מפני מה העורב הולך ברקידה
שׁוֹאֵל כָּל יֶלֶד, שׁוֹאֶלֶת כָּל יַלְדָּה,
מַדּוּעַ הוֹלֵךְ הָעוֹרֵב בִּרְקִידָה?
מְקַפֵּץ לַיָּמִין, מְדַלֵּג לְאָחוֹר,
פּוֹסֵעַ בְּזִיגְזַג הָלוֹךְ וְחָזוֹר...
וּבְכֵן, פַּעַם, לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת
צָעַד הָעוֹרֵב פְּסִיעוֹת רְגִילוֹת.
יוֹם אֶחָד רָאָה יוֹנָה נֶחְמֶדֶת.
הִתְבּוֹנֵן בָּהּ מִתְפַּעֵל: אֵיךְ הִיא צוֹעֶדֶת!
אָמַר בְּלִבּוֹ: יָפָה וּמְסֻדֶּרֶת הִיא הֲלִיכָתָהּ,
רוֹצֶה גַּם אֲנִי לִצְעֹד כְּמוֹתָהּ.
נִכְנַס הָעוֹרֵב לְמִשְׁטַר אִמּוּנִים
וְהֵנִיף אֶת רַגְלָיו כְּמִנְהַג הַיּוֹנִים.
צָעַד הָעוֹרֵב כְּיוֹנָה שָׁבוּעַ-שְׁבוּעַיִם
כִּמְעַט וְשָׁבַר אֶת עַצְמוֹת הָרַגְלַיִם,
וְאַחֲרֵי שָׁבוּעוֹת שֶׁל סֵבֶל גּוֹבֵר,
הִשְׁתַּנְּתָה הֲלִיכָתוֹ לִבְלִי הַכֵּר.
רָאוּ הָעוֹפוֹת אֶת הָעוֹרֵב הוֹלֵךְ כָּךְ
וְאָמְרוּ: "הֵי, חָבֵר, זֶה נִרְאֶה מְגֻחָךְ!
אֵיזֶה מִין הֲלִיכָה מְשֻׁנָּה?
אַף עוֹף לֹא צוֹעֵד כָּךְ פֹּה בַּשְּׁכוּנָה!
נִרְאֶה כְּאִלּוּ נִנְעַץ בְּרַגְלְךָ אֵיזֶה קוֹץ,
אוֹ שֶׁחֲלִילָה טָבַעְתָּ בִּשְׁלוּלִית שֶׁל בֹּץ."
שָׁמַע זֹאת הָעוֹרֵב, הִתְבַּיֵּשׁ וְנִכְלַם,
וְהֶחְלִיט שׁוּב לִצְעֹד כְּהֶרְגֵּלוֹ מֵאָז וּמֵעוֹלָם.
אַךְ כְּשֶׁרָצָה לָלֶכֶת כְּפִי שֶׁהָיָה רָגִיל,
כָּשַׁל שׁוּב וְשׁוּב וְדָבָר לֹא הוֹעִיל.
אֶת הֲלִיכָתוֹ הַטִּבְעִית הוּא פָּשׁוּט שָׁכַח,
וְעַכְשָׁו נָפַל מִן הַפַּחַת אֶל הַפַּח.
מֵרֹב נִסְיוֹנוֹת לְסַגֵּל לוֹ הֲלִיכָה מְסֻדֶּרֶת,
אֵין לוֹ לֹא הֲלִיכָה כָּזֹאת וְלֹא אַחֶרֶת.
חֲצִי צַעַד יָשַׁן, חֲצִי צַעַד חָדָשׁ,
לֹא עוֹרֵב, לֹא יוֹנָה, לֹא סִגְנוֹן מְגֻבָּשׁ.
כָּךְ נוֹתַר הָעוֹרֵב הָאֻמְלָל
פּוֹסֵעַ בְּמֵעֵין רִקּוּד מְבֻלְבָּל.
לִפְנֵי סִיּוּם נַעֲבִיר לָעוֹרֵב מֶסֶר פָּשׁוּט,
הַסְכֵּת וּשְׁמַע, יְדִידֵנוּ, לִפְנֵי שֶׁתַּעֲשֶׂה עוֹד טָעוּת:
לְכָל אֶחָד טֶבַע שֶׁנִּתַּן לוֹ מִבְּרֵאשִׁית,
כִּשּׁוּרִים וּתְכוּנוֹת הַמֻּתְאָמִים לוֹ אִישִׁית.
מָה שֶׁמַּתְאִים לְךָ יִהְיֶה מְשֻׁנֶּה לַאֲחֵרִים,
וּמָה שֶׁנִּפְלָא לַאֲחֵרִים בַּעֲבוּרְךָ אֵינוֹ מַתְאִים.
לָכֵן, עוֹרֵב יָקָר, קַח לִתְשׂוּמַת לִבְּךָ:
אַל תְּנַסֶּה לְשַׁנּוֹת אֶת טִבְעֲךָ!