ארוחות שעשו היסטוריה - המצור על ירושלים Meals that made history - the siege of Jerusalem

בפרק הקרוב של "ארוחות שעשו היסטוריה":

שלוש ארוחות מצור בירושלים. גם משוריינים, גם קציצות חוביזה, Three siege meals in Jerusalem. Also armored, also hobiza patties,

אבל גם פרטים מפתיעים על ארכיאולוגיה.

על מה אתם חושבים כשאתם עולים לירושלים

באוטוסטראדה הסואנת הזאת שנקראת כביש מספר 1?

על פקקים? על זה שזאת עיר שנסגרת בשבת, ברמדאן

כשהקומץ מתפרע? When the handful riots?

כמה פעמים יצא לכם להביט במשוריינים האלה שמאחוריי How many times have you looked at these armored vehicles behind me

ולחשוב על רעב? כבר שכחנו, כל כך מהר שכחנו

שהעיר הזו הייתה נתונה במצור פעמים רבות כל כך בהיסטוריה.

האחרונה שבהן, רק לפני 65 שנה, במלחמת העצמאות.

המשוריינים האלה היו קו החמצן של העיר.

רבים נשארו בשולי הדרך שרופים. מאלה שהצליחו לפרוץ פנימה Many remained on the side of the road burned. Of those who managed to break in

פרקו שקים של חיים, שקים של קמח ושל אורז מוכתמים בדם.

ועל זה נדבר היום - על רעב, על מצור, על קוממיות. And we will talk about that today - about hunger, about siege, about communism.

שלום לפרופ' עודד ליפשיץ,

ראש המכון לארכיאולוגיה באוניברסיטת ת"א.

אנחנו עוסקים במצור על ירושלים, במצורים על ירושלים.

שניים מהם הניבו לא מעט ארכיאולוגיה.

אז אני רוצה לשאול אותך, בוא ניקח שני ארכיאולוגים,

יגאל ידין, נניח, חופר במצדה, Yigal Yadin, say, digging in Masada,

וארכיאולוג בן זמננו חופר איפה שהוא לא חופר, And a contemporary archaeologist digs where he does not dig,

שניהם מוצאים ממצאים.

תרשה לי להניח שכל אחד מהם נוהג בממצאים בצורה אחרת. איך? Let me assume that each of them treats the findings differently. how?

ראשית, אני חושב שכמו יגאל ידין,

גם אנחנו כולנו שמחים למצוא

דברים נורא מיוחדים - אוצרות,

כתובות, זה כולנו, אבל בסופו של דבר,

מה שרובנו מוצאים כל הזמן זה את זה. זה המון חרסים.

המון המון. מאות ואלפים. -מאוד יפה.

מאוד יפה. -לא להעליב אותם. -מאוד חשוב ומאוד נחמד.

כלי החרס הם המפתח שלי להבנה של כמעט כל מה שאני חופר.

הם ממש הנקודה שממנה אנחנו יוצאים.

אבל... -אז בהבנת הטמבל שלי אני אגיד, מצאתי חרסים, But ... -so in understanding my idiot I will say, I found potsherds,

אני מנסה לעשות מהם פאזל, להדביק אותם למשהו שלם

או שלם חלקית, ואז אומר, או-קיי, יש לי הדבר הזה, זה בטח כד. Or partially pay, and then say, okay, I have this thing, it's probably a pitcher.

וכדים כאלה היו בתקופת זה וזה... לא ככה.

ממש לא ככה, משום שזו רק ההתחלה.

מה שיש לנו היום זה אפשרות לדעת עוד הרבה יותר מזה.

ואני אתן לך כמה דוגמאות שתבין רגע לאן אנחנו הולכים.

למשל, בחפירות שלי ברמת רחל מצאנו המון קנקנים כאלה.

וכמובן, השאלה היא, מה גידלו בקנקן הזה?

מה, אילו נוזלים היו בו? והיום יש לנו שיטות, גם מדעיות,

שזה של אנשי מדע שעובדים אתנו בתוך החפירה

לדעת את ה"רזידיו אנליסיס", את התכולה של הכלי.

הם יודעים לגרד את הפנים של הכלי ולהגיד מה הכיל הכלי הזה.

למשל, הפתעה גדולה הייתה לנו ברמת רחל

כשמצאנו קנקנים מאוד דומים לקנקן הזה,

וכולנו חשבנו שיין, חשבנו שאולי שמן.

והנה מצאנו בתוך הכלי הזה שרידים למה שהיה בו, וזה תמד, And here we have found in this vessel remnants of what was in it, and it always is,

משקה אלכוהולי על בסיס דבש. ארץ זבת חלב ודבש.

ופתאום הדבש מקבל חשיבות לגמרי אחרת

ומשמעות אחרת מבחינתנו. אלה דברים שבימי ידין And a different meaning for us. These are things that in the days of Yadin

לא ידעו לעשות. כלומר, היום כשאנחנו עובדים בארכיאולוגיה

ולא רק חופרים ומוצאים חרסים ויודעים לתארך, And not only dig and find potsherds and know how to date,

ויודעים להגיד ממתי הדברים ומה הייתה הפונקציונליות שלהם,

אלא יודעים גם לשלב בזה המון המון ענייני מדע, But also know how to incorporate a whole lot of science matters into it,

אלה יכולות להיות בדיקות של עצמות, וזה יכול להיות דנ"א קדום,

זה יכול להיות הרבה מאוד עבודה על פולן או על "רזידיו אנליסיס",

על מה שהייתה תכולת הכלים. אנחנו מקבלים משמעות לגמרי שונה

לגבי האתר שאנחנו חופרים ואפשרות לשחזר את ההיסטוריה שלו

בצורה שלפני כמה שנים לא ידעו לעשות את זה.

מצאנו בורות שנחצבו בתוך רצפה של ארמון,

והנה בתוך הבור הזה נמצאו מאות כלים

שהושלכו לתוך הבור הזה שלמים, ולידם עצמות.

עכשיו, לפני כמה שנים מי שחפר בור דומה מאוד באותו אתר עצמו

אמר, זבל, זרקו בפנים את הזבל. אבל היום כשאנחנו בודקים את זה

גם בשיטות מודרניות, אנחנו גם יודעים את...

כל הכלים האלה יוצאים מרפאות. אנחנו יכולים לשחזר All of these tools come out of clinics. We can recover

שבאותו אזור בארמון היה משתה, ובמשתה הזה הסתובבו אנשים That in the same area in the palace there was a feast, and in that feast people were walking around

עם קערית יין ביד אחת ועם פולקע של תרנגולת,

מסוגים שונים של העולם הקדום ביד שנייה,

וערכו איזה שהוא משתה יחד עם השלטונות שהיו באותו זמן.

ואנחנו יודעים שבמזרח הקדום

הרבה מאוד פעמים אחר כך

כשנגמר המשתה כל הכלים

שהם חד-פעמיים מבחינת העניין

נזרקו לבור ונחתמו, אין בהם שימוש יותר.

ופתאום אתה מבין שבתקופות מסוימות נערכו משתאות. And suddenly you realize that at certain times there were marvels.

אתה יכול להעריך כמה אנשים היו במשתה.

כלומר, כל התובנות וכל הניסיון להוציא היסטוריה

מתוך הממצאים הדוממים האלה של הארכיאולוגיה,

אני חושב שהיום זה היופי של הארכיאולוגיה החדשה.

אז אפרופו היופי של הארכיאולוגיה החדשה,

אני חייב לבקש ממך איזה שהוא סוג של פרוטקציה,

כי בכל אופן, תן לי שגם אני ארוויח משהו מהתכנית הזאת.

אתה יכול לסדר לי הזמנה למשתה כזה?

אנחנו נעשה משתה כזה איפה שתרצה. -סיכמנו? -סיכמנו.

פרופ' ליפשיץ, כבוד. תודה רבה.

אתם יודעים איפה אני? ביסודות הכותל המערבי.

האבנים האלה הן הנדבך הראשון של הכותל המערבי.

הרבה הרבה מתחת למה שאנחנו מכירים למעלה.

ותרשו לי לקרוא לכם טקסט קצר של יוסף בן מתתיהו

על מה שקרה כאן לפני כמה וכמה שנים בתקופת המרד הרומאי:

"רבים המירו את רכושם באיפה אחת.

"העשירים (באיפת) חיטים והעניים (באיפת) שעורים, "The rich (in Eifat) wheat and the poor (in Eifat) barley,

"ואחר כך הסתגרו בפינות בתיהם החבויות ביותר. "And then they locked themselves in the corners of their most hidden homes.

"מקצתם טרפו אחוזי בולמוס את גרעיני התבואה כמו שהם, "Some of them have devoured the grain kernels as they are,"

"יתרם אפו אותם ככל שהתירו להם זאת שעת הדחק והפחד. "Donate their noses as much as they were allowed to in this hour of distress and fear.

"בשום בית לא נפרך שולחן." רעב בירושלים. "In no house is a table set." Hunger in Jerusalem.

שלום לאלי שוקרון. -שלום, גיל, שלום שלום.

מרשות העתיקות. -שלום.

מחזיק כלי בישול. את זה אני כבר אוהב.

מה אלה כלי הבישול האלה? What are these cooking utensils?

אנחנו מדברים פה

על סיר בישול מתקופת המרד.

הסיר הזה נמצא בתוך בור מים, This pot is in a cistern,

איפה שהסתתרו המורדים

מפני אחיהם היהודים, ושמה הם אכלו את האוכל, בסתר, From their Jewish brethren, and there they ate the food, secretly,

שאף אחד לא יראה אותם, והם השתמשו גם בנר הזה.

הנר הזה, שים לב, הוא נר מאוד קטן, מאוד...

אפשר לראות פה את הפיח של הלהבה של הנר. You can see here the soot of the flame of the candle.

ובנר הזה הם האירו את הבור ויכלו לאכול מתוך סיר הבישול.

אז יהודים הסתתרו מפני יהודים? -כן, כן.

מי לקח את האוכל ממי? -בוא נאמר, המורדים,

האנשים החזקים בעיר לקחו את האוכל מתושבי העיר הרגילים.

תושבי העיר ש... איך אומרים, נתקעו בירושלים באותה תקופה,

ולא יכלו לצאת החוצה מחוץ לחומות.

והם חיו בעצם בתוך תעלות הניקוז ותעלות הביוב And they actually lived inside the drainage ditches and sewer ditches

שמתחת ירושלים של זמנה?

אנחנו מוצאים ממצאים מתוך תעלות הניקוז,

ואנחנו יודעים שאנשים הסתתרו בתוך תעלות הניקוז.

ויוסף בן מתתיהו מספר לנו על אנשים בתוך תעלות הניקוז,

ואיך שהם הסתתרו מפני הרומאים. עכשיו, זו סוגיה אחרת

כי אנחנו מדברים על שתי סוגיות בירושלים באותה תקופה:

שיהודים מסתתרים מפני יהודים בגלל הרעב הכבד,

ושיהודים מסתתרים מפני הרומאים בגלל שהרומאים

רוצים לתפוס אותם, להרוג אותם וכו', ואז הם שוב, איך אומרים,

מגיעים אל תוך התעלות. -מסקנה: מצור זה לא כיף.

אנחנו בלב לבה של ירושלים היהודית, ואנחנו מדברים על רעב ועל מצור.

השאלה היא, האם באלף השלישי אנחנו יכולים להבין בכלל

מה הוא רעב ומה הוא מצור?

בואו לשיחה קצרה עם מישהי שחוותה את כל אלה בגוף ראשון.

שלום לאביבה פרידברג, דור שלישי בירושלים.

מלחמת העצמאות, המצור, את ילדה בת עשר.

איפה זה תופס אותך?

מלחמת השחרור מוצאת אותי

במרכז ירושלים ברחוב אבן ישראל,

שכונת אבן ישראל

ליד רחוב אגריפס וקולנוע "עדן".

כמה אנשים הייתם במקלט? -שבעים, שמונים אנשים.

לא היו מים,

אבל כמו שאני מראה לך את התלושים האלה למזון,

אז גם הייתה אספקת מים. היו שיירות מירושלים לת"א וחזרה.

אני זוכרת שדיברו הרבה, "השיירה עברה", "לא עברה".

מכיוון שאנחנו היינו תלויים בזה.

אז אילו מאכלים אוכלים במקלט בירושלים הנצורה ב-48'?

אני הכנתי להזכיר לעצמי כאן רשימה של מה אכלנו. I prepared to remind myself here of a list of what we ate.

מה אכלתם?

חלב משומר היה לנו עוד מזמן הבריטים. We have had canned milk since the British.

שני חורים... מעולה.

אבא שלי היה עובד חברת חשמל, My father was an IEC worker,

ובתוקף תפקידו הוא היה הולך לכל מיני בתים נטושים

וחצרות כמו בבקעה, קטמון.

באחד הטיולים שלו האלה לביקורת הוא ראה טחינה.

הביא את הטחינה, ואימא שלי הכינה אותה ו...

הביאו למקלט. חילקנו לכל האנשים.

אלא מאי, בטעות...

כנראה שנשמטה כמות הפלפל הטחון... -אוי, אוי... -יותר מדי. Apparently the amount of ground pepper was dropped ... -Oh, oh ... -too much.

ובאותו יום כולם רשרשו במקלט.

אבל כולם עברו ועוד גם ליקקו את הקערה.

אביבה פרידברג, כמה כמה כמה אני שמח שניצחנו ושיש לנו אותך.

אני חייב לחבק אותך. -תודה.

תמונת מצב לירושלים של המצור ב-48'.

עטרות נפלה, הר-טוב נפלה, בית הערבה נפלה, גוש עציון נפל,

ומעל הכול, העיר העתיקה, הרובע היהודי נפל.

ברדיו היהודי שידרו הוראות

איך להתקיים מליקוט חוביזה וטיגונה לקציצות.

השידורים האלה נקלטו בעמאן, והירדנים צהלו

שאם היהודים אוכלים אוכל של עופות, סימן שהניצחון קרוב. That if the Jews eat poultry food, a sign that victory is near.

אבל הם טעו. אנחנו ניצחנו.

ועד היום אנחנו אוכלים קציצות חוביזה כשאנחנו משיגים חוביזה.

ואם אין חוביזה, אז תאכלו עוגות או תשתמשו בפאזי, במנגולד.

אז אני רוצה להראות לכם מתכון לקציצות חוביזה או קציצות מנגולד.

זה מתחיל בלקצוץ גס זר ענק של מנגולד, ולא להיבהל, It starts with coarsely chopping a huge bouquet of chard, and not panicking,

זה נראה כמות מטורפת, אבל כמו שכשעושים לפודל מקלחת

הוא קמל למין ג'וק עם פרווה, ככה גם המנגולד.

אנחנו נכניס אותו לסיר, ואתם תראו איך שהוא יאבד את הנפח שלו מיד.

אז זר ענק של מנגולד לתוך מים רותחים.

עכשיו, אם אתם ממש קמצנים, כמו שהאנשים היו בזמן המצור,

גם את גבעולי המנגולד אפשר לקצוץ, אבל אז דק דק דק דק.

ולהוסיף אותם לתבשיל.

כשהמנגולד שלי מבושל אני יכול להוציא אותו בכף מחוררת

אל מסננת.

עכשיו אנחנו נותנים למנגולד לנוח, לנוזלים להתנקז.

וכשהוא יהיה צונן, מספיק כדי שאפשר יהיה לגעת בו,

נסחט אותו היטב היטב היטב,

כי האויב הגדול ביותר של מלחמת השחרור היה האויב,

והאויב הגדול ביותר של קציצות הוא מים.

כשכל המנגולד שלנו סחוט אנחנו קוצצים אותו היטב.

אל תשכחו שיש לנו גם גבעולים בפנים,

כי היינו קמצנים והשתמשנו בגבעולים. Because we were stingy and used stalks.

אז את הגבעולים צריך לקצוץ היטב היטב

שיהיו ככה קטנים ויתערבבו היטב עם יתר החומרים.

ולקערה.

זה הבסיס של תערובת הקציצות שלנו.

ועכשיו צריך להוסיף חומרים שיהפכו את זה לקציצות.

אז בירושלים השתמשו באבקת ביצים.

אני מוחל לכם, בואו נשתמש בביצים אמיתיות. I apologize to you, let's use real eggs.

שלוש ביצים.

חצי כוס פירורי לחם.

פירורי לחם זה חומר מצוין למצור כי באמת אפשר להשתמש

גם בלחם מלפני שבוע, אין שום בעיה.

מה שפעם היינו נותנים לציפורים, עכשיו לתוך האוכל שלנו.

מלח.

פלפל שחור בשפע, הוא מסתיר על כל מיני פגמים של...

חומרים שאנחנו פחות גאים בהם בקציצות,

ופלפל שחור הוא תמיד טעים וגם בהרט. And black pepper is always delicious and also hearty.

משהו כמו חצי כפית או כפית שטוחה בהרט,

ולערבב היטב לעיסה של קציצות.

בזמן שאני מערבב את הקציצות שלי אני אזכיר לכם שאני מת

על מתכונים היסטוריים כאלה שיכולים לשנות את מהלך הקרבות,

וגם כאלה שיכולים לעשות היסטוריה. אז אם יש לכם כאלה,

אנא, שלחו אותם אלינו.

בין השולחים יוגרל פרס.

הקציצות האלה מיטגנות משני הצדדים בשמן חם.

אלה הקציצות שניצחו את מלחמת העצמאות.

אלה הקציצות שסבתא שלי הייתה עושה בתור המנה הלאומית שלנו

ביום העצמאות היינו אוכלים אותן וקוראים להן "קציצות הניצחון".

וחוץ מזה, הן נורא נורא טעימות.

לא רק אוכל היה בעיה בירושלים הנצורה, גם מים.

מאיפה יביאו מים? ברור שהיו בורות ומכליות,

אבל הצרות התחילו כבר מזמן מזמן. But the trouble started a long time ago.

זוכרים את נקבת השילוח? אנחנו נמצאים בתוכה.

מפעל הנדסי אדיר שהדהים את כל העולם בזמנו.

ויש לי רעיון שאני יודע מי יספר לנו עליה.

אלי שוקרון שוב. תגיד, נקבת השילוח,

מה הגליק הגדול? -תחשוב על זה,

לפני כל כך הרבה שנים,

לפני 2,800 שנה,

שתי קבוצות חוצבות משני הצדדים.

ייפגשו? לא ייפגשו? Will meet? Will not meet?

אבל בסופו של דבר הן נפגשות, הקבוצות האלה.

מפה אנשי ירושלים באו ושתו את המים,

ולכל שעת צרה, במצור של נבוכדנצר,

במצור האשורי באו אנשים ושתו את מי מעיין הגיחון פה בבריכה.

נקבת השילוח, אנחנו מתים עלייך.

גבירותיי ורבותיי, תנו לי לתת לכם הזדמנות לזכות בפרס.

יש לנו חידה. כולנו יודעים שהחומות שמאחוריי

נבנו רק לפני 500 שנים על ידי הסולטאן הטורקי סולימאן הראשון.

מי השליט האחרון בהיסטוריה שאיים להרוס אותן?

יודעים את התשובה? שלחו אותה אל הכתובת

המופיעה בתחתית המרקע,

ואני מבטיח לכם,

אחד מכם אולי יזכה בפרס.

תרשו לי להחזיר אתכם לירושלים הרעבה של 1948.

מבצע "הראל" ומבצע "נחשון"

סיפקו לירושלים מנות זעירות של חמצן. Supplied tiny portions of oxygen to Jerusalem.

במהלכם הושגה שליטה על שער הגיא לזמן קצוב,

ושיירות עברו לירושלים. אבל אחר כך המצור חזר.

היה צריך פתרון יצירתי בהעברת מזון ותחמושת לירושלים.

שלום לגלעד מסטאי מן "הקרן הקיימת". -שלום וברכה.

אני מבין שאנחנו צועדים בדרך בורמה באמת בחלק I understand that we are walking the path of Burma really in part

שבו היו הולכים אותה ולא נוסעים. למה? Where they would go and not travel. Why?

כמו שאנחנו רואים, זה מקום די תלול ופראי.

ולכאן באו סבלים

ממעלה תאנים, שנמצא From above figs, found

כמה מאות מטרים מאתנו מערבה,

סחבו על גבם שקים של נשק,

שקי קמח, מזון, מכלי מים. והם הגיעו עד לכאן.

כאן חיכו להם הג'יפים הקלים שבאו מירושלים,

העמיסו את זה על הג'יפים ונתנו חיים לירושלים. Load it on the jeeps and give life to Jerusalem.

שקים של קמח - יש. ארגזים של תחמושת - יש.

אבל איך מעבירים על הרים תלולים כאלה נוזלים? But how do you transfer liquids to such steep mountains?

נפט, מים. איך עשו את זה? -פה הם קצת התחכמו.

כלומר, או-קיי, באו מכליות עם דלק מאזור ביל"ו בד"כ, אזור רחובות. That is, OK, tankers with fuel came from the Bilu area usually, the Rehovot area.

הם הגיעו עד לכאן במאמץ רב דרך חולדה. They came this far with great effort through a rat.

שם חיברו את זה לצינור ומשאבה והזרימו את הנפט או דלק,

הזרימו את זה עד לאזור הזה בערך. בצד השני חיכו מכלים ריקים, Flow it all the way to this area. On the other side were waiting for empty containers,

מילאו אותם, העמיסו לג'יפים, והיידה, לירושלים.

יש לנו מים, יש לנו אוכל, תכף יש לנו ארוחה.

אבל קודם כול, תרשו לי להתלבש כמו פלמ"חניק. But first, let me dress like a suffocating Palmach.

שלום למוני מדניק, מרצה בכיר במגמה לעיצוב אופנה

במכללת שנקר. -היי, גיל.

"הן אפשר ובג'יפ שעבר, שאגו בחורים כי נגמר..."

והם עשו את זה כשהם לובשים בגדי חאקי מוזרים מאוד.

אני מביט בפלמ"חניקים. המדים שלהם זה דבר נורא מוזר.

מאיפה זה בא להם?

המדים של הפלמ"חניקים

הם ערבוב של כמה דברים.

במקורם הם בעצם עודפים

של חיילים מהצבא האנגלי.

בשלב הראשון, הרי כשהפלמ"ח הוקם,

הוא גם הוקם בשיתוף עם ובמימון הצבא הבריטי.

מן הסתם הם קיבלו גם חלק מהמדים,

וגם משהו מהרוח הקיבוצית, ההלך הקיבוצי, המראה הקיבוצי

שבו חוליות פלמ"ח בעצם עברו לגור, לעבוד ולהתאמן בלילות

שברגע שהופסק המימון הבריטי.

וגם כפייה, ליתר ביטחון. -וגם כפייה.

הכפייה זה משהו שהתחיל עוד לפני הפלמ"ח,

עם "השומר", עם אנשי "השומר", שהם למדו מהמקומיים בעצם

איך להתנהג. -כשאנחנו מסתכלים על מדים של בריטים

בצפון אפריקה או במלחמות במזרח התיכון,

אתה חושב שהצליח להם או שהם לקחו בעצם מדים שהם מכירים,

וזה לא היה להם נוח פה? -ברוב המקרים הנוחות פחות,

פחות התאימה, זאת אומרת, זה היה פחות נוח

והם עשו את השינויים הנדרשים, במידת האפשר כמובן,

לתפקידם הייצוגי כחיל כובש או שולט או מה שלא יהיה.

זאת אומרת, הם הגיעו כקולוניאליסטים וגמרו כווחשים.

ואז אנחנו לקחנו והורדנו את זה למטה. -לגמרי. Then we took and downloaded it down. -Completely.

כי בזה אנחנו טובים. -בזה אנחנו מצוינים.

זה מה שאני הולך לעשות. אני מאוד מודה לך, מוני מדניק. -בשמחה.

תרשו לי לגמור את פרק המצור שלנו בסיפור בנימה אישית.

אנחנו נמצאים בבתי ביברמן, שכונה ירושלמית ליד בית הנשיא.

בזמנו, במלחמת השחרור, שכונת הספר של ירושלים.

כאן גרו אימא שלי ודודה שלי וסבתא שלי,

ויום אחד, קצת אחרי פתיחת דרך בורמה, And one day, shortly after the opening of the Burma Road,

מספרת לי אימא שלי: "אני מביטה מהחלון,

"ולתוך החצר של בתי ביברמן נכנסת מכונית שחורה וגדולה.

"ואני רואה שזו המכונית של קרובי המשפחה שלנו מת"א.

"ויוצא ממנה נהג במדי שרד, והוא פותח את תא המטען,

"והוא מתחיל להוציא ארגזים על גבי ארגזים.

"ואתה יודע מה היה בארגזים, גילי? קופסאות של סרדינים.

"סרדינים! מי חלם בכלל על סרדינים?"

אז אמרתי לה: "אז מה עשיתן? אז היא אמרה:

"אז מומה ורינה ואני התחלנו לרוץ בכל גרמי המדרגות של בתי ביברמן "So Moma and Rina and I started running all the stairs of Bieberman's houses

"ולדפוק על הדלתות, עד שירד לנו דם מהידיים, "And knock on the doors, until blood falls from our hands,

"ולצעוק: 'צאו החוצה! רדו למטה! יש אוכל, ניצלנו! יש סרדינים!'.

"ואנשים פתחו דלתות ויצאו עם תינוקות ועם חולים

"ועם פצועים ועם שולחנות ועם כיסאות.

"וערכנו שולחן ארוך ארוך ארוך, כאן בחצר, כמו ליל סדר.

"השולחן הזה הוא כלום לעומתו. וישבנו מסביב, והנהג המשיך לשים

"עוד ועוד ועוד קופסאות של סרדינים, וכולם אמרו אחד לשני:

"'לא לאכול יותר מדי. לא לאכול יותר מדי',

"כי השואה הייתה זיכרון קרוב והטראומה הייתה שחרור המחנות "Because the Holocaust was a close memory and the trauma was the liberation of the camps

"כשהניצולים אכלו בבת אחת ומתו מזה.

"אבל איך יכולנו שלא לאכול? היו שם סרדינים!"

אז אמרתי לאימא שלי: "אז כמה את אכלת? כמו חזיר?

ואימא שלי אמרה: "אני לא נגעתי באוכל, גילי."

ואמרתי לה: "למה?" אז היא אמרה:

"כי אני בכיתי."

ולסיום, פינתנו האהובה "מה הם אכלו לפני שהם מתו?"

או בפרפראזה היום,

מה גרם לנבוכדנצר לשנוא כל כך את צדקיהו המלך?

האם יכול להיות שמדובר בסשימי ארנבת? Could it be rabbit sashimi?

אם תעלעלו בדברי הימים,

תגלו שצדקיהו ראה את נבוכדנצר

אוכל ארנבת חיה Live rabbit food

ועוד דברים גסים.

נבוכדנצר השביע אותו שלא יספר Nebuchadnezzar swore he would not tell

על כך, אבל צדקיהו חזר לירושלים,

פגש את הסנהדרין. הם אמרו לו:

"מה קרה?". אמר להם:

"אל תשאלו מה שאני ראיתי."

סיפר להם הכול. בתמורה, Told them everything. In return,

אחרי המצור נבוכדנצר

עקר את שתי עיניו של צדקיהו.

מסקנה?

לסתום את הפה. shut up.

להתראות בשבוע הבא.

תמלול: נטע ירקוני

ייעוץ לשון לכתוביות: רווית ליגום

הפקת כתוביות: אולפני אלרום