ההתמודדות של אסתי | לחזור ללכת על שתיים - פרק 5
אתה יודע למה אני הכי מתגעגעת? -למה?
לשים רגל על רגל.
כן...
חזרתי ללכת כמו פעם עם שני צבעים של זוגות גרביים.
רצית פרוטזה סקסית. -נו... סקסי?
מה יש לכם, יא אללה, זה הרגלייים שלי!
אני יכולה לעלות רגע להישקל? -איך תעלי?
אח...
הרגל שוקלת משהו, אבל עליתי הכול בחזרה,
השמנתי את הרגל. השמנתי רגל.
קניתי כרטיס רגיל עם שדרוג חינם לעסקים. בביזנס כלום?
לא חשבתי שיעשו לי על זה בעיה.
תראי, הטיסה עומדת להיסגר.
עלייה למטוס מתחילה עוד בערך 10 דקות.
כדי שהמזוודה תגיע והכול יהיה בזמן הייתי מציע שנתקדם עכשיו.
את קיבלת שורה ראשונה במחלקת תיירים...
לא, אבל קיבלתי ביזנס, תדבר עם... -אבל אין לך שום אסמכתא לזה.
דיברתי עם אחראי ואין שום... -איזה אחראי? אחראית!
לא כתוב לי פה שום דבר על זה.
כאילו אני לא יכול על סמך זה שדיברת לתת לך מושב ביזנס.
אז תתקשר לעוד אנשים.
יאללה, בואי נזוז. -אסתי, חבל לך על הזמן.
הבורדינג מתחיל עכשיו.
הייתי מציע באמת להתקדם ושתהיה לך טיסה נעימה. -תודה.
תחזיקי מעמד, ותהיי גיבורה וחזקה ותבואי הביתה בשלום.
ביי, יואו... -תודה רבה, תודה תודה תודה.
נתפלל עלייך כל הזמן. -אני גם.
עוד קצת וגמרנו.
חזקי ואמצי.
היי, מחלקת ביזנס. אני כבר פה, אי אפשר לברוח מזה,
אי אפשר להתחרט יותר. באסה.
היי טאטי, מה נשמע? איך אני הולכת?
כל הכבוד, אסתי, כל הכבוד, אסתי! כל הכבוד, אסתי,
תראי איזה יופי השתפרת.
נשיקה, נשיקה... יוסי!
אני שואלת את הדייל, "אתה יכול להוריד לי את הרגל?"
אז הוא אומר לי, "לא הורידו לך כבר את הרגל?"
מאמי! התגעגעתי אליך. -באמת? יואו... -כן.
איזה כיף שהתגעגעת אליי.
גם אני רוצה. -גם את רוצה?
קיצר, אתה נוסע איתם באמבולנס, בסדר?
לראות את אסתי הולכת בפעם הראשונה, וואי, כמעט בכינו.
היא קיבלה את הרגל וזה היה נראה שזה שלה.
זהו, היא הלכה, היא פשוט הלכה.
כן, היה לי ממש מזל שמאוד התרגלתי לזה טוב.
התרגלת אליה כאילו וואו. -מאמי, יש משהו לאכול?
בטח, מה נראה לך?
מה יש לאכול? -מוקרמים!
לא לגלות, מה אתם מגלים? -סליחה, סליחה לא מוקרמים.
יש עוד משהו שאת לא יודעת, יש עוד משהו!
אסתי, מה שבטוח, צמחוני.
אוקיי, יאללה מתנות? -יש!
אוקיי... אני מביאה דבר ראשון לחיה'לה את הבגד, טוב?
אני אגיד לכם גם למה ראשון לחיה'לה? -כי היא הכי גדולה.
בגלל שחיה'לה הייתה פה בבית והיא נורא הרבה עזרה בבית, נכון?
זה צריך להיות ריבוע בסוף. -תודה רבה, ביי ביי.
חני, בקבוק לבית ספר. -יש!
ומדבקות! -יש!
עכשיו, נכון יש לכם לוח מחיק? לורדים צבעוניים. -איזה כיף.
אסתי, איך הכאבים?
אתה באמת רוצה לדעת?
אני מתה מכאבים.
שוב הגענו לאותו המקום. אני אנסה לדחוף את זה קצת.
לא חשבתי שזה יהיה מאוד קל, חשבתי שאני אצטרך לעבוד,
אבל לא לקחתי בחשבון את הכאבים שיפריעו לי וזה...
זה נורא קשה. זה קשה להתרגל לזה, קשה המצב החדש.
ופתאום נהיה לי כזה כעס מטורף, דיכאון כזה מהכול.
אני כל כך רוצה להרגיש כמו שאני נראית.
מה זה?
זה קרבון, חומר מסוים, זה אותו חומר של זה.
מה יותר יפה? -זה פי אלף נראה לי. -נכון?
לא יודעת, מלא אנשים אמרו לי שזה. אני יותר אוהבת ככה.
לא, מה, all the way, חשוף.
טוב, אז הבטחתי לכם שאני אבעט במצלמה עם רגל של ברזל,
אז קבלו את זה.
בעטת? -אשכרה בעטתי.
יש לי אפליקציה של הרגל. כשאני עומדת, אני יכולה נגיד לנעול את זה.
עכשיו בוא נראה, אוקיי...
זהו, אני לא יכולה לקפל את הרגל, אתה רואה? לא מתקפל.
ועכשיו אני אעשה Cycling, אוקיי...
אז כאילו אין שום התנגדות, אתה רואה? שום התנגדות.
אין הפי אנדינג. -יש. -מבחינתך.
אני מבחינתי לא הגעתי לאי.
נמאס לי כבר מהכאבים. בא לי להיות עם הפרוטזה כאילו כל היום.
לא לזכור בכל צעד שיש לי פרוטזה, אתה מבין?
כאילו, בא לי להרגיש חופשייה עם זה. ואני לא כי אני מרגישה כל פסיעה.
ההפי אנדינג מבחינתי זה שטוב לי בפנים.
אני לא הגעתי לאי.
תעשה הפסקה, אני לא מדברת. תשחרר את הידיים שלך קצת.
בא לי לראות פה מישהו עם פרוטזה רץ.
אם יהיה אני אתן לו כיף ברגל.
אני מה זה עייפה. מתי אני אגיע הביתה? עשרה לתשע?
הילדים עוד יהיו ערים, כן.
אני אגיד להם לילה טוב. נשיקת לילה טוב מזמן לא הבאתי להם.
מה את אומרת, להמשיך להציק לך לזה?
שנעשה עוד פרקים בסדרה אסתי סגל?
אמרתי לך כבר את דעתי בעניין. -שמה?