שרגא בישגדא עונה 4: הרשל'ה
"יש כמה דברים שתמיד כדאי לדעת,
"כמו, למה, למשל, הכיכר לא מרובעת?
"ומה ההבדלים בין שוקולד לשוקולדה?
"או למה מצמידים לשם כמו שרגא את ביש גדא?
"מי המציא את החשמל? -מי ביית את הגמל?
"מי צייר את המונה ליזה? -מי הגה מילה כמו "גלידה"?
"מי טיפס על ראש ההר? -ומי גר בזנזיבר?
"מי בנה מגדל בפיזה? -מי זאת אימא של עליזה?
"מוכנים שם בנגב? מוכנים כבר בגליל?
"זה תכף בא. שלוש, ארבע, והנה זה מתחיל."
נחמד פה.
שלום וברוכים הבאים לבלוג של שרגא.
אני חושב שזה אני...
אחרי הלילה הלא ייאמן שעברתי, אני כבר לא בטוח.
כשאני אומר "לא ייאמן" אני מתכוון ללא ייאמן של ממש!
לא ייאמן שכלה"לא ייאמנים" שבאו לפניו
היו לגמרי "ייאמנים" יחסית אליו.
היום בלילה...
פרצו לי לדירה! כן כן!
היה פה גנב, אתם מבינים? גנב.
הזמנתי משטרה. הם בדרך.
אוף!
למזלנו, הפורץ גנב רק דבר אחד.
את תיק העבודות של נטע. לא נעים לי.
היא אפילו... היא אפילו לא יודעת.
היא עבדה כל כך קשה על תיק העבודות הזה,
היא תתעצב כל כך.
אני מקווה שהמשטרה תתפוס את הפורץ
ותחזיר את תיק העבודות לנטע, כן.
כשהשוטרים יגיעו אני אספר להם כל מה שקרה.
אני אתחיל...
אני אתחיל מאתמול בערב,
כשהחלטתי שצריך ציור חדש לסלון.
כבר הרבה זמן אני מרגיש שחסר משהו על הקיר הזה.
כל מה שנשאר לי הוא לצייר בתוך המסגרת ציור מדהים.
מה לצייר?
מה לצייר? -שום דבר! -שום דבר מאוד גם לך, עליזה.
אתה צייר?
צייר?
כן ולא.
זה נכון שאני לא ממש מתפרנס מציור,
אבל... מצד שני,
אני, אני מצייר לפעמים, כמו, כמו עכשיו, למשל.
אז מה?
זה אומר שעכשיו אני צייר?
אוי, איזו התלבטות מטופשת!
מה?
נשמע כמו מתוך האנציקלופדיה להתלבטויות של הרשל'ה.
הרשל'ה? גם הוא צייר לפעמים?
לא. הרשל'ה היה ליצן החצר... -כן.
של רבי ברוך ממז'יבוז' לפני 300 שנים.
300 שנים? -כן.
ליצן חצר? -כן.
הוא בעיקר סיפר בדיחות על טיפשים,
וההתלבטות שלך מאוד מזכירה לי אותו.
אה, באמת? את יודעת, עליזה? -כן.
את לא הראשונה שמתפעלת מחוש ההומור שלי.
לא מחוש ההומור התפעלתי אלא מעצם ההתלבטות.
הרי ברור שאתה לא צייר, שרגא. אתה לא בחוג ציור אפילו.
רציתי להצטרף, את זוכרת.
אבל לא הצטרפת. -לא הצטרפתי.
עשר שנים שאני בחוג ציורבמתנ"ס,
ולא ראיתי אותך בא לצייר פעם אחת אפילו.
יום אחד אני אבוא, עליזה, אני מבטיח.
אז עד אז, אם אתה רוצה תמונה טובה בסלון,
תפנה לצייר אמתי.
אבל אני לא מכיר אף צייר אמתי.
אתה מכיר אותי! -באמת? -באמת.
מיד אני מביאה לך דיוקן עצמי מדהים שציירתי בחוג.
לא, לא, לא...
לא, עליזה, עליזה, סליחה, סליחה, סליחה, עליזה.
אין צורך. אני באמת חושב שאני... שאני מעדיף יותר...
בכיף ובשמחה... -לא, לא... -וגם בבקשה,
הדיוקן בקרוב אצלך, הרשל'ה.
זאת אומרת, שרגא. -אה, קראת לי הרשל'ה!
אני יודע מה זה דיוקן עצמי.
דיוקן עצמי זה שהצייר מצייר את עצמו.
זאת אומרת שעליזה הציעה לי ציור
שבו היא ציירה את עצמה.
לא הייתי בטוח שאני רוצה שעליזה תהיה תלויה אצלי כל הזמן בסלון,
אבל... אז נטע הגיעה.
יבוא!
שרגא? -אה? -תגיד לי שהוא נמצא אצלך, תגיד לי שהוא נמצא אצלך,
תגיד לי שהוא נמצא אצלך. -הוא נמצא אצלי. -יש! -יש!
תן אותו. -את מה?
את המפתח! -איזה מפתח?
של הדירה שלי!
המפתח הרזרבי של הדירה שלי.
אל תגיד לי שאין לך אותו עכשיו. -אין לי אותו.
אמרת שיש לך אותו! -כי ביקשת ממני
שאני אגיד לך שיש לי אותו. את שכחת?
אמרת לי: "תגיד לי שיש לך..." -אני לא מאמינה,
אני איבדתי את המפתח לדירה שלי.
יו, אני כזאת קלמזית, אני... -אויש...
אני פשוט... הרגשתי שמשהו נופל לי
כשהוצאתי את הכסף מהכיס, אבל...
הרשל'ה, ממש הרשל'ה! את יודעת?
ממש, ממש. הרשלנטע.
מי זאת הרשלנטע?
היא החברה של הרשל'ה?
כן. סבתא רבתא של סבתא רבתא שלי. -ברור.
ותצטרך לצפות בהם לבד, כי אני רצה להורים שלי.
להם בטוח יש מפתח רזרבי. רגע...
טוב, אני משאירה פה את משקפי השמש ואת תיק העבודות שלי,
לא, אתה יודע מה? את תיק העבודות אני אקח אתי
כי אני פשוט צריכה לעבוד עליו עוד הלילה. -כן.
טוב, ביי, שרגא. -רגע, רגע, רגע, שנייה.
לא חבל שתסחבי אותו להורייך ואחר כך חזרה?
זה חבל... -אבל אם תרצה ללכת לישון לפני שאחזור?
אז קחי מפתח לדירה שלי.
נו, והנה המפתח.
ואם את באה מאוחר, את יכולה לקחת ו...
מעולה, שרגא. תודה. ביי!
שלום עליכם!
שולם עליכם!
נו, עכשיו באת הביתה? -כן. חזרתי מהעבודה.
חזרת או באת?
אוי, לא יודע... אבל בטוח הביתה.
נו, אז תן את המעיל, נתלה אותו.
לא, לא, לא, לא. זה בסדר, הוא כבר תלוי עליי.
תן לי אותו, אני אתלה אותו על המתלה.
מתלה?
מתלה! שמעת פעם על ההמצאה הזאת - מתלה?
שהומצאה ממש כדי שמי שחוזר הביתה
יתלה את המעיל שלו עליו?
ואו! מתלה! מתלה!
זאת נשמעת לי
המצאה גאונית!
אוי! אוי!
אוי, ברוך השם. תודה רבה. אלוהים ישמור, אלוהים ישמור.
הוא שמר עליי. מזל.
תודה רבה, אהובתי, תודה רבה. את ממש הצלת אותי!
אני? -כן.
לא ראית מה קרה למעיל? הוא נפל!
נו, אז מה? -נו אז מה?
בזכותך יצאתי ממנו ממש ברגע האחרון,
ממש שניות ספורות לפני שהוא נפל.
תארי לעצמך שהוא היה נופל
כשהייתי עוד בתוכו. אוי ויי...
הייתי יכול להיפגע!
אחרי שנטע נסעה, קיבלתי מעליזה
את ציור הדיוקן העצמי שלה.
זה... אוי, סליחה.
התמונה הזאת קצת מפחידה.
בגלל זה אני נמנע מלהביט בה יותר מדי.
אבל כשאני מביט בה בכל זאת...
אני נבהל.
סליחה, עליזה. אני יודע שזאת אמנות גבוהה מאוד,
אבל אמרתי לך כבר מההתחלה,
זאת תמונה שבכלל לא דומה לך, עליזה.
היא מפחידה!
היא גם כן... איך להגיד לך...
הדמות קצת מעוותת. מעוותת.
בעיקר פה... באזור הזה.
את רואה? איך אני אסביר לך?
פה, את רוא... אהה!
מי מעוותת? -מי מעוותת מאוד גם לך, עליזה!
הדיוקן שלי מאוד יפה,
יכול להיות שהקיר שלך מעוות לי את הציור.
הצחקת אותי...
איך קיר יכול לעוות ציור? הרי...
מה קרה? מה קרה?
אוף... לא, כלום. סתם. למה?
תגיד, שרגא. -מה?
יכול להיות שבכל פעם שאתה מביט בציור שלי אתה צורח?
יכול להיות. כן.
הציור שלך הוא... איך להגיד...
מאוד חזק. הוא...
הוא משפיע על ה... עליי.
מה, מה קרה? למה את צוחקת?
לא יודעת, אתה מצחיק. -אה, באמת?
אתה מזכיר לי היום כל הזמן את הרשל'ה, וזה מוזר,
כי להבדיל מהרשל'ה, הבדיחות שלך לא שנונות,
ומעשי הקונדס שלך לא מבדחים.
באמת?! -באמת.
נו, מה יש לך עם הכפות? -אני לא מרגיש טוב הרשלנטע.
אז למה אתה שם אותן בכיס? -בהוראת הרופא.
בהוראת רופא? מה אמר הרופא?
הוא... הוא נתן לי סירופ,
והוא אמר לי שבכל פעם שאני מרגיש לא טוב
שאני אקח כף.
אז אני לא מרגיש טוב, ולכן אני לוקח כף.
אבל מה עם הסירופ?
לא יודע.
הוא לא אמר עליו כלום.
בקיצור, באמצע הלילה,
בעודי חולם על מאבקם של הזיתים השחורים
בזיתים הירוקים,
אני שומע קולות מהסלון.
אני פוקח עיניים, מטה אוזן.
אני... אני שומע כיסא או...
או משהו כזה, כוסות, או כוס,
משהו... משהו קורה בסלון.
אולי זאת נטע?
ואולי לא?
החלטתי לבדוק.
קמתי מהמיטה, נעלתי את נעלי הבית,
כי נטע אומרת שזה חשוב.
לקחתי את לוכד היתושים שלי, ואז הלכתי לכיוון הסלון.
מי זה?
יש פה מישהו?
הלו!
קו-קו! יש פה מישהו?
יו! בהחלט היה פה מישהו!
הכיסא... הכוס...
אה, אולי זאת הייתה נטע?
רגע... לא יכול להיות.
לו זאת הייתה נטע, היא הייתה לוקחת את המשקפיים.
אז מי... גנב... אוי...
גנב! פורץ!
היה פה פורץ! היה פה פורץ!
ובלי לחץ ובלי בהלה
פשוט קמתי ויצאתי מהבית. הלכתי.
הבוקר חזרתי ובדקתי את השטח טוב טוב.
נראה לי שמה שקרה הוא שהגנב נכנס,
הסתכל סביב,
פתאום הוא קלט את הדיוקן...
נבהל, וברח החוצה.
בדרך הוא לקח את תיק העבודות של נטע.
כן, הוא לקח...
תראו, בעצם הדיוקן העצמי המפחיד של עליזה הבריח את הפורץ!
מצד אחד מזל, מצד שני,
איך אני אספר לנטע על התיק?
מה תספר לנטע על התיק?
היי, נטע! -שרגא!
איזה תיק?
תיק העבודות שלך,
הוא...
הוא נגנב על ידי פורץ
שפרץ לבית ולקח אותו.
לא, הוא לא. -כן, הוא כן.
לא, הוא לא. -כן, הוא כן.
שרגא, הוא לא נגנב. -אני מצטער, נטע. כן, הוא כן.
שרגא, אני לקחתי את תיק העבודות שלי. -את? מתי?
בלילה. מאוחר. חזרתי מההורים ו...
לא רציתי להעיר אותך, נכנסתי בשקט עם המפתח שלך,
רציתי לקחת את המשקפיים שלי, שהיו על השולחן,
אבל בדרך פתאום ראיתי את הדיוקן הזה ו...
הבנתי. אז לא היה פה בכלל פורץ. -לא.
חבל. זה יכול היה להיות סיפור טוב.
סיפור מצחיק על פורץ שבורח בגלל תמונה.
כן, זה לא היה פורץ. זאת הייתי אני.
אבל הכי מצחיק זה שאתה ברחת בגלל התמונה הזאת... -כן.
וחזרת לבית של עצמך רק בבוקר.
ממש כמו באחד מסיפורי הרשל'ה.
או שרגאל'ה. -או עליזהל'ה!
או עליזהל'ה מאוד גם לך, עליזה!
אני רוצה את התמונה חזרה. -באמת? באמת? למה?
טוב, אם את... אם את רוצה.
לשבועיים. אפיתי עוגת קצפת מדהימה,
ואני זקוקה לתמונת השמירה
כדי להבריח גנבים שבטח ירצו להתכבד.
"תמונת שמירה"? ככה את קוראת לה?
בטח. כמו שיש כלב שמירה, ככה יש תמונת שמירה.
אבל, עליזה, אלה לא היו גנבים. זאת הייתי אני בסוף.
נו... אז על אחת כמה וכמה.
למה היא מתכוונת? -שאת אוהבת את העוגות שלה.
רוצים לראות קטע מצחיק? -כן.
תסתכלו רגע בתמונה. -למה?
רק לרגע. תראו, יהיה מצחיק.
מצחיק נורא. -נורא מצחיק...
תכתוב: שלומית מימיס
ייעוץ לשון לכתוביות: רווית ליגום
הפקת כתוביות: אולפני אלרום
