חיות במה צוחקות: הפיג'מות

היי, חבר'ה! מה העניינים? -מיכאל! מה קורה?

מעולה. אני כל כך שמח שאתם היום בתכנית. -גם אנחנו, כן.

למה אתם לא לבושים?

מה זאת אומרת? -מה זאת אומרת "לא לבושים"?

אנחנו לבושים. מה קרה לך?

כן, אבל למה אתם לא לבושים בפיג'מות,

כמו שאמרנו? -מה לא בסדר במה שאנחנו לובשים?

זה הוט קוטור, מיכאל. -לא, זה יפה מאוד,

אבל, מה, לא ראיתם את האס-אם-אס שלי מאתמול?

פתחתי קבוצה בווטסאפ

"הפיג'מות מתעלמים מכל מה שמיכאל אומר".

אז כאילו...

מסך לבן! מסך לבן!

שלום לכם. -שלום לכם. -שנייה אחת.

אני לא יודע מה איתכם, אני עשיתי "השתק" לקבוצה לשבוע.

אני עשיתי "השתק" לשנה, על מה אתה מדבר?

למה אנחנו צריכים לבוא לתכנית הזאת בכלל?

עודד לחץ, התלהב, אמר, רצה.

חבר'ה, מה אתם רוצים? אני לא מבין מה הבעיה.

זו תכנית על חיות במה צוחקות. אנחנו חיות במה צוחקות.

אולי במקרה נפגוש פה איזו חיה, אולי, נגיד, צ'ינצ'ילה צוחקת.

מה הבעיה? -אז למה לא באת בפיג'מה אם אתה כל כך מתלהב?

למה לא באתי בפיג'מה? -באתי בפיג'מה. מה זה,

אני ישן עם הבגדים האלה כבר שבועיים. -איכס!

חבר'ה, אני ממש מתנצל,

אנחנו באמת חייבים להתחיל עם התכנית. אני מצטער.

תגיד לו. תגיד לו. -בסדר, אני אומר לו. -תגיד לו!

מה אתה עושה פה? אתה לא אמור להיות פה.

זה מסך לבן רק של הפיג'מות.

סליחה, חבר'ה. אין בעיה, אין בעיה.

מסך לבן! מסך לבן עם נקודות בכל מיני צבעים!

מסך לבן עם חצ'קונים. -עכשיו זה בסדר?

לא כל כך. אנחנו אף פעם לא היינו במסך לבן כזה.

אני לא כל כך יודע איך להגיב עכשיו.

אין בעיה. פשוט תעשה מה שאני תמיד עושה

כשאין לי מה להגיד,

מסתכל למצלמה ואומר: "חיות במה צוחקות". רוצים?

שלוש, ארבע ו...

חיות במה צוחקות!

מתחילים. -היית חייב.

ברוכים הבאים ל"חיות במה צוחקות".

האורחים שלנו היום

הם הפיג'מה קובי פרג',

הפיג'מה עודד פז

והפיג'מה אילן רוזנפלד,

הלוא הם הפיג'מות. מה שלומכם? -שלום. שלום, שלום. -מעולה.

שלום, שלום, שלום. תודה רבה שבאתם.

תודה שהזמנתם אותנו. -בכיף.

ביקשנו מכם לבחור איזה קטע,

קטע שהכי אהוב עליכם מכל העונות.

איזה קטע בחרתם?

בחרנו... -בטח הייתה בחירה קלה. -ממש!

כל פעם שמבקשים לבחור

קטע מהפיג'מות, אנחנו...

מאיפה מתחילים בכלל? -כן, אה?

בחרנו, בחרתי ושכנעתי אותם בטלפונים

להקרין דווקא את הסצנה האחרונה של העונה התשיעית,

שהיא העונה האחרונה של הפיג'מות

בגלל שהיא נורא מיוחדת בעיניי,

כי פעם ראשונה שעשינו קליף האנגר.

מי שלא יודע, קליף האנגר זה כשמסיימים סדרה או פרק

בשאלה פתוחה, בשביל שתתחיל לצפות את העונה הבאה בשאלה

ותחכה לראות מה קרה שם. -יפה.

אז בעצם קליף האנגר זה קצה הצוק, מה שנקרא. -נכון.

הבאתם אותנו בסוף של העונה התשיעית לקצה הצוק.

יפה. מה שיפה זה שמעולם לא עשינו את זה.

זו לדעתי העונה היחידה שכן עשינו קליף האנגר כמו שצריך

עם שאלה פתוחה גדולה מאוד מה יקרה עכשיו, כי היינו...

רוב העונות צרחנו בסוף: "רוצים עונה חמישית",

"רוצים עונה שישית". -כן, הבנתי.

ומה מצחיק בזה? -כי בפיג'מות כמו בפיג'מות

החוק היחיד הוא מרפי, הכול קורה הפוך.

אנחנו באמת לא יודעים אם תהיה עונה עשירית,

וכרגע אין דיבורים על עונה עשירית,

אז מאוד יכול להיות שזאת הסצנה האחרונה של הפיג'מות

שנשארת פתוחה ככה. -יפה. -שזה גם סוג של משהו מצחיק.

יפה. אז יכול להיות שזו פעם ראשונה שיצרתם מתח

והוא יישאר פתוח, למרות שלדעתי בטוח ימשיכו לעונה עשירית

ואחת-עשרה ושתיים-עשרה. הם סתם מתבכיינים פה.

מנצלים את הפלטפורמה. -אם לא הבנת,

אנחנו מנצלים את הפלטפורמה לנסות לדחוף לעונה... -מצוין.

אנחנו איתכם, החינוכית איתכם ומאחוריכם.

בואו נראה את הקטע, הקליף האנגר הגדול,

סוף העונה התשיעית של הפיג'מות.

מי חושב שימית תינשא לו, שיצביע.

קובי, אתה לא יכול לספר.

אני חושב ככה. -מי חושב שהיא לא תינשא לו?

אני חושב שהיא תרצה. -ו...?

אבל גרי ימשיך עם הלא הזה, ובסוף כאילו יקרה איזה...

יהיו המון סיפורים, ובסוף הם לא יצליחו להינשא

מאיזו סיבה כלשהי, אבל כאילו הם נורא נורא ירצו.

אני רואה אתכם כותבים את כל מה שהילד אומר.

ליהי, מה את חושבת שיקרה? -שהיא כן.

שהיא כן. מאמינה ברומנטיקה.

עוד מישהו, מה הוא חושב? כן, ארז?

אני מאמין שלא, כי זה יותר קומי. כאילו, אפשר לבנות על זה

דברים יותר מצחיקים. -כן, מתאים לדמות של אילן

שהיא תגיד "לא". -שהיא תגיד "לא" בסוף.

כן, מתאים שכאילו לא. -זה יותר מצחיק.

אם היא תגיד "כן", אז יופי, הכול מאושר,

אבל לא עושים סדרה על חיים רגילים טובים של בן אדם.

זה לא מביא רייטינג. -בתוך חיי הנישואים יש דברים איומים, עזוב.

טוב, בואו ננסה להבין את סוד הקסם של הסדרה.

בסדרה יש הרבה קץ' פרייזים, או-קיי?

זאת אומרת, ביטויים שחוזרים על עצמם כל הזמן.

תנו לי דוגמאות לכמה מהביטויים האלה.

בוא נבקש מהילדים לתת קצת דוגמאות.

בוא נראה אם זה באמת קאלט. -נכון.

מי זוכר? בהצבעה בלבד. אני עכשיו מורה.

יש את הקטע הזה שגרי נכנס אחרי שקורה איזה משהו

שהוא נורא לא אוהב או מתעצבן ממנו,

הוא נכנס לדעתי למסך השחור, נכון?

"למה?!" -נכון, זה אחד מהקץ' פרייזים של גרי.

יש גם שאתה כל הזמן אומר צ'ינצ'ילה.

נכון. אין לי מושג למה אני אומר את זה.

אבל אני לא אומר "צ'ינצ'ילה", אני אומר "צ'ינצ'ילה!"

שזה שונה לגמרי. -רומי, תגידי את זה כמו שצריך.

צ'ינצ'ילה! -יפה מאוד. יפה מאוד. כן, אלה?

יש לך הרבה "חייב ללכת", "צ'ינצ'ילה", "פצפצים", "זזי בזזי".

אני רוצה להגיד משהו על "יש לעודד הרבה".

עודד הוא דוקטור לקץ' פרייזים.

עודד, מחזיקים את הטקסט בקריאה,

אנחנו מקבלים את הטקסט ומתחילים לעבור על הטקסט והכול,

לפעמים כותבים אותו, לפעמים לא,

ואז עודד, הדבר היחיד שהוא מתעסק בו

זה איפה הוא יכול להכניס את הקץ' פרייזים שיש לו,

ואם לא, אז להמציא חדש. וזאת העבודה שלו.

דרך אגב, אני לא זוכר איך הומצאו ה"חייב ללכת"

וה"יפה" וה"זזי בזזי" וכל הדברים האלה.

זה פשוט צץ פתאום.

אני לא זוכר מתי זה קרה. זה פשוט קרה.

אבל ברגע שזה קרה זה נשאר שם ולא הלך לשום מקום.

זה ו"פצפצים מתפוצצים בפיצוצים מפוצצים.

"פצפץ בפיצוציה הקרובה לביתך, פצפץ ליד עץ הצפצפה".

בדיוק. -רק שנהיה בריאים.

קובי, למה אנחנו צריכים בעצם קץ' פרייז?

לדעתי זה פשוט משמר איזשהו גג חוזר שכיף לך לשמוע,

אתה מרגיש שזה מוכר.

זה אלמנט מדמויות, לא? מכל דמות קומית בסופו של דבר.

אתה יודע שיש לה את השטיק הזה. -כן.

עוד מבני היל ואלה, אם אתה זוכר. -בטח.

אז, כן, יש כל מיני אלמנטים.

זה יכול להיות גם לא דבר מילולי,

זה יכול להיות... -גופני? -שפת גוף, כן. שפת גוף

שתחזור על עצמה. -אני חושב שזה חלק מהאפיון של הדמות,

כי ככל שאנחנו מכירים דמות יותר,

אז אנחנו יודעים איך הוא הולך, מה הוא רוצה,

מה הוא אוהב, מה הוא לא אוהב.

חלק מזה זה גם המשפטים שהוא אומר כל הזמן

שחוזרים על עצמם. -וגם הציפייה הזו שנבנית,

מתי הוא יחזור, מתי הוא יעשה את זה עוד פעם.

ספרו לי קצת על המסך הלבן. איך הוא התחיל? איך הוא נולד?

בפרקים הראשונים של הפיג'מות

היה פרק שעודד נוגע בשקע של החשמל,

ואז אמרו לנו בערוץ הילדים

שזה קצת לא חינוכי

ושילדים יעשו את זה

ושאנחנו לא יכולים לעשות את זה.

אז אמרנו: "או-קיי, אנחנו נעשה

"מסך לבן שבו אנחנו מסבירים לקהל בבית אזהרה לפני זה

"לא לעשות את זה".

מפה לשם, לאט לאט עם השנים זה הלך והתגלגל

למצב שהמסך הלבן קיבל ממש רובד מובלט בסדרה

ועולם משלו שבו אנחנו כבר מדברים את הרעיונות שלנו

על גבי הדמויות.

מה שסיפרתי עכשיו, אני לא בטוח שזה נכון.

אני אסביר לכם. כי שאלו אותנו את זה כל כך הרבה פעמים...

על המסך הלבן? -על המסך הלבן,

שאני לא זוכר אם מה שסיפרתי עכשיו

זה המצאה של המציאות, העצמה של זה,

וכבר כאילו אני מאמין בזה, או שזה נולד ממשהו אחר לגמרי.

אז קחו את זה בעירבון מוגבל.

תודה רבה. -איך אמרת את זה בלי נקודה.

כאילו, אי אפשר היה לדעת

מתי עצרת את המשפט. -כי פתאום קלטתי

שאולי אני משקר נורא. -אנחנו לא יודעים כבר

מה נכון ומה לא. -פתאום קלטתי שאולי אני משקר.

לגבי המסך הלבן, קודם כול, הוא באמת התפתח.

פרק 100 שחגגנו לפיג'מות...

הייתה מסיבה גדולה. חבל שלא באתם.

חגגנו גם מאתיים, דרך אגב.

אבל בזמנו, אז, פרק 100 היה כולו במסך הלבן.

נקלענו לסיטואציה שאנחנו פשוט תקועים במסך הלבן.

זה היה פרק 100?

אתם בלימבו שם. -אני זוכר 99. -ממש ככה.

ויותר מזה, גם המסך הלבן שוכלל עם השנים.

גרי באמת קיבל את המסך השחור שלו.

חלק מהדמויות קיבלו את המסך הוורוד, את המסך הכחול.

יש משהו נורא יפה בדבר הזה

שבו אנחנו יכולים לדבר, כמו בכל הסדרה, בגובה העיניים,

אבל הפעם ממש לתוך העיניים של הצופים,

ולהסביר להם מה קורה, איך קורה,

אם זה נכון היה שיקרה עכשיו בסצנה או לא נכון

או למה עושים את זה

או אנחנו חתומים בחוזה שזה לא אמור לקרות,

אז למה זה קורה.

זה גם מצלמה אחת, זה חוסך לוקיישן. בוא, בוא...

בואו נודה באמת. -אתה צודק.

אז בואו נראה קטע מהסדרה שיש בו שימוש במסך הלבן.

פתיח. -סליחה שנייה. אתם זוכרים שזה צולם?

לא. -לא, ממש לא. -אף אחד מאיתנו לא זוכר, נכון?

אני הסתכלתי על זה כאילו זה חדש לחלוטין. -חור שחור.

אהבת את המסך הלבן? -כן.

מה מיוחד במסך הלבן? -הם שוברים את הקיר הרביעי.

כאילו, בעצם הם לא אמורים לדבר איתנו בגובה העיניים,

כמו שהם מדברים במסך הלבן.

הם אמורים לדבר איתנו, כאילו, במין כזה...

כאילו אנחנו לא רואים אותם. -כן. -ככה הם אמורים להתנהג.

ואז במסך הלבן מתנהגים כאילו כמו שמדברים איתנו.

מסתכלים עלינו פתאום בעיניים. -כן.

ומה עוד מיוחד במסך הלבן?

יש לי שאלה לפיג'מות. -על המסך הלבן?

כן, על המסך הלבן. -אנחנו מדברים על המסך הלבן?

ברור שעל המסך הלבן. -זה על המסך הלבן?

נכון אמרתם שיש... -אם זה לא על המסך הלבן,

אנחנו קמים והולכים. -חבל לך על הזמן

אם זה לא על המסך הלבן. -אז אל תקומו ותלכו, בבקשה.

נכון אמרתם שיש גם מסכים...

לא הזמנתם אותנו בשביל לדבר על המסך הלבן,

הזמנתם אותנו בשביל לדבר על הפיג'מות.

מחיאות כפיים לפיג'מות, עבדו עלינו!

יפה מאוד. -עכשיו אני מאוד מסוקרן

לשמוע את השאלה של עומר. -נגיד, מה שעשיתם עכשיו,

באמת מה שעשיתם עכשיו זה הייתה שבירה. -שבירה.

הייתה שבירה קומית, נכון? -לגמרי, כן.

לא של הקיר הרביעי, אבל שבירה.

ספציפית כן, כי הגענו ממש לכיוון המסך.

מה שהמסך הלבן... שנייה, עומר, אנחנו נחזור לשאלה. -מעניין.

מה שהמסך הלבן נתן לנו בעצם,

ברגע ששברנו פעם אחת למסך הלבן

והיה את המובלעת הזאת בסדרה, זה פתח עוד רובד.

היה את הרובד של הסדרה... אם אני מדמה את זה לקווים,

אז יש את הקו העלילתי של הסדרה,

של הדמויות. -שכבה ראשונה. -בדיוק.

ואז יש מסך לבן שהוא כאילו טיפה מעל.

ואז פתאום הבנו שיש פה עוד רובד, עוד עלילה שזזה,

וגם היא התחילה להיכנס לתוך העלילה.

כלומר, אנחנו יכולים לשבת בסצנה, וזה קורה לא פעם ולא פעמיים

שקובי אומר משהו ועודד אומר לו:

"רגע, זה לא כתוב לך בטקסט".

אנחנו מוציאים את הטקסטים ורבים אם זה כתוב לו בטקסט

או לא כתוב לו בטקסט, וחוזרים מיד אחרי זה לסצנה.

זה מה שנתן המסך הלבן בעצם. כן, עומר. השאלה שלך.

טוב. אז נכון אמרתם שיש גם מסכים כחולים

ומסכים צהובים ומסכים ורודים? -וורודים, כן. -וורודים גם. נכון?

אז הסוד העלילתי של המסך הלבן זה בעצם גרין סקרין כזה, נכון?

אז היה גם מסך ירוק אמיתי, כאילו, אבל? שכאילו ראו בסדרה?

אז בוא אני אספר לך את האמת. -אבל את האמת.

זו שאלה מאוד טכנית.

את המסך הלבן צילמנו באמת על מסך לבן

ולא על מסך ירוק,

אבל האפקט הזה שאתה מדבר עליו בטלוויזיה,

שמצלמים על מסך ירוק ומשנים אותו,

אנחנו השתמשנו בו לפעמים בפיג'מות בדברים אחרים.

יש רקעים, או שצילמנו כל מיני דברים שיש להם איזשהו רקע.

כמו המערכון שצילמנו מקודם, שהיה על מסך ירוק בעצם. -נכון.

ששינה את עצמו ממסך לבן למסך עם זה.

ואני חייב להגיד שזה לא כל כך ברור לי למה,

כי יכולנו לצלם כל העונה, כמו שאתה אומר בדיוק,

כל העונות על מסך ירוק,

ופשוט לשנות את הצבעים של המסכים.

לא. בחוזה שלי רק מסך לבן.

תקופה שהיה חסר בד ירוק בארץ. -לא היה לבד.

באמת אתם גם מתייחסים לזה שאתם נמצאים בתוך סדרה

לא רק במסך הלבן. -נכון. -כן.

גם בסדרה עצמה. ועל זה יש לנו קטע והדגמה.

יש קטע? -הבה נראה. -איזו הפתעה! מדהים.

שבירת הקיר.

לקח לי זמן להבין, לקח לי זמן להבין.

אתה יודע, אני באמת מסתכל על זה עכשיו,

אתם סומכים נורא על האינטליגנציה של הצופים שלכם.

כי הצופה הרבה יותר חכם. -מאוד קשה.

עלילת משנה... -לפעמים אנחנו לא מבינים אפילו, כן.

טוב, אז פה אנחנו באמת מדברים על עלילה ראשית ועלילה משנית.

אנחנו באמת נכנסים... -אתם חושבים לעזוב,

ופתאום תבינו שלא תהיה סדרה. -נכון. -לתוך עומק הדבר הזה.

כן, אנחנו חושבים שהצופים שלנו,

ואנחנו גם כתבנו את הסדרה ככה... -מפרקים את הסט.

מפרקים את הסט חופשי. אין פה שאלה בכלל. -כן.

אנחנו כתבנו את הסדרה בצורה כזו שאנחנו מדברים בגובה העיניים

ולא מתיילדים ולא מנסים להגיד הילדים יבינו או לא יבינו.

הרעיון של הסדרה הזו זה

תצפו בה כמה שיותר

ותגלו עוד ועוד דברים

עם הגיל, כשתתבגרו,

או שההורים יסבירו לכם.

ואני חושב שזה יצר סדרה

שיש לה זמן איכות מאוד מיוחד לכל המשפחה,

ואני בטוח שילדים שרואים את זה שנתיים אחרי,

שלוש שנים אחרי, מצליחים להבין בדיחות שהם לא הבינו,

מצליחים להבין דברים שלא קרו.

וככה יצרנו בעצם סדרה שהיא באמת "סיטקום לכל המשפחה".

מגניב גם לילדים וגם להורים. -כן. גם לסבא וסבתא.

גם לסבא וסבתא. -אם אפשר.

ילדים, האם יש לכם שאלות לפיג'מות?

כי עוד שנייה הם כבר לא פה.

אתם חברים ממש טובים, כמו שאתם מוצגים בסדרה,

גם במציאות? -לא. -ממש לא.

אנחנו לא סובלים אחד את השני. -לא סובלים אחד את השני.

אני ביקשתי מונית נפרדת. -כן, עוד שאלות.

אפשר? -בטח, ליהי.

אתם חושבים שאתם תצלמו עוד סדרה ביחד? -כן.

גם אם זה הפיג'מות ואם לא, זה...

כן. נראה לי שכן, כן. -ענית נורא החלטי.

לא, אבל זה... -טוב, נו, מישהו צריך להיות החלטי פה.

כן, ממש! -אנחנו חברים מאוד טובים

ואנחנו גם אוהבים ליצור ביחד,

ואני חושב שהכימיה בין שלושתנו,

שהגיעה עוד לפני שצילמנו

את הפיג'מות,

זה מה שיצר חלק מאוד נכבד

מהסדרה הזאת ומההצלחה שלה,

ולכן באמת אין שום סיבה

שלא נמשיך לעשות הרבה דברים ביחד.

קובי, ה"כן" שלך היה ממש במקום.

אני לא בטוח.

פיג'מות יקרות, אילן, קובי, עודד, אנחנו הגענו לסוף התכנית.

אני רוצה להודות לכם מאוד מאוד

שבאתם להתארח ב"חיות במה צוחקות".

טוב מאוד, טוב מאוד.

אז, כמו תמיד, נסיים עם היוקולילי שלי,

עם שיר הסיום. בבקשה.

לא, לא, לא. מיכאל, מיכאל, לא, לא. -מה?

אנחנו סוף תכנית עושים שטיפת כלים,

לא שרים ולא יוקולילי. לא.

לא יוקולילי. -יוקלילי תעשה בבית, לא פה. אנחנו שטיפת כלים.

מסך לבן עם נקודות! מסך לבן עם נקודות!

מסך לבן עם נקודות!

שלום לכם. -מה שלום?

מיכאל, אתה חייב להפסיק

עם הדבר הזה!

תקשיבו, אני ממש רציתי

שנשטוף פה כלים ביחד,

אבל זה היה קצת מסובך להפקה

להביא גם כיור וגם כלים,

חוץ מזה שאני קצת רגיש לסבון,

והם לא הצליחו להשיג

את הסוג עם האלוורה,

שזה מה ששומר לי

על כפות הידיים.

זה ממש לא בסדר.

ממש לא בסדר, מיכאל.

כל תכנית שהפיג'מות מופיעים בה

חייבת להסתיים בשטיפת כלים.

טוב. -אי אפשר עכשיו לשנות

את הפורמט. -כן.

מה אתה מציע, קובי?

מה אני מציע?

אתה יכול לשטוף אצלנו כלים בבית.

מה יש? -רעיון מעולה.

אין לי מדיח. שיבוא אליי הביתה.

באמת רעיון טוב.

מה, ונשטוף כולנו ביחד?

גם ימית ודנה יבואו?

בוא תתחיל אתה, ואנחנו נצטרף.

בבקשה, מאז"ה פינת מאפו. תגיע.

אתמול אירחנו הרבה אנשים,

כל הצד של אשתי. אתה תעשה

בהתחלה את הסירים הגדולים

עם האורז השרוף למטה,

ואנחנו נצטרף אליך בהמשך.

אז אני שם. -אנחנו מגיעים.

נתראה. -אנחנו כבר מגיעים.

איזה כיף. להתראות -ביי, ביי, ביי.

נלך לים? -בוא, בוא לים.

קניתי ספידו חדש מטריף. בוא.

רגע, אני אעבור לאסוף את הסאפ.

בוא, בוא. -מה איתי?

אני אלרגי למלח. -בוא, בוא.

תכתוב: יעל פרידמן

ייעוץ לשון לכתוביות: מיה בסטר קינן

הפקת כתוביות: אולפני אלרום