העולם עצוב אז צוחקים - זהו זה חלק א' The world is sad, so we laugh - that's it, part one

גבירותיי ורבותיי, יהונתן גפן.

"זהו זה ולא אחרת מים סוף עד ים כינרת.

"בקיבוץ, בכפר... אתם יודעים מה? גם בקרת.

"זהו זה ולא אחרת".

"כשאת בוכה את לא יפה

"את לא יפה

די לך, הו די לך, ילדה". Enough for you, oh enough for you, girl. "

היום הוא לא יום חמישי, והשעה היא לא 16:00,

והשנה היא לא 1990, אבל בואו ניתן פה כבוד ל"זהו זה". And the year is not 1990, but let's this be it.

ונדבר עם הליצנים לפני שהם יהיו קשישים.

"אל תהיה הוזה, אל תהיה כזה

"קום וצא מזה, קום וזהו זה..."

זה תענוג שאין כדוגמתו. It is an unparalleled pleasure.

אין עריכה, אין כלום.

כל מה שאתה עושה...

זו קומדיה בשידור חי

עם חבר'ה שהם מוכשרים,

ולא מפריעים אחד לשני. -מסיבה.

כל יום חמישי ללכת למסיבה.

אמרו בצה"ל שב-16:00 ביום חמישי מפסיקים את האימונים,

והחיילים הולכים לראות "זהו זה".

איך גידי אמר לי פעם? "היינו לא רעים ובשביל 400 שקל". How did Gidi once tell me? "We were not bad and for NIS 400."

אני שמח לדווח שמבצע "זהו זה" מתבצע תוך אחווה,

שיתוף פעולה יוצא מן הכלל, פרגון וסחבקיות הדדית.

עד 1978 הטלוויזיה החינוכית הייתה מאוד חינוכית.

עד שבבוקר אחד נולד איזה רעיון שאולי אחרי יום מפרך Until one morning an idea was born that might be after a grueling day

של תושב"ע, חשבון ואנגלית, אפשר גם לדבר שטויות לא חינוכיות

בטלוויזיה החינוכית.

שלום לכל הצופים שלנו, מה שלומכם באמת?

הי, אתם שם. מה שלומכם? -אתה צריך להבין,

זה טלוויזיה, יש רק הערוץ הראשון, וחינוכית משדרת בבוקר.

אז קראו לזה הטלוויזיה הלימודית. -אז זה היה פשוט מורות.

הטלוויזיה החינוכית. באו לחנך נוער.

בחשבון, בגאוגרפיה, במוזיקה, במתמטיקה.

רוצה לבוא. מבטיח.

כמה חודשים לקראת קיץ 1978,

הוחלט בטלוויזיה החינוכית

שצריך לעשות משהו שונה.

הייתה עורכת ומפיקה

שקראו לה רישה טירמן,

והיא הגתה את זה ככה... אמרה:

"מגזין אינטראקטיבי שיגישו אותו כל מיני אנשים". "An interactive magazine submitted by all kinds of people."

יום אחד מצלצלת אליי מישהי

עם מבטא פולני שנשמע כ"כ פולני,

הייתי בטוח שטוביה מחקה מישהו. I was sure Tuvia was imitating someone.

"שלום, מדברת רישה..." סגרתי. אמרתי, "טוביה, די", סגרתי.

אחרי שלוש פעמים היא באה לירושלים,

פגשה את ב. מיכאל ואותי ואמרה:

"יש לה איזה תוכנית לעשות של שידור חי"...

אמרתי לך? בדיוק בזמן. -ואו, איך התגעגענו אליכם. -בשעה טובה.

המשימה הראשונה של יוצרי התוכנית היא למצוא מגישים.

הם מחפשים אותם בחוגי התאטרון והבידור. They are looking for them in theater and entertainment circles.

מה אתה עושה פה? -מה אתה עושה פה?

מה אתה עושה פה? -אתה מבין שהיית ולא היית צריך להיות פה?

אתה לא היית צריך להיות פה. -מי אלה? You should not have been here. -Who are these?

הליהוק היה מעניין. אני, במקביל לעבודה שלי בטלוויזיה,

למדתי באוניברסיטת תל אביב תאטרון.

והייתה לי סצנה עם בראבא. הוא היה איזה מין רופא מטורף כזה,

ופשוט כל פעם שעשינו חזרות, הוא השכיב אותי על הרצפה. And just every time we rehearsed, he laid me on the floor.

פשוט השכיב אותי. לא, לא יכולתי לעמוד בזה.

האם אנחנו לפני רגע היסטורי? -מוטה, אנו מן ההיסטוריה לנצח. Are we before a historic moment? - Mota, we are from history forever.

מה זה? מה זה? -גזוז!

גזוז! המצאת ברגע זה את הגזוז!

ואמרתי לו, תקשיב, בוא, מעבר לכביש And I told him, listen, come, across the road

אנחנו עושים עכשיו אודישנים

לתכנית חדשה שתהיה בקיץ, "זהו זה",

מה דעתך על לבוא? אמרתי את זה לבראבא, אמרתי למוני.

הייתי שחקן צעיר בתאטרון עירוני חיפה.

ואז קיבלתי טלפון לבוא לעשות אודישן.

אני רואה, פוגש שם את בראבא, ואת דליק ווליניץ.

זה לא כמו היום, צריך להבין.

זה לא מגיע אליך בווטסאפ, ולא...

זה... בשמועות הגיעו אודישנים,

וחצי מדינה הלכה לאודישנים האלה.

אנחנו היינו הרי שובבים כאלה,

וזה היה חינני.

ישר אמרו לנו, "התקבלתם".

לא ידענו אפילו למה התקבלנו.

אנחנו מתחילים באופן חגיגי את תוכנית "זהו זה", ואת הקיץ.

מזל טוב! -אני זוכר שיחה שהייתה לי עם רישה,

שהיא אמרה: "מה, אבל צריך להביא

"אנשים מפורסמים,

"אנחנו מתחילים תוכנית.

"צריכים להביא מגישים מפורסמים

"שיתחילו לראות את התוכנית".

אמרתי לה: "רישה, אל תדאגי.

"החבר'ה האלה, אנחנו נעשה אותם שש פעמים בשבוע, "These guys, we'll do them six times a week,

"הם לא יוכלו לעבור את הכביש בעוד שבוע". "They will not be able to cross the road in a week."

מיד אחרי שבוע פתאום קלטתי

שאנשים מתחילים להסתכל עליי ברחוב, בעיקר ילדים.

הייתי היהודה לוי והנינט טייב... זאת אומרת, היינו, אתה יודע,

הכוכבים של ילדים.

פתאום התחילו לצעוק לי ברמזורים כל מיני דברים מוזרים.

צעקו לי: "תגיד, טוליפ, מה עם הכלב?" They shouted at me, "Tell me, Tulip, what about the dog?"

עכשיו רק שתבין את... לאן אנשים הולכים.

טוליפ היה הכלב של דליק. עכשיו הכלליות, הכלליות.

"טוליפ, מה עם הכלב?"

אני זוכר שקיבלתי גם את המכתב הראשון ב"זהו זה",

וכולם היו אחוזי קנאה מסביב. ופתחנו ברעד את המכתב,

והיה איזה... המכתב היה:

"דליק חמוד, אתה יכול לתת לי את הטלפון של איקי לוי?"

איקי לוי היה המתופף.

ואז אמרו בסוף העונה הראשונה, אני זוכר...

בואו נעשה תוכנית בגני התערוכה.

ואמרו, מה? מה בגני התערוכה? זה...

"זהו זה" זה תוכנית קטנה לילדים,

בחדר קטן. מה פתאום? מי יבוא?

שלום לכולם. איזה יופי, יא-אללה, אני לא מאמין מה שאני רואה.

תראו כמה אנשים הגיעו הנה, לפארק הירקון.

הגיעו 100 אלף איש, עכשיו זה היה מבהיל.

אנחנו לא הבנו את המושג, ונורא כעסתי. We did not understand the concept, and I was terribly angry.

ואז יצא פעם ראשונה הסוס... אני זוכר את... אז היה איחודים, Then the horse came out for the first time ... I remember ... so there were unions,

שושנה דמארי ויפה ירקוני. יצא לי...

איזה מין מחאה, אות של מחאה כזה. What kind of protest, a sign of such protest.

כי מה זה השטות הזאת? גלי עטרי וירדנה ארזי. Because what is this nonsense? Gali Atari and Yardena Arazi.

גלי עטרי ומני בגר-גר-גר-גר... Gali Atari and Manny Begar-Ger-Ger-Ger ...

עכשיו, מוני וגידי ממש במצוקה, הם אומרים, "משהו קרה לו, הוא..."

"זהו זה ולא אחרת..."

את שיר הנושא של "זהו זה", כתב אהוד מנור.

וכל הצופים שרים את השיר הזה, "מים סוף ועד כנרת...",

למרות שלא כולם יודעים מה זה בדיוק קרת.

"בקיבוץ, בכפר, בקרת, זהו זה."

דרך אגב אני יודע שהיה ויכוח על זה, מי המציא את השם זהו זה,

לפי דעתי אהוד מנור, שכתב את השיר ואמר, "זהו זה ולא אחרת"

משם נגזר השם זהו זה.

"אל תהיה הוזה..."

בהמשך, כל השנים היו עורכים את זה, עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם.

"באוויר הזה שאף מלוא חזה..."

את השורה האחרונה, עם המילים: "סוף המחזה..."

יש את הצילום הזה של האצבעות שמכבות את הנר,

זה דבר שנשאר. It's something left.

"ולא אחרת - זהו זה."

שנה אחרי ש"זהו זה" עולה לאוויר, A year after "This Is It" airs,

מצטרף לעסק זמר ושחקן מוכר ואהוב, Joins a well-known and beloved singer and actor in the business,

הרבה שנים לפני שהוא שיחק בבזק. הוא מגיע רק עם ניסיון קצר, Many years before he played for Bezeq. He only comes with a short experience,

אבל הוא לא יעזוב. גבירותיי ורבותיי, קבלו את גידי גוב.

טוב, יש פה פלסטר,

בואו נדבר על הפלסטר הזה.

אתה יודע, בוא...

נפתור את הבעיה הזאת.

אתה יכול לראיין אותי, וזה, חצי שעה...

ובעצם, מה שמעניין את הצופה זה: מה זה הפלסטר הזה? מה קרה לו?

מה שקרה לי זה שהחתולה שלי, לולי, היא שרטה אותי.

עכשיו זה לא שאני שונא אותה. מצד שני, Now it's not that I hate her. On the other hand,

כאילו אם היא הייתה נעלמת... -אז? -איך אני אגיד לך? לא הייתה שבעה. As if she's gone ... - So? - How can I tell you? There was no seven.

לא הייתה שבעה. -עם כל הכבוד לחתולה שלך,

יש לי גם כמה שאלות על "זהו זה". מתי התקבלת למשפחת "זהו זה"?

אני לא זוכר את השנה, אבל הייתי צעיר.

עשו בחינות ל"זהו זה", אמרו לי, "תבוא".

באתי. התקבלתי. מקימים, רישה טירמן, מגזין חדש לנוער.

אתה מוכן? -כן, כן. -טוב, אז איפה אנחנו יושבים? שם? פה? איפה?

אני לא יודע, אין לי מושג. -אני זוכר דווקא את האודישן של גידי.

כי אנחנו באנו כזה

משיטה של תאטרון, כאילו...

להיות בסדר, לקרוא את הטקסט,

להיות בסדר...

שלום, ילדים, מה שלומכם? ובא גידי, בכלל...

היה לו כבר משהו אמריקאי בהוויה של הפלרטוט עם המצלמה.

שלום לכם, מה שלומכם? וזה וזה וזה...

אתה רואה, מוני? כולם מטיילים, כולם עושים חיים.

רק אנחנו תקועים פה בתל אביב. -ממש מצא חן בעיניי. Only we are stuck here in Tel Aviv. - I really liked it.

הייתי... אני זוכר שהייתי בגזוז. I was ... I remember I was trimmed.

"ודוב שרוקד לו צ'ה צ'ה צ'ה..." "And a bear dancing to him cha cha cha ..."

בגלל זה, אחרי שקיבלו אותי לא באתי.

על זה התלבטתי שנה, ואחרי זה אמרתי: "פאק איט",

והגעתי לטלוויזיה, ל"זהו זה".

ספורט זה טוב, זה מפתח את הגוף, עושה שרירים.

באותה שנייה, בשידור החי, לשמחתי, שזה היה... -כן.

הבנתי שהטלוויזיה ואני חברים טובים.

התאהבתי מיד, מיד התאהבתי.

כולנו לעמוד 3. We all stand 3.

שירונים בעמוד 3, קדימה. כולם מוכנים?

"זמר זמר לך... -זמר זמר לך!

"זמר לך... -זמר לך! "Sing to you ... - Sing to you!

"מכורתי. -מכורתי." "I'm addicted. - I'm addicted."

את הפינות ב"זהו זה" The corners in "This is it"

הגישו לאורך השנים כמה מהשחקנים הגדולים ביותר. Served over the years some of the greatest players.

"ונזכור את כולם"...

רבקה מיכאלי. -הלו? הלו? גברת תשובה, שלום לך...

תיקי דיין. -עשרים פעם אמרתי לך... -ספי ריבלין.

ופופטיץ, הפקיד המשועמם.

וגם יואב קוטנר, שחשף באומץ את הקומפקט דיסק לעולם.

הדבר הקטנצ'יק הזה שאנחנו רואים פה, בעצם תקליט העתיד,

העתיד הקרוב מאוד.

לשם השוואה, תראו את הגודל של אלבום רגיל.

התקליט הזה נקרא קומפקט דיסק, התקליט הקומפקטי.

הראיתי קליפים. קראו לזה בהתחלה סרטוני פופ.

זו פעם ראשונה שראו איך נראה, אני יודע? דיוויד בואי. כי בארץ,

אלא אם כן קנית את התקליט

וראית אותו על העטיפה... -כן.

לא ראו אותו כל כך.

עוד לא היה אם-טי-וי, עוד לא היה...

עוד לא היו דברים כאלה. -כן.

הרי זה התחיל כתוכנית של פינות

עם הנחייה של חצאי דקות. With half-minute guidance.

הפינות היו הצדקה חינוכית לכל העסק. The corners were an educational justification for the whole business.

האם אתם יודעים בבית שם מהו... הפרט? -שום פרט. Do you know in the house there what is ... the individual? -No detail.

פינת הלשון, פינת הקולנוע,

פינת התאטרון.

קוטנר, תשובה, ספי,

וככה כל מיני פינות...

וקולנוע ועוד... גידי אורשר, היה עושה פינת קולנוע, כן.

סרט שמביא לנו את הדמיון והמציאות ביחד.

נחמד כזה, שידברו ויגיד: אה, מה שלומך יהונתן?

אני בסדר וזה... אז שמעת, ואתה יודע איך אומרים באנגלית זה? כן. I'm fine and it's so you heard, and you know how to say it in English? Yes.

אז בוא נעבור ל... משהו כזה.

כמדי שבוע באולפן חמש, ענת תשובה בפינתה

"אבן נגולה מעל לבי". "A stone rolled over my heart."

"הגברת תשובה" זו פינה שנכתבה על ידי עדה שמש.

הרעיון היה לשאול שאלה מדעית,

בעצם תופעה שקיימת, כן או לא?

והמאזין מצלצל והייתי עושה את שתי הדמויות.

התרומה שלי לפינה הזאת הייתה מאוד חשובה.

אחת, בזה שאמרתי שאני אהיה, אחת, ברדיו עם אוזניות.

אני מעבירה אתכם לשידור, בבקשה. הלו? הלו, הלו, הלו?

יש לי בעיה. כשמתחיל קיץ, הכול היה כשורה עד עכשיו, I have a problem. When summer begins, everything has been fine so far,

בוס היה מאוד מרוצה. מתחיל קיץ, רוצים קוביות קרח בתוך המשקה.

נו, אז הכוס מתמלאה ומתחיל טפטוף. Well, then the glass fills up and starts dripping.

ואצלי יש פחד טפטוף משהו נורא.

בסיום שיגיד, שהוא ישאל עוד שאלה ואני אגיד: "בפעם הבאה,

"בפעם הבאה". וזה היה מאוד חשוב, הפתיח והסגיר הזה.

אם רוצים לשים אטריות בתוך המרק מה עושים אז? -בפעם הבאה.

בפעם הבאה. בפעם הבאה...

שלום... -את ההצלחה הגדולה של "זהו זה" אפשר למדוד בכל שבוע, Hello ... -The great success of "This is it" can be measured every week,

ברגע שנפתחים קווי הטלפון העמוסים מאוד.

שמך לא קלטתי? -המרכזייה קורסת מול אלפי המתקשרים לתוכנית, I did not catch your name? - The PBX collapses in front of thousands of callers to the program,

שחולמים על זכייה בחולצה יוקרתית,

ואם ירצה השם אולי גם בתקליט.

שלום. מה היא תשובתך, בן אהרון אביטל?

ספי ריבלין אמר, במקום להגיד "כאשר" הוא אמר "מתי".

נכון. בת כמה את? -14. -14. את זכית בחולצה ובתקליט.

צופים שהיו מתקשרים אליה היו זוכים גם בחולצה וגם בתקליט.

לא, תנסה לדמיין את גודל הפרסים. גם בחולצה וגם בתקליט.

האמת שזה סיפור הצלחה, אחרת אף אחד לא היה צופה בנו. The truth is that this is a success story, otherwise no one would have watched us.

מה שמך שוב, לאה? לא, מה? -טלי... -טלי, סליחה.

לא, היום היו המון שיחות טלפון פשוט.

מהר מאוד, אחרי...

שתיים-שלוש תוכניות,

המרכזייה של רמת אביב קרסה.

פשוט טלפנו אלינו מהדואר, We just called us from the post office,

שאז היה אחראי על הטלפונים, Who was then in charge of the phones,

לא היה עוד בזק אז, ואמרו: "אתם חייבים משהו לעשות". There was no more lightning then, and they said, "You must do something."

"צלצלו ל-414155". איזה יופי.

מנחם זילברמן, הוא כל הזמן נדנד שצריך לחבר לזה מוזיקה.

ואכן בסוף בני נגרי

כתב את המשפט הזה במוזיקה,

וזה מאוד הצליח.

"4261..." חזה זקוף. -מה קרה? -"44..." תעמוד ישר.

"426144."

הדבר הכי חשוב שצריך שזה...

אם זה לא יהיה בתוכנית,

אז פה זה עלול זה...

שאני המצאתי את השיר של הטלפון.

"41..." יש לי את התווים בבית.

"4155..."

אני המצאתי את השיר הזה.

"426... זוכרים? 44. ויאצק 2, 4, 2... יאצקה יאצקה."

אחת הדמויות הכי אהובות בתולדות "זהו זה",

ואולי בתולדות הציונות כולה, And perhaps in the history of Zionism as a whole,

הוא יאצק המוטרף, שהפך כבר לסמל של פטריוט תזזיתי וטמבל

שמסתובב עם אקורדיון ודגל. ושואג בצהלה סוסית ובקול רם: Who walks around with an accordion and a flag. And roars with a horse's rejoicing and with a loud voice:

"חבר'ה, לא לדאוג לעולם. יאצק תמיד נופל וקם." "Guys, never worry. Jacek always falls and gets up."

אני רוצה להעניק לך את אות השפם הבין-לאומי. I want to give you the international mustache badge.

ואיך אומרים אצלנו? לא לדאוג לעולם, הגזר תמיד נופל... -וקם. And how do you say with us? Never worry, carrots always fall ...

זה טוב!

הדמות של יאצק,

פחות או יותר הוא היה מופיע איתה More or less he would show up with her

בכל מיני.

הוא היה יאנק, הוא היה כל מיני.

ובעצם מי שמכיר את בראבא טוב,

יודע שכל הדמויות האלה זה אבא שלו.

כן, כן. האמת שרוב הדמויות שאני עושה מבוססות על אבא שלי.

הוא באמת היה ליצן כזה.

שמח, עם מנצח, עם נובח. Happy, with a conductor, with a bark.

אולה...

ואצל יאצק היה צריך תוך עשר דקות להמציא דמות.

הרי ככה זה עובד. -כן.

תוך עשר דקות צריך להמציא איזו

דמות חד פעמית.

אתה אומר, טוב תביאו את זה, תביאו את זה, תביאו את זה.

כי באמת אבי היה מין החלוץ הקלישאה הזו.

הוא היה שילוב של צ'ארלי צ'פלין, מיקי מאוס והיטלר.

מין איש כזה מצחיק וכועס, עם פולקה ביד.

אתה יודע, חמש בבוקר הוא היה מפליץ, כל השיכון היה באימה. You know, at five in the morning he would fart, all the housing was in horror.

הו, אקורדיון, מה אתה רוצה עכשיו? אתה צמא?

אבל אתה רואה שאני מדבר כאן עם אנשים.

אז תעזוב אותי, תשב שם. לא? אז תשב פה.

הו, האקורדיון הזה נודניק. תשב פה, אנחנו נדבר אחר כך.

אתה זוכר שפעם כמעט נהרגת בעקבות יאצק? Do you remember ever being almost killed by Jacek?

במילואים בלבנון היינו, כן, עם "ערב חד פעמי". In the reserve in Lebanon we were, yes, with a "one-time evening."

ואני בדיוק אמרתי, חברל'ך, זה... בום יורים עלינו מכל הכיוונים,

ואני התחבאתי מאחורי האקורדיון, אתה מבין את האידיוט?

ובאמת איזה כדור החליק על הפה. And really some bullet slipped on his mouth.

אתה יודע במובן מסוים, האקורדיון הציל את חיי.

לא מעט מנחים עברו ב"זהו זה" לאורך השנים, Quite a few presenters have gone through "This Is It" over the years,

ולא ממש הצליחו להשתלב. And did not really manage to fit in.

ששון גבאי. -את, את קנית את הדירה שלנו.

מתי סרי. -אני נמצא ממש בפתח משרד ראש הממשלה.

משה איבגי. -ורק אני היחידי שלא הצליח אפילו להביא ילד אחד. Moshe Ivgi. - And I'm the only one who could not even bring one child.

ואז, צופים וצופות, מגיע דובל'ה גליקמן, הליצן הנועז והגאון.

היא עקפה אותי, המניאקית.

והתוכנית ממריאה לגבהים חדשים, של צחוק פרוע שנוגע בשיגעון. And the program takes off to new heights, of wild laughter that touches on madness.

התחלתי ולכן אסיים. I started so I will finish.

אנו נמצאים בשלב הסופי של תחרות הגמר ב"מוח על האש",

שלב הידע הכללי.

אם אתה יודע את התשובה...

לשאלתי ענה.

או יותר נכון, אם אתה יודע את התשובה לשאלתי, ענה. Or rather, if you know the answer to my question, answer.

דובל'ה, איך בשנת 1985 אתה התגלגלת ל"זהו זה"?

אני חושב שלפני שנת 85',

אני חושב שזה היה 83', נדמה לי.

תחקירנית כותבת 85'. -אז היא יודעת.

מה שהתחקירנית אומרת... אני לא אתווכח עם תחקירנית,

בחיים לא אתווכח... -אני לא רוצה שתחקור אותה.

אבל האמת שבהתחלה, הייתי שם איזה שנה או שנתיים בשנת 78',

כבר הייתי שם.

מה?

אתה. -לא, לא, לא. עוד פעם. תסתובב, תסתובב, לא אני. are you. -no no no. again. Turn around, turn around, not me.

לא אני!

אתה! -לא, לא. -אבל אין פה אף אחד.

מה אני אעשה? מה אני אשם? זה לא אני. what will I do? What am I guilty of? it's not me.

תראה, דובל'ה, יש לי איתו רומן עוד מהתיכון.

אנחנו למדנו בתיכון האמנותי הראשון בארץ, "רננים" קראו לזה.

היינו מסתובבים עם איזה קופסה כזאת כאילו אני מצלם,

הוא עם איזה קופסה כאילו הוא מקליט.

"מהטלוויזיה הישראלית, מה דעתך על ששת המיגים?"

עכשיו אנשים היו נעצרים באיזו יראת קודש. Now people would stop with some reverence.

היינו עוצרים אוטובוסים. אתה יודע, אני לא יודע מאיפה...

תחנה מרכזית... אתה יודע, פתאום אוטובוסים לא נסעו, Central station ... you know, suddenly buses did not travel,

הגיע מפקד משטרה ואמר: "סליחה ילדים, מה זה?"

אני אומר: "אני מבקש לא להפריע, יש לנו אישור מרוממה." I say, "I beg not to be disturbed. We have an uplifting approval."

מי זה? מה? אני לא יודע מאיפה היה לנו את הביטחון הזה. Who is? what? I do not know where we got this confidence from.

דובי?

או-הא, יצא מוקדם היום. חשבתי לאכול איתך ארוחת בוקר, דובי.

דווקא התעוררתי במצב רוח נהדר.

אלוהים אדירים! יצא לי פצעון על יד הגבה!

האם יש איזה צדק בדבר שאומרים שבכל קומיקאי יש איזה משהו,

איזה כאב? איזה צלקת? זה בא מאיזה כאב. What pain? What scar? It comes from some pain.

הליצן העצוב, סינדרום, כאילו. -כן. זה נכון.

זה נכון. כן, כן, יש כאב. לא, האמת...

לא, ניסיתי לשחק את הכאב קצת ככה.

אני מקווה שיראו את זה, שאני אומר לך, כן. כן.

יש כאב, יש עצב. ואתה עושה לי... תמשיך, תמשיך גם לדבר,

אל תהיה עכשיו... אל תשקע לדיפרסיה פתאום פה מולי

וככה תעבור התוכנית. זאת אומרת... -עכשיו אני אתעלל בך. And that's how the program will go. I mean ... -Now I'll abuse you.

עזוב, אני כואב. אני עכשיו שקעתי בעצב עמוק ואני לא יכול לדבר יותר.

רואים שאני בדפרסיה, כן?

"הציפורים יורדות לעציצים של המרפסת

"ומפזמות איתי את שיר הבטלנים..."

אחרי 10 שנים מצטרף לרביעייה של "זהו זה" גם אבי קושניר,

הבטלן לשעבר. The former idler.

לפני שמישהו מספיק להגיד "הופה הולה", Before anyone has enough to say "Hoppa Hula",

הבטלן הופך לחרוץ ונשאר. The idler becomes diligent and stays.

שף לוקשען. -יה? -יש לי רעיון חדשני. -נו?

מה דעתך שאנחנו נגיש לאורחים את הצלחות עם אוכל בפנים? How about we give guests the plates with food inside?

מה, לא? אפשר בלי אוכל. -איפה העוף?

היה לו קר, הוא עשה נדידות לארצות החום. He was cold, he made migrations to the brown lands.

מיכל ארבל, שהייתה עורכת, הזמינה אותי.

היום אני יודע

שבהתייעצות עם החברים.

אי אפשר היה להיכנס, זו הייתה סוג של סיירת, It was impossible to enter, it was a kind of patrol,

שהיה קשה מאוד להיכנס לשם.

אבל האמת שקיבלו אותי בצורה בלתי רגילה.

באמת, ממש עטפו אותי מרוב אהבה ותמיכה, כי זה מאוד קשה.

זה גם שידור חי, זה גם כבר היה "זהו זה".

תרופה מוזרה. -אמת. איך פותחים את זה?

כמה לוקחים ביום? כמה פעמים ביום? How much do you take a day? How many times a day?

הוא אמר פעם אחת מתי שצריך, אני לא הבנתי בדיוק.

מה זה הצ'ופצ'יק? גם לך יש צ'ופצ'יק כזה בסוף?

קושניר מה... זה, זה חתיכת כישרון אטומי שבא אלינו.

הוא כבר ידע איך משחקים ב"זהו זה",

לכן הוא ידע...

כאילו מצפייה בתור ילד.

אני הייתי צחקן גדול, בהתחלה. למה? אני לא האמנתי שאני פה, I was a big giggle, at first. Why? I did not believe I was here,

עם גידי, אני לא האמנתי שאני עם מוני.

אני לא האמנתי שאני איתם, אתה יודע.

מחר, אם אתם יוצאים לפיקניק בעזה... סליחה... תלבשו קצר. Tomorrow, if you'm going on a picnic in Gaza ... sorry ... wear shorts.

ותיקחו סוודר.

עם כל הכבוד לפינות המושקעות, ולכותבים המוכשרים, With all due respect to the invested corners, and to the talented writers,

מתברר שהחלק הכי מצחיק ב"זהו זה"

הוא, גבירותיי ורבותיי, האלתורים.

בהתחלה אתה מקדש את הטקסט ולאט לאט...

מכיוון שאנחנו שלושתנו ברדקיסטים בנשמה,

אז לאט לאט אתה מתחיל לעשות אימפרוביזציה לטקסט

והולך עם הטקסט למקומות חדשים. לעתים אתה מקלקל אותו,

אבל לרוב אתה משפר אותו.

כל אחד רוצה משהו. אחד רוצה גשם בדרום,

אחד רוצה גשם בנגב, אחד רוצה גזם בצד דרום.

אנחנו לא עובדים בצורה כזאת.

אנחנו...

זה ארבעה כיוונים, זה כל הכיוונים שיש לו, דרום ודרום.

היינו מגיעים עם פואנטות שלא אהבנו אותן

אבל אמרנו שלא עושים אותן, ולא היה דבר במקומן. But we said not to do them, and there was nothing in their place.

ואז היינו מגיעים לתוכנית ואומרים, "אה, לא תיקנו את זה",

ואז נולד האלתור.

אז נולד האלתור מהמצוקה הזאת, שלא מצאת פתרון.

ומה שהפתיע והפליא, שבדרך כלל זה היה תיקון טוב.

וזה שידר איזו חדווה שעבדה לצופים.

"בואנ'ה, אתמול ראינו אתכם, לא זכרתם, כן זכרתם...

"צחקתם באמצע, וזה וזה".

בכדורסל בישראל שיכול ללכת מהמפה, לא אומר שאני לא...

זורק את הכול... שבכדור של הג'אמפ... של הפרי שוט...

ברור לחלוטין, רב חן...

אז אנחנו נקרעים מצחוק.

אתה פתאום, מישהו שוכח טקסט בשידור חי, ואחד כן זוכר. בחי.

אחד כן זוכר. ואומר, תקשיב בוא תגיד לו איך קוראים לו,

בוא נתקדם עם זה, כי זה לא זה. אז זה לא כתוב, אבל זה זה.

מה דעתך...? -כן.

שחווהל'ה שלך וחיימיקו שלי ייפגשו?

אוי, שוב, ש...

חיימיקו שלך וחווהל'ה שלי? -לא, שחיימיקו שלי וחווהל'ה שלך ייפגשו.

רגע, רגע... שחיימיקו שלך וחווהל'ה שלי, שייפגשו?

שחיימיקו שלך וחווהל'ה יפגשו את שלי, בסדר? That your Chaimiko and Havala will meet mine, okay?

אז זהו זה. זה היה רק החלק הראשון על "זהו זה".

בתוכנית הבאה נמשיך ונדבר עליהם.

ואתם יודעים מה? תנסו לפתוח את הטלוויזיה מחר ב-13:30,

אולי יש שידור חוזר בעזרת השם.

"זהו זה ולא אחרת

"מים סוף עד ים כינרת.

"בקיבוץ, בכפר, בקרת זהו זה

"ולא אחרת.

"אל תהיה הוזה,

"אל תהיה כזה.

"קום וצא מזה,

"קום וזהו זה.

"באוויר הזה,

שאף מלוא חזה,

"זכור שאם תרצה

"גם אתה תוכל לשנות

"את סוף המחזה

"וזהו זה."

תכתוב: ניקנור חן

ייעוץ לשון לכתוביות: מיה בסטר קינן

הפקת כתוביות: אולפני אלרום