האיש המיוחד שרץ מרתון עם אננס על הראש 🍍| דוקותיים
אני מרגיש ציפור! ציפור אני מרגיש. -ציפור?
אמרו לי שיש פה עליות, איפה העליות? אני לא מרגיש.
אחים שלי, גשם זה ברכה, גשם זה התחדשות,
גשם זה נעורים.
בוא'נה, נראה שאתה חי חיים רוחניים, אה? -כן.
אתה חי ברוח, לא? -כן.
תבואו אחרי זה, אני אתן לכם את התעודה של המשוגע.
בוא, בוא.
לא סידרתי את החדר היום.
מוטי? -כן.
אני עולה אליכם, הם רוצים לראות את חדר הכושר. -בסדר.
יש לנו פה נוף של כל ה... רואים את כל המדינה מפה.
מה זה, חדר כושר בבית? -מה? כן.
אני עדיין לא מצליח להבין מה הולך פה... -בסדר.
לא מצליח להבין...
אלה שני מאמנים, יש להם קבוצה מאוד גדולה.
אתה גר אצל המאמנים שלך? -כן.
מוטי מזרחי הוא מאמן גדול של קבוצה של כ-200 רצים.
אלונה אברין-מזרחי, אשתו של מוטי, היא רס"ר משמעת שלי,
היא דואגת שאני לא אוכל שום דבר מיותר.
אתה גר אצל הזוג הזה? -כן.
הוא רוצה לשבור שיא גינס עם אננס על הראש.
מה זה השיא העולמי לאננס על הראש?
לא יודע, אבל יש שיא שעושים שעתיים וחצי מרתון עם בקבוק חלב.
חצי מרתון - שעתיים וחצי, אני עושה שעה ו-55 עם אננס.
אפשרי. -כן. -אה? -כן, אבל לא לרוץ.
לרוץ... אני רץ איתו מהר.
יאללה, בוא נראה.
נצא לשטח, יותר טוב.
כן, כן, בוא נצא לשטח. -בוא נצא לשטח, זה הכי טוב.
בדרך כלל אני רץ 30 קילומטר ביום, את יום שבת אני מקדיש למרתון.
אני משה לדרפיין, בן 67, יליד העיר ראשון לציון,
פנסיונר של חברת החשמל.
למה יש לך אננס על הראש? -זה בשביל ליצור קשר עם אנשים.
להעביר להם את התורה שלי:
אנחנו צריכים להבין שאנחנו קשורים אחד לשני,
ובלי הפידבק הזה והאהבה שנותנים לי אני לא יכול לרוץ 30 קילומטר.
אתה אומר, אי אפשר לבד. חייבים אנשים? -חייבים אנשים,
אנשים שכל הזמן רואים אותי ואני רואה את החיוך על הפנים שלהם,
אני מרגיש מלך.
בוא'נה, אתה חי, אתה חי? הכול בסדר?
כן, השלוליות...
נראה לי זה הגשם הכי חזק מתחילת השנה, אה?
כן, זה לכבודי, זה רק לכבודי.
הכול לטובה אצלנו, הכול לטובה!
תכף יהיה נוף יפה.
זה האוטונומיה. -זו הרשות הפלסטינית, אה?
תותח אתה, תותח. -חיים שלי. -צלם אותו, צלם אותו, צדיק.
רואים, אני לא מוותר על מגע עם אנשים בריצה.
יותר חשוב מהכול.
כל הזמן אומרים לי - תדאג לעצמך.
אז אני דואג לעצמי הכי טוב
בגלל שאני מנסה ליצור קשר עם הסביבה ולדאוג לאחרים.
זו הדאגה הכי טובה בשבילי. זו האנרגיה, והפידבק שאני מקבל מזה.
הייתי במשקל של 130 קילוגרם, הייתה לי סוכרת
והיה לי לחץ דם והיה לי הלם קרב ולקחתי כדורים.
ממה יש לך הלם קרב?
ממלחמת יום כיפור, הייתי בקרבות על החרמון, סיירת גולני.
ביום כיפור לא ידעתי אפילו שיש לי הלם קרב.
רק במלחמת לבנון, שגם נכנסנו לשדה מוקשים, אז הגוף התחיל לרעוד וזה...
כמה רצת היום, משה? כמה עד עכשיו כבר? -24 קילומטר.
בגיל 53 התחלתי לרוץ, בגיל 54 רצתי את המרתון הראשון, 4:40.
היום אני יכול לעשות עם אננס, בסביבות ארבע שעות.
נפל לך פעם האננס? -לא.
הוא קופץ, תסתכל.
עד שהוא בוחר את המקום הנוח שלו.
כמו שאני מתחבר לאננס, אנחנו יכולים להתחבר אחד לשני.
זאת המטרה.
ידעת שיש לך יכולת כזאת להחזיק משהו על הראש ככה?
לא ידעתי כלום.
כל זה התחיל... -בהפתעה? -מנפילה.
אני מגיע לווינה ב-2017 לעשות מרתון ואז באתי חולה.
איך אתה יכול להרשות לעצמך לרוץ לאט? אני אשים אננס על הראש.
ואז אמרתי, אני ארוץ שני קילומטרים עם האננס, עשרה קילומטרים...
ואז הרמקולים עלו עליי: "האננס מתקרב, האננס..."
אז אין לי ברירה, אני ממשיך, אני ממשיך. פתאום נהייתי בריא.
חוסר הברירה זו המוטיבציה הכי גדולה שיש לבן אדם.
איזה איש אתה, משה, מעורר השראה אתה, אה?
כן, אתה ראית, רק אחרי 20 קילומטר התחלתי להתחמם.
אנשים בגילך יראו את הסרטון הזה, מה הם יחשבו?
גם לא בגילי. -גם לא בגילך.
מי יכול לרוץ בגשם כזה, ועוד עם אננס.
יכולים להחליק, לשבור את הראש.
רצתי שנה שעברה כ-14 מרתונים רשמיים, עם האננס.
ויצא לי שני מרתונים בשבוע: מרתון ירושלים עם עציץ על הראש,
ומרתון לימסול, שישה ימים אחרי זה. הוא אמר לי, תרוץ גם מרתון לימסול.
התחרות הבאה שלנו, נרשמנו לאבו דאבי.
מתי זה? -חצי מרתון, בפברואר.
עם אננס?
אני אשתדל לרוץ בלי אננס רוב התחרות כדי לשבור שיא.
חשבנו שסיימנו את הצילומים עם משה, אבל הוא ממשיך לרוץ.
אנחנו לא יודעים, הנה הוא עולה עוד איזו עלייה.
האיש לא מפסיק לרוץ.
חשבנו זהו... -כן.
לאן אתה רץ? תעצור.
זהו, הבית פה, לא? - עד פה, עד פה.
34 קילומטרים היום, זהו, סיימת את היומית? -לא, יש לי עוד 15 קל, בערב.
בערב אתה רץ עוד 15? -כן, לא רציני, ככה, עד סלעית ו...
גם עם אננס? -יכול להיות.