קרובים קרובים- החטא ועונשו
פתוח!
תאכלו, גוזלים שלי. תאכלו, חמודים שלי.
מרק עוף חם שאחותכם הקשישה בישלה למענכם.
את כל הלב שלי הכנסתי למרק.
תגידי, נכון זה מרק מקופסה?
איך ידעת?
כי לא הוצאת את הקופסה.
הרשו לי לצטט את אבא מתוך ספרו "חיי עם האפנדיציט":
"אוי, הלב שלי"...
נכון שכשמאוהבים שמים הרבה מלח באוכל? -נכון.
אז חבל שלא התאהבת לפני שבישלת את המרק הזה.
אין פה מלח בכלל.
יאללה, יאללה, תגמרו כבר.
מה זה "יאללה, יאללה?"
מה, את אימא שלנו שתגידי לנו "יאללה, יאללה?"
את בסך הכול אחות.
בסך הכול אחות?!
תתבייש לך.
תבקש סליחה מציבור האחיות, שהוא ציבור אחראי ונאמן.
אחרת לא תקבל את הפודינג.
אוי, אחות, הצילו! הפודינג! אוי!
יש לך מזל שאני אחות רחמנייה.
הלוואי שהמרק היה כל כך מלוח כמו הפודינג הזה.
מתי אבא ואימא יחזרו מאספת ההורים?
זה ייקח עוד זמן.
יש היום בחירות לוועד הורי בית הספר.
שלום, הבן של קוזילביץ.' -שלום, אפרת.
אבא... אבא רוצה משהו אישי.
אז למה הוא שלח דווקא אותך?
כי... כי אבא היה בסיור של המשמר האזרחי והוא הצטנן.
או, אביתר. טוב שאתה פה.
יש לנו כאן פטיציה בשיתוף עם נאמני המולדת מוויטק ,17
ואני חשבתי שאתה... אולי בתור חייל...
מה הפעם? הפטיציה הרגילה נגד הערבים?
משהו נגד ארכיאולוגים? פתולוגים? גינקולוגים?
יש עוד איזה "לוגים" שאתה נגד? -לוגריתמים?
נגד, נגד... למה תמיד רק שלילה?
הפעם יש לנו פטיציה בעד.
יופי, סוף סוף משהו חיובי. מה הבעד?
בעד עונש מוות.
או-קיי... שלום, קוזילביץ' הקטן.
מה זה? -זה... זה לא...
טוב, אם ההורים באים, אני הולך.
או-קיי. -צ'או.
להתראות. או-קיי, לקום! כולם לקום, לקום, לקום, לקום,
לקום, לקום.
גבירותיי ורבותיי, הרשו לי להציג בפניכם
את יושב ראש ועד ההורים של בית הספר שבו לומדים ילדינו.
בבקשה! טה-טם!
טרה-טם-טם-טם!
בבקשה!
ועכשיו, את הגזבר של בית הספר
ויושב ראש ועדת הכספים של בית הספר המרכזי,
אילן! יה!
איזו הצלחה, איזו הצלחה, אל תשאלו.
כולם באו לברך אותי אישית על הבחירה.
מתוך תשעה מועמדים, יהורם קיבל יותר משישים אחוז.
אני לא ידעתי שהיהורם שלי כל כך פופולרי.
איי, זה שטויות, שטויות.
על משרת הגזבר קפצו שנים-עשר איש,
ואילן הקדים את כולם.
טוב, כנראה שהיה הרבה כסף בקופה, אם כולם קפצו.
טוב, גזבר... זה בכל זאת לא יושב ראש.
אני מתכוונת, בכל מקרה אילן יצטרך לפעול לפי ההנחיות של יהורם.
בטח, בטח...
כמו שאנחנו מכירות את המצב, הרי יהורם יהיה סך הכול חותמת גומי
למדיניות של אילן.
כן? -כן? -מה את אומרת. -מה שאת שומעת.
אילן יגיד ליהורם מה לעשות?!
אילן יגיד ליהורם מה לעשות.
את לא מכירה את אילן.
מה, אילן... כשאילן רוצה משהו,
שום דבר לא יעצור בעדו.
השיניים שלו חורקות, החזה שלו מתנפח,
העיניים שלו בוהות באיזו שהיא נקודה בחלל,
והוא הופך להיות אריה. אריה!
אילן, תעשה רגע כמו אריה.
בבקשה.
כבר ראיתי את הסרט הזה. סרט ישן נורא.
גם כשיהורם רוצה משהו שום דבר לא יעצור אותו.
העיניים שלו חורקות, החזה של מתנפח,
השיניים שלו בוהות באיזו נקודה בחלל,
והוא הופך להיות חולה חולה חולה חולה.
יהורם, תשתעל כמו חולה.
בבקשה.
די, די. זו לא שאלה של מי שחשוב יותר.
אני רוצה להגיד שיהורם ואני נעבוד
מתוך שיתוף פעולה הדוק בוועד בית הספר.
אנחנו נקבע מדיניות, ניזום, נעצב. -בראבו!
בראבו, בראבו, בראבו, בראבו, בראבו!
אני מציעה שנרים כוסית לכבוד המאורע.
תכף רואים שתיקי היא לא ישראלית טיפוסית. -למה?
מפני שישראלי לא מרים אף פעם רק כוסית.
אם הוא מרים כוסית,
אז הוא מרים כבר באותה הזדמנות את כל הסרוויס.
או אה... או אה...
אני צלצלתי ואף אחד לא ענה, אז אני... נכנסתי.
ואם הייתי עונה, לא היית נכנס?
לא.
זאת אומרת אני חשבתי שאתה בכל זאת נמצא בבית,
רק אתה לא רוצה שייכנסו ויפריעו לך.
מה, מה, מה אתה רוצה?
אני רוצה כסף לבית הספר.
650,000 שקל
למימון חוגים של אחרי הצהריים.
תראה, אה... אה... זה... זה... זה לא כל כך פשוט.
צריך להודיע שבוע מראש, צריך להגיד... לגייס את הכסף.
תסלח לי, אילן, תסלח לי, אתה קיבלת
לפני חודשיים קופה של קרוב לשלושה מיליון שקל,
אז מה... מה הבעיה להשיג 650,000 שקל?
בעיה. בעיה. זה לא פשוט.
אוי ואבוי...
אוי ואבוי...
אילן. -מה? -תגיד לי...
אילן, יד על הכיס,
אתה לא שיחקת עם הכסף הזה.
למה אתה מתכוון ב"שיחקת?" -אני לא מתכוון קלאס.
אני מתכוון, משחקים אסורים, אילן, אלה שאתה אוהב.
אני מתכוון, בורסה, דולרים,
פת"ם, פז"ק,
קוזק...
אה, אם אתה מתכוון אם השקעתי את הכסף,
כן.
בשביל... בשביל לשמור על, על הערך, נכון? -אה-הא.
לא, לא בשביל לעשות רווחים.
תראה...
בשביל לשמור על הערך לא צריך אותי.
את זה יכול לעשות כל אחד.
אני השקעתי את הכסף כדי להרוויח.
יהורם, אנחנו קיבלנו קופה של שלושה מיליון שקל.
אנחנו נחזיר קופה של שישה מיליון שקל.
אוי!
עוד לא היה גזבר כמוני בבית הספר.
אילן.
שב.
אילן, אני מבקש ממך... אני, אני מתחנן לפניך, בסדר?
אני יורד על הברכיים.
אילן, זה לא כסף שלך. זה כסף ציבורי.
זה כסף של הורי בית הספר.
קיבלת שלושה מיליון שקל, תחזיר שלושה מיליון שקל.
היי, שלום. -שלום, תיקי. תשבי איתנו, תיקי.
לא, לא... -שבי איתנו. אני לא יכולה.
למה? -למה? מה... לא שמעת על כנס הפקירים שנערך עכשיו בארץ?
לא.
לא שמעת?! -לא.
אילן, ספר לו. ספר לו.
מה, אה... אתה לא יודע שהגיעו לארץ איזה 200 פקירים,
ותיקי ארגנה להם שיסדרו להם בבתי המלון מיטות עם מסמרים כדי ש...
כדי שהם ירגישו כמו בבית?
לילה אחד במקום לשכב במיטה שלי,
התיישבתי על מיטה של פקיר.
מה את אומרת.
נו? -נו, אז לקחו אותה תכף לחדר המיון,
ושם קראו לאינסטלטור, והוא...
והוא בא צ'יק צ'ק וחילץ אותה עם פלייר.
נכון. ובגלל זה אני לא יכולה לשבת עד עכשיו.
זה סיפור, זה סיפור. אתם מותחים אותי, נכון?
איך ידעת?
אתה אמרת שבחדר מיון קראו לאינסטלטור,
הוא בא צ'יק צ'ק? -כן.
אינסטלטור לא בא אף פעם...
צ'יק צ'ק.
נכון. -פקירים בארץ...
בטח את היית מסמר הערב.
יהורם, אל תצחק. אל תצחק.
זה ידוע שהפקירים האמיתיים,
אחרי שהם דורכים על גחלים ו...
בולעים אש, וישנים על מסמרים,
אז מגיע החלק האחרון והכי קשה:
הם חייבים חודש שלם לחיות בישראל ממשכורת של שכיר.
נכון.
כן. ורק מי שמצליח מוכיח שהוא פקיר אמיתי.
סליחה, סליחה, סליחה.
מתברר שהשיקול התאורטי להשקיע דווקא בהנפקה הזאת
היה מוצדק,
אלא שההנפקה לא הוכיחה את עצמה.
לכן הפסידה קופת בית הספר מיליון וחצי שקל.
מה זאת אומרת "קופת בית הספר הפסידה מיליון וחצי שקל?"
אתה הפסדת מיליון וחצי שקל!
מה פתאום אני? זה לא הכסף שלי.
זו הקופה הפסידה, תאמינו לי.
מאמינים, מאמינים. אנחנו אנשים מאמינים.
אני חשבתי שנוכל קצת להרוויח... -כן.
וטעיתי. מה לעשות? -מה לעשות?!
אני אגיד לך מה לעשות.
תתנצל בפני ההורים, תחזיר את כל הכסף, ותתפטר.
מה פתאום שאני אתפטר? זה הדבר הכי מצחיק ששמעתי.
אז תצחק ותתפטר.
אם אני אתפטר, זאת תהיה הודאה גלויה בכישלון שלי כגזבר.
אבל אתה נכשלת כגזבר.
אוי, באמת, אביתר.
לא די שנכשלנו, גם צריך להודות בכישלון בפני כולם?!
חוץ מזה, ממתי מתפטרים פה על כישלון?
לא, אני נורא מצטערת, תסלח לי מאוד,
אתה פשוט שיחקת בעתיד הילדים.
ילדים...
אלה לא ילדים. אלה תלמידי בית ספר. לא ילדים.
סליחה, תיקי, אבל מה את מביאה לי כל הזמן ילדים?
כל הזמן מנפנפת בילד... תפסיקי עם הדמגוגיה הזאת. -אוי, אלוהים...
באמת, תיקי, מה זה ציד המכשפות הזה?
אז הלכו כמה פרוטות. ביג דיל!
ביג דיל מאוד!
מאוד מאוד ביג דיל!
ביג ביג דיל.
ואני... אני גם רוצה להוסיף
שזה לא מדובר בכישלון שלי כאילן, כאדם,
אלא בכישלון שלי כגזבר.
מבחינה אישית אני נקי כפיים.
אתה עולה לי על העצבים עם הטיעונים שלך, אתה מבין?
תתפטר ודי! -כל הכבוד!
רק רגע.
תגיד לי, מי שאחראי ישירות על המערכת צריך לתת את הדין?
בהחלט. -יפה.
אז בתור יושב ראש ועד ההורים, שהוא הממונה ישירות עליי,
תתפטר גם אתה.
מה זאת אומרת?
מה פתאום שאני אתפטר?!
אתה שמעת על אחריות מיניסטריאלית? -כן. -יפה.
אתה היית צריך לדאוג לכך שאני אתנהג בתבונה.
סמכת עליי, נכשלתי - תתפטר.
רגע, רק שנייה, רק... רק שנייה.
רק... רק שנייה.
להתפטר? כבר להתפטר?!
למה מה קרה? מת העולם?
אז הלכו כמה פרוטות. ביג דיל.
"ביג ביג דיל..."
מה אתה... מה אתה פותח את הפה שלך בכלל?
מה אתה צועק כל הזמן "להתפטר! להתפטר! להתפטר!?"
מה אתה מבין בזה בכלל?!
להתפטר! ישר להתפטר!
תגידו לי, אתם השתגעתם לגמרי?! גם אתה, יהורם.
אני נורא מצטערת,
אני מתפטרת מהמשפחה הזאת.
אילן...
אילן, תסלח לי, אני נגררתי אחרי ההמון.
מה פתאום שאתה תתפטר?! -או אתה.
בדיוק. מה אנחנו עשינו?!
או-קיי, אז אני אתפטר. -אתה... לא שייך לעסק הזה בכלל, אוף.
מישהו הרי צריך לשלם על הפשלה, לא?
נכון. אבל מי? -נכון. -וגם מי. -מי?
שלום. שלום.
קוזילביץ.'
קוזילביץ.'
מה, מה? מה?
תתבייש לך, קוזילביץ.'
לא מספיק שהפסדת מיליון וחצי שקל, יש לך עוד אומץ להיכנס לפה?
נורא מה שעובר על יהורם ואילן.
מוצצים את דמם, מתקיפים אותם, דורשים שיתפטרו, אבל הם לא.
כל הכבוד להם. הם חורקים שיניים וממשיכים.
איזו גבורה. ממש הלב נשבר.
אתה יודע שלפעמים אבא מתעורר בלילה בצעקות?
הוא אומר לי: "ליאורה, אני לא יכול יותר.
"ליאורה, אני מוכן להתפטר".
אבל אני לא מרשה לו.
בשום פנים ואופן לא. אצלי הוא לא יתפטר.
מה, הם לקחו את הכסף לעצמם?
הם נהנו מזה באופן אישי?
שלום.
אנחנו הולכות.
וברכה. אנחנו יושבות.
עד שאילן לא מחזיר את כל הכסף ומתפטר,
אני לא נשארת איתו בבית אחד, אני נורא מצטערת.
אה...
גם להחזיר את הכסף? יופי. מה עוד את רוצה?
זה הכול. להחזיר את הכסף ולהתפטר.
אז תדעי לך שאת יותר גרועה מכולם.
הכי גרועים הם הבוגדים מבית.
רוצה להצטרף להמונים צמאי הדם.
למצוא חן בעיני ההורים של בית הספר.
לכי, לכי לך, יפת נפש אחת.
מפליא לראות לאן הידרדרנו.
סליחה, את גמרת? או-קיי.
אז ככה, אם אילן... מתפטר ומחזיר את כל הכסף, שיתקשר אליי.
עד אז אנחנו ישנות במשרד שלי.
שלום, להתראות. ביי. -שלום. -צ'או.
אפילו אשתו של החונק מבוסטון נשארה נאמנה לו
עד הרצח הלפני אחרון שלו.
מה אתה אומר. אז למה היא לא תמכה בו גם ברצח האחרון?
כי ברצח האחרון הוא רצח אותה.
או-קיי, בסדר, רוחמה. אז סיכמנו.
אה... בסדר... הכול מסודר, מאה אחוז. כן. רק תרשמי...
כמה אוטובוסים יוצאים מכל מקום.
כן.
אז ככה, מגבעת השלושה ארבעה, מקריית ארבע חמישה,
ממעלה החמישה שישה.
כן. כן.
ממשמר השבעה שמונה.
ואנחנו נפגשים בקריית שמונה בתשע.
כן. בסדר גמור.
הכי חשוב לי... אה, רוחמה...
תאספו אותי גם מחר מהמשרד, לא מהבית,
כי... זה... אני אספר לך כבר מחר.
או-קיי, ביי, להתראות. צ'או, רוחמה.
לא כדאי לשים משהו מתחת לשקי השינה שלא יהיה קר?
רעיון מצוין, גליה. אבל מה נשים?
בואי נמצא. תחפשי איזה בריסטול או משהו, איזה נייר או איזה...
או, גליה, מצאתי.
יש כאן מפה של ארץ ישראל.
טוב מאוד. -יאללה. -בואי, תרימי את השקים מהר.
נורא מאוחר כבר.
אה, יהיה לנו כיף...
זהו.
את יכולה להיכנס כבר? -כן.
סוף סוף אנחנו על המפה.
לילה טוב, מאמאל'ה. -לילה טוב.
שינה ערבה.
אימא! -מה?
תפסיקי לדחוף.
ארץ ישראל שייכת לכל עם ישראל, לא רק לך.
את יודעת מה, גליהל'ה? אני מוכנה ש...
תתיישבי בכל חלקי ארץ ישראל,
אבל לשכב רק עד כאן.
עד פה זה שלי, ועד פה זה שלך. -לא, לא, לא, אני מצטערת מאוד.
עד פה זה שלי, ועד פה זה שלך וזהו, סופי.
מצטערת, אני לא חוזרת לגבולות .'67
אז... אני מציעה שאת...
מהגליל עד ירושלים שלך, ומירושלים עד אילת שלי.
גמרנו? -בסדר. -גמרנו. לילה טוב. -לילה טוב.
אוי, איזה כיף...
לא כיביתי את האור.
לילה טוב. -לילה טוב.
גליהל'ה, איפה הראש שלך?
פה, משמאל. חמש דקות מכפר סבא.
לילה טוב. נורא מאוחר. צריך לקום מחר מוקדם.
לילה טוב, מאמא. -לילה טוב.
או, איזה כיף...
אימא. -אה? -את נוחרת?
איך אני נוחרת אם אני ערה?
גם אני ערה, אז מי נוחר?
מי נוחר? מה אכפת לי מי נוחר?
תהיי רגע בשקט. תהיי רגע בשקט.
אף מילה. אל תיכנסי לפניקה!
גליה, נדמה לי שאף אחד לא נוחר.
זה מישהו מנסה לפרוץ את החלון של המשרד שלי.
מה נעשה?! -אל תיכנסי לפניקה.
יש כמה אפשרויות.
קודם כול, אפשר... אפשר...
להזמין את המשטרה. אבל עד שהם יגיעו...
אפשר... לסדר אותו, אבל הכי בטוח זה להתעלף.
אני בעד לסדר אותו אבל איך? -לסדר אותו.
נגיד אם אני...
אחכה לו כאן, וכשהוא ייכנס אני אתן לו מכה על הראש עם...
עם הגלובוס הזה.
מה אני... -את תשימי עליו שק שינה,
בינתיים זה יהמם אותו לכמה דקות,
ואז נקרא למשטרה.
בואי תעברי הנה. עברי הנה.
אל תהיי בפניקה. -יאללה, סטארסקי, קדימה!
כן, מאה אחוז, אל תדאגי.
אימאל'ה...
שימי את השק!
כל הכבוד!
איזה כיף... -אימא. -אה?
זה אבא. -מה זה...
מתוקה שלי, אימא זה אימא ואבא זה אבא.
ואם אימא נותנת קצת מכות, זה לא אומר שהיא אבא.
גליה, זה אבא.
אילן...
אילן, סליחה, מה אני עשיתי... אוי, שאני אמות... מה אני עשיתי...
כן, תביאי מים מהשירותים.
יש שם איזה שפיצר כזה.
אילן! אילן! אוי, אלוהים.
אילן!
תני לו סטירה. ראיתי באיזה שהוא מקום שזה עוזר.
אילן!
אילן! אתה ער?
אילן!
מה? מה עוד יש בתכנית להיום?
אנחנו פשוט חשבנו שאתה פורץ.
בעצם, מה אתה עושה כאן?
תיקי, אני מוכרח לדבר איתך. -מה?
אני רוצה שתחזרו הביתה.
אתה יודע טוב מאוד את התנאים שלי.
להתפטר ולהחזיר את כל הכסף.
בסדר, בסדר, לא צריך לצעוק.
אני אתפטר, וגם יהורם הסכים להתפטר... -באמת?
ולהחזיר את הכסף לקופה. -יופי.
הנה, פה יש צ'ק בנקאי על מיליון וחצי שקל.
זה מספק אותך? -יש לו כיסוי?
תיקי, אני לא צוחק.
אני לא יכול יותר, אני רוצה שתחזרו הביתה.
אתם תודיעו על ההתפטרות בפומבי?
בפומבי. בפומבי.
אנחנו נכנס את כל ההורים של בית הספר,
נודיע על ההתפטרות, נחזיר את הקופה כמו שקיבלנו אותה.
אבל אפשר להודיע שהתפטרנו בגלל סיבות רפואיות?
כן, כן, בסדר. -טוב.
בוא. בוא. -אז בואי הביתה.
מאה אחוז, בואו.
אה, אני לא יכולה.
למה? -אני לא יכולה...
אני הודעתי לרוחמה שיבואו לקחת אותי מכאן,
והיא יצאה מהבית.
אז מה נעשה... אה, יש לי רעיון. -מה?
בוא, תיכנס איתנו. -כן!
לאן? -תיכנס איתי לשק השינה.
אה... -רוצה?
בואי, גליהל'ה. יהיה לנו כיף. -כמו בצופים.
בואי. תני לנו קצת מפה. תני לנו קצת מפה.
את זוכרת את ה... את ה... -בבקשה.
אוי, איזה כיף! -את זוכרת את הטיול השנתי שלנו?
בוא תתכסה, תתכסה, תתכסה.
לילה טוב, חמודים. -זה היה... נחמד מאוד.
תיקי...
מה קרה? -יופי, יופי.
תדעו לכם שעשיתם לי מה שכל אויבי ישראל
לא הצליחו לעשות מעולם.
מה? -מה עשינו?
אתם זרקתם אותי לים.
אני כבר מחכה לראות את הפרצוף של האימא שלכם
כשהיא חוזרת היום מאספת ההורים.
אתם יודעים מה זה בשבילה לרדת מ...
דרגת האישה הראשונה של בית הספר?
היא, שהייתה אשתו של יושב הראש שהודח.
הרבה שמחה לא... לא נראה אצלה היום.
אולי שמחה לאיד.
למה?
כי גם אילן עף וגם את כבר לא הגברת השנייה.
אוי, באמת...
לדעתי, צלם טוב יוכל לעשות מהפרצוף שלה פוסטר לתשעה באב.
נכון מאוד, אתה צודק.
הרבה צחוק לא נשמע אצלה היום. -זה בטוח.
אילן...
איזו הצלחה, איזו הצלחה, אל תשאלו. -מה קרה?
אחרי שאילן ויהורם החזירו את הכסף, כולם יצאו מגדרם:
"כל הכבוד!," ו"אילו כולם היו כמוכם"...
וטפיחות על הכתף.
ממש הכריחו אותם להישאר שנה נוספת בתפקיד.
סליחה רגע.
אילן. -תיק...
תיקי, אני... אני נשבע לך שהתפטרתי.
אני הודעתי שם שאני לא מוכן להמשיך, שאני אגרום נזק לקופה,
שאני אבזבז שוב כספים. הם לא רצו לשמוע.
זה שהחזרתי להם את הכסף, זה שבר אותם.
יהורם עד שהתפטרתי. -עד, עד, עד.
אבל אתם יודעים מה, כשאני אמרתי להם שאני מתפטר מטעמי בריאות,
אז כולם צחקו פתאום.
למה צוחקים על בן אדם חולה?
טוב, לפחות אילן הוציא כסף מכיסו הפרטי,
ובפעם הבאה הוא יחשוב פעמיים לפני שישחק בכסף לא שלו.
אה, אילן? -בואו נשתה לחיים.
לחיים. -שמפניה! -שמפניה!
זה מגיע לנו.
תמזוג לי בבקשה. -ברצון.
תודה.
או-קיי. לחיי...
מצלצלים. אני אפתח. -טוב.
רק רגע.
הו, שלום, קוזילביץ' הבן.
שלום, תיקי. שלום... -מה שלומך?
או, אילן. אני באמת... אני רציתי לדבר איתך.
מה העניין? -העניין...
את יודעת שאילן הוא הגזבר של ועד הבית, כן? -אם אני יודעת...
אז אתמול אתה לקחת מקופת ועד הבית...
אתה לקחת... מה? מה?
צ'ק, צ'ק בנקאי על סך מיליון וחצי שקל.
ו... ואתה אמרת שזה דחוף לענייני הבית.
אבא... אבא רוצה לדעת, לאיזה עניינים אתה התכוונת?
סליחה, סליחה רגע.
כמה... כסף הוא לקח מהקופה?
מיליון וחצי שקל.
אה, אבא, אבא רוצה לדעת לאן הלך הכסף.
לאן הלך הכסף... אני אגיד לך לאן הלך הכסף.
ועד הבית נתן, ועד בית הספר לקח.
יהי שם אילן מבורך.
גליה...
אנחנו חוזרות למשרד.
הלילה אנחנו שוב על המפה.
תמלול: רווית ליגום
ייעוץ לשון לכתוביות: מיה בסטר-קינן
הבאה לשידור: שושי חי
הפקת כתוביות: אולפני אלרום
