איך מקררים ערים? | הכל סביבה
זה רחוב קפלן בתל אביב, או איך שאני קוראת לו "הפלנצ'ה".
קפלנצ'ה!
לוסי, חם.
אתם רוצים לחזור לאולפן? -כן. -כן.
אז יאללה, אפשר.
חם בישראל, אלה לא חדשות.
כמה חם? הרבה פחות מבעתיד.
לפי התחזית של השירות המטאורולוגי,
עד שנת 2050 הטמפרטורה הממוצעת בישראל
צפויה לעלות בכמעט מעלה בתרחיש האופטימי
ועד קצת יותר משתי מעלות בתרחיש הפסימי,
שבו פשוט לא נעשה שום דבר כדי למנוע את זה.
צפויים להתווסף לנו ב-30 השנים הקרובות עוד 21 לילות חמים,
כאלה שהטמפרטורה בהם לא יורדת מ-20 מעלות.
במקביל, מספר הלילות הקרים הולך לקטון משמעותית.
למי מאיתנו שגר בתוך העיר, השינוי הזה הולך להיות הרבה הרבה יותר משמעותי.
ובהתחשב בעובדה שבאותן 30 שנים
השטח העירוני בישראל צפוי להכפיל את עצמו, שווה רגע לשאול:
מה אפשר לעשות כדי שיהיה קצת יותר נעים לחיות בעיר?
העיר היא בועה של חום באמצע הטבע. זו עובדה פיזיקלית.
במהלך היום היא חשופה לקרינת השמש שמחממת אותה,
ממש כמו הסביבה הטבעית שמחוץ לה.
רק שבניגוד לטבע, בעיר יש המון גורמים שמקשים עליה לאזן את הטמפרטורות
ולהתקרר, גם הרבה אחרי שהשמש שוקעת.
אז ערים נוטות להיות הרבה יותר חמות מהסביבה המיידית שלהן.
במקרים קיצוניים ההבדל יכול להגיע אפילו ל-10 מעלות.
ויש לתופעה הזו שם - "אי חום עירוני".
הסיבה להיווצרות של איים כאלה טמונה בצורה שבה אנחנו בונים את הערים שלנו
ובחומרים שאנחנו לרוב משתמשים בהם: בטון, אספלט או לבנים,
סופגים לתוכם את קרינת השמש במהלך היום ומתחממים.
כשמחשיך, החומרים האלה פולטים את החום שאגרו במהלך היום,
והעיר ממשיכה להיות חמה גם בלילה.
בניינים גבוהים וצפופים יוצרים תופעה שנקראת "אפקט הקניון",
קרינת השמש חודרת בין הבניינים ומוחזרת מבניין לבניין שוב ושוב.
כמו פליפר. -מה?
פליפר, המשחק הזה שאת, כאילו, מעיפה את הכדור,
ויש חור באמצע, שלא ייפול, ואת מעיפה, מעיפה...
פינבול? -אני מכירה פליפר.
בגלל המבנה של העיר, לרוחות קשה לאוורר ולפנות החוצה את החום שנאגר בה.
הרוח לרוב נחלשת או נשברת בין הבניינים הצפופים, הרחובות והעצים,
ואפקט הקירור נהיה זניח.
כשמוסיפים לכל זה את הרכבים שנוסעים בעיר, את המפעלים שפועלים בה,
את תחנות הכוח, את מערכות המיזוג, את התאורה
ועוד המון גורמים שפולטים המון חום,
מתקבל... ובכן... חום.
כאילו, עוד חום... מלא מלא חום.
אבל מה אפשר לעשות עם כל הדבר הזה?
הבעיה הכי משמעותית, במיוחד במדינה שמשית כמו ישראל,
היא הפגיעה הישירה של קרינת השמש בגוף,
בתוספת החזרי קרינה מהמשטחים השונים.
זה קצת כמו שווארמה...
אנחנו מצד אחד מטוגנים מהשמש מלמעלה,
אבל גם חוטפים עוד חום וקרינה מכל הצדדים.
בניגוד לשווארמה, לנו יש מה לעשות עם זה.
ככל שפני השטח של גוף כלשהו כהים יותר,
אחוז הקרינה שנבלע בתוכם יהיה גבוה יותר.
ולכן אחד הצעדים הבסיסיים כדי להתמודד עם הקרינה בעיר
הוא להשתמש בחומרי בניין בהירים,
או אפילו רק לצבוע משטחים חיצוניים בגוונים בהירים שקולטים פחות חום.
גג לבן מחזיר כ-75% מקרינת השמש שפוגעת בו.
לשם השוואה, בטון חשוף קולט פי שניים יותר אנרגיית שמש
מקיר לבן, ואספלט שחור פי שמונה.
זאת הסיבה שלקראת הקיץ יש אנשים שצובעים את גגות הבתים שלהם בלבן.
אבל למה לעצור בגגות?
בערים מסוימות בארצות הברית התחילו בשנים האחרונות לצבוע גם כבישים בלבן,
מה שיכול להוריד את חום הכביש אפילו ב-10 מעלות.
רק שצריך להיזהר עם חומרים בהירים כי הם עלולים גם לסנוור.
מה שיכול להחזיר אותנו למחוזות אפקט השווארמה...
עוד פתרון יכול להיות הצללה של העיר בעזרת עצים וצמחייה,
או אפילו בעזרת הבניינים עצמם, כשממקמים אותם נכון.
אבל איך ממקמים אותם נכון?
הפרמטר המרכזי שצריך לנתח הוא "חתך הרחוב",
היחס בין גובה הבניינים ברחוב מסוים לבין הרוחב שלו.
בנוסף, צריך לקחת בחשבון את מיקום הרחוב בעיר,
את הכיוון והטופוגרפיה שלו,
ובעזרת כל אלה לתכנן רחובות שיהיו מוצלים באופן פסיבי
לאורך רוב שעות היום.
יש רחוב שאתם שונאים ללכת בו במיוחד?
קפלן.
תעמדו בו ותסתכלו סביב.
יש שם עצים? יש שם בניינים שמטילים צל?
האם הרחוב עצמו ממש רחב?
רחוב שהוא פרוש מדרום לצפון,
בקיץ, רוב הזמן יש לך הצללה עצמית, של צד אחד על הצד השני.
כשאתה מדבר על רחוב רחב שהולך ממזרח למערב,
בגלל הצורה שאנחנו נעים יחסית לשמש,
מאוד מאוד קשה לקבל הצללה עצמית על המדרכה מהבניינים בלבד.
רחוב הדגל של הזוועה מהבחינה הזאת זה רחוב קפלן בתל אביב,
שהוא רחוב רחב שהולך ממזרח למערב,
העצים ששתלו שם מתו פחות או יותר. זה פשוט זוועה.
אז אולי לקפלן זה כבר אבוד.
אבל באופן כללי עצים וצמחייה הם לרוב הדרך הכי טובה לקרר עיר.
לא רק שהם יוצרים צל, הם גם סופגים את קרינת השמש
ובמקום להתחמם כמו בטון או אספלט, הם אשכרה מנצלים אותה,
יחד עם הפחמן הדו-חמצני שהם ספגו כדי לייצר חמצן.
למה מגיע לנו כל הטוב הזה?
אבל זה לא נגמר שם.
אחרי ששוקעת השמש,
הם מתחילים בתהליך של אידוי מים מהעלים ומהקרקע
וכך ממשיכים לקרר את הסביבה שלהם.
אפשר ממש להרגיש את זה כשעוברים בערב ליד שיחים
או כשהולכים בשדרת עצים.
גינות ציבוריות שמתוכננות ומפוזרות נכון בעיר
יכולות ממש לייצר אי קור שמצנן את האוויר ברחובות מסביב.
הן יכולות להיות אפילו משמעותיות יותר מפארקים גדולים,
שלרוב יהיו ממוקמים בפאתי העיר.
הסיבה לכך היא שהיתרון של הצמחייה מורגש בעיקר בטווח הקצר,
כמה עשרות מטרים מהעצים.
העניין הוא שהאוכלוסייה גדלה כל הזמן
ולא תמיד יש מקום לפזר עוד ועוד גינות ירוקות קטנות בכל מיני מקומות בעיר.
אבל צמחייה לא חייבת להיות על הקרקע.
להלן: גגות ירוקים וגנים תלויים.
העיקרון הוא פשוט,
מכסים את הגג או כל חזית חיצונית אחרת של המבנה
בצמחייה ירוקה מכל סוג: דשא, שיחים, עצים.
הצמחייה בגגות הירוקים ובגנים התלויים סופגת את קרינת השמש במקום הבניין,
ומקררת את האוויר בסביבה שלו.
אוקיי, נחזור?
ברור שצמחייה, בין אם על הקרקע או על הגג,
דורשת תחזוקה שלא תמיד לאנשים פרטיים
יש את הזמן או את הכסף להשקיע בה.
אבל גם לזה יש פתרונות.
יש למשל ערים בעולם שבהן מחייבים מבני ציבור לעבור לגגות ירוקים,
וכך מכסים בצמחייה מאות אלפי מ"ר מפני העיר.
עקרונית, יש למתכנני הערים היום את הידע
להתאים כל מבנה, רחוב או עיר לסביבה ולאקלים.
חוקרים ישראלים נחשבים אפילו לפורצי דרך בתחום הזה.
רק שבאופן אירוני, פה בישראל, הידע הזה לא מספיק מיושם.
כבר בתוכנית המתאר הראשונה של תל אביב, שנקראת "תוכנית גדס",
התחשבו בעניין הזה של הקירור ותכננו את העיר בהתאם,
כך שתהיה זרימה טובה של רוח בין הבתים.
אבל העיר היא מרחב חי שמשתנה כל הזמן.
מגדלי דירות מחליפים מבנים נמוכים, סגנון הבנייה וחומרי הבניין משתנים,
פרויקטים של תמ"א 38 מרחיבים מבנים קיימים ולפעמים מחסלים גינות.
בגלל הדינמיות הזאת של העיר
לא תמיד אפשר לתכנן צעדי קירור אידיאליים לכל רחוב ובניין,
וגם צעדים שכבר נעשו, לא תמיד רלוונטיים אחרי כמה עשרות שנים.
גם כמות הרכבים הפרטיים בעיר רק הולכת וגדלה
ויש לזה השפעה על הטמפרטורה של העיר,
אבל גם על התכנון עצמו, שמשפיע בתורו על הטמפרטורה.
מין מעגל אימים שכזה.
תחבורה ציבורית יעילה הייתה יכולה להקל מאוד
על תכנון ערים ידידותיות יותר להולכי רגל
שיכללו מדרחובים, מדרכות רחבות והמון צל.
בערים הקיימות לא תמיד פשוט לעשות שינויים גדולים כאלה,
אבל את ערי העתיד שעדיין לא נבנו פה אפשר וצריך לבנות אחרת.
זה עניין של חיים או מוות ממש,
והחום הקיצוני, לצערנו, לא הולך לשום מקום.