העולם עצוב אז צוחקים עונה 2: אדיר מילר
הנוסחה אל ליבו של הקהל הישראלי
היא משהו שכל סטנדאפיסט מתחיל יודע שהוא חייב למצוא.
כקומיקאי, מרגע שמצאת את הדבר החמקמק הזה שנקרא
"המכנה המשותף הרחב", העתיד שלך די בטוח.
אבל כדי לדעת מה הוא, כדי לפצח את אותה נוסחה,
דרושים חושים חדים, חריצות, וכמובן, הומור משובח.
לאדיר מילר יש את כל אלה. הוא יודע מה הקהל אוהב,
מה מצחיק אותו,
וכבר יותר משני עשורים הוא לא מוריד את הרגל מדוושת הגז
כל הדרך למרכז הקונצנזוס.
הוא פשוט מבריק באלתור.
יש לו מכונה בראש
שיודעת לבצע תוך... 0.3 שניות
את החיבור בין השם של הבן-אדם
לאיזו הברקה שקשורה לבדיחה אחרת
שהוא סיפר לפני רבע שעה או לאיזה שהוא משהו,
ויש לו פשוט מכונת צחוק בראש.
הוא מזהה מאוד טוב
תובנות על ישראלים.
התבוננות שלו היא מאוד ניואנסית על ההתנהגות האנושית הישראלית,
והוא יודע לצקת איזו הוויה ישראלית חברמנית.
הוא עולה לבמה,
יש לו כריזמה יוצאת דופן,
ובאמת יכולת להזדהות עם התפקיד,
ובעצם להוביל את כל ההצגה הזאת.
הוא כמו איזה מנצח גדול על...
על תזמורת שנקראת קהל.
הוא התחיל במקום טוב,
וזה הלך וגדל עם הרבה כישרון, אבל גם עם הרבה התמדה.
יש לי מאהב. אני עוזבת את הבית. -ביי, אימא. תעשי חיים.
לראות את אדיר, לאן שהוא הגיע,
זה לא רק בגלל הכישרון הענק
של האיש הזה.
הוא חרוץ, הוא עקבי, הוא יוזם,
ואתה צריך גם מזל וכישרון ענק.
זה תמהיל של כמה דברים, שיש לאדיר.
מילר נולד בחולון באמצע שנות השבעים
להורים נטולי שורשים בתחום המשחק והבידור.
ובכל זאת חיידק הבמה נדבק בו כבר בילדות.
כשהיה בן ארבע, למשל, הוא כבר הצליח לעשות חיקוי
של המוכרת הרומנייה בחנות הצעצועים.
אימא שלי מספרת שהיא לקחה אותי לחנות של אקדחי מים,
וקניתי אקדח, ואז הוא התקלקל.
והיא לקחה אותי עוד פעם,
והייתה מוכרת עם שומה גדולה, ובמבטא רומני היא אמרה:
"יכול להיות שעשית משהו לא בסדר עם האקדח?
"יכול להיות ששברת אותו בעצמך?"
הייתי ילד טוב כזה, אמרתי: "לא, לא, לא."
ואז כשחזרנו אימא שלי אומרת שפניתי אליה פתאום,
ילד בן ארבע עם מבטא רומני:
"יכול להיות שעשית משהו לא בסדר עם האקדח?"
הגיע לתיכון, תיכון יוקרתי.
אני התנגדתי שילך ל"תלמה ילין" או,
כולם אמרו: "תשלחו אותו לבית ספר לאומנויות."
אני לא רציתי.
אני אמרתי: "אני לא רוצה שהוא יהיה בוהמי",
ופעמיים בשבוע קראו לי המנהל וכל המורים, כי הוא הפריע.
עכשיו מה זה "הפריע"?
באמצע מבחן בהיסטוריה
הוא התחיל להגיד במבטא של המורה להיסטוריה:
"הבולשביקים באים! הבולשביקים באים!", וכולם התפקעו מצחוק.
ואז אמרתי למנהל: "תקשיב, הוא... זה כישרון-על.
"קח אותו החוצה ושיעשה לך חיקויים."
אז המנהל אמר... אני לא אשכח את זה:
"גברת מילר, מחיקויים אי אפשר להתפרנס."
מעולה.
אתה זוכר את הפעם הראשונה שלך מול קהל?
בצבא היה פורים.
וידעתי לחקות את הרס"ר, וידעתי לחקות את מפקד הבסיס,
ובפורים אמרו: "אולי תעלה, תעשה קצת..."
ועליתי ועשיתי שטויות על הרס"ר, שהיה לי רס"ר מאוד לא מבריק,
שהיה אומר: "תעשה לי שני מעגלים: מעגל גדול, 360 מעלות,
"מעגל קטן, 180 מעלות", אתה יודע, כאלה...
אז עליתי, ועשיתי קטעים על הרס"ר וזה... ומה אני זוכר?
שנה אחר כך כבר הייתי לפני שחרור, וביקשו ממני עוד פעם.
ואמרתי לעצמי, אני רוצה לראות
אם אני מצליח לכתוב בדיחות מהחיים.
וישבתי, כתבתי את הבדיחות הראשונות שלי.
אז זאת הייתה ההופעה הראשונה, כאילו מול קהל בצורה של סטנד-אפ.
הייתי בלהקת חיל האוויר,
וסיימתי את הצבא, ורצינו להופיע.
אמרו לנו: "בואו,
"יש במה פתוחה ב'צוותא 2'.
"בואו תראו מה זה."
היינו כמה חברים מהלהקה הצבאית,
ואדיר עשה שם סטנד-אפ.
בפעם הראשונה שראיתי אותו עושה סטנד-אפ, את אדיר,
זה פשוט... זה היה הלם. הוא היה כל כך מצחיק.
כל הבנות בצבא אותו דבר:
אני רואה פה הרבה חיילות. סתם דוגמה: את מד"סית טירונות,
יש לך את התמונה הזאת על העץ?
בגלגל.
לכל הבנות.
ואתם ראיתם מאיזה שטויות בנות בוכות בטירונות?
באמת, לפעמים אתה רואה בחורה בטלפון הציבורי בטירונות, שעה ככה:
"מה קרה? אימא שלך נפטרה?"
"הרבה יותר גרוע!
"אני וסימה לא באותו חדר!"
סתם.
עם מי הופעת אז, בתקופה ההיא?
אל"ף, אני ואסי כהן הגענו באותו שבוע למועדון.
הוא, היה לו פרטנר אחר. אביעד בנטוב היה הפרטנר שלו,
וגורי היה שם אז.
כל החבורה הזאת - רותם אבוהב, רועי בר-נתן,
הגענו כזה, בערך באותה תקופה יחד, והתחלנו לעשות קטעים.
אני הייתי עושה סטנד-אפ, הם היו עושים מערכונים.
מי אתה? -אני אורי.
נחמד. מה אתה עושה? -תפקיד אורח. -זה יפה מאוד.
ובכן, סוף סוף המשפחה שוב מאוחדת.
פתאום נהיינו שביעייה.
ועמירם אמר: "אתם רוצים תוכנית טלוויזיה? בואו תתחילו לעבוד",
עמירם גרוס.
בדיוק "פלטפוס" ירדו, והחלפנו את המשבצת שלהם.
זאת הייתה משבצת מאוד נחשקת. זה היה בחינוכית.
"כשכולנו נפרדים...
"כל טוב! -שים כאן יד, דפוק."
"בין ארבע לשש
"הצלחתי להגשים
"את כל השאיפות..."
אנחנו היינו החונכים שלהם.
אנחנו באנו לימי הצילום שלהם. -כן.
הם שאלו אותנו לדעתנו.
האמת היא ש... זה קטע, כי הדור הבא שאחרינו שם... יש שם...
כל אחד מיוצאי "דומינו" שם, הוא נהיה תותח אדיר בתחומו.
היינו באים בכל בוקר לחינוכית, נפגשים,
ואז מצטוותים לצוותים.
שניים, שניים, שלישיות,
ונפגשים אחרי ארבע שעות לראות מה כתבנו.
עכשיו, החוקים של "דומינו" היו: מי שכתב את המערכון - מבצע אותו
אז מי שהיה עם אדיר באותו יום ידע שיש לו מערכון...
שהשבוע יש לו מערכון בתוכנית, אז הרבה רצו להיות איתו כל הזמן.
אז גם חרוץ... -מאוד חרוץ.
גם יצירתי. -כן.
אדיר בא עם מערכון. אדיר כותב.
מה אתם עושים? -שום דבר, שום דבר, שום דבר.
מה זה? נו, מה אתם עושים, נו?
תראי לי את זה. תביאי לי את זה.
נו...
שוב פעם מוזמנים לחתונה שלי?!
כמה פעמים הסברתי לכם? אין לי חבר!
אין לי חבר!
אין לי חבר! -מה את רוצה, שנילחץ ברגע האחרון?!
כשבדקה התשעים תחליטי להתחתן, שניתקע בלי מוזמנים?
זה מה שאת רוצה?! -סליחה.
סיכמנו שבבית הזה לא מדברים על חתונה, נכון?
מי דיבר על חתונה?!
את שמעת אותנו מדברים על חתונה?!
מאוד מהיר, סופר-חרוץ, והוא מנהיג.
הוא לוקח על עצמו.
שמע... אני לא יודע על מה הוא גדל,
אבל יש לו מודלים של אנשים שהם...
סוליסטים.
רמזור ירוק מהבהב. זה בכל המדינות בעולם אומר:
תאט כי הרמזור עומד להתחלף.
שים גז, אתה מפסיד אותו!
אתה... מה זה להפסיד רמזור? זה דפוק.
אורות חירום באוטו זה אורות חירום. בארץ -
שנייה, אני קונה סיגריות בקיוסק.
בכל הזמן הזה אתה ממשיך בסטנד-אפ ברצף.
סטנד-אפ זה ה... זה האוויר, זה הלחם, זה הקהל.
אדיר חי את המופע.
בגלל זה הוא גם מאלתר
כל הזמן עם אנשים.
הרי הוא גאון האלתורים.
יאיר לפיד, שהנחה אז תוכנית אירוח בערוץ 2,
היה הראשון לזהות את הפוטנציאל,
ונתן למילר פינה משלו, שהנחיתה אותו בסלון של כולנו.
כל פעם צלצלתי,
אז הוא כבר לא גר בבית,
אז תמיד שאלתי:
"אדירי, מה חדש? מה חדש?",
אז הוא אומר: "אימא, אל תתרגשי, אני מחכה רק לטלפון אחד קטן."
אתה זוכר את ה... את הטלפון של יאיר לפיד אליך?
הסיפור עם יאיר לפיד
זה סיפור שאני תמיד מספר לסטנדאפיסטים צעירים
בכלל על התמדה.
החיים זה כמו רולטה: הכדור מתי שהוא ייפול על המספר שלך.
השאלה עכשיו מה אתה עושה עם זה.
וכשהפנייה הגיעה מיאיר לפיד אז הרגשתי שהכדור...
נחת.
ויאיר בא... אל"ף, הייתה לי כימיה נפלאה איתו,
הייתה לי כימיה נפלאה איתו,
והתרגשתי מאוד מזה שאני נכנס ל"יאיר לפיד",
ותמיר והלהקה...
תמיר, תוריד את הגיטרה, תוריד. למה ככה?
אתה נכנס לדיסקוטק, מה מבאס בדיסקוטק?
שמנסים לדבר איתך. זה לא מקום לדבר!
בא אליי מישהו, אני בדיסקוטק, עושה לי: "מה העניינים?",
אני עושה לו: "מה זה?",
"מה העניינים?", "מה זה?"
"מה העניינים?", "מה זה?"
עכשיו, תמיד שלוש פעמים בן אדם אומר לך, אתה לא שומע,
סתם יוצא לך אליו כזה:
ואין לך מושג מה הוא אמר לך. יכול להיות שהוא אמר לך כזה:
"סבא שלי נפטר אתמול."
אתה התקשרת אליי: "שלום, מדבר יאיר ניצני, ואתה נפלא"
אז אני לא אשכח את זה, כל החיים אני לא אשכח לך את זה.
והרגשתי שמשהו קורה שם.
ואני פונה פה לבנים:
בנים, אל תדברו עם בחורה, לפני שאתם מבררים אם יש לה חבר.
באמת. -נכון. -זה צריך להיות כמו מוכרת צעצועים,
כשילד נכנס, מה היא אומרת לו?
"ילד, יש לך כסף?", מפה מתחילים.
אני חושב שבחורות צריכות להיות כמו וידאומטים. כמו וידאומטים:
מי שאין לה חבר - הנורית מהבהבת.
ברגע שיש חבר - הנורית כבויה. אתה לא מתחיל איתה.
בתחילת שנות האלפיים ועוד לפני גיל שלושים
מילר מקבל את "ערב אדיר",
תוכנית בידור משלו בהשתתפות אימא מריאן וכמה מוותיקי "דומינו".
ב"רשת" רצו איזו תוכנית "לייט" או משהו כזה.
ואחרי זה הם אמרו: "תשמע, עשינו סקרים, ואתה מאוד אהוב,
"ואתה לא 'לייט'. אתה 'פריים'."
ככה נולד "ערב אדיר".
מה אתה עושה פה? -נמאס לי לשבת בבית שלי
ולראות אותך כל שבוע עושה:
"מה זה הדבר הזה? מה זה הדבר הזה?"
מה זה הדבר הזה? -רועי, סליחה שאני שואל אותך אבל,
מה זה הדבר הזה? מה אתה עושה פה, תגיד לי?
חבר'ס... -מה אתה עושה פה?
היום אנחנו סוגרים חשבון, חביבי.
היום אנחנו... -מהתוכנית הזאת הערב יוצא רק רועי לוי אחד. -סבבה.
זו גם הייתה הפעם הראשונה שבה רועי בר-נתן התגלה כחקיין.
באתי ועשיתי אצלו פינה, שבדיעבד,
אתה יודע...
גם שימחה אותי וגם הביאה אותי לכל מיני מקומות.
ועכשיו אנחנו עוברים לפרק נוסף בסדרת המופת
"גידי גוב הולך לאכול".
או-קיי, יקיריי, שאלה: איפה תוקעים הכי הרבה אוכל? היי, בייבי!
בניחום אבלים.
קדימה, לשבעה! אושר גדול! היי הו!
יום אחד נכנסתי לחדר של המערכת של אדיר מילר,
ואמרתי... כי בדיוק הייתה איזו פגישה עם גידי,
ואמרתי להם: "היי, תראו איך גידי הולך כשהוא נכנס."
פתאום אדיר אמר: "אתה חייב לעשות חיקוי של גידי."
חיקוי?! אני? חיקוי?! בחיים לא, ובטח שלא של גידי.
ואז רצנו על זה כל העונה של "ערב אדיר", עד ההגעה שלו.
סגרנו את העונה בהגעה שלו. עשינו ביחד את "מי זה גידי?".
בוא נראה את זה. -בבקשה.
גידי גוב זה אני. -אה... אה. -אה.
אנחנו פשוט פה קצת באמצע אז...
אתה בטוח שאתה לא אורי גוטליב? -לא, לא. -שנייה. אני, אני אורי גוטליב
או, הינה. -אתה לא... אתה לא גידי גוב?
לא. אני אורי גוטליב. -אני גידי גוב.
"אז די לך, הו, די לך, ילדה."
אחרי ארבע עונות מצליחות בלב הפריים טיים,
מילר מצטרף לשלישיית "מה קשור",
ומוביל איתה את תוכנית המערכונים "היכל התרבות".
תגידו, איך שני בדואים מסתדרים ליד כל כך הרבה נשים חזקות?
אה, אדיר, ברשותך, אני דרוזי.
את זה כבר שמענו, אבל למה זה משנה?
תראה, אצלנו הבדואים לנשים יש תפקיד מאוד מוגדר:
הן מבשלות לגברים, מגישות אוכל לגברים,
ובסוף הארוחה מכינות להם קפה. -ואצלנו הדרוזים זה לגמרי הפוך.
לנשים יש תפקיד מאוד מוגדר:
הן מבשלות לגברים, מגישות אוכל לגברים,
ובסוף הארוחה מכינות להם קפה.
אז מה הפוך?
הקפה הפוך.
אבל מילר כבר חושב קדימה, ומחפש את הדבר הבא.
ב-2006 הוא מגיע לתיאטרון "הבימה",
שם הוא מגלם את פולי אביב,
הבימאי במחזמר "הלהקה", שהתבסס על הסרט המפורסם.
גו. בעיטה, ימין, שמאל, ימין, אחורה. שמאל, משקל, משקל. ימין.
קפיצה...
אדיר מילר בתפקיד ראשי - ספר.
ישבנו אחד מול השני ו...
ניצת משהו ו... ושוב הוא אמר לי:
"תגיד, זה חייב להיות בדיוק כמו שזה כתוב?
"כי אני... אתה יודע, אני כל הזמן מאלתר." אמרתי לו:
"עד ההצגה אתה יכול לאלתר כמה שאתה רוצה,
"ואנחנו נמצא, ואני... יש לנו את ענת והיא תשמח, והיא איתך יחד."
לימים... אני חייב לו הרבה, מכיוון ש...
הוא החליט לתת לי את פרס "מצטיין 'הבימה'."
וזאת הפעם הראשונה שהרגשתי שהממסד מכיר בי.
זה היה לפני איזה 11 שנה.
נורא התרגשתי כשאמרו לי את זה.
אתה מגיע ל"הבימה", ואתה השחקן המצטיין של "הבימה"?
"הבימה"?!
והעניין הזה של לעשות הצגה בתיאטרון, ב"הבימה"
נורא ריגש אותו.
התברר לי שבמשפחה העניין הזה של "הבימה" ושל התאטרון
כן עושה משהו מאוד משמעותי ל...
ומה שאני יכול להגיד לזכותו הוא
שהוא היה מאוד קשוב ללמוד את חוקי הבמה,
ולנסות לראות איך הוא באישיות שלו משתלב.
במאי גאון כמוני, לדוגמה, יכול לעזור.
את יודעת, עם כל הצניעות,
אני חתום על כמה מהכישרונות הכי גדולים במדינה. את יודעת.
ששי קשת, גלי עטרי. טוביה צפיר אני. -אני יודעת.
באותה תקופה מחליט אדיר לקחת פסק זמן ממסך הטלוויזיה,
כדי ליצור את הסדרה הקומית הראשונה שלו,
שכתב עם רן שריג.
ואני הרגשתי בתוכניות שלי, גם ב"ערב אדיר" וגם ב"היכל התרבות",
שההומור האמיתי שלי לא בא לידי ביטוי,
והתגעגעתי לימים שאני עושה ב"יאיר" את ההומור שלי.
על החיים ועל הנישואים, ועל ה...
אתה יודע, ההבחנות האלה, זה ההומור שלי. לא פאות וחיקויים.
וכתבתי מייל, אני זוכר, לאבי ניר... יש לי את המייל הזה עד היום,
שאומר, בא לי לעשות סדרת סטנד-אפ שעוד לא עשו פה.
והוא הרים את הכפפה.
עשינו איזה הסכם פיתוח כזה.
אני זוכר שבאתי וישבו כל "קשת", והקראתי להם תסריט,
עשיתי את כל הדמויות - את חפר, את איצקו, את...
היה להם שישים יום לחזור אליי
ולומר אם הם מוכנים לקבל את הסדרה או לא,
ולמוחרת הם התקשרו: "צא לדרך."
תקופת הכתיבה של "רמזור"
סיפקה למילר הזדמנות להתנסות חדשה ולא ממש אופיינית
לקומיקאי מסוגו:
הבימאי אבי נשר ליהק אותו לתפקיד משנה דרמטי
בסרטו המצליח "הסודות".
הניסוי כל כך הצליח, שבעקבותיו כבר לוהק מילר
לתפקיד ראשי בסרטו הבא של נשר "פעם הייתי",
ועל הדרך גם זכה בפרס "אופיר" לשחקן הטוב ביותר בתפקיד דרמטי.
אתה צריך בודק מי בא פה במשרד מחפש אהבה ולא...
פאצ'ה מאצ'ה, כן?
יענקל'ה ברייד... ניצול שואה.
בהתחלה אנשים אמרו: "אדיר הקומיקאי."
לא ידעו עד כמה זה טבעי לי,
עד כמה השואה היא חלק מהדנ"א שלי ושל משפחתי.
אני לא הכרתי את סבא שלי. הוא בגיל...
כאילו, הייתי בן שמונה כשהוא נפטר. והוא היה ג'נטלמן אירופאי,
ובלי ששמתי לב לקחתי הרבה מחוות ממנו בדמות הזאת.
הוא היה עושה "שלום" עם הראש,
ככה, ואני עושה את זה בסרט.
"רמזור" עלתה ב-2008
עם איצקו הנשוי המסמורטט, חפר הרווק ההולל ואמיר, מירי,
שהתחיל זוגיות מאושרת עם טלי, הלוא היא ליאת הר לב.
חיפשנו את טלי, ואני, בגלל שאני גבוה, אני 1.88,
אז חיפשתי מישהי שתהיה קצת...
אמרתי "תני לי"...
למלהקת, "תני לי מישהי ש... אשתי היא 1.69 כזה,
"משהו כאילו שיהיה מתאים ב..."
מחפשים, מחפשים, מחפשים, לא מוצאים.
כשישבתי בתור לאודישן אחר
המלהקת אמרה לי:
"אנחנו עושים פה
"איזה אודישנים לסיטקום,
"אבל את לא תקבלי כי זה...
"זה לנשים נורא גבוהות כי...
"כי זה עם אדיר מילר,
"והוא מאוד גבוה, ויש לו אישה גבוהה גם במציאות,
"וזה מוזר לו לעבוד עם נשים קטנות,
"אז רק שתדעי ש... כאילו, אם יש אודישן שלא תגיעי אליו, זה פה."
ואז אנחנו רואים באיזו סדרה, "המובילים",
סדרת ילדים, מישהי נפלאה,
ואני אומר: "רגע, מי זאת?", וזאת ליאת הר לב.
"נו, למה לא הבאת אותה לאודישן?" "היא 1.55."
אמרתי לה: "תביאי."
ואז עשיתי את האודישן, ועבד טוב, והיה מצחיק,
וזאת הייתה סצנה מצחיקה, ואז אדיר אמר:
"נראה לי שזה בול מה שאני מחפש, אבל את יכולה לעמוד שנייה?",
ועמדנו אחד על יד השני, והוא אמר לי: "אני לא יכול."
אמרתי לה: "נראה לך שאת יכולה לגבוה איזה 15-10 ס"מ לתפקיד?"
"מה זאת אומרת?"
"כאילו, כמו שהשחקנים השמנים מרזים, אולי קצת... את יודעת..."
פעם ראשונה שהחלטתי להגיד לשחקן שהוא התקבל ביום
שהוא עשה את האודישן,
וגם ליאור כלפון, הוא...
מייד כשהוא התיישב על הכיסא היה ברור ש... שזה זה.
מה אתם רוצים? כולה בריתה. עושים את זה כדי להרוויח, לא?
זה קצת לקחת את "הקמצן" של מולייר
לגרסה הישראלית העכשווית.
איך זה היה לעבוד איתו בסדרה עצמה כשחקן?
אדיר הוא מאוד מפוקס,
הוא יודע מה הוא רוצה.
כבר בכתיבה הוא יודע איך זה ייראה, הוא יודע איך זה יישמע,
והחוויה איתו היא מאוד קלילה,
כי אנחנו נקרעים על הסט בדרך כלל.
תמיד בשני הטייקים הראשונים אנחנו פשוט נקרעים מהטמטום.
אתה לא מבין כלום, אמיר.
האירוע הזה בכלל זה לא לילדה. זה לטלי.
לטלי? -כן. -ברור שלטלי. זה מפגן כוח שלה.
יום הולדת שנה לילד הראשון זה תמיד אירוע לאישה.
כן, אבל אני לא בנוי להוצאות הכלכליות האלה עכשיו.
מה הפטנט של "רמזור"? למה זה עבד כל כך טוב? מה הפיצוח שם?
המראה. פשוט מראה.
עד כמה שזה קלישאתי, זה כל כך נכון.
המראה הזאת שאתה שם מול הפנים של החברה הישראלית,
נשים וגברים כאחד,
עם קצת הקצנה שיש כמובן למקומות הקומיים.
גם בהופעה שלי הקהל כאילו אומר: "בואנה, מה זה, היית אצלנו בבית?"
אני חושב שאתה מצליח כאילו לגרום לאנשים...
להביא להם סיטואציות שבואנה, אתמול אני ואשתי דיברנו, אתה יודע,
היינו עושים ב"רמזור", גברים היו כועסים עליי,
כשעשינו את הפרק שהוא חוזר מאוחר מהעבודה
כדי לבוא אחרי המקלחות, ואחרי הזה,
והוא נשאר במשרד, והוא משחק "בבלס"... -גילו את הפטנט. -כן.
גברים אומרים לי: "מה, אתה מטומטם?! מה אתה עושה?!
"עכשיו אני אומר לאשתי: 'אני עסוק',
"היא אומרת: 'יאללה, יאללה, אתה עסוק?!'".
"אני מר עגבנייה,
"אני מר עגבנייה..."
מאמי, שמעי, אני באמצע משהו. שנייה.
ונוני, את המצגת להגיש לך עוד חצי שעה?
כן, כן, אני עובד על זה עכשיו. אני עובד על זה עכשיו. ו...
מה? תגיד, נוני, אי אפשר לדחות את זה למחר?
טוב, נו, אני אעשה את זה עכשיו. יאללה, ביי. ביי, ביי.
היי, בובי. מה קורה?
היי, בובי. מתי אתה חוזר? שנייה, דוניל'ה.
לא יודע, יש פה לחץ מטורף, מאמי. יש איזו מצגת להגיש. אני לא...
את חושבת שאת היווית השראה לדמות
של ליאת הר לב בסדרה "רמזור"?
אין לי ספק שכן.
זאת אומרת אדיר כותב
את מה שהוא חי בבית.
ברור שזו לא הדמות. זו השראה.
ויש סצנות שאת ממש מזהה מהבית?
סצנות? בטח. סצנות, משפטים, אירועים...
תני דוגמה.
הייתה מסיבת יום הולדת של לילי של גיל שנה
שאיבדתי פרופורציות לגמרי, אני מודה.
כאילו, זה היה כזה אבסורדי,
שהוא חגג לירדנה בפרק האחרון את הגעתה לגיל שנה.
מובן שהוא גם הגזים קצת,
הוא הגזים לגמרי שם, אבל זה התחיל בבית.
אני לא מבין איפה איצקו. למה הוא לא הגיע? -גם אני לא מבינה.
מה את לא מבינה? -למה אתה לא מצלם, מאמי.
אני מצלם, פשוט נכבתה לי המצלמה שנייה, נו.
את הכבשה שושנה צילמת? לא, נכון?
מה ירדנה תזכור מכל האירוע הזה, אם אתה לא מצלם?
שהזמנו רק את משה, שחסכנו?
ומה קורה עם הצ'ייסר בייבי? אפשר להוציא?
כשהתחלתי את הלימודים שלי
אז הייתי צריכה להשתתף בקבוצת הורים.
מה שאני עושה היום, אבל להגיע כמשתתפת.
ביקשתי מאדיר להצטרף אליי לקבוצת ההורים, הוא לא הסכים.
אז ביקשתי עוד פעם, הפעלתי ככה את המבטים.
הוא הסכים בסוף. הגענו.
והוא היה מאוד פעיל. זה מאוד הפתיע אותי.
הוא השתתף ושיתף, והיה מאוד קשוב להורים אחרים ו...
וידעתי ש... ככה הוא גם שאל שאלות, וידעתי שזה...
שזה מדגדג לו.
שזה ככה... שהולך לקרות עם זה משהו.
לא ציפיתי למה שראיתי בסופו של דבר.
הגיע הפרק הביתה, והוא קרא לזה "מכון שינדלר".
ההצלחה של "רמזור" לא נעצרה בגבולות הארץ,
וב-2010 "רמזור" עולה על מטוס,
וזוכה בפרס האמי הבין-לאומי לסדרה קומית.
זה סיפור מטורף. זה סיפור מטורף...
אני עד היום לא מאמין שזה קרה.
אני וקופרמן המפיק אמרנו: "אנחנו במערכון."
נכנסים, מקבלים הזמנה, שולחן 188,
שזה כאילו אתה צריך וייז. באמת זה ב...
אתה אומר, על-פי השולחן, אין מצב ש...
אתה יודע איך הם הישראלים. הכול עושים אחד ועוד אחד -
אם אני יושב פה, בטוח לא זכינו.
ועומד ההוא ש... המפיק האגדי של "סאטרדיי נייט לייב", לורנס.
הוא הגיש את הפרס, והוא אומר:
"הקומדיה הטובה ביותר", יה... ו"המועמדים"...
ומגיע "רמזור"...
מישראל. -ווהו!
אגב, תודה לך, כי יש לי אתר פורנו בשבילך...
תודה לי מאוד...
ואללה?
אני רואה את עצמי עם כתוביות,
והקהל נקרע מצחוק,
והייתה לי צמרמורת, אני נשבע לך.
אמרתי, ואו, פאק, מה זה? מה קורה פה?
ואז הוא אומר: "וה'אמי' מוענק ל'רמזור'!".
ל"רמזור"! -ווהו!
היסטריה, היסטריה, היסטריה.
אני רוצה להודות לאקדמיה על שבחרה בנו.
זה כבוד גדול בעבורנו. באמת.
אני רוצה להודות לחברת "קשת", ובמיוחד למנכ"ל אבי ניר.
אבל מילר לא עוצר "ברמזור". אחרי ארבע עונות מצליחות,
הוא מפתח את הסדרה הבאה שלו "צומת מילר",
שמאפשרת לו לצחוק על אותו חלק בחייו
שלא קיבל התייחסות "ברמזור":
חייו כקומיקאי ושחקן, שנשוי לפסיכולוגית,
שמטפלת בסלבים, שמשחקים את עצמם.
וכמו תמיד אצל מילר,
הגבול בין האמיתי למה שלא נשאר פרשנות של הצופה.
אבל החיים שלך הם כל הזמן מצחיקים?
לא. אין חיים מצחיקים. זה לא שאתה...
אבל כל... כמעט כל דבר שאתה עושה, אתה אומר לעצמך,
רגע, פה יש איזה משהו שאני צריך לקחת.
כמעט כל דבר, יש בו אלמנט קומי, רק תשים את הפנס.
ביוני 2016 במסגרת משאל נרחב של "ידיעות אחרונות" ואתר "ויינט"
נבחר מילר לקומיקאי האהוב בישראל.
גם האולמות המלאים ושלל המופעים בארץ ובחו"ל
הם עדות מוחשית לכך שלאדיר יש אותו רכיב קומי
שגורם לך להצליח בקרב שכבות אוכלוסייה שונות
ללא הבדל דת, גזע ופאנץ'.
בסופו של דבר כשאתה בא מאהבה אז אנשים מחזירים לך אהבה.
זו לא קלישאה. אני באמת מאמין בזה.
וגם כשאני על הבמה,
אם אני עולה עייף, אם אני עולה חולה,
אני אלחם עד טיפת דמי האחרונה כדי שהם יקבלו
את מקסימום ההנאה שהם יכולים להוציא,
כי הם יצאו מהבית ולקחו בייביסיטר,
והחנו את האוטו, ושילמו כסף, וקנו כרטיס חודשים מראש,
ואני אלחם כמו אריה שהם ייהנו.
אני אף פעם לא מחפף.
עד מתי אתה מתכוון לשמור את...
יכולות הטמטום הזה שלך?
עד איזה גיל?
עד שאלוהים ייתן לי.
עד שאלוהים ייתן לי.
הפחד הכי גדול של כל קומיקאי
זה שיום אחד
אתה תספר את הדברים
שמצחיקים אותך,
והקהל יגיד:
"די, זה כבר לא מצחיק אותי."
זה הפחד הכי גדול.
לשמחתי, זה עוד לא קרה.
ביום שזה יקרה נחשוב מה עושים.
חבר'ה, הייתם קהל נהדר.
תודה רבה לכם.
לילה טוב.
תכתוב: רווית ליגום
ייעוץ לשון לכתוביות: רווית ליגום
הבאה לשידור: שרון דולב
הפקת כתוביות: אולפני אלרום