שיחת נפש - צופית גרנט ועמירם אלישיב (2) Soul Conversation - Scout Grant and Amiram Eliashiv (2)

אני כבר לא מדברת על עמירם. איך העזו להפריד אותי מאורלי. I'm not talking about Amiram anymore. How dare they separate me from Orly.

היא גידלה אותי, היא שמרה עליי.

היא שמרה עליי. הם היו מוציאים אותי מהגן,

הם היו מחזירים אותי מהגן, אורלי הייתה רוחצת אותי,

אורלי הייתה דואגת לי לאוכל, אורלי הייתה דואגת לי לכל...

לא רק עלייך. היא גם הייתה... אפשר להגיד אותו עליי.

כן, ילדה בת שבע וילדה בת חמש וילדה בת ארבע,

כשאני הייתי קטנטונת היא הייתה הבייביסיטרית שלי. מה, כאילו?

מה? 12 שנה היא גידלה אותנו.

12 שנה, איך לקחו אותי מאורלי?

אתם רוצים לשלוח ילדים? תשלחו את שלושתם ביחד לאותו מקום.

תנו להם להיות ביחד. זה לא מה שעושים עד היום.

זה מאוד משמעותי. -עד היום קורעים ילדים מהמשפחות שלהם,

מפרידים ביניהם, שולחים. אני מתעסקת בזה, זה המקצוע שלי.

אני היום עושה את "אבודים", כל היום אני מחברת

בין פזלים מפורקים לחתיכות, שמי שעשה את זה אלה לשכות רווחה

ועובדות סוציאליות ועובדות סעד עם שיקול דעת מוטעה

ושופטים בבתי משפט עם שיקול דעת מוטעה.

אני כל היום עמוק כל כך בתוך הסיפור הזה,

שאני פתאום כאילו חוזרת... שאלה אותי מישהי קודם מי...

מה ה"פאשן"... לא ה"פאשן" כי זה לא עניין של "פאשן".

מה מניע אותך? אני עוברת ממקום למקום

כדי לטפל בעוולות החברתיות האלה. אני עברתי את זה כנראה.

לא כנראה. עברת את זה, נקודה. -זיכרון מאוד קשה.

טוב, אנחנו נצא עכשיו להפסקה קצרה ותכף נחזור.

מתי התחיל העניין עם הסמים? זה דבר ששניכם אמרתם עליו

שאתם חושבים שנתן לך את הדחיפה.

מתי זה התחיל? איך זה היה? -העניין עם הסמים,

אתה יודע, אני שומע היום אנשים מדברים על סמים קלים.

אין דבר כזה, סמים קלים. לא קיים דבר כזה.

סמים זה... תראה, אצלנו במוח יש כמו פלס

שהוא מורכב מהרבה מאוד חומרים.

ברגע שאתה משתמש בסמים אתה משבש אותו.

ואני חושב שאחרי תקופה ארוכה מאוד

שהשתמשתי בסמים הקלים האלה במירכאות...

בחשיש, נכון? כיף. -כן, חשיש.

אחרי תקופה ארוכה מאוד

בא איזה משבר קטן, והמשבר הקטן, בגלל הסמים,

הפך להיות משבר מאוד גדול.

ומה השתנה בתוכך? אני אסביר לך למה אני שואל.

זה נדיר, וזה כל הכבוד לך, זה לא קורה הרבה,

שאדם שסובל מסכיזופרניה מדבר כמו שאתה מדבר עכשיו,

בגילוי לב, על מה הוא עבר, על איך זה בשבילו מבפנים,

ואני רוצה... גם אם אלה דברים שאני בתור פסיכיאטר

במשרד שמעתי אותם הרבה פעמים,

אני חושב שהרבה אנשים בחוץ לא שמעו ולא מכירים ולא יודעים.

אם אתה מוכן לספר על מה שהשתנה בתוכך,

מה אתה הרגשת שמשתנה מבפנים

כשאתה התחלת להבין שמשהו לא בסדר קורה? מה עברת? -זה היה...

פתאום פיטרו אותי מהעבודה,

אחרי עשר שנים שאני רגיל כל בוקר לקום, ללכת לעבודה,

מעולם לא חיפשתי עבודה, תמיד רצו שאני אבוא לעבוד,

והיו רצים אחריי כדי שאני אבוא לעבוד,

ופתאום אני קם בבוקר, אין בשביל מה לקום.

נשארתי בבית. אז אין לך מה לעשות, אתה מעשן חשיש.

אז המשבר הקטן הזה, בגלל שלא ידעתי איך...

איך להמשיך הלאה באותו רגע, הפך להיות משבר גדול.

ומה אתה... מה משתנה בפנים,

מתי התחלת להבין שאלה לא סתם פיטורים

אלא שאצלך משהו לא בסדר, שמשהו בנפש משתבש?

התחלתי להרגיש פתאום פיצוצים בראש ולא הבנתי על מה ולמה,

והתחלתי לחשוב שאולי גם אני המשיח,

והתחלתי לקרוא תורה. -והתחלת...

התחלתי לקרוא ספר תורה

מאחר שלא היה לי

מה לעשות כל היום,

ואז אתה כל היום יושב וקורא,

במקום ללכת לחפש עבודה, שלי לא היה מושג איך עושים את זה.

אתה יודע, אתה אמרת את זה כאילו זה דבר קטן, ככה, זרקת את זה.

אתה מתחיל לחשוב שאתה המשיח, כן? -כן.

אתה באמת חשבת, "זה אני ואני אשנה את העולם"?

אני חשבתי, בהחלט חשבתי בצורה כזאת.

אבל דברים השתנו מהר מאוד. יום אחד, אחרי כמה ימים

דודה שלי באה אלינו הביתה,

והיא אומרת לי: "תשמע, יש לנו חבר שהוא חולה מאוד,

"הוא חולה בסרטן." אמרתי לה: "תשמעי, תני לי את הפרטים שלו,

"אני אתפלל. הוא בטוח... מחר, מחרתיים הוא קם."

ובאמת התפללתי שלושה לילות, כל הלילה אני מתפלל וזה,

ואחרי שלושה לילות פתאום אני מדבר איתה בטלפון,

היא אומרת לי: "הוא נפטר." באותו רגע הבנתי, אני לא המשיח,

ואני לא צריך להתפלל בשביל אף אחד,

אין לי סיבה להתפלל בשביל אף אחד,

והבנתי באותו רגע שמשהו אצלי במוח השתבש.

משהו אצלי במוח השתבש ומאותו רגע שהבנתי את זה

אמרתי לעצמי, לי אין כרגע את הכלים איך לתקן את מה שהשתבש,

ואני חייב ללכת לקבל עזרה. -אתה יודע, זה מאוד נדיר

שאנשים מבינים את זה בזמן אמיתי, את הדבר הזה.

יש לי מודעות מאוד מאוד רצינית. -שאתה אמרת, זה דבר מאוד נדיר.

אנשים בדרך כלל תופסים את זה רק חודשים אחורה,

מסתכלים ואומרים, אוי ואבוי, איך הייתי...

אתה אומר שבזמן אמיתי אתה פתאום אמרת,

משהו אצלי, משהו אצלי, אני... -כן. -לא בסדר.

כן, אבל היו עוד דברים שם אחר כך. -מה? מה?

אני זוכרת שיום אחד הוא בא אליי ואמר לי: "בואי, בואי מהר,

"תני לי את המפתחות של האוטו שלך."

הוא פשוט הלך והתחבר למצבר.

כן, הייתי מחשמל את עצמי. -הוא היה מחשמל את עצמו.

יום אחד... -בשביל מה? רגע, רגע. בשביל מה?

כי הוא היה מקבל פקודות. -לא יודע, אלה לא היו פקודות,

זו הייתה הרגשה שכאילו אני מקבל מזה כוח. -12 וולט.

לא, גם אמרת לי אז שיש כל מיני דברים שאני לא מבינה בהם,

יש כל מיני צירופים ויש כל מיני דברים... -כן, האמת היא שאני היום,

הוא חי עם קבוצה של אנשים בראש. -כן, העניין הוא שהיום, בדיעבד,

אני לא כל כך זוכר את כל הדברים האלה.

אני זוכרת בשבילך. -כי אני מנסה

לעסוק כמה שפחות במחלה שלי היום,

כדי שאני אוכל להמשיך להתקדם קדימה. -כן, כן.

אני עוסק בשיחה הזאת אתך ובמחלה שלי רק בתקווה

שאולי מה שקרה לי, אם אני אפרסם את זה,

יעזור אולי לעוד בן-אדם אחד, אני עשיתי את שלי.

אם בזכות זה שאנחנו מדברים עכשיו צעיר אחד יפסיק לעשן חשיש,

מצדי, עשית את שלך. -אני יכול ללכת יותר רחוק מזה.

אני שומע היום מהרבה מאוד אנשים, הרבה מאוד חבר'ה צעירים

שמשתמשים בסמי הפיצוציות האלה. זה אסון, אסון, ממש אסון.

חלק לא קטן מהם מגיעים בסופו של דבר לאשפוזים עם בעיות נפשיות.

כן. -ואנשים לא מבינים כמה הסמים האלה מסוכנים.

אין סמים קלים, לא קיים דבר כזה.

כי סם שהוא קל לאחד הוא כבד מאוד לשני. -כן.

זה עניין אינדיבידואלי.

לא, אתה יודע, אני חושב שאתה אמרת את זה מאוד מאוד יפה.

הסמים האלה, כל הסמים מחקים את הפעילות של מתווכים עצביים,

של חומרים שיש לנו במוח שבהם תאי עצב מדברים אחד עם השני.

הסמים בעצם חוטפים את המערכת הזאת,

הם משפיעים על המערכת הזאת בצורה מאוד מאוד מוגברת,

וכמו שאתה אמרת, זה לא קורה אצל כולם,

אבל זה קורה אצל אחוז משמעותי מספיק כדי שזה יהיה נורא מסוכן,

שהדבר הזה משבש לגמרי את הפעילות של המוח,

ומאוד קשה לחזור אחורה משם. -בדיוק.

ואת זה אנשים לא כל כך יודעים. -כן. -כן.

בשביל זה היום אני לוקח כדורים, כדי להחזיר את המצב הנורמלי

בפעילות של המוח שלי. -אני תכף אשאל אותך על זה.

אבל אני רוצה, לפני שאנחנו עוברים משם,

אני עכשיו רוצה לשמוע את הצד של צופית.

מתי את הבנת בפעם הראשונה שזה לא סתם משבר של עבודה

או משבר של חיים אלא שיש שם משהו יותר...

את זוכרת את הרגע הראשון שבו אמרת... -בטח. -מתי?

תשמע, הוא היה במצב קשה מאוד, קשה מאוד.

הוא לא ישן לילות, הוא היה אובססיבי,

אימא שלי אמרה לי: "משהו לא בסדר עם עמירם,

"משהו לא בסדר עם עמירם." ואז אני באתי,

ובאיזה שהוא שלב הוא... גם היה לו אולקוס.

הוא היה רזה, רזה, רזה, רזה, רזה, ברמות שאתה לא יכול לדמיין בכלל.

נורא, נורא, הוא לא רצה לשמוע אותנו בכלל.

באיזה שהוא שלב אני באתי, יחד עם אחותי, אני חושבת,

כבר לא זוכרת, והבאנו אותו ל"גהה". זה היה אסון מבחינתי.

עכשיו, לא בגלל סטיגמה.

לא בגלל סטיגמה, כי לא ידעתי כלום על פגועי נפש,

בגלל בורות נוראית. מבחינתי...

אני אפילו לא... אתה יודע מה, אני...

אני לא מסוגלת לשוות צורה למילים שיש לי. אני לא יודעת איך,

אני לא יודעת מה להגיד בכלל על מה שהרגשתי אז.

זה היה נורא, פשוט נורא.

אני זוכרת שאמרתי במשך תקופה מאוד ארוכה

שלאחי הייתה תאונת דרכים ומשהו קרה לו בראש.

לא הייתי מסוגלת להגיד שהוא בכלל מאושפז.

לא הייתי מסוגלת להגיד לאף אחד שום דבר.

מה שכן, התגייסתי אליו. כלומר, כן באתי לבקר אותו.

הסכסוך הכי גדול שלי עם אבא שלי התחיל שם בפעם הראשונה.

ממש הסתכסכתי אתו. -סביב מה?

סביב זה שלא כל כך היה נוח לקחת את אבא.

עמירם היה מאוד קשור לאבא שלי, והוא...

באחד הימים הבטיחו שהוא יבוא לשם, אבל היה...

פחדו לקחת אותו כי היו שם שני ילדים קטנים,

ועל הבסיס הזה אני פשוט יצאתי מדעתי

כי הוא נשאר ב"גהה". -עוד פעם עמירים מחכה שאבא יבוא,

ואבא בא לא בא, עוד פעם. -כן, ואני הייתי בטוחה שהוא הלך.

אתה זוכר את זה, עמירם?

כן, כי זאת הייתה גם כן בורות שלהם, אתה מבין?

הם חשבו שמישהו שיש לו סכיזופרניה הוא חייב להיות אלים

והוא חייב להיות מסוכן, ואי אפשר לקרב אותו לשני ילדים קטנים,

וזאת לא האמת. -לא משנה. ועמירם היה במצב מאוד מאוד קשה,

והוא היה במצב קשה הרבה שנים, עמירם.

הוא לא היה במצב קשה יום-יומיים. היו באמת שנים קשות.

נכנס לאשפוז, יוצא מאשפוז, נכנס ל... יוצא, נכנס, לוקח כדורים,

פתאום מפסיק לקחת כדורים. -זהו, אני רציתי לשאול אתכם על זה.

זה מה שהיה קורה? כי זה... אנחנו קוראים לזה "הדלת המסתובבת".

אני אגיד לך גם מה. -שאנשים יוצאים מבית חולים,

מפסיקים לקחת את התרופות, המחלה חוזרת, חוזרים לבית חולים,

מתאזנים, יוצאים מבית חולים, מפסיקים לקחת תרופות,

המחלה חוזרת, חוזרים ל... וכולי.

אתה היית בדלת המסתובבת הזאת?

אני הייתי בדלת המסתובבת הזאת. -"ביג טיים".

כי אני הייתי מתאזן בבית חולים, משחררים אותי,

והייתי מפסיק את הכדורים מכיוון שלא יכולתי לסבול

את תופעות הלוואי של הכדורים. -ויש להם תופעות לוואי קשות.

זה לא... -היום כבר לא.

כן, פחות. פחות. -היום יש תרופות חדשות. -יותר טובות, כן.

ואני יכול לומר שהיום אני משתמש בתרופות חדשות

שאין לי תופעות לוואי. -זה מעולה. -תופעת הלוואי היחידה שיש לי היום

זה שאני זקוק ליותר שעות שינה

כדי לתפקד את השעות שאני צריך לתפקד.

זו תופעת הלוואי היחידה שיש לי.

יש לי חברים, כמובן, שאצלם עדיין יש.

הם משתמשים בתרופות יותר ישנות. יש יותר תופעות לוואי.

מה שברור שהדלת המסתובבת הזאת, חלק גדול מ...

התוצאה של חלק גדול מהמקרים האלה

היא תוצאה של תופעות לוואי של הכדורים. -כן.

אז מתי אתה הבנת, מתי אתה הבנת שמספיק,

מתי, אם אתה זוכר, מתי התחלת להגיד, התרופות האלה עושות לי רע,

ובכל זאת אני הולך לקחת אותן כי האלטרנטיבה יותר גרועה?

מתי את זה הבנת? -אני בשנת 2000, היה לי אשפוז, אשפוז אחרון,

אחרי שלוש שנים שלא לקחתי כדורים, והייתי משוגע לגמרי,

הסביבה לא יכלה לסבול אותי,

אני יכולתי לחיות כמשוגע, אבל הסביבה לא יכולה לסבול את זה.

זה גם כן, אתה אומר את זה ואתה אומר את זה...

אתה מסתכל אחורה, ויש לך הדבר שקוראים לו תובנה.

אתה מסתכל אחורה, אתה אומר, אני רואה מה היה שם.

אני רואה מה עשיתי, אני רואה מה עשיתי ו...

אני יודע שאנשים לא יכולים לסבול. בן-אדם שנמצא בפסיכוזה,

אתה לא יכול לסבול אותו, אי אפשר. -ואיך מתוך זה

הבנת שצריך להפסיק, שצריך לשנות משהו?

ממי, מהמשפחה? -זה עניין של החלטה. זאת הייתה החלטה שלי.

אמרתי, נמאס לי מהאשפוזים, הציעו לי גם כן ללכת לדיור מוגן

מיד אחרי האשפוז, ואמרתי, אני לאימא שלי לא חוזר הביתה,

אני הולך לדיור מוגן. -זהו, שם היה...

והלכתי לדיור מוגן, ומאותו רגע נגמרו האשפוזים.

קיבלתי החלטה שזאת החלטה לכל החיים

שאני את הכדורים לא מפסיק יותר,

ומאותו רגע אני בן-אדם מאושר לגמרי.

יופי, יופי. -אני חי חיים כמעט רגילים. אני לא אומר רגילים לגמרי.

חיים כמעט רגילים. אני עובד, יש לי סדר יום,

יש לי משפחה שאני אוהב, יש לי חברים,

יש לי תחביבים. -יש לו משפחה מורחבת, אין לו משפחה גרעינית.

אין לו ילדים ואישה. -אין לי ילדים, אבל... -תראי איך הוא מחייך.

עמירם, אחד האנשים... בגלל זה אני תמיד אומרת,

על הבמות אני אומרת, וזה משלה קצת חלק מהאנשים

כי אני אומרת, עמירם החלים. עמירם למד לחיות עם המחלה שלו.

אחת הסיבות לזה היא שעמירם מצא משמעות בחיים,

יש לו איזו שהיא משמעות, באמת.

אחד הטריגרים לזה היה היום שהוא החליט, זרם אתי והחליט להיחשף,

כי כולם התנגדו לחשיפה שלו,

כולל הפסיכיאטר, שהיה בקשר אתי,

כולם התנגדו לחשיפה שלו.

הפסיכיאטר שלי,

שהוא הפסיכותרפיסט שלי, עובד אתי כפסיכותרפיסט,

אני זוכרת שהוא אמר לי: "צופי,

"תחשבי על זה פעמיים, אני לא בטוח בזה.

"אני לא בטוח שזה יעשה לך שירות טוב.