הטרמפיסטים 4 - עונת נוער! 🚗 | פרק 2 – סונדוס
מה קורה?
שלום. -היי, לאן?
אני ל"ביג" כרמיאל.
יאללה, בואי.
מה נשמע? -בסדר.
מה זה המחברת החמודה הזאת? -תודה.
איך קוראים לך?
אני, קוראים לי סונדוס.
סונדוס? -כן, זה המשי שבגן העדן.
וואלה. את גרה כאן בנחף?
נחף? איך אומרים? -כן, נחף.
ובת כמה את? -אני בת 18.
את בי"ב? -כן.
פה, בבית ספר בכפר? -כן.
אבא שלי מורה בבית ספר הזה.
אבא שלך מורה למה?
ספרות עברית. -ספרות עברית? -כן.
יש לכם ספרות עברית? -כן.
בבית ספר? -כן.
באמת? -כן. -אני לא מאמין.
אנחנו לומדים תנ"ך ומשלים...
אני בשוק. -ועכשיו אני
כאילו בלחץ מהלימודים
ויש לי פסיכומטרי ו...
פסיכומטרי? -כן.
כן, את עכשיו עושה פסיכומטרי,
כבר ב... זה? -כן.
וכמה את רוצה לקבל?
שבע מאות חמישים.
שבע מאות חמישים? -כן.
טוב שלא הגזמת.
אני קיבלתי 609 וגם זה אחרי
שקרעתי את עצמי יעני חודשים.
אבל למה אתה רוצה 750, כפרה?
מה את רוצה להיות, רופאה?
לא, רוצה ללמוד הנדסת תוכנה.
הנדסת תוכנה? -כן. -יא אללה שלך.
מה זה הנדסת תוכנה? כאילו...
מחשבים. -מחשבים. -כן.
למה את רוצה ללמוד את זה?
כי יש בו הרבה כסף.
סתם. -מה פה?
מפה אתה יכול. -מפה? -כן.
מפה? -כן. -מפה?! -כן.
זה כאילו הפוך
מכל האינטואיציות שלי.
למה? -כי אני אומר לעצמי,
הנה כביש שמפה לא יורדים.
תראי. -לא. -סע, מה אתה מפחד?
איזה סע? יש פה מכוניות, אחי.
תיסע. -איך אני יכול לנסוע עכשיו?
בוא תגיד לי, בוא, אדוני.
איך זה לגור בכפר הזה?
לא נעים. -לא נעים לך?
לא. -באמת? אמיתי? -אמיתי.
בוא, אסביר לך הסיפור שלי.
אוקיי.
בבחירות שעברו,
שני מועמדים מהמשפחה שלי
כאילו הלכו לבחירות.
בחירות מוניציפליות.
כן. -אוקיי.
הבחירות מתנהלות על רקע משפחתי,
כאילו, סביר שהמשפחה הגדולה
היא תזכה בבחירות.
בן אדם מהמשפחה שלי
היה בן אדם משכיל. -אוקיי.
והבן אדם השני,
שהוא אומנם מהמשפחה שלי,
הוא לא בן אדם משכיל.
אנחנו החלטנו כאילו להצביע
לבן אדם המשכיל.
שניהם נכשלו בבחירות
כי המשפחה שלי התפרקה,
אנחנו המשפחה כאילו הכי גדולה
בכפר הזה.
כאילו, בגלל שלא הלכתם כולכם יחד,
אז שני המועמדים נכשלו. -כן.
אז בחודש רמדאן שעבר,
הבן שלו בא ודרס את אימא,
אימא שלי. -מה?!
הבן של זה שהפסיד? -כן.
הוא ניסה לדרוס את אימא שלך?
הוא דרס את אימא שלך?
הוא דרס את אימא שלי.
מה זה דרס? דרס בכוונה כאילו?
לא יודעת מה להגיד.
בוא'נה, זה דבר נורא.
ואנחנו עדיין מחכים למשפט,
שהוא צודק.
בוא'נה, איזה טירוף של סיפור.
ואנחנו משפחה, תשעה ילדים,
אני הייתי לבד בבית,
אני מי שהייתי מכינה אוכל,
למרות שהיו לי בגרויות.
מה קרה לאימא שלך?
איפה היא נפגעה?
ברגליים ובראש שלה,
ובידיים כאילו.
בוא'נה, איזה נורא.
אני לא אוהבת כאילו לזכור את זה,
הייתי במצב ממש ש... כאילו...
שאף אחד לא רוצה להיות בו.
כאילו, אימא שלי, שהיא הבן אדם
שאני הכי אוהבת בחיים שלי,
הבן אדם שהיא כאילו נותנת לי
את הכול, ככה יקרה לה?
בוא'נה, איזה חרא.
אבל רגע, סונדוס,
שלא יהיה לי פרק עצוב,
אני רוצה פרק שמח.
אה.
איפה את רואה את עצמך
עוד עשר שנים, נגיד?
אני חושבת שבעוד עשר שנים...
אני לא אהיה בישראל.
וואלה? -וואלה.
איפה תהיי?
לא יודעת איפה, אבל כאילו,
מחוץ לישראל.
למשל, ארצות הברית.
או באירופה.
אבל למה האינסטינקט שלך
זה שלא תהיי כאן?
כי אני לא יכולה כאילו
להצליח הרבה במקום, כאילו בישראל.
זאת מדינה ליהודים.
זה...
אין מקום לערבים כאילו.
לי יש מקומות אחרים
שאני יכולה להצליח יותר בהם...
שאני יכולה לצאת
כאילו לחיים אחרים.
שיכולה לנשום.
לחיות כאילו...
"פרי", חופשי.
להגשים את החלום שלי גם.
סונדוס. -כן.
את חמודה, אין מה להגיד. -תודה.
אני מאחל לך שיהיה לך טוב.
תודה רבה.
שתתני בראש בפסיכומטרי. -תודה.
ושתתקבלי לאן שבא לך. -תודה.
ושאימא שלך תהיה בריאה.
זה נראה לי הכי חשוב, לא?
תודה.
תודה רבה.
אחלה סונדוס.
יאללה, נשמה. -תודה.
ביי, סונדוס. -ביי.