אותו מינון. אמרתי לו, אם כן, התפילה לא עוזרת. כי אם התפילה עוזרת הוא צריך להפחית לו במינון, שלא יהרוג אותו. בקשר למכתב ששאלת אותי. תראה, הדבר הפשוט ביותר והקל ביותר, וגם הקצר ביותר, הוא שאתה תבוא אליי, ובעל-פה, זה הדבר הזה. הוא סירב להכריז על עצמו כמנהיג דתי, אבל קיבל אינסוף פניות מאנשים שראו בו החכם מכל אדם. ממש כמו האדמו''ר. וליבוביץ' השיב לכולם, עם רבים מהם גם נפגש. אני חושבת שהוא גם גרם להמון אנשים להפוך לאתאיסטים. הוא גרם לכמות מסוימת של אנשים לחזור בתשובה, אבל באותה מידה, ואנחנו נפגשנו עם המון אנשים כאלה, הוא גרם לאנשים לסגת אחורה ולחזור בשאלה. זה היה, אני זוכר, בפברואר 1980, כאן בכיתה הזאת בבית ספר חוגים בחיפה, אנחנו היינו שמיניסטים והוא היה בן 77. הוא דיבר על מה שהוא תמיד דיבר – על שיטת האמונה שלו. אחר כך, כשההרצאה נגמרה, ביקשתי לשאול אותו עוד משהו בארבע עיניים. ישבנו בפינת הכיתה. אלה סוף ימי בית הספר התיכון ולפני הצבא, וכל ההורמונים האלה של גיל 17 וחצי. ואמא שלי מתה שבועיים קודם. בקיצור, מסובך. באתי אליו 99% אתאיסט ויצאתי 100% אתאיסט. הוא שמע אותי, אני זוכר שהוא קטע את הדברים מהר מאד, ובכמה משפטים פתר את השאלות, התיר את רוב הפלונטרים, יישב את הפרדוקסים, ושיחרר אותי אל המשך החיים עם כמה הבנות שלא נסדקו מאז ועד היום. פגשנו תלמידים חרדים שלמדו אותו בסתר. פשוט למדו אותו בסתר בישיבה, וממש סיפרו לנו איך הם נחשפו בצורה אקראית לספרים שלו, והם התחילו לשאול את עצמם שאלות. התשובות ממוטטות לך את כל העולם. כל מה שידעת – פתאום מתמוטט לך, ואתה לא יודע להתמודד עם זה. ולכן אני חושבת שבזרם הדתי פשוט פוחדים ממנו. פוחדים מהאפקט. בן אדם ששואל את עצמו שאלות, עלול למצוא את עצמו בשבר אמוני מאוד מאוד מאוד גדול. בצעירותו הלך ליבוביץ' בראש גלוי. אחר כך התחיל לחבוש כיפה שחורה גדולה, כמנהג החרדים. מה קרה שם? איני יודע, אבל הוא היה עונה שזה לא עניינך. אני מדבר ברצינות. -כן, כן, כן… והיות שהוא כבר לא פה להגיד שזה לא ענייני… אז אני אומר זאת בשמו. - אתה יודע מה התשובה? – כן, זו התשובה: זה לא עניינך. היו רגעים שאמרת לעצמך, אני לא רוצה יותר לחיות? לא. לא היה לי רגע כזה בחיים. הזמן מקהה את הכאב? – למשל, העניין הזה ששני בנינו…? – כן. שום דבר לא מקהה את הכאב. אנחנו חיים עם זה. בננו הבכור שנפטר לפני 21 שנים, ובננו הצעיר שנפטר לפני שלוש שנים. בציבור המאמין התקשו מאוד לקבל את תפיסתו, שבה אין טעם למצוות מלבד מילוי צייתני וכנוע של הוראה מגבוה. חייל אמר לליבוביץ': "כל הכיתה שלי נהרגה, ואני בעזרת השם ניצלתי". וליבוביץ' רתח, ואמר לו באופן בוטה: גם החברים שלך מתו בעזרת השם". אז כל העניין של שכר ועונש לא קיים מבחינתו. הרמב''ם אמר את המילה האחרונה על שכר ועונש. הוא אמר – היות והקדוש ברוך הוא הבטיח שכר ועונש, מה שהוא הבטיח הוא יקיים. אבל מי שמקיים מצוות בשביל שכר דומה לילד שלומד לקרוא כי הוא מקבל "אגוזים וקליות". יפה, נכון? בשמאל קראו את המאמרים שלו נגד הכיבוש, וראו בו פציפיסט, נביא זעם מוסרי, וטעו. לליבוביץ' זה היה מאבק דתי לגמרי. רק אלוהים הוא אלוהי. מדינת ישראל לא יכולה להיות אלוהית. אם היא אלוהית, זה עבודה זרה. האדמה לא יכולה להיות אלוהית. ייחוס קדושה לאדמה זה עבודה זרה. ולכן, אולי, וזה הסבר מסוים לליבוביץ', המאבק שהוא נגד הכיבוש לא נבע ממניעים מוסריים: הוא נבע ממניעים דתיים. זה מאבק בעבודה זרה. כיבוש, "גוש אמונים" שסבורים שהאדמה היא קדושה, הם עובדי עבודה זרה. המאבק להפרדת דת ממדינה: ייחוס ערך דתי למדינת החילונית, זה עבודה זרה. הרבה אנשים בשמאל ניסו לייחס לו עמדות הומניסטיות. ליברליסטיות – זה לא היה בכלל באג'נדה שלו. הוא אמר, אני לא הומניסט ולא פציפיסט. בדיוק ההיפך. יכול להיות שהוא אפילו בז לחלק גדול מאותם חסידים שהיו לו בשמאל. הוא היה מאד מתוסכל כל חייו מסיבה אחת – הוא ראה את עצמו כנביא זעם, וכולם טפחו לו על השכם. וזה הכעיס אותו, וזה הביא אותו לידי ביטויים שאני מצטער עליהם, וכן הלאה. רק בגלל זה הוא הקצין את עמדותיו – מכיוון שכולם חשבו שהוא ילד טוב. והוא רצה להיות ילד רע. מה היה פרופסור ליבוביץ' אומר על מה שקורה ליהדות היום? הדרת נשים, מחזירים בתשובה רצים לכנסת. טרנד של רוחניקיות מיסטית עוטף את הסלבס. שלושה משיחים מנהלים ברחובות מלחמות פוסטרים זה בזה. מסביב הקריסה שהוא תיאר במדויק לפני 45 שנה. ליבוביץ' היה גאון שהשאיר אחריו מעריצים רבים, אבל תלמידים של ממש, ממשיכים בדרכו אמונית, לא קמו לו. בדת הפרטית שלו, על דרישותיה המחמירות, הוא נותר המאמין הבודד.