קופה ראשית עונה 1 | יום שישי בסופר
בטח שהייתי בסופר, מאמי.
מה, אני אחכה עד עכשיו?
יום שישי היום. אני אהבל? כן.
מאמי, כל מה שאת צריכה
זה לבוא הביתה,
לשים את האוכל בסירים וזהו. כן, מה?
את כבר בחזור?
אז לא, מאמיל'ה, סעי לאט.
לא, מה פתאום?
לא, אני פשוט דואג לך. הכול מוכן, הכול בסדר. ביי, מותק.
איפה העגלות?
עוד ארבע שעות כל המשפחה של שירלי מגיעה אלינו,
כלום לא מוכן.
בשביל זה כיוונתי שעון לשבע בבוקר.
אתה יודע,
ללכת לסופר בפנאן.
אבל הגעת בשתיים. מה קרה?
חצי בקבוק ערק אצל פרסלני, זה מה שקרה,
אבל הכול צ'יל.
לשירלי לוקח 36 דקות להגיע הביתה מהעבודה.
עכשיו,
אם אני עובד לפי התכנון,
לא צריכות להיות שום בעיות. קבל.
שבע דקות לבשר,
ארבע לנקניקים, שלוש דקות לחמוצים בכיף,
שבע לירקות, דקה לעשבים,
אתה יודע מה? שתיים,
שמונה דקות לוקח לי להגיע הביתה.
אפילו נשאר לי עוד חמש דקות לכהנה וכהנה.
מה זה, כוכבה, איפה כל העגלות, מותק?
אה, נסעו להשתלמות עגלות בכפר המכבייה.
השתלמות עגלות?
כן, פעם בשנה עושים להן השתלמות.
אתה יודע, הרצאות, עיסוי גלגלים, כאלה דברים.
יום שישי היום, איפה הן יכולות להיות?
כל אחד שיוצא עם עגלה לחניון, עפים עליו שמונה אנשים
כאילו הוא בר רפאלי. איפה זה יכול להיות...
לא הכנסתי עגלהל"סקג'ואל", אבל הכול בשליטה.
מקסימום נוריד דקה מהבשר,
דקה מהנקניקים,
דקה מהעשבים. מקסימום אני אביא שני כוסברה,
ונשאר לי עוד ארבע דקות לכהנה וכהנה.
אה, סליחה.
תפוס, תפוס.
מה? -מה "מה"?
מה אני, שומר מסך? ראית שאני פה.
מחפש עגלה, מה קרה?
ומה אני, באתי לעודד?
מחפש עגלה. מה זה, יש פה תור. איפה כתוב?
ואללה, יופי, שוק חופשי.
מה אתה אומר...
מה שאתה שומע.
אה, אה... סליחה.
כן, חמודי?
אפשר את העגלה כשאת מסיימת? -איזו שאלה.
ילד.
טוב, שוער! יש עגלה.
לא יכולתי לבקש התחלה יותר טובה לקנייה הזאת.
הסוד זה - קודם הדברים הקשים.
באמת התפלאתי למה הבחור ההוא
לא התעקש על העגלה הזאת.
אוי! -מה?
הייתי צריכה לשים את המרכך ראשון,
שלא ימעך את העגבניות. -מה...
למה? לא, לא, זה טוב, זה דווקא...
הכובד מוציא מהן את הטעם, זה טעים.
לא, לא, לא. אני יודעת איך אני רוצה.
מההתחלה.
ואללה, תאמין לי,
בקפלה הסיסטינית לא השקיעו ככה.
כן.
ועכשיו את העגבניות.
אוי!
מה קרה? -העגבנייה הזאת קיבלה מכה.
קי... קיבלה מכה? הינה.
לא, לא, אני לא לוקחת עגבניות עם מכות. -מה?
אתה תחכה לי פה כמה דקות,
ואני חוזרת. -מה? אבל...
אבל למה עם העגלה?
את... את יכולה גם ביד. למה עם העגלה?
פתאום אני מבין שאם אני נשאר לחכות לסבתא,
אין לי זמן לא "לכהנה" ולא "לכהנה".
מה זה? ילד.
מה זה? איפה...
איפה אימא שלך?
היא הלכה להביא לי שוקו.
ו... וככה היא השאירה אותך
על המתקן הלא בטיחותי הזה?!
היא לא סיפרה לך את הסיפור
על ה... על הילד הזה שנתקע
בתוך העגלה של הסופר?
לא. מה קרה לו?
הוא נשאר תקוע בתוך העגלה.
הלך לגן עם העגלה,
הלך לבית ספר עם העגלה,
הלך לצבא עם העגלה,
ואז יום אחד
כשהם היו על המדרגות
ואימא פתחה את הדלת של הבית,
עם המרפק, פאק! הפילה את העגלה,
והעגלה התגלגלה בתוך המדרגות,
התגלגלה!
בום!
היא נכנסה בתוך קיר
עם הקקטוס השפריץ!
אבל לך זה לא יקרה. אתה יודע למה?
כי דוד יוסי פה.
הוא יציל אותך מהמתקן הלא בטיחותי הזה,
וישים אותך על הגזר,
וככה אתה תהיה חזק
כמו סבא אליעזר.
בבקשה.
אמממ... סליחה, אדוני. -כן?
יש מצב שאני רק מעביר את זה? פשוט יש לי רק מוצר אחד.
טוב, נו, מילא. -ויי, מה זה תודה.
סליחה, מה קורה פה? -מה הבעיה?
מה הבעיה? שעקפת את כולנו
כאילו אנחנו קונוסים. זאת הבעיה.
גועל נפש.
כשאתה משלב במקום אחד
אוכל, כסף ותור,
תהיה בטוח שיהיה אקשן.
בסדר, אני נתתי לו.
אה, אתה נתת לו?
אה, סליחה באמת, מלך התור.
סליחה, מלכי, שפקפקנו בגזרה שלך.
טוב, גברתי, באמת, זה לא לרמה של אף אחד מאיתנו.
עכשיו הוא מחלק רמות.
גועל נפש!
אם אנחנו לא היינו מתווכחים פה כל כך הרבה,
אני כבר מזמן לא הייתי פה.
אתה באמת לא פה. תתקדם בבקשה לסוף.
בואי נסכים שאנחנו לא מסכימים.
בוא נסכים שאנחנו מסכימים
שאתה מתקדם לסוף התור.
גועל נפש!
כבר מהיום הראשון בתפקיד אני שמתי לי למטרה
להילחם בתרבות הצעקות בתור.
מבחינתי אין כזה דבר ישראלי מכוער,
יש ישראלי שמכוער לו.
קיבלתי עצה ממורי ורבי,
סטיב ג'ובס.
הוא לא דיבר איתי.
אני קוראת בספרים שלו,
והוא היה בודהיסט מושבע,
וגם אני ככה,
פיזרתי בכל מיני נקודות בסופר מפלי פכפוך,
שייתנו איזו שהיא אווירת רוגע.
הלקוחות היו מאוד מרוצים מה...
הצליל של הפכפוך השפיע עליהם נהדר.
ואו, איזה יופי!
כן, הבעיה הייתה כשה...
אותו צליל של הפכפוך
השפיע על קופאיות קצת יותר מדי.
יו, מאמי, בורח לי...
אבל הרגע חזרת!
הרגע, אבל עכשיו יוצא לי. -תסיימי את החשבון, מה קורה?
גועל נפש!
כשזה לא הסתייע
אני עברתי לשיטת הסוגסטיה,
שבה אתה בעצם מעביר או שותל
מסרים מרגיעים אל התת-מודע של הלקוח
דרך מוזיקה מדיטטיבית.
לקוחות באו אליי ואמרו לי:
"מוזיקה מרגיעה בסופר?
"ואו, איזה רעיון, זה מבריק!
"ואו, את כמו סטיב ג'ובס בבת!", אמרו לי.
אז איפה זה השתבש?
היו עובדים ש...
המוזיקה הרגיעה אותם קצת יותר מדי.
לא, אין דברים כאלה.
אחרי שגם המוזיקה לא ממש צלחה,
הבנתי שאם אני רוצה
להשרות אווירה של רוגע בתור באמת,
פשוט צריך להביא דמות סמכותית וכריזמטית
שתגיע ותנחה אותם לייב.
סליחה רגע, מה קורה פה?
מה שקרה זה שהחצוף, הרי את מכירה אותי...
סטופ, כיבוי, אישור, אחד אחד.
בקשה.
אני הגעתי לפה עם מוצר אחד. -או-קיי.
והאדון הנחמד הזה נתן לי פה להיות לפניו.
סליחה באמת שיש לי משפחה,
ואני לא גרה לבד עם חתולה.
איף, איזה קנאית! -היי, היי, מה זה?
איך אתה מדבר לאישה הזאת?! היא יכולה להיות אימא שלך.
אחותך היא יכולה להיות.
חברים, או-קיי, בואו נירגע
ונעשה סימולציה.
מה, מה סירקולציה עכשיו? אני, יש לי חצילים על האש.
בואו, תסמכו עליי. זריז, חברים, זריז!
אנחנו נעשה את זה פעם אחת,
ולא יהיו יותר ריבים בסופר.
תסמכו עליי, אני המנהלת, בסדר?
אני רוצה בבקשה שאתה ואת
תספרו לי מה קרה כאן,
כל אחד מנקודת מבטו של האחר.
לא הבנתי.
אני רוצה שאתה תיכנס לנעליה של הגברת,
של העלמה הזאת,
ותסביר לי מה קרה כאן מנקודת מבטה.
כאילו אני זאת היא. -בדיוק.
אז אני עמדתי בתור הארוך הזה
כולי בסטרס, מת כבר...
מתה כבר לגמור את הקניות.
איזה יופי, מצוין, כן. עכשיו את תיכנסי לנעליו.
אז אני הגעתי לתור עם מוצר אחד. -כן?
ולא רציתי לעמוד בתור,
כי זה לוקח בדיוק שנייה להעביר מוצר אחד. -נהדר! כן?
עכשיו, עם כל הלחץ שגם ככה יש עליי.
פתאום אני רואה את הבחור הנחמד הזה.
נחמד...
ולמרות שזה רק מוצר אחד ואני אפילו לא הייתי מרגישה את זה,
היה לי קשה לפרגן.
בסדר, בוא תעצור, נחזור רגע אלייך, כן.
אז אני רואה את התור
של האנשים הנחותים האלה,
עכשיו, למה שאני אעמוד בתור?
הרי אני מלך העולם,
הרי החתולה שלי לא אכלה כבר חצי שעה.
ובגלל שאני כזה בן אדם צר עין וחסר חיים, כאב לי.
כאב לי שלמישהו אחר טוב, את מבינה?
סליחה, אני פשוט לא מבין מה היא אומרת,
כי אני פשוט קצת סתום.
חם לי? לא, אולי קר לי, לא, אולי חם לי,
אני לא יודעת כבר... גיל הבלות!
גיל הבלות גמר אותי! -אל תדבר על גיל הבלות, חצוף!
זקנה! -תזוז לסוף התור, תזוז לסוף התור!
בסדר, ראמזי!
אחרי הכול מה זה בכלל צעקות בתור?
זה שטויות. זה הכי ישראלי,
והכי אותנטי והכי חם והכי...
מי בכלל אמר שזה דבר שלילי?
את.
היי, מאמי, מה קורה?
מה, איפה את?
איפה? מה זה? כל כך מהר?
אה!
פתחו את הכביש החדש?
יופי של תזמון.
מה, מה הווייז אומר? תוך כמה זמן את בבית?
24 דקות? אה.
מאמי, תגידי, הווייז גם אומר
איפה יש איזה מלבי ככה, לאכול על הדרך?
לא, מאמיל'ה, כדי להתרענן.
לא, א... לא, מאמי, אני רק רוצה שיהיה לך...
לפני שאת מבשלת שיהיה לך קצת גלוקוז בגוף,
קצת אנרגיה, מאמיל'ה, את מבשלת בכל זאת.
מה... בבית, איפה אני יכול להיות?
עובד ניקיון לקופה ראשית.
עובד ניקיון לקופה ראשית. -מאמי... לא,
איזה... איזה בסופר, מאמיל'ה? בסופר הייתי בבוקר, אני אומר לך.
לא, אני רואה פה איזה סדרת טלוויזיה.
זה על איזה סופרמרקט, לא יודע, "קופה ראשית".
שיעמום מחץ.
מאיפה נפל עלייהבלת"ם הזה פתאום, 24 דקות?
מה, זה אומר דקה בגבינות, דקה בבשר,
שלוש דקות בקופות וארבע דקות לכהנה וכהנה.
מה זה? בקושיל"כהנה" אחד זה מספיק.
סליחה, אדוני. -לא עכשיו!
יש יוגורטים חדשים בטעמים מפתיעים!
תגדירי "מפתיעים".
יש ליצ'י אגס.
מפתיע.
יש פסיפלורה תות.
זה דווקא צפיתי.
רגע, אז זה "כהנה וכהנה"?
זה "כהנה" אחד.
נשאר לי עוד "כהנה" לאחר כך.
הסוד בתור בקופות
הוא לזהות מבעוד מועד איזה קופאית עובדת בקצב יותר מהיר
ולהסתכרן בהתאם.
צריך להיות תקתקן ברמה מאוד גבוהה.
מספרים על אריק שרון
שהוא בחיים לא היה בסופר יותר מעשר דקות.
הוא ומוריניו.
פתאום אני קולט שהלקוחה ההיא
עונדת כרטיס של היי-טק.
עכשיו, מה עובדי היי-טק מקבלים בפסח?
תלושים לחג.
ראית פעם תלושים לחג שמתקבלים בקלות?
זה לפחות איזה שבע דקות של... מה זה? אני לא מכירה את זה.
רבקה, בואי רגע. אנחנו מכבדים את זה?
לא, אני לא רואה בלי משקפיים.
תקשיב לי טוב.
לבחור תור זה עניין של ניסיון.
כוכבת על חלל.
לא, לא, לא. רגע, רגע, רגע! מה זה?
יש... יש לי שש עשרה דקות להגיע הביתה.
אה, אז למה לא אמרת? אז תגיד, בסדר.
הינה, אני לוקחת את הפיפי שלי פנימה,
אני שואבת אותו. זהו, עכשיו אין לי פיפי.
אני יכולה להמשיך לעבוד.
מה? לא, כוכב... כוכבה, מה זה?! זה לא התנהגות זה!
עוד מילה אחת ואני מושכת לכבדה.
מה, גמרה אותי הכוכבה הזאת.
היא משאירה לי שבע דקות בקופה,
שתי דקותל"כהנה",
שבע דקות להגיע הביתה.
זה אפילו אריק שרון לא היה מצליח.
מוריניו אולי.
לא, מאמי, בלי, בלי שריקות עכשיו.
שריקות עושות לי עוד פעם פיפי.
בטח, בטח, בלי שריקות.
מה זה? איפה השקיות?
מה? אה, בהפגנת שקיות בכביש החוף.
יום שישי היום. איפה הן יהיו? לקחו את כולן.
אז איך אני אקח את המצרכים הביתה?
תיקח ארגז מהקרטונייה, אנא עארף?
מה, אני עובדת פה?
אה... פתח לי.
סגור. -מה?
ס-גור. -מה, מה זה? לא, לא, לא...
לא, לא סגור! -שישי. -אני יצאתי רגע החוצה,
הלכתי להביא קרטון, החשבון שלי שם.
סגור! -המצרכים שלי אבל שמה על הקופה!
אתה לא מבין? סגור, סגור! -לא, אל תגיד לי "סגור, ש..."
תגיד "סגור" לשירלי כשהיא תגלה שאין מה לבשל בכלל!
שום דבר, שום דבר.
תפתח לי אבל!
אל תדפוק בדלת, אל תדפוק בזכוכית!
תקשיב לי! -אל תדפוק בזכוכית. גגנגן...
מאבטח צריך להקפיד
על כל הכללים.
הכלל הכי חשוב זה
לא להכניס לסופר אחרי שתיים וחצי.
אתה פותח לבן אדם אחד שרק צריך עיתון,
ואז עוד אחד שרק צריך כרובית,
ועוד אחד שרק רוצה להתפוצץ בסופר.
אתה רוצה להתפוצץ? אחרי שתיים וחצי.
בקשה. -תודה.
בואי, בואי, תהיי לפניי. -לא, זה בסדר.
לא, זה בסדר, אני מתעקש.
ויי, באמת? -כן.
תודה. זה ממש נחמד מצידך.
אמנון, בואנה, לא ידעתי
שיש בך צד כזה. -איזה צד?
לא יודע, מתחשב, אכפתי.
גם אני לא ידעתי.
איזה מתחשב ואיזה אכפתי?!
יום שישי היום.
לקראת סגירה הם מורידים את המחירים של המאפים בחצי
אז יש לי זמן. שתעקוף.
סליחה.
כמה זה הבורקיטוס?
אתה בא לשגע אותי? -מה?
כבר שלוש פעמים שאלת אותי, ושלוש פעמים עניתי לך.
זה חמישה שקלים למאה גרם. -אה.
לשים לך?
לא, תודה רבה, הכול טוב.
אמרתי לכם?
היא מורידה מחיר.
חכו, חכו. עוד רגע סגירה.
איך הם ימכרו את כל הבורקיטוס שנשארו להם?
אם אני הייתי מנהל,
הייתי מוריד את המחיר של הבורקיטוס
בשביל לא להיתקע עם סחורה.
הינה, היא אומרת לה להוריד מחיר.
אמרתי לכם?
העולם מתחלק לשניים: לווינרים
ולפראיירים שקונים בורקיטוס
בחמישה שקלים למאה גרם.
סליחה.
מה את עושה?
אני מקפלת. תכף סגירה, אדוני.
הטריק הכי עלוב בספר.
עושים כאילו מקפלים את הסחורה,
ואני אמור להיכנס ללחץ
ולקנות את הבורקיטוס בכל מחיר.
הם לא יודעים מי אני.
כל הלקוחות הנאהבים והנעימים,
בצער רב וביגון קודר
אני מודיע על תום שעות פעילות הסניף.
נא לגשת לקופות, ראמזי עבד-ראמזי.
משחק מוחות הם עושים לי.
אדוני, אתה צריך משהו לפני שאני מקפלת?
לא מנצחים פרופסור להיסטוריה במשחק מוחות.
כמה אמרת הבורקיטוס? -חמישה שקלים.
תודה. כלום.
אני זורקת את זה לפח. -תזרקי. בהצלחה.
אל תיתני לי להפריע לך.
בטוח? -בלב שלם.
או-קיי.
לא! -מה?
בסדר, את חזקה ממני.
ניצחת.
את אלופת המיקוח.
בשעה טובה. כמה לשים לך? -אחד.
קילו בורקיטס?
בורקיטוס אחד, יחידה אחת.
מה?
חיכית שעה וחצי
בשביל הנחה על בורקיטוס אחד?
זה לא ההנחה. זה הפרינציפ.
פרינציפ?
לא!
אופס...
את משוגעת. לא, את פשוט משוגעת!
אני רציתי בורקיטוס אחד!
זוזו!
אה, הינה אתה.
כמעט שלחתי את העגלה שלך לפיזור.
השומר, הוא...
הוא לא...
הוא לא...
לא משנה.
העיקר שעמדתי בזמנים.
טוב, כפרה, תשחררי אותי. כמה עולה לי כל היופי הזה?
297 שקל ו-70 אגורות.
מעולה.
מה זה? -מה?
אי... איפה הוא, איפה הלך לי זה עכשיו?
איפה הוא?
אוי לא...
מה קרה? -שיט...
הוא אצל פרסלני במטבח.
נו, אז תקפוץ תביא אותו.
ל... לקפוץ להביא אותו?
הוא גר בראש העין.
בראש העין, עוד חמש דקות שירלי מגיעה!
אה, באמת?
מיום ראשון הרשימה הייתה אצלי,
והיא אמרה לי:
"פרנקו, תגיע מוקדם."
חשוב לה, תבוא מוקדם.
היי, תכשיט של מלאך, מה... מה קורה?
אני עוד שנייה בבית.
אתה יכול לחמם לי את התנור על 200?
אין לי אפילו זמן לעשות פיפי.
אה, אה, שירלי, יש לי איזה...
יש לי איזה משהו לספר לך.
בקשר למצרכים, אני...
איי!
שירלי, הכול בסדר?
איי!
שירלי, מה קרה?
נכנסו בי מאחורה, פרנקו. איי, היד!
מה? -אח... למה לצעוק, מאמי?
שיר... שירלי, את בסדר?
שירלי, תחכי שם, אני מביא אמבולנס,
אני מגיע לשם בעצמי!
שירלי, אני מ... אני מגיע לשם בעצמי.
למה לצ... רגע, אז מה לעשות עם העגלה?
היום שישי הזה יחסל אותנו פה.
טוב, שוער, יש אלוהים!
תגיד לי, אתה רציני?!
אשתך עשתה תאונה, ואתה רוקד?!
תאונה...
שבר קטן ביד.
תאמין לי, התאונה הזאת טובה לכל הצדדים.
שירלי נחהב"אסף הרופא",
ולי יש עד יום שני לעשות את הקנייה. רק מה?
הפעם אני לא משאיר הכול לרגע האחרון.
ראמזי, ראמזי, אתה חייב לעזור לי!
עוד חצי שעה היא חוזרת מבית חולים!
יש לנו שבע דקות לבשר,
שש לגבינות, חמש לסלטים,
שמונה ירקות וארבע לכהנה וכהנה!
נו, אז קדימה!
לקוחות יקרים,
כל הבורקסים ב-80 אחוז הנחה.
הזדמנות אחרונה. תודה.
שבת שלום!
עכשיו?!
עכשיו אתם נזכרים?!
הזדמנות אחרונה?!
כולרות, דגנרטים!
פשיסטים, טרוריסטים!
אני לא זז מפה!
אני אראה לכם מה זה!
עם די-9 לא תוציאו אותי מפה!
אוכלי אדם! שונאי אדם!
איפה הלב שלכם?
איפה הלב שלכם?
טרוריסטים!
טרוריסטים.
החמאס
טוב מכם.
דאע"ש יותר טובים מכם!
גועל נפש...
ייעוץ לשוני: רווית ליגום
