קופה ראשית עונה 1 | פפרני בשדות זרים
אתמול הגדולה שלי יצאה בשיגעון חדש:
היא לא אוכלת יותר ביצים רגילות. רק ביצי חופש.
ואללה, לא יודע מה זה אומר,
אבל כל עוד זה לא קשור לבנים,
אני זורם.
ראמזי, "קקדילה"? -"חרשו." "-חרשו" זה טוב. תגיד לי, ראמזי,
יש מצב שעל התבנית של הביצות-חופש כתוב 25 שקל?
אוי, אלף התנצלות, מר פרנקו. נפלה פה טעות.
אה, ידעתי שמשהו פה לא הגיוני.
ביצי חופש זה 90.28, כמובן.
מה... 90.28 שקל?
30 שקל על 12 ביצות חופש?
למה מה זה? זה ביצות של לואי ויטון?
תראה, אלו,
אלו זה ביצים של תרנגולות של חופש,
ולכן ביצותיהן יקרות יותר.
למה איפה החופש היה? במלדיביים?
תבין, מר פרנקו, תרנגולות שאינן חיות בכלוב
מניבות הן פחות ביצים,
ועל כן עלות גידולן עולה,
ומחירן בהתאם.
ואללה, יופי.
מוציאים כמה תרנגולים לאיזה טיול,
כותבים על הקרטון "חופש," מפגיזים במחיר,
ויאללה, על חשבון הברון.
מר פרנקו, אפשר לעזור?
לא, הכול בסדר, אני רק לוקח את הקרטון.
שמע, אני לא יכול לחזור בלי הביצות-חופש האלה.
הבת היא קצת... כזאת. היא משוגעת כמו אימא שלה.
אז מה חשבתי? אני אקנה ביצות רגילות,
אעביר אותן לקרטון של הביצות-חופש,
אביא לילדה שתהיה מבסוטה, יאללה, שלום על ישראל.
חאלס עם ההתייפייפות.
ביצה זה ביצה
זה ביצה.
אז אתה בעצם משקר לבת שלך. -מה...
חס וחלילה!
אני בא, שם את הקרטון-חופש על השיש, לא אומר מילה.
איך מ... איך משקר
בלי להוציא מילה?
הרי בשביל לשקר צריך לדבר. לא ככה?
מר פרנקו, אני... אני ממש מצטער, באמת, אך הדבר איננו אפשרי.
אנ... אנחנו הרי לא נוכל למכור את הביצים הללו ללא הקרטון.
אם אתה צריך קרטון ריק, תחפש בקרטונייה בחוץ.
אולי יתמזל מזלך ותמצא את הקרטון המיוחל.
מישהו?
מישהו!
מישהו!
ואני צועק לאנשים, ואני צועק וצועק וצועק, וכלום,
כל החיים שלי עברו לי מול העיניים.
יש לי אישה!
יש לי ילדים!
מישהו! מיש...
מיש... מישהו!
אני לא נושם!
פתאום אני קולט
שזה לא סתם.
זה אלוהים שלח לי שיעור.
הוא תקע אותי בכלוב
בשביל שאני ארגיש מה זה להיות תרנגולת.
ואני נכנסתי לכלוב רק בגיל 43.
התרנגולות בכלוב מגיל אפס. לא, אין יוצא ואין בא,
רק מטילות ביצים, מחרבנות על עצמם.
זה חיים זה!?
מר פרנקו, מר פרנקו!
הינה אני פה!
תהיה רגוע, מר פרנקו. הינה.
אלף סליחות, מר פרנקו.
כבר שכחתי איך נראה העולם שבחוץ.
מה זה אוויר נקי,
איך זה לדבר עם בני אדם.
כמה זמן הייתי שם?
שבע דקות בערך.
טוב.
שנה של קרטונייה זה כמו שבע שנים של בן-אדם.
למדתי היום לקח מאוד חשוב:
יש בחוץ
בעלי חיים שסובלים סבל בל יתואר.
סבל שיכול להימנע, אם כל אחד מאיתנו
יצא קצת מאזור הנוחות שלו.
אני, אתה,
אתה, כולנו.
כל אחד שיחשוב מה הוא יכול לעשות
בשביל החיות המסכנות האלה,
שכלואות כל היום בכלובי השטן האלה,
ומי כמוני יודע, ובשביל מה? בשביל מה?
בשביל איזה חביתה מקושקשת
בשביל לזרוק על ילדים שמרעישים בלילה?
זה לא שווה את זה!
אבל 30 שקל לביצים!?
זה באמת מוגזם.
אם אנחנו מתחילים להתחשב בתרנגולים,
אז שיתחשבו גם בנו.
זה יחס גורר יחס.
שיורידו קצת את המחיר.
אי אפשר רק לקחת, לקחת. נחנקנו.
שנייה אחת.
נו, באמת!
למה עכשיו?
סליח...
סליחה!
סליחה, סליחה!
באמת,
באמת הזנחתי את הקרטונייה הרבה זמן.
הגיע הזמן לסדר.
מי זה?
מי זה?
לא יודעת.
לקוחות בסופר זה...
זה כמו הילדים שאף פעם לא היו לי.
את כולם אני אוהב אותו הדבר,
אבל את גברת פפרני הכי.
אבל את כולם אותו הדבר.
אבל למה מכל הלקוחות אתה הכי אוהב את גברת פפרני?
גברת פפרני ואני זאת אהבה ממבט ראשון.
עוד מהיום הראשון
שכף רגלה הסדוקה דרכה בסופר.
בואי תמדדי את זה בבקשה.
ראמזיק. -כן?
תעשה טובה, תחליף אותי רגע בקופה.
סובל דיחוי, גברת כוכבה?
מי שסובל פה זה אני.
אני חייבת סיגריה.
גברת פפרני, מה הצפי להמשך בחירת המלפפונים טנטטיבי?
עוד אחד חסר לי. -רבע דקה אני איתך.
כן, אבל תעשה את זה זריז.
אה, אבל אז אני צריכה אותך גם לתפוחי אדמה.
היא אוהבת שאני מוציא להם את הפלולות. -כן.
רבע שעה אני איתך. באמת. 20 דקות גג.
הקופה ריקה, תעשה מה שאתה חושב, מה שאתה מוצא לנכון.
אני את שלי אמרתי.
לא באה לי טוב הפפרני הזאת בכלל.
כל היום היא מנצלת את טוב ליבו של ראמזי,
ועל חשבון מי זה בא?
על חשבון אנשים תמימים כמוני,
שגם רוצים לנצל את טוב ליבו של ראמזי.
אבל היא באה...
חופשי, לוקחת הכול.
מה קרה? זה הטוב-ליבו של אבא שלה?
"הלקוח יקר,
"שפע יששכר"...
חיים שלי אתה, מה זה תודה.
לא, עד... עד פה, עד... -לא, לא, לא, לא, לא.
זה לגברת פפרני.
היא צריכה לקחת עם הקומדין.
מה יש לך מגברת פפרני? תגיד לי, מה יש לך איתה?
מכרכר סביבה כמו איזה תוכי.
לי ולגברת פפרני יש... יש לנו קשר מאוד מיוחד.
מה כל כך מיוחד? כולה לקוחה בסופר.
לפעמים יש דברים שקצת... קשה להסביר במילים.
כמו התחושה הזאת שמגרד לך בגרון, נכון? -נו, נו.
את כל הזמן עושה...
אין לזה מילה הרי, נכון?
הבנתי. טוב.
רק שלא תתאכזב בסוף.
להתאכזב? מה...
מה זאת אומרת "להתאכזב?"
לקוחות בסופר זה לא עם נאמן.
ברגע שהפפרני הזאת תמצא סופר אחר עם עובד אחר
היא תעוף, היא תעזוב.
טוב, יש... כוכבה,
איזה הומור יש לך לפעמים...
באמת, מה, אתה חושב שאני צוחקת?
מי נאמן היום לסופר אחד?
היום שיש לנו שמונה סופרים על כל מטר רבוע,
כל החברות שלי קונות מהצד.
עם כל הכבוד לחברות החסודות שלך,
גברת פפרני קורצה מחומר אחר.
אם זה מה שאתה רוצה לחשוב, תפדל, כמו שאומרים אצלכם,
אבל אם אתה חושב שאין לה איזה סופר אחר
עם איזה ראמזי אחר שמכרכר סביבה, אתה טועה, ובגדול.
היי, כוכבה, זה לא שלך!
על מה דיברנו עד עכשיו?
זה של... -על מה דיברנו?
אבל היא צריכה לקחת את זה עם הכדור.
תבלע על יבש, תאמין לי.
בהתחלה התעצבתי מהמחשבה שגברת פפרני
תבלה בסופר אחר.
אבל אז כעסתי על עצמי על כך שבכלל העזתי להתעצב.
אבל אז התביישתי
שבכלל כעסתי על כך שהתעצבתי.
וסבוך הוא עולמו
של עובד כללי בכיר בסופר.
אוי, ראמזי...
מה הייתי עושה בלעדיך?
אוי, כמעט שכחתי.
הו, לא, לא, לא, לא.
גברת פפרני, גב...
החיוך שלך הוא הטיפ שלי.
לא, רציתי להביא לך את המפתח
שתשקה לי מחר את העציצים
כשאני אצל הנכדים שלי. -אה.
בטח, איזו שאלה...
בקקטוס אל תיגע.
פעם קודמת הצפת לי אותו.
ראמזי?
ראמזי, אתה מקשיב לי?
חשבונית של "אושר לוי,"
הסופר המתחרה.
יכול להיות שזה "כושר לוי?"
מועדון כושר?
יש כזה מועדון כושר?
בוקר טוב, ראמזושיק.
גברת פפרני,
המשך קנייה מהנה שתהיה לך.
מה הרשמיות הזאת? תביא נשיקה.
תגידי. -מה?
מה זה הריח הזה? -איזה ריח?
המרכך שאת משתמשת בו.
עם כמה שזכור לי, אין לנו כזה בסופר. רגע.
וייט מאסק, אפקט הריח הכפול.
אני נזכרתי. -כן?
הבת שלי כיבסה לי את זה. -מי, נעמי? -שפרה.
מכונת הכביסה שלה לא התקלקלה? -היא הזמינה טכנאי.
אה הא. -כן.
ותגידי, אני רואה שיש לך גרביים חדשות.
קנית אותם אולי במקום אחר?
זה של השכנה.
נפל לה מהחבל.
איך קוראים לשכנה? -ורדה.
ראמזי, הכול בסדר?
כן, הכול בסדר, הכול מושלם.
יותר ממושלם, הכול פיקס.
טוב, חמודי.
חמודי? מי זה חמודי?
חמודי זה, זה... כינוי חיבה כזה.
אני פשוט חשב...
לא משנה. המשך קנייה מהנה.
לא, זה חם.
העיקר אנטולי, שים עוד חריף, שים, שים!
אני לא מזיע בגלל חריף. -לא.
זה בגלל אנטיביוטיקה. -בסדר.
אנטולי, תביא את הדלי של התירוצים.
נו, מספיק! -מה העניינים, חזינק'ה?
מה מעשיך, יא חזינק'ה? מה אתה עושה?
אני מכין הזמנות לבר-מצווה של הנכד.
יש לי עוד 120, ויהיה לכולם.
מה יהיה, חזי?
מה הבעיה? -מה הבעיה? -כן.
אתה עוד עם מכתבים? אנחנו בשנת 2018.
עוד שנייה תדליק מדורה,
ותסמן לנו מהאולם עם עשן לבוא.
אז מה? -חאלס, תוריד כבר וואטסאפ.
עוד פעם התחלת עם הוואטסאפ הזה? לא נמאס לכם?
הפלאפון זה לדבר ולשבור קוקוסים,
וגם זה יותר מדי.
הוואטסאפ הזה,
אין לו חום ואהבה כמו שיש מהעט ליד ולנייר,
וזהו, די. הינה, תשאלו את אנטולי.
תשאלו אותו, נכון? שמתי לך היום הזמנה בקצבייה.
ראי... -איזה הזמנה, חזי?
מה "איזה הזמנה?" לא ראית את ההזמנה?
עם ציור של פרה שכתבתי "אנטולי?"
מה, אתה מתכוון זה? -מה, מה עשית?
פעם אחרונה קיבלתי מכתב
זה היה מצבא של מולדובה,
יותר לא פותח מכתבים. -נו, אתה רואה, חזי?
בוואטסאפ זה לא היה קורה. -הבנתי, הבנתי. בסדר.
תחזרו לעולם הקר והמנוכר שלכם.
תנו לי רק לגמור לעשות את הציור לכוכבה,
ואז נלך לאכול טוסטים.
מה?
כבר היינו בטוסטים, חזי.
ולא קראתם לי!?
חזי, אנחנו אמרנו לכולם.
ואני מה?
אתה לא בוואטסאפ. הינה, תראה, בבקשה.
רואה מה מפסיד בגלל עקשן?
העיקר אתה אומר העולם שלנו קר ומנוכר.
בדיוק ההפך. -לא חבל, חזי?
חבל על אימא שלי, שמתה. מה חבל?
חזי, תקשיב שנייה. -כן.
אנחנו חברים שלך. -נו? -אנחנו אוהבים אותך,
אבל אנחנו מדברים בוואטסאפ, ואנחנו רוצים שאתה תהיה איתנו גם.
בשבילנו. מה אכפת לך? -אתה גם כן... איזה עקשן...
אפשר לחשוב מה ביקשו ממך להוריד. -זה כולה וואטסאפ!
אז יאללה! -מספיק משחק זה, נו.
נו, סבבה? -יאללה, חזי.
ח-זי!
"חזי יוריד לנו וואטסאפ"... -די!
"חזי יוריד לנו וואטסאפ,
"חזי יוריד לנו ווא"... -בסדר,
נכנע, נכנע, בסדר, בסדר. -או, נכנע! -כן? -כן.
שבוע אחד וזה הכול. -סגור. -סגור.
אש.
ואני לא מתכוון להשתמש בזה.
אני עושה את זה רק
בשביל שיעזבו אותי בשקט.
תראה מה קיבלתי בוואטסאפ.
"מחקר בריטי קובע
"שאכילה של 400 גרם פטרוזיליה ביום
"מפחיתה משמעותית את הסיכון לחלות בסרטן".
תן לי לשלוח את זה ל...
לקבוצה. שידעו.
זה מהילדים.
"מה חושבת מדוזה כשהיא רואה שקית ניילון?
"אחותי, עשית קעקוע של סופרמרקט"!
זה אני מוכרח לשלוח לאנטולי. הוא ימות על זה.
אבל איך אני עושה את זה? רק רגע.
כבר יומיים הוא לא מפסיק
להציף אותנו בשטויות שלו.
גם בקבוצה וגם בפרטי.
"מצא אישה - מצא טוב.
"מצה עם שוקולד - עוד יותר טוב".
מה עכשיו?
"המשפט היומי:
"אהבה היא חלום ארוך ומתוק
"שמסתיים בשעון מעורר שנקרא נישואים".
ויי, ויי, ויי, ויי...
ואם זה משפט יומי, למה חמש פעמים ביום?
נו, מה עכשיו?
"מצגת יום שני שמח".
מי עושה מצגת ליום שני?
זה את והרעיונות הגאוניים שלך.
מורידה וואטסאפ לבן-אדם בן 60. -אני?
אתה אמרת לו להוריד וואטסאפ!
אני? -כן. -אני לא דיברתי בכלל!
אתה לא דיברת בכלל? איזה עצבים איתך, ניסים.
תקשיבו, חייבים לעשות משהו. זה לא יכול להימשך ככה.
זה קטסטרופה.
המחשבה שגברת פפרני תבלה בסופר אחר
הדירה שינה מעיניי,
וגם ככה אני ישן שעה אחת בלילה
בשביל להספיק לאוטובוס של ארבע לפנות בוקר.
אבל לא הייתה לי ברירה,
הייתי חייב לקבל הוכחה מוצקה,
לפני שאני נוקט בצעדים.
נו?
דבר, ניסים. נו, אל תמתח אותי. אני לא בנוי לדברים האלה.
עקבתי אחרי גברת פפרני
שלושה ימים, בדיוק כמו שביקשת,
ולא מצאתי כלום.
אבל אז...
אתמול אחרי צוהריים היא עשתה את הטעות הראשונה שלה.
די, ראמזי.
די, די, די. היא לא שווה את זה.
תאמין לי, כל הקונות אותו דבר.
מה לא עשיתי בשביל לספק אותה?
הבאתי לה את הביצים הכי טריות,
מאחורה.
שמרתי לה את הפומפרניקל האחרון
במקומות שהשתיקה יפה להם.
המצאתי לה את ה"מלונישא,"
שיהיה לה יותר נוח, אבל זה לא מספיק לה.
ולי מסתבר שזה היה הכול משחק ציני אחד גדול בשבילה.
היי, חזי.
היי!
מה זה, כולכם פה, יוזמה של שירה?
בוא, בוא שב, חזי, אנחנו רוצים לדבר איתך.
מה, משהו קרה? אתם בסדר?
התכנסנו כאן כדי לדבר על בעיית ההתמכרות שלך לוואטסאפ.
בעיה?
לי יש בעיה? אולי לכם יש בעיה.
אבל יש לי סרטון מיוחד לאנשים כמוכם.
הינה, אני שולח... -לא, לא, לא, אל תשלח, אל תשלח. תקשיב.
זה בדיוק מה שאנחנו רוצים לדבר איתך.
אנחנו מרגישים שכל העניין הזה קצת יצא מפרופורציה.
אני רוצה שכל אחד עכשיו יספר
איך ההתמכרות של חזי לוואטסאפ פגעה בו.
על מה אתם מדברים? -אנטולי, אתה רוצה להתחיל?
חזי. -כן? -זה שלחת ב-18:5.
"אישה צריכה ארבע חיות בחיים:
"תנין לנעליים,
"יגואר למכונית,
"נמר לפרווה,
"וחמור שיקנה לה את כל זה".
מצחיק, לא?
קורע. אסתי?
20:5, "מחפש את האחת,
"ואין לי בעיה שתביא איתה עוד אחת".
ואו, ואו, זה שכחתי. -זה קטסטרופה זה, זה...
תירגע, אנטולי, תירגע. -חזי.
כן? -אנחנו דואגים לך.
אנחנו מרגישים שהוואטסאפ השתלט לנו על החזי.
בחייכם, עם מי אתם מדברים?
עם בן-אדם שלחם בכל מערכות ישראל.
אני מכור? אין לי שום בעיה.
אני יכול להפסיק מתי שאני רק רוצה.
כולה וואטסאפ. הינה, בקשה,
בדיוק מה שרצינו.
אז למה אתם לא אומרים, מה?
עשיתם לי אמבוש פה. רק תגידו. בקשה, הינה.
שמתי את זה פה. לא נוגע.
צודקים.
לא, חזי.
אתה חזק מזה, חזי. -חזי, לא.
לא נוגע. -אולי זה חשוב?
החיים שלך יותר חשוב, חזי.
חזי, לא נוגע!
אולי זה חמשיר?
שביל ישראל בחי... -הולך לגמילה... -חולה חזי, חולה חזי.
הודעה אחרונה! הודעה אחרונה!
ראמזי?
מה אתה עושה?
אתה מוכן להסביר לי מה הולך פה?
את יודעת טוב מאוד מה הולך כאן.
אל תהיי לי פתאום שה תמים.
אני באמת לא יודעת.
אז אולי שהעובד מ"אושר לוי" יסביר לך!
עובד של...
אה. -מה חשבת?
שאני לא אגלה על זה בחיים, אה?
שככה תנהלי חיים כפולים
עם שני סופרים שונים לנצח?
זה לא מה שזה נראה. -זה לא? זה...
כן, אז מה? בואי תראי. מה זה?
אה, וזה?
ומה עם זה?
פתאום את שותקת.
גיס חמישי, זה מה שאת, פאם פטאל!
ראמזי!
אל תגידי לי "ראמזי."
בגלל קבנוס טיפה יותר טרי
את זורקת את כל מה שבנינו לפח?
הלוואי שיתפוצץ לך שמן זית בתוך המדרגות.
שמעת מה אמרתי,
ואני לא לוקח את זה בחזרה!
עכשיו!
"היום יום הולדת,
"היום יום הולדת,
"היום יום הולדת לראמזי!
"היום יום הולדת,
"היום יום הולדת,
"היום יום הולדת לראמזי!
"חג לו שמח, וזר לו פורח,
"היום יום הולדת"... -מה זה? מה זה?
ארגנתי לך מסיבת יום הולדת!
מרוב סרטים שכחתי את היום-הולדת שלי בעצמי.
אבל רגע,
מה זה...
מה זה החשבונית של "אושר לוי" שראיתי אצלך בבגאז?'
ראמזי, אתה מכיר אותי כל כך טוב.
אם הייתי קונה פה את כל הדברים שאתה אוהב,
מייד היית עולה על זה.
אתה יודע כמה קשה היה לי להיכנס לסופר אחר,
שעובד אחר ייגע לי בתפוחי אדמה?
זה היה מזעזע!
אתה עובד הסופר היחיד בלב שלי.
אוי ואבוי, גברת פפרני, איזה בושה!
נו, די... -את סולחת לי?
בוא, בוא, בוא.
אני מצטער...
איך יכולתי לחשוב? "-יום הולדת לראמזי,
"השמחה לילדים...
"ברגליים, טראח, טראח, טראח"...
ראמזי! מזל טוב!
תודה. "-אחת, שתיים, שלוש...
"הופ הופ טרללה, גדלתי בשנה"...
"טואלתיק."
זה שי צנוע לגברת פפרני
על כל עוגמת הנפש שגרמתי לה.
שגברת פפרני תקנה ב"אושר לוי?"
אח, ראמזי, ראמזי...
טלנובלות של סופר.
כל יום.
יש לי שם חבר אחד
בדיוק כמו ראמזי,
עושה כל מה שאני רוצה.
אני אישה בת 77,
סופר אחד לא יכול לספק אותי.
אני רוצה ליהנות
מהמבצעים של כל העולמות.
תכתוב: סדו פראלטה-שביט
ייעוץ לשון לכתוביות: רוית ליגום
