תורת המשחקים - שש בש
שלום לכם וברוכים הבאים למונקו,
לעוד פרק בסדרה "תורת המשחקים",
שבה אנחנו מתחקים אחר מקורותיהם
של המשחקים וענפי הספורט בעולם כולו.
והפעם משחק שהתחיל לפני 5,000 שנה,
אבל הפיתוח הסופי שלו נעשה על ידי מדען ופוליטיקאי
לפני, בואו נגיד, 300-200 שנה.
משחק שנאסר על ידי הכנסייה הנוצרית,
מוזכר באהדה ביצירותיהם של צ'וסר ושל שייקספיר,
משחק שבמוזאונים אפשר למצוא ציורים נוצריים שמתארים אותו
כ"המשחק של סוף העולם",
משחק שבבתי ספר בדנמרק מלמדים אותו
כי הוא מפתח את המחשבה.
ולמה אנחנו כאן במונקו?
משום שכאן נערכת אליפות העולם במשחק הזה,
ואגב, אלוף העולם הוא שלנו, דיאלנה, ישראלי.
מכירים?
שש-בש.
כן, שש-בש זה לא מה שחשבנו, באופן מפתיע,
ולכן מה טבעי יותר
מאשר להתחיל את המסע חובק העולם שלנו
אל ארצות, אל תרבויות, לכל חור בעולם,
דווקא כאן, בהיכל התרבות בתל אביב,
על הבימה של התזמורת הפילהרמונית,
במשחק קטן עם חובב שש-בש ידוע ומפורסם בארץ ובעולם כולו.
מאסטרו זובין מהטה, כבוד גדול.
לפני שנתחיל... -לפני שתנצח אותי.
אין לי שום כוונה לגלות רחמים.
בוא נהמר על המשחק.
אם אני אנצח, תיתן לי לנצח על הפילהרמונית הישראלית.
אין סיכוי. -קונצרט אחד.
קונצרט אחד? חשבתי שתבחר בפולקה.
קונצרט אחד.
אם אתה תנצח, אני אוכל אחד מהפלפלים החריפים המפורסמים
שתמיד יש לך בכיס, בסדר?
יודע מה? תתחיל אתה.
אני אהיה מנומס.
אוי, אלוהים.
זה לא יהיה קל.
מתי התחלת לשחק שש-בש?
לפני ארבעים שנה.
אני משחק רק עם אשתי. -באמת?
רק איתה. -היא שחקנית טובה?
אנחנו באותה רמה בדיוק,
אבל אנחנו לא מדברים.
הבנתי. בזמן המשחק אין דיבורים.
מה זה, יוצא לך דאבל כל הזמן.
זה לא הוגן.
הולך לי לא רע.
שלוש-אחת.
ארבע-שלוש.
אוי, אלוהים.
שש-שש!
הטבח מתחיל.
אני מרגיש כאילו אני משחק עם אשתי. זה תמיד ככה.
זה תמיד ככה. -גם אני אוהב אותך.
אוי, אלוהים. לא.
לא!
היא מקנאת בי מאוד על זה.
הסיכוי האחרון שלי.
לעזאזל!
תן לי את הפלפל. אני אוכל אותו.
מאסטרו זובין מהטה, הפילהרמונית ניצלה.
שש-בש הוא לא המשחק עם השם הכי טוב בעולם.
זאת אומרת, השם אחלה, אבל הרפיוטציה מחורבנת.
אנחנו נמצאים במדריד. מאחוריי מוזאון הפראדו.
אם תיכנסו, תוכלו לראות ציור של ברויגל האב
בשם "ניצחון המוות", ומה רואים בו?
שני חבר'ה משחקים שש-בש בגיהינום.
הכנסייה הנוצרית ניסתה לשייך שש-בש לרקב ולפיגור
בגלל המחלוקת שהייתה לה עם האסלאם.
ככה זה, אתה חייב שיהיה לך שם טוב.
אבל האם זה באמת נכון?
האם באמת כל התיאור האמנותי השלילי הזה של שש-בש
הוא במקום?
האם באמת זה משחק של מזל בלבד?
בואו נדבר עם מומחה.
שלום לפרופסור אהוד פרידגוט ממכון ויצמן, פרופסור למתמטיקה.
שלום רב.
בוא נתחיל ישר בעיקר.
שש-בש זה הרבה מזל או הרבה מיומנות?
חד וחלק, זה משחק של מיומנות.
מיומנות?
אם אתה תשחק
עם אלוף העולם בשש-בש,
נגיד, עד עשר,
הסיכוי שתנצח אותו
זה כמו הסיכוי שתנצח את מסי במשחק אחד על אחד בכדורגל.
למרות שיש לי יד לג'ינים?
למרות שאתה מגלגל דאבלים ובבית השחי,
לא יעזור לך שום דבר.
זה משחק עם הרבה מאוד תחכום,
ואתה יודע, במשחק אחד מגלגלים את הקובייה
חמישים פעם, שישים פעם. כבר המזל משתווה,
ואז הניסיון והשכל והכישרון מכריעים את הכף, חד משמעית.
אז איך ילד טוב ירושלים, פרופסור כמוך,
מגיע לחקור שש-בש?
למרות שתמיד הייתה לי משיכה להסתברות וקומבינטוריקה,
ראיתי שהחבר'ה שלימדו אותי שש-בש
וששיחקו איתי שש-בש בהיאחזות, בנח"ל משחקים כל הזמן,
היו קורעים אותי,
ואז התחלתי להתעמק, לנסות להבין מה,
ואז ראיתי שזה עולם ומלואו ויש ספרים על שש-בש,
ואפשר להתפתח כמו בשח, אפשר להתפתח בלי סוף.
וכיום, בלי להצטנע, מי ינצח במשחק בינינו,
הפרופסור או הקוביוסטוס?
אני לא מחזיק מעצמי שחקן פנטסטי.
אם אתה נכנס לעולם השש-בש ומשחק באינטרנט,
אתה לומד הרבה צניעות, כי יש אנשים שהם...
הם עושים את זה למחייתם והם פנטסטיים וטובים ממני.
אני לא... אני לא שחקן דגול.
לסיום, טיפ אחד קטן מפרופסור.
מה הדבר הכי חשוב שאתה יכול ללמד אותי על שש-בש?
מה הדבר הראשון שלומדים בשש-בש?
לבנות בית, נכון?
כשהייתי ילד בן שבע ושיחקתי שש-בש,
תמיד חיפשתי את האחת-שלוש, שתיים-ארבע, שלוש-חמש,
כדי לבנות את הבית בהתחלה.
או שש-ארבע, החביב עליי.
או-קיי, אז מה אתה עושה אם אתה מקבל שש-ארבע?
בונה בית, סוגר ישר.
זו טעות.
זה... זה מאוד מעניין.
כשהתחילו להכניס מחשבים לשש-בש,
ומחשבים מהר מאוד הגיעו לרמה של אלופי העולם בשש-בש,
אחד הדברים שהמחשב מאוד מהר ראו שהוא עושה,
הוא אף פעם לא לוקח את השש-ארבע בהתחלה ובונה בית.
למה? כי הבית הזה שאתה בונה הוא עמוק בתוך הטריטוריה שלך.
הוא לא עוזר לך לעשות מחסום ולמנוע מהיריב לצאת.
הנקודה הזאת הרחוקה שאתה מגיע אליה לבנות שם בית,
הבית הזה הוא חסר חשיבות.
הרבה יותר טוב לקחת את הכלי
ולברוח איתו שש-ארבע. -ולרוץ? -כן.
פרופסור אהוד פרידגוט, הוצאת אותי חכם יותר.
אתה מלך. תודה רבה.
"שחקי בשש-בש או בדמקה, אל תנסי לעשות לי דווקא,
"לך אתן את עולמי, רק אל תשחקי איתי.
"שחקי בשש-בש או בדמקה, אל תנסי לעשות לי דווקא,
"לך אתן את עולמי, רק אל תשחקי איתי."
שש-בש הוא המשחק של העם,
אבל לא תמיד זה היה ככה.
אתם יודעים שבמוזאון המטרופוליטן בניו יורק
יש רהיט תולענה, תולענה, שבנו אותו רק בשביל שש-בש?
עזבו אתכם מזה. עוד קודם, אתם יודעים...
ואללה, יצא שש-שש בדיוק.
אתם יודעים שבכרכרה של הקיסר קלאודיוס
היה לוח שש-בש משנהב?
כל אחד כשהוא משחק שש-בש
שותה משהו אחר.
יש כאלה ששותים קפה שחור סאדה,
יש כאלה ששותים תה עם נענע.
חובבי - חלב אריות.
ושלא תחשבו ששש-בש
זה רק לוח דיקט על שרפרף מתנדנד בשוק.
שש-בש זה גם יוקרה, פאר, הדר, סמל סטטוס,
ובעיקר - דרך נהדרת לבזבז כסף.
וכרגיל, יש מי שדואג לכך שנבזבז המון.
זה אחד המוצרים שלנו. -כן.
הלוח מעוטר בחריתות לייזר,
וכפי שאתה רואה,
הצבע הפנימי יפה מאוד.
זה עור? -כן.
ואו.
אנחנו מנסים תמיד להתאים את הפנים והחוץ,
ומייצרים גם אבני משחק וקוביות תואמות.
תרשה לי לשאול שאלה ישראלית: כמה זה עולה?
לוח שש-בש מעור בגודל הזה עולה 1,800.
אלוהים. כולל קוביות? -כולל קוביות ואבני משחק.
בעצם, זה יכול לשמש גם כשולחן קפה, נכון?
זה שולחן שש-בש קטן שאפשר להציב אותו בסלון בבית, נכון?
בדיוק. ואם אתה רוצה לערוך מסיבה במקום יפה,
יש לך שולחן עור תואם לעיצוב של הבית.
לסיום, אני חייב לבקש ממך טובה.
אתה יודע שאני עומד לשחק באליפות העולם,
ואני אנצח, כי אני תמיד מנצח,
אני אוכל אנשים כמוך בלי מלח,
ובכל זאת, כל יהודי צריך טיפת מזל.
אולי יש לך זוג קוביות
שיוציאו לי דאבל שש-שש כל פעם?
אני חושב שיש לי זוג כזה. -בסדר.
אתן לך אותן,
ואולי בעזרתן תזכה באליפות העולם.
הן בכיס שלך? -כן.
יפה מאוד. -אלה קוביות המזל שלי.
תטיל אותן, ונראה.
שש-אחת. יפה מאוד.
עכשיו אני אנסה.
בישראל עושים ככה וככה,
ו... אל תסתכל. ככה.
אה, כן.
טוב, קוביות מזל צרפתיות זה נחמד,
אבל הראש התימני ממציא לנו פטנטים.
יש קוביות יותר טובות.
או ליתר דיוק, הראש הסיני ממציא לנו פטנטים.
אנחנו בחוף מציצים בתל אביב.
כאן אני הולך לטחון את החבר'ה בשש-בש. עם מה?
עם הגאדג'ט שקניתי בסין. שופופו.
כידוע, אין מה שאי אפשר לקנות בסין,
ועוד יותר מזה, ב"עלי באבא".
300 דולר מסדרים לכם קוביות קסם
מתוכנתות באמצעות שלט.
כל מספר שתרצו - תקבלו.
בואי, מתוקה.
הופה'לה!
ו...
יאללה, למונקו.
ברוכים הבאים בחזרה למונקו.
אנחנו ממש לקראת סיום הפרק שלנו
באליפות העולם
כאן באולם הזה במלון פיירמונט במונקו.
תנו לי להראות לכם איך נראה לוח שש-בש מקצועני.
קודם כול, את הקוביות אתה מביא מהבית.
זה המזל שלך. את הג'ינים תביא מהבית.
מה שכן, תשקשק אותן באמבטיה הכחולה הקטנה הזאת.
יש לך טפסים ועפרונות לרישום מהלכים,
שתזכור מה קרה.
והכי חשוב, המשחק הוא לא בין לבנים לשחורים,
הוא בין לבנים לכחולים. ולמה?
כי כחול-לבן זה הצבע שלנו,
ואנחנו האלופים.
שלום לשמעון כגן, אלוף העולם בשש-בש שנת 2015,
אלוף ישראל ועוד רשימה ארוכה-ארוכה של תארים, לא?
במקרה, כן. -למשל, מה?
הייתי אלוף ישראל בשחמט,
אלוף צה"ל בשחמט. -כבוד.
נציג ישראל בתחרות הבין-אזורית בשחמט,
נציג ישראל בתשע אולימפיאדות שחמט.
מה אתה אומר. -כולל הישג לא רגיל.
בסינאיה, באולימפיאדת סטודנטים, ניצחתי את הרוסים,
וניצחנו את רוסיה הגדולה. -בשחמט? -כן.
ואותו רוסי שניצחתי אותו, לא שמעו עליו מאז.
אומרים ששלחו אותו לסיביר.
אז מה, אתה חושב שיש איזושהי זיקה בין שחמט ושש-בש?
תראה, יש איזה כישרון מסוים, אבל היתרון בשש-בש,
אתה לא צריך ללמוד כל הזמן תאוריות כמו בשחמט.
אני מהנדס בניין, אין לי זמן,
כמו שהרוסים שהגיעו לארץ כל הזמן לומדים שחמט,
אז אני משחק שחמט בהתנדבות להנאתי במועדון הרצליה,
ושש-בש הגעתי להישגים.
כמהנדס, חברים שלך, המשפחה שלך,
שמעו שאתה מתעסק בשש-בש, לא זקרו גבה?
אני לא משחק הרבה. אני משחק רק בתחרויות בחו"ל.
עכשיו אתה מתנשא עליי.
רק בחו"ל, אה? הבנתי, הבנתי. -לא, אין בארץ מועדונים מכובדים.
זאת אומרת, השש-בש גם מושך גם...
אני לא רוצה להשתמש במילה "עבריינים",
אבל יש בו אלמנטים שליליים גם,
ואני מתרחק מזה,
וביום-יום אני עוסק בהנדסה.
זה מפתיע אותך שאומרים שבדנמרק בתי ספר יסודיים
מלמדים שש-בש לפיתוח החשיבה?
לא מפתיע אותי. יש חוכמה רבה במשחק הזה.
העובדה היא שבמונטה קרלו
משחקים רוזנים ועורכי דין ברמה גבוהה.
בינינו, שתיים-אחת זה הקוביות הכי מבאסות בעולם?
לא.
אתה אוהב שתיים-אחת? -אני אוהב יותר...
תראה, יש סדר עדיפויות.
אני אוהב שש-שש. -או.
אחריהן אחת-אחת. -כן.
אחריהן שלוש-שלוש. -כן.
אחריהן ארבע-שתיים, אחריהן שש-אחת.
ושתיים-אחת? -שתיים-אחת... -מה עושים?
יורדים שתיים מהחמישייה. -ועם האחת?
ועם האחת מפצלים את השניים השבויים. מפצלים.
שמעון כגן, השארת אותי איש שלם יותר.
תודה רבה. -בבקשה.
עד כאן פרק השש-בש שלנו, ועכשיו משהו שונה לגמרי.
רגע לפני סיום תנו לי לספר לכם משהו שאולי לא ידעתם על ספורט.
אתם יודעים, יש קשר הדוק בין ספורט לדת.
במבחני הסיבולת שלנו הרבה פעמים אנחנו צריכים לדעת
שיש איתנו גם מישהו או מישהי מלמעלה.
זה יכול להיות בכנסייה מפוארת כמו הנוטרה-דאם שמאחוריי,
זה יכול להיות בבית כנסת כפרי איפשהו בעולם,
אבל אני רוצה לספר לכם הפעם על כנסייה
שנראה לי שלא הכרתם.
"אני דייגו מרדונה"
בשם טוטה,
דון דייגו,
ופרי אהבתם...
דייגו.
אחת הדתות החדשות ביותר בעולם
היא דת שנוסדה במאה העשרים
ונקראת "כנסיית דייגו ארמנדו מרדונה".
כן, כן, שחקן הכדורגל.
התפילה שנערכת בבוקר היא מנחה
לשחקן הכי גדול של כל הזמנים.
רבים שואלים: "איך דת קשורה לזה?
"מדוע אתם מגחכים על הדת?" איננו מגחכים.
זהו היגיון פשוט.
עבור הארגנטינאים כדורגל הוא דת, ולכל דת יש אלוהים משלה.
ובכן, אלוהי הכדורגל הוא דייגו.
"הכנסייה המרדונית, יד האלוהים"
למאמיני דייגו ארמנדו מרדונה,
גרעין קשה של ארגנטינאים אבל מאמינים בכל העולם כולו,
יש עשרה דיברות.
אחד מהדיברות הוא שכל מאמין
חייב לקרוא לבנו הבכור דייגו.
דייגו ארמנדו מרדונה הוא אולי אחד האלים הקטנים ביותר בהיסטוריה.
הוא נולד בשנת 1960, וכשגדל גובהו הגיע
ל-165 סנטימטרים,
חמישה סנטימטר פחות מארגנטינאי אלוהי אחר,
ליונל מסי, הפשפש.
שני השערים המפורסמים ביותר של דייגו ארמנדו מרדונה,
שזיכו אותו בתהילת עולם,
היו שער "יד האלוהים",
שהובקע ביד מול נבחרת אנגליה...
ושער שנבחר לשער המאה,
כשדייגו ארמנדו מרדונה עובר חצי מגרש בכדרור,
חולף על פני חמישה שחקני יריב,
ובסופו של דבר מבקיע גול,
מה שבהחלט יכול לגרום אפילו לספקנים להאמין באלוהים,
וגם לגבר מבוגר לבכות.
גול! גול!
אני רוצה לבכות!
אלוהים הקדוש, יחי הכדורגל!
איזה גול!
דייגול!
זו סיבה לבכות, סלחו לי...
מרדונה, בריצה שלא תישכח,
המהלך הכי טוב בכל הזמנים.
עפיפון קסום!
מאיזה כוכב נחתת
כדי להותיר מאחוריך כל כך הרבה אנגלים,
כדי להפוך את הארץ לאגרוף מאוחד שמריע לארגנטינה!
ארגנטינה שתיים, אנגליה אפס.
דייגול, דייגול!
דייגו ארמנדו מרדונה!
תודה, אלוהים, על הכדורגל, על מרדונה,
על הדמעות הללו,
על התוצאה.
ארגנטינה שתיים,
אנגליה אפס.
שמו של האליל דייגו מרדונה נישא בפי כול.
דיוקנו מופיע בכל מקום: על חולצות, על קירות, על שלטים.
בכל מקום בעולם הוא פוגש שועים ורוזנים,
ואפילו אצלנו בארץ יש לכנסיית מרדונה
קהל מאמינים אדוק.
שלום, ג'וני בונדורבסקי. סאלוט! -סאלוט!
דבר ראשון אני צריך שתסביר לי, מה הקשר בין דייגו לאלוהים?
אני מארגנטינה,
ובארגנטינה כולם,
כשאתה מדבר על מרדונה...
"אה, כן, דייגו".
כל האנשים כמוני, 30, 40, 50,
גדלו על מרדונה.
מי יותר גדול, מרדונה או מסי?
אוי ואבוי, זה קשה. בשבילי מסי, אבל אבא שלי אומר שמרדונה.
אבל הוא כזה קטן ושמן. הוא כבר לא מה שהוא היה פעם.
כולם אוכלים ושותים הרבה ו... גם קצת, אתה יודע.
המסיבה באה עם עוד משהו - קילוגרמים. אתה יודע איך זה.
תגיד, מרדונה, הוא לא הכניס את הגול עם היד, בינינו?
אני ראיתי אותו שהוא עושה...
אבל, אתה יודע, היה משהו מעניין,
כי הייתה לנו מלחמה עם איי מלווינס, עם איי פוקלנד,
אז זה היה כמו "פאק יו", אתה יודע. -כן.
תעשה עם היד. -יד האלוהים. -נכון.
מה אומרים? "יד האלוהים".
זה נכון מה שאני שמעתי, שגברים ארגנטינאים אומרים:
"אני מעדיף את מרדונה לידי במיטה ולא את אשתי"?
כן, כן. כולם, אתה יודע, אנשים אומרים,
אימא, דייגו, דייגו מרדונה,
ואחרי זה אסאדו ויין.
אבל זה אימא, דייגו.
אימא, מרדונה, והיתר.
ג'וני, תודה רבה. אתה מלך, אתה ומרדונה.
תכתוב: מורן פרידמן
ייעוץ לשון לכתוביות: מיה בסטר קינן
הפקת כתוביות: אולפני אלרום
