כנר על הגג - בביצוע מגמת המוזיקה מור מטרו-ווסט רעננה (3)
מבוססים בדרך כלל על שלושה עקרונות יסוד.
א, גישה משותפת לבעיות החיים.
ב, תפיסה כוללנית משותפת על בעיות החברה.
וג...
רגש?
כן, ואני, באופן אישי, כולי בעד זה... את מבינה?
אם אני לא טועה, אתה מבקש ברגע זה את ידי.
באופן תיאורטי, כן. זה מה שאני מבקש.
ככה לפחות קיוויתי...
ההצעה נתקבלה פה אחד?
אני כל-כך מאושר, חברים! אה, הודל...
כל-כך מאושר...
כן, לדבר אוהב
על חופש ועמל
על צדק, יושר ושוויון
אבל הנה עכשיו,
גם לי יש קפיטל -
שוויו יותר ממיליון!
כן, כן!
גם רווק הפעם, כבר הפך לבעל-הון.
כן, לי יש כבר קפיטל
בכלל לא מבוטל,
ולי בלבד הוא שייך
רכוש טוב מאין כמותו,
כי יש לי, יש לי אותך.
קום, התנערה, עם הפועלים! כי מה כבר תפסידו? רק את הכבלים...
אם כזו ההוראה, בוא נתאחד!
כן, נתאחד-נא חיש כאיש אחד.
אך בקומונה אין שום רכוש לפרט...
לי בלבד תהיי כלה,
כך נתלכד!
כן, כן!
לי תהיי אישה אז, ואני לך בעל-הון.
כן, לי יש כבר קפיטל
בכלל לא מבוטל
ולי בלבד הוא שייך!
רכוש טוב מאין כמותו,
כי יש לי, יש לי
אותך!
ערב טוב.
ערב טוב. רב טוביה, יש לי חדשות רעות.
עליי לנסוע מכאן.
מתי?
מיד.
אבל יש לי גם חדשות טובות.
מזל-טוב. על מה?
אתה יכול לברך אותי.
אנחנו מאורסים.
מאורסים?
כן, אבא. אנחנו מאורסים.
תשכחו מזה.
אני יודע, את מחבבת אותו, והוא מחבב אותך,
אבל אתה נוסע, ואת נשארת כאן.
רב טוביה, אנחנו לא מבקשים את רשותך. רק את ברכתך.
אנחנו עומדים להתחתן.
אהבה. זה הסגנון החדש.
מצד שני, גם הסגנון הישן שלנו היה חדש פעם.
מצד שני, הם החליטו?! מבלי להתייעץ עם הוריהם?!
אפילו בלי שדכן?!
מצד שני, האם לאדם וחווה היה שדכן?
כן. בעצם, כן.
ומסתבר שאת השניים האלה הפגיש אותו שדכן בעצמו. טוב, ילדים.
החלטתי לתת לכם את ברכתי. ורשותי.
הו, תודה לך, אבא!
הו, תודה לך, אבא!
"הו, תודה לך, אבא..."
ומה אני אמור לספר לאמך?
עוד חלום בלהות?
אתה יכול לספר לה שאני נוסע לבקר איזה דוד עשיר, משהו כזה.
שמע, בחור, לאשתי אני יכול לדאוג בעצמי.
גולדה?
גולדה!
גולדה!
גולדה...
שלום, גולדה.
מה?
אה, זה עתה שוחחתי עם פרצ'יק והודל...
נו?
והם מאוד מחבבים זה את זו.
ו...?
ואני, אני... אני החלטתי לתת להם את רשותי להתארס.
מה?!
ככה, בלי לשאול אותי?!
מי בכלל שואל אותך? אני האבא!
ומי הבחור? קבצן! אין לו כלום! ממש כלום!
זה לא הייתי אומר... שמעתי שיש לו דוד עשיר...
הודל אוהבת אותו. אז מה אנחנו יכולים לעשות?
זה עולם חדש, גולדה. עולם חדש.
אהבה.
גולדה,
אותי,
את אוהבת?
אני מה?!
את אוהבת?
השתגעת?
עם בנות מגודלות כבר, והכפר לפני פוגרום,
אהבה, מה פתאום?
לך לשכב, זה החום!
חטפת קלקול מעיים...
גולדה, שאלתי כבר פעמיים.
את אוהבת?
משוגע!
אני יודע...
את אוהבת?
"את אוהבת..."
עשרים שנה כיבסתי לך, בישלתי לך, חלבתי לך,
ילדתי בנות...
קצת יותר מדי...
נזכרת פתאום לדבר על אהבה?
גולדה,
ראיתיך לראשונה רק מתחת לחופה
קצת חיוור,
עצבני,
טוב, פחדתי
גם אני...
אך הוריי אמרו "חכו עוד, זה בזו יתאהבו עוד"
ועכשיו אני שואל -
גולדה, אותי -
את אוהבת?
אני אשתך!
אני יודע...
את אוהבת?
אם אוהבת...?
עשרים שנה סבלתי אותו, רבתי איתו, רעבתי איתו,
עשרים שנה במיטתי ישן,
אם זאת לא אהבה -
מה כן?
אז את אוהבת!
כנראה שכך...
אז כנראה שגם אני אותך.
זה כבר לא ישנה שום עובדה
אך גם אחרי עשרים שנה
נעים לדעת...
אתה לא מוכרח לחכות עד שתבוא הרכבת, אבא. אתה תאחר ללקוחות שלך.
רק עוד כמה דקות.
הוא בצרה גדולה, הגיבור שלך?
נאסר?
איפה הוא?
הוא רחוק אבא, רחוק מאוד. הוא במחנה, בסיביר.
סיביר?!
והוא דורש ממך לעזוב את אביך ואת אמך,
וללכת אחריו למדבר הקפוא ההוא,
ולהתחתן איתו שם?!
לא, אבא. הוא לא דרש שאבוא. זאת אני שהחלטתי.
אני רוצה לעזור לו במשימה, שהיא המשימה החשובה ביותר בעולם כיום.
אבא, אני מוכרחה לנסוע.
אבל הודל, תינוקת שלי...
אבא...
כן, עוד מעט נאמר "שלום" אחרון
וידהר הקטר
איך זה אוכל להיפרד פתאום
כך, מביתי שלי?
כאן, במקום הזה, עברו עליי
כל ימיי, כל חיי. כאן, כל פינה סודות לוחשת לי
כאן הוא ביתי שלי.
מי חשב שיבוא היום
ואצא הרחק לבדי
אל האיש הלוחש משם
"לו היית פה לידי..."
מה אעשה ולבבי נמשך
אליכם, ואליו?
איך איפרד מהיקר כל-כך
כאן, בביתי שלי?
אך הוא זקוק לי ואליו אסע,
אל הקור, אל הכפור
כי במקום בו אהובי נמצא
שם הוא ביתי שלי.
כן -
שם הוא ביתי שלי.
אבא, רק הקדוש ברוך הוא יודע מתי שוב נתראה.
אם כך, נשאיר זאת בידיו.
שמור עליה. ותשגיח שהיא תלבש בגדים חמים. הם עוד לא יודעים על שנינו. את מוכרחה לספר להם.
אני אספר, אבל אני מפחדת.
חווה, תני לי לדבר עם אבא שלך.
לא, זה יהיה הדבר הגרוע ביותר. אני בטוחה בזה.
תני לי לנסות.
לא. אני אדבר איתו, אני מבטיחה.
ערב טוב.
ערב טוב.
שלום.
שלום.
על מה שוחחתם כאן, את והוא?
על שום דבר. סתם, שוחחנו. אבא, פיידקה ואני מכירים הרבה זמן, ו...
חווה'לה, אני הייתי הרבה יותר שמח אילו הייתם נשארים ידידים טובים, מרחוק. אסור לך לשכוח אפילו לרגע מי את, ומי האיש הזה.
העולם משתנה, אבא.
לא, חווה'לה. יש דברים שלא משתנים.
יש דברים שלא ישתנו לעולם.
אנחנו לא מרגישים ככה.
אנחנו?!
פיידקה ואני. אבא, אנחנו עומדים להתחתן.
יצאת מדעתך?!
את לא מבינה מה פירוש הדבר, להתחתן עם אחד מהם? אבל, אבא...
לא, חווה'לה. אמרתי לא.
לעולם אל תעזי לראות שוב את פניו. הבנת?
כן, אבא. הבנתי.
ריבונו של עולם,
כמה זמן עוד יוכל הסוס המסכן שלי להתלונן על הרגל שלו?
אם אני יכול ללכת על שתי רגליים,
למה לא יכול הוא ללכת על שלוש?
טוביה, טוביה...
מה, מה קרה?
חווה. היא עזבה את הבית.
מה?
חיפשתי בכל מקום.
הלכתי אפילו לכומר.
הוא אמר לי שהם...
התחתנו.
התחתנו?!
לכי הביתה גולדה. יש לנו ילדים בבית. לי יש עבודה, לך יש עבודה.
לכי הביתה.
אבל חווה...
חווה מתה.
ברוך דיין אמת.
נשכח אותה.
לכי הביתה.
מסורת...
ערב טוב, הוד מעלתך.
מה הבשורות הטובות שהבאת לי הפעם?
אני רואה שאתה לא לבד.
כולם ידידיי.
בעצם, זה לא משנה. מה שיש לי לומר לך, נועד גם אליהם.
באתי להודיע לך שעליך לעזוב את אנטבקה. לא רק אתה, כמובן, כולכם.
אבל הפינה הנידחת הזאת הייתה ביתנו מאז ומתמיד. למה עלינו לעזוב?
אתה לא היחידי.
כל היהודים נצטוו לעזוב את כל העיירות בסביבה. יש בידי צו חתום, ולפיו עליכם למכור את בתיכם ולפנות את העיירה תוך שלושה ימים.
ככה זה. כל חייך אתה חי כאן, ופתאום - פיסת נייר אחת, ואתה בחוץ.
טוב, אנטבקה שלנו לא הייתה בדיוק גן-עדן.
זה נכון.
בסופו של דבר, מה יש לנו כאן, בעצם?
קומקום קטן של תה,
מקל של מטאטא,
מחבת.
תחתית.
קדירה.
גיגית.
מישהו היה צריך לקחת גפרור ולשרוף את המקום הזה מזמן!
ספסל.
גדר.
תנור קטן.
וצריף.
אנשים שעוברים דרך אנטבקה, אפילו לא יודעים שעברו כאן.
מקל סדוק.
סינר ישן.
מה כבר נשאיר?
לא הרבה.
רק את... אנטבקה.
אנטבקה, אנטבקה
רעבה, עלובה - אנטבקה.
איפה השבת יפה כמו בך?
אנטבקה, אנטבקה,
רגשנית, עקשנית - אנטבקה.
כל פרצוף הרי מוכר כל-כך.
עוד מעט אלך בעיר זרה, כזר,
מחפש ברחוב פרצוף מוכר
מאנטבקה...
בך נולדתי, אנטבקה,
יגעה, רעועה - אנטבקה.
הו אנטבקה הקטנה,
שלי.
אח, סתם מקום.
ואל תשכחו שאבות אבותינו גורשו מהרבה, הרבה מקומות. גם בלי הודעה מוקדמת של שלושה ימים.
אולי זאת הסיבה שאנחנו תמיד חובשים כובע.
בואי, גולדה.
מוכרחים להזדרז.
להתראות, אמא.
להתראות, אבא.
תעבוד קשה, מוטל. ותבואו אלינו מהר.
כן, רב טוביה.
שקט, ילדות. להתנהג יפה. אנחנו עוד לא באמריקה.
בואו נזוז.
