חוצה ישראל עם קובי מידן - חני וינרוט

‎.‎שלום לכם‎

‎,‎27‎ כשחני ויינרוט הייתה בת‎ , 27 When Hannah Weinroth was a daughter

‎אימא חרדית צעירה‎ A young ultra-Orthodox mother

‎,‎לילדים קטנים‎ , For small children

‎.‎בישרו לה הרופאים שימיה ספורים‎ The doctors told her that her days were few

‎הסרטן שהתגלה בגופה‎ ‎,‎כשנתיים לפני כן חזר‎

‎,‎שלח גרורות‎ , Send metastases

‎.‎והוא סופני‎ And he's terminal

‎בלי לעשות רומנטיזציה‎ ,‎טוב‎ ‎,‎של מה שאין בו טיפה של רומנטיות‎

‎איכשהו חני הצליחה לקום‎ ‎,‎מההלם הזה‎

‎,‎מהידיעה הוודאית של הסוף הקרוב‎ , From the certainty of the near end

‎ובאופן מעורר השתאות‎ ‎:‎היא החלה לכתוב‎

‎,‎בהתחלה בלוג בעילום שם‎ ‎,‎ואז ספר‎ ,‎ואז מדור בעיתון‎

‎ולהפתעתה גילתה שהיא מסוגלת‎ ‎לחזק אחרים‎

‎דווקא מן המקום הקשה‎ ‎.‎שבו היא מצויה‎ Precisely from the hard place where it is

‎,‎טפו‎-‎טפו‎-‎טפו‎ ,‎ועל הדרך‎ ‎.‎היא גם ניצחה את הסטטיסטיקה‎

‎.‎חני‎ ,‎שלום‎ ‎.‎שלום‎-‎

‎ספרי לי על הפגישה ההיא‎ ‎,‎אצל הרופא‎ Tell me about that appointment, at the doctor's

‎.‎שבה הוא מגלה לך שהסרטן חזר‎

‎.‎נכון‎-‎ ?‎נכון‎ .‎אמרנו‎ ,‎27‎ את בת‎ ‎.‎ספרי לי על הפגישה הזאת‎-‎

‎.‎זו הייתה שיחת טלפון‎ ,‎למעשה‎ ‎.‎קיי‎-‎או‎-‎

‎דווקא מהמעבדה בעצם‎

‎.‎שהבדיקה נשלחה אליה‎

‎,‎היא לא התכוונה לבשר לי‎ She didn't mean to tell me

‎,‎אבל הבנתי את המצב לגמרי‎

‎ואני חושבת שזה טוב‎ ‎,‎שזה לא היה מול רופא‎

‎כי היה לי זמן בעצם להיות לבד‎ ‎,‎בפרטיות שלי‎ ,‎בבית שלי‎

‎ולהתאבל כמו שרציתי‎ ‎.‎ולא למהר לקום‎ And grieve as I wanted, and not to get up

‎היו לי כמה שעות‎ ‎.‎שפיזית הייתי על הרצפה‎ I had a couple of hours, physically on the floor

‎,‎לא יודעת‎ ,‎ממש‎ ‎,‎אולי הכרה לסירוגין‎ I don't know, really, intermittent recognition

‎,‎בוכה‎ ,‎בוכה‎ ‎.‎מבינה לגמרי מה זה אומר‎

‎...‎גם מאותם רמזים‎ ,‎זאת אומרת‎ ‎.‎של אשת מעבדה‎- .‎לגמרי‎-‎ ... even from those clues, that is, of a laboratory woman.

‎כי בפעם‎ -‎ אני אגיד לך למה‎ ‎:‎אמרו לי‎ ,‎הראשונה שחליתי‎

‎,‎ודי‎ ,‎את יוצאת מזה וזהו‎"‎ ‎,‎"‎ומהמם‎ ,‎ותחיי את החיים שלך‎

‎.‎וזה באמת כך היה‎ ‎,‎המשכתי בלימודים ובשיא החיים‎

‎,‎אבל בלילות‎ ‎,‎כשאף אחד לא היה רואה‎

‎,‎הייתי עושה גוגל‎ ‎,‎"‎סרטן שהתפשט‎"‎ או‎ "‎סרטן שחזר‎"‎

‎.‎וידעתי מה זה אומר‎

‎.‎גם בלי לראות רופא‎ ,‎זאת אומרת‎

‎.‎פשוט ישבתי וחיכיתי לזה‎ I just sat there waiting for it

‎זאת אומרת שכשאמרו לך‎ ‎,‎מהמעבדה שהסרטן חזר‎

‎...‎אני מתאר לעצמי שגם‎ ‎.‎לא הייתי צריכה רופא‎-‎

‎.‎ידעתי מה המשמעויות של זה לגמרי‎ I knew what that meant entirely

‎,‎וכשהגעתי לרופא באותו ערב‎ ‎...‎אז כבר‎

‎כבר עברתי‎ ,‎די‎ ,‎זאת אומרת‎ ‎,‎את השלבים של האבל‎

‎.‎כבר הבנתי מה זה אומר‎ ‎,‎באתי מוכנה‎

‎ופשוט דיברנו טכנית‎ ‎איך מסדרים את זה הכי נכון‎ And we just technically talked about how to get it right

‎.‎ואיך גומרים את זה יפה‎

‎.‎איך גומרים את זה יפה‎ ‎.‎כן‎-‎

‎...‎ובחיפושים שלך בגוגל‎ ‎?‎כן‎-‎

‎שזה אחד הדברים‎ ‎,‎שהם מסימני הזמן הזה‎

‎,‎הכול יש בגוגל‎ , It's all Google

‎.‎לפעמים גם יותר מדי יש בגוגל‎ ‎אני אבחנתי את עצמי‎-‎ Sometimes there is too much on Google I diagnosed myself -

‎.‎בפעם הראשונה דרך גוגל‎ ‎?‎אבחנת את עצמך דרך גוגל‎-‎

‎רשמתי‎ .‎לגמרי‎ ‎,‎רשימה‎ ,‎את כל הסימפטומים‎

‎תוצאה ראשונה בגוגל‎ ‎."‎סרטן שד‎"‎ זה‎

‎,‎באתי לבית חולים‎ ,‎זהו‎ ‎:‎אמרתי להם‎

‎קוראים לי חני‎ ,‎שלום‎"‎ ‎."‎ויש לי סרטן שד‎

‎,‎כשהסרטן חזר‎ ,‎ובפעם השנייה‎ ‎,‎ואת הולכת חזרה לגוגל‎

‎מה זה אמר לך שם‎ ‎?‎לגבי תוחלת החיים‎

‎,‎פרוגנוזה של אז‎ ‎,‎באותה תקופה‎

‎,‎היום זה קצת השתפר‎ ‎,‎אבל היא בין שישה חודשים לשנתיים‎

‎כאשר הרופא בעצם הסביר לי‎ ‎שמדובר על שישה חודשים‎

‎,‎בלי טיפולים‎ ,‎באיכות חיים טובה‎

‎,‎או שנתיים באיכות חיים לא טובה‎ ‎.‎ושאני אבחר‎ ,‎עם טיפולים‎

‎?‎מה בחרת‎

‎.‎קודם כול מאוד מאוד כעסתי‎

‎,‎כשאני מספרת על זה‎ ,‎כולם‎ ‎:‎אז הם שואלים‎

‎בטח כעסת על השם‎"‎ ‎"‎?‎או על אלוהים‎

‎:‎אז אני אומרת‎ ‎כעסתי כי עשיתי הכול נכון‎ ,‎לא‎"‎

‎,‎עד לאותה נקודה‎"‎

‎אם זה ללמוד לבגרויות‎"‎ ‎ואם זה לצאת לתואר‎

‎."‎ואחרי זה לעוד תואר‎"‎

‎,‎הייתי כבר בתואר לדרך שני‎ ‎,‎קיי‎-‎או‎" :‎ואמרתי‎

‎בטוח משהו מכל מה‎"‎ ‎"...‎שלמדתי ועשיתי‎

‎:‎אמרו לי‎ ‎."‎לעתיד שלך‎ ,‎לעתיד שלך‎"‎

‎.‎העתיד הגיע‎ ,‎הנה‎ ‎.‎לא רלוונטי‎ ?‎אז אזרחות‎ ,‎אז רגע‎

‎.‎גם לא‎ ?‎היסטוריה‎

‎?‎מה עושים עכשיו‎ ‎?‎איך מחליטים‎

‎?‎מה זה השאלה הזאת‎

‎את נדרשת ‎27‎ מה זה שבגיל‎ ‎להכריע בין שישה חודשים כאלה‎

‎?‎או שנתיים כאלה‎

‎.‎ואת שם לבד‎

‎לבד עם כל התארים שלך‎ ‎?‎אבל איפה‎ ,‎וכל החינוך‎

‎והיה בי המון המון כעס‎ ‎,‎על המערכת‎

‎,‎שבעצם רימתה אותי‎

‎:‎שאמרו לי‎ ‎."‎אנחנו מכינים אותך לחיים‎"‎

‎,‎וזאת הייתה ההתמודדות שלי‎ ‎,‎שזה באמת מעניין להסתכל על זה‎

‎כי אומרים לך שאת הולכת‎ ‎,‎לאבד את החיים שלך‎

‎.‎את הולכת להיפרד מהילדים שלך‎

‎,‎את יושבת ועל זה‎ ‎.‎על זה את חושבת‎

‎,‎תכף אני אחזור לשם‎ ‎,‎כי באמת זאת הנקודה‎

‎...‎אבל אני עדיין‎ ‎,‎אם את לא רוצה זה בסדר‎

‎כל מה שאת לא רוצה‎ ,‎בכלל‎ ‎,‎זה בסדר‎

‎אבל את רוצה לספר לי‎ ‎,‎מה בחרת אז‎

‎:‎כשהרופא אומר לך‎ ‎,‎או חצי שנה באיכות חיים סבירה‎"‎

‎או שנתיים עם טיפולים באיכות חיים‎"‎ ‎.‎נכון‎ ,‎נכון‎- ."‎ממש לא סבירה‎

‎.‎נכון‎-‎ ?‎אז מה בחרת אחרי הכעס‎ ‎,‎מדהים‎-‎אז נפלתי על רופא מדהים‎

‎.‎שהייתה לנו אפשרות באמת לדבר‎

‎:‎הוא כל הזמן אומר‎

‎,‎אני לא מטפל במחלה‎"‎

‎,‎אני מטפל בך‎"‎

‎."‎ואני מסתכל על כל התמונה‎"‎

‎אז באמת בחרנו את הטיפול‎

‎שיש לו את הסיכוי הכי נמוך‎ ‎,‎לעזור לי‎

‎אבל הוא שומר‎ ‎,‎על איכות חיים הכי הכי סבירה‎

‎וזה מין פשרה כזאת‎ ‎.‎של קצת מזה וקצת מזה‎

‎,‎ויש בזה הרבה אומץ‎ ‎,‎כי יש אנשים שכשהם חולים‎

‎,‎תכסח אותי‎" :‎הם מבקשים‎ ‎"...‎אני רוצה‎ ,‎תיתן לי‎

‎.‎לא‎" :‎אני אמרתי‎ ,‎לא‎ ‎,‎אם יש לי שנתיים‎ ,‎לא‎

‎אז אני רוצה להיות‎"‎ ‎...‎אני רוצה‎ .‎בשנתיים האלה‎

‎להיות חלק מהקיום‎"‎ ‎,‎ולא לשכב במיטה‎

‎"‎?‎כי אז מה עשינו‎"‎

‎?‎איך אפשר בכלל לבחור‎ ‎.‎באמת זה רגע קשה מאוד‎ ,‎א‎"‎ז‎

‎?‎כמה זמן חלף מאז‎ ‎...‎אנחנו אפילו כבר‎ .‎חמש וחצי‎-‎

‎,‎אנחנו סופרים כל יום פשוט‎ ‎אז זה קצת יותר אפילו‎

‎.‎מחמש וחצי שנים‎ ‎מדי פעם אני וירטואלית‎ ,‎טוב‎-‎

‎,‎עושה ככה על השולחן‎ ‎,‎דופק בלי שאף אחד רואה‎

‎אבל את בטח גם עושה את זה‎ ‎.‎כשאת לבד‎

‎...‎עכשיו‎ ,‎בסדר‎ ‎.‎כן‎ ,‎טפו‎-‎טפו‎- .‎טפו‎-‎מה שנקרא טפו‎-‎

‎.‎טפו וירטואלי‎-‎זה טפו‎

‎כל כך הרבה דברים היו‎ ‎במונולוג הקצר שלך לפני שתי דקות‎

‎שמהם אני רוצה למשוך‎ ‎.‎חוטים של שאלות‎

‎.‎כל כך הרבה דברים‎ ‎.‎בשביל זה אני פה‎-‎

‎ונדמה לי גם‎ ,‎קודם כול‎ ‎שבהרצאות שאת מרבה לשאת‎

‎,‎ולשתף מהניסיון שלך‎

‎,‎שלא ברצונך ואולי שלא בטובתך‎ ‎,‎אבל הניסיון הזה נצבר‎

‎אחד הדברים שהכי מעסיקים אנשים‎ ‎.‎נכון‎- .‎זה הילדים הקטנים‎

‎בני כמה הם היו‎ ‎?‎כשהתגלתה החזרה של המחלה‎

‎,‎נעמי הייתה בת שנתיים וחצי‎ ‎שלמה היה בן ארבע‎

‎,‎ושירה הייתה בת חמש‎ ‎.‎בגן חובה‎

‎אז בעצם תחת הכותרת‎ ‎של איך אתה מתחיל לחיות‎

‎אחרי הידיעה הזאת שיש לך‎ ‎,‎במקרה הטוב שנתיים לחיות‎

‎שיש לך במקרה הטוב‎ ‎,‎שנתיים לחיות‎

‎,‎לא משנה שמאז חלפו חמש וחצי‎ ‎,‎אבל זאת הידיעה שהייתה לך אז‎

‎אני רק אצמצם את זה לאיך את‎ ‎.‎מתחילה לחיות מול הילדים‎

‎...‎מאיפה מתחילים‎

‎?‎אם בכלל‎ ,‎לשנות‎

‎,‎קודם כול‎ .‎כן‎ ,‎כן‎ ‎,‎חשוב להגיד שאני מנחת הורים‎

‎,‎ולמדתי פסיכולוגיה‎ ‎...‎ובעצם היה לי‎

‎.‎היה לי מושג קודם מה התפקיד שלי‎ ‎כאן התארים שלך‎ ?‎את רואה‎-‎

‎,‎כן עזרו לך קצת‎ ‎.‎כן באת עם צידה לדרך‎

‎,‎בתקופה שלנו‎ ,‎כי יש היום‎ ,‎כן ולא‎

‎יש מאוד רומנטיזציה להורות‎ ‎...‎וכמה שאנחנו‎

‎,‎כשאני הייתי קטנה‎ ‎,‎במסיבת סוף שנה‎

‎,‎אז שרנו על הפריחה‎ ‎.‎על הקיץ‎ ,‎לא יודעת‎

‎היום כשאתה בא למסיבת סוף שנה‎ ‎"‎אימא יקרה לי‎"‎ זה‎

‎"‎אימא חשובה לי‎"‎ו‎ ‎,‎"‎אימא‎"‎ו‎ "‎אימא‎"‎ו‎

‎,‎וכל המסיבה זה אימא‎

‎ובעצם יש היום משהו שלוקחים‎ ‎את היחסים האלה בין הורים לילדים‎

‎.‎ועושים אותם יותר ממה שהם‎ ‎?‎גם בקהילה החרדית‎-‎

‎.‎נדמה לי שבקהילה החרדית פחות‎ ‎.‎פחות‎-‎

‎כי נדמה לי שבציבור החילוני‎ ‎זה קצת ממלא איזשהו חלל‎

‎שמתמלא בקהילה החרדית‎ ‎.‎בתכנים יותר אמוניים ודתיים‎

‎.‎זאת התחושה שלי‎ ‎.‎קיי‎-‎או‎- .‎זה נכון‎-‎

‎זה גם עזר לי בעצם להסתכל ממבט‎ ‎.‎יותר מפוכח וקצת יותר מבחוץ‎

‎,‎יש את הקטע הזה‎ ,‎זאת אומרת‎ ‎,‎שמישהי יולדת תינוק‎ ,‎למשל‎

‎,‎ואז היא מלבישה אותו יפה‎ ‎"‎?‎יפה לי‎" :‎ואז היא אומרת‎

‎,‎כאילו הילד הוא שלי‎ ‎,‎כאילו הוא מין איזה זרוע שלי‎

‎,‎כאילו הוא דרך שלי להתבטא בעולם‎ ‎.‎להשפיע על העולם‎

‎ביום שחליתי והבנתי שהזמן שלי‎ ‎,‎הוא מאוד מאוד קצר איתם‎

‎,‎אז הפכתי להיות נורא פרקטית‎ ‎,‎לא במובן של בלי רגש‎

‎.‎אלא באמת מה התפקיד שלי‎ ‎,‎בואו נזקק את זה עכשיו‎

‎בואו נוריד את כל המשמעויות‎ ‎.‎של הזמן‎ ,‎של ההקשר‎ ,‎של התקופה‎

‎.‎אין זמן למיותר‎- .‎בואו נקלף‎ ‎.‎בואו נישאר עם הדבר עצמו‎-‎

‎,‎אם תסתכל היסטורית‎ ,‎והדבר עצמו‎

‎ובאמת כמה שההורות‎ ‎,‎היא בעצם עוברת כל הזמן שינויים‎

‎.‎זה להכין ילד לחיים‎

‎...‎את לא צריכה‎ ‎היה לי קטע כזה‎ ,‎כאילו‎

‎.‎שאני רוצה שהם יזכרו אותי‎ ‎.‎זה נורא אגואיסטי‎

‎?‎"‎יזכרו אותי‎"‎ מה זה‎ ,‎כאילו‎ ‎.‎אבל זה נורא טבעי‎-‎

‎,‎בגלל זה ישבתי לכתוב להם‎ ‎:‎כי אמרתי‎

‎."‎אז אני אכתוב‎ ,‎הם לא יזכרו‎"‎

‎,‎בדיעבד זאת הייתה טעות‎ ‎.‎כי בעצם הם כן זוכרים‎

‎הזיכרונות‎ ,‎זאת אומרת‎ ‎הם לא במילים‎ ...‎הם בצורה של‎

‎,‎והם לא מאורגנים לפי תקופות‎ ‎...‎אבל אני יכולה‎

‎.‎אני יכולה לספר לך סיפור‎ ‎,‎הייתי עם נעמי‎

‎,‎הלכנו לחלק כדורי שוקולד‎ ‎,‎שזה הדבר הכי מזוהם שיש‎

‎,‎כדורי שוקולד שילדים עושים‎ ‎אבל זה מה שהיא רצתה לחלק‎

‎במחלקה האונקולוגית‎ ‎.‎ביום של טיפול‎

‎,‎הסתובבתי איתה‎ ‎,‎אני ככה עם האינפוזיה‎

‎והיא הולכת בין האנשים‎ ‎:‎והיא אומרת‎

‎,‎אימא שלי חלתה כשאני נולדתי‎"‎ ‎."‎'‎ועכשיו אני עולה לכיתה ב‎

‎זה עשה להם‎ ,‎ואנשים ככה‎ ‎,‎מאוד טוב והתרגשו מאוד‎

‎:‎והיה שם איזה איש שאמר לה‎

‎,‎את יודעת‎"‎ ‎.‎רק בריאות‎ ,‎רק בריאות‎

‎,‎בטח את כבר יודעת‎"‎ ‎,‎אימא שלך בטח כבר לימדה אותך‎

‎,‎אל תבקשי כלום בחיים‎"‎ ‎."‎רק בריאות‎

‎ואני רואה את הילדה ככה‎ ‎,‎באי נוחות‎

‎:‎ואני אומרת לה‎ ‎"‎?‎את רוצה לענות לו‎ ,‎נעמי‎"‎

‎,‎"‎כן‎" :‎אז היא אומרת‎ ‎,‎ואני יודעת למה היא לא עונה לו‎

‎,‎כי הוא מבוגר והיא מכבדת אותו‎

‎:‎אז אני אומרת לה‎ ‎."‎את יכולה להגיד לו‎ ,‎זה בסדר‎"‎

‎:‎אז היא אומרת לו‎ ‎,‎אבל זה לא חשוב רק הבריאות‎"‎

‎."‎זה חשוב גם השמחה‎"‎

‎,‎ואני לא אמרתי לה את זה‎ ‎.‎אף פעם לא אמרתי לה את זה‎

‎?‎אתה מבין מה זה זיכרונות‎

‎זיכרונות זה לא מה שאמרת‎ ‎,‎וזיכרונות זה לא מה שעשית‎

‎זיכרונות זה מה שהיית‎ ‎.‎ומה שהייתה האווירה בבית‎

‎וכשהבנתי את זה אז הבנתי‎ ‎,‎שהספר מיותר והבלוג מיותר‎

‎.‎ושנתיים זה נצח‎

‎,‎וברמה יותר טכנית‎ ‎?‎את מספרת להם את זה‎

‎?‎סיפרת להם את זה‎

‎את משתפת אותם‎ ‎?‎בקשיים‎ ,‎במאבקים‎ ,‎בטיפולים‎

‎או שהתפקיד שלך זה ליצור להם‎ ‎?‎סביבה סטרילית ככל הניתן‎

‎זאת שאלה שיש‎ ‎,‎בתשובה התפתחות בעצם‎

‎,‎כי כשהם היו מאוד מאוד קטנים‎ ‎,‎אני בחרתי לא לספר‎

‎,‎בניגוד לדעת הפסיכולוגים‎ ‎.‎שהם מבינים‎

‎:‎אמרתי‎ ‎,‎קודם שלילד שלכם זה יקרה‎"‎

‎ואז תעשו מה שהפסיכולוגיה‎"‎ ‎,‎"‎לימדה אתכם‎

‎כי זה לא הרגיש לי נכון בכלל‎ ‎לספר לילדה בת חמש‎

‎שלא יודעת מה זה סרטן‎ ‎.‎ולא יודעת מה זה מוות‎

‎היא חיה כל כך‎ ,‎ובאמת‎ ‎,‎יום‎-‎את היום‎

‎,‎ואימא לא רואים עליה‎ ‎?‎בשביל מה‎ ,‎אז למה‎

‎,‎כשהספר יצא בעצם‎ ,‎ואז‎ ‎,‎לפני שנה וחצי‎

‎.‎אז החלטנו שבאמת הגיע הזמן‎

‎.‎גם הם גדלו וגם זה לא פייר‎

‎זה לא פייר שכל העולם ידע‎ ‎.‎והם לא‎

‎ומאז באמת‎ ,‎וסיפרנו להם‎ ‎,‎קורים דברים אחרת‎

‎.‎כי בבית זה יותר מדובר‎

‎זה הפתיע אותם‎ ?‎הם ידעו‎ ‎הם ידעו‎ .‎לא‎-‎ ?‎כשסיפרת להם‎

‎.‎שיש לאימא בעיה רפואית‎

‎אצלנו בבני ברק זה בא לידי ביטוי‎

‎למה לא נולד לנו‎"‎בזה ש‎

‎"‎?‎אח או אחות‎"‎

‎כל יום הילד חוזר מהגן‎ ,‎זאת אומרת‎

‎.‎כי לחבר שלו נולד תינוק‎ ,‎עם ממתק‎

‎.‎שלוש זה רק התחלה למבוא‎ ‎...‎הבת שלי כבר‎ ,‎תשמע‎-‎

‎,‎היא בת חמש‎ ,‎כאילו‎ ‎.‎יש לה אחות בת שנתיים וחצי‎

‎?‎מה קורה‎ ,‎אימא‎ ,‎כאילו‎"‎ ‎."‎את לא בקצב‎

‎.‎אז שם זה ישב‎ ‎כל הזמן היינו אומרים‎ ,‎זאת אומרת‎

‎שלא יהיו יותר תינוקות‎ ‎.‎כי לאימא יש בעיה רפואית‎

‎?‎ולמה יש תו נכה‎ ‎.‎כי אימא נכה‎

‎.‎זה כן היה מדובר‎ ,‎זאת אומרת‎ ‎.‎לא קראו לזה את המילה‎

‎.‎גם לא הייתה משמעות למילה‎

‎,‎כשקראנו לילד בשמו‎ ,‎ואז‎ ‎,‎"‎סרטן‎"‎ אמרנו‎

‎אז בעצם זה‎ ,‎אה‎"‎ ‎."‎קיי‎-‎או‎ .‎זה סרטן‎

‎.‎עבר בשלום‎

‎אבל הם מבינים‎ ‎?‎את המשמעות של זה היום‎

‎.‎שהזמן קצוב‎ ,‎זאת אומרת‎ ‎.‎בטח‎ ,‎בטח‎-‎

‎עכשיו אני נוסעת עם שירה‎ ‎לטיול בת מצווה‎

‎שהקדמנו אותו בשנה בגלל באמת‎ ‎,‎שאנחנו לא יודעים מה יהיה‎

‎,‎ובעצם זו שנת בת מצווה‎ ‎.‎כן‎- .‎אפשר לקרוא לזה‎

‎.‎אז נעמי בכתה‎ ‎:‎אז שירה אמרה לה‎

‎?‎מה את בוכה‎ ,‎מה‎"‎ ‎?‎כי את רוצה לבוא‎

‎את לא מבינה‎"‎ ‎"‎?‎שזו הבת מצווה שלי‎

‎כי זה טיול שלי‎ ...‎אז היא אמרה לה‎ ‎.‎רק שירה ואני‎ ,‎עם שירה‎

‎:‎אז נעמי אמרה לה‎ ‎.‎אני בכלל לא בוכה בגלל זה‎"‎

‎אני בוכה‎"‎ ‎כי לך יש אימא בבת מצווה‎

‎."‎ולא לי תהיה אימא בבת מצווה‎"‎

‎?‎מי צריך שופר‎ .‎ראש השנה‎ ‎מי צריך ללכת לבית כנסת‎

‎כשיש לך כאלה שיחות‎ ‎?‎בראש השנה סביב השולחן‎

‎.‎כן‎-‎ ?‎ראש השנה האחרון‎ ‎ואני מנסה לדמיין אותך ואת בעלך‎-‎

‎.‎יושבים ומקשיבים לזה‎ ‎,‎אני מסתכלת על בעלי‎-‎

‎,‎הוא מסתכל עליי‎ ‎"!‎הצילו‎" :‎ושנינו צורחים בראש‎

‎,‎אבל טיפלנו בזה מאוד יפה‎

‎,‎כשהם הלכו לישון‎ ,‎ואחר כך‎ ‎,‎אז בכינו‎

‎אבל באותו רגע הסברנו להם‎ ‎.‎שנכון שזה מאוד עצוב‎

‎,‎גם לא הבטחנו להם‎ ‎."‎אני כן אהיה בבת מצווה‎"‎

‎.‎אנחנו לא יודעים‎" :‎אמרנו‎ ‎."‎או שכן או שלא‎

‎ובגלל שזה מגיע‎ ‎,‎בגיל כל כך צעיר אלייך‎

‎...‎זה שם אותך בקושי‎ ‎,‎בוודאי‎ ,‎טוב‎

‎אבל אני עכשיו מחדד את זה‎ ‎.‎על קושי מסוים‎

‎מצד אחד מול הילדות שלך‎ ‎.‎ומצד שני מול ההורים שלך‎

‎...‎זה‎ ,‎טוב‎ ‎,‎זה בלתי נסלח ובלתי נסבל‎

‎,‎שזה שם קוד‎ ,‎120‎ ואחרי‎

‎.‎אני דואגת הכי הרבה להורים שלי‎

‎,‎זאת אומרת‎ .‎זהו‎ ‎.‎כולם יסתדרו‎ ,‎כולם יהיו בסדר‎

‎אחרי ההתעסקות שלך‎ ,‎זאת אומרת‎ ‎,‎עם המוות שלך‎

‎.‎הכי מטריד אותך זה איתם‎

‎,‎אחרי שאני כבר לא אהיה פה‎

‎הם הכי‎- .‎כולם יהיו בסדר‎ ‎.‎כן‎- .‎ההורים שלך‎ ,‎מדאיגים אותך‎

‎,‎בעלי יהיה בסדר גמור‎ ‎,‎הילדים יהיו יותר מבסדר גמור‎

‎,‎החברות שלי גם ימשיכו הלאה‎ ‎.‎אבל ההורים‎

‎.‎לא יודעת‎ ...‎זה‎

‎אפילו יותר משאת חושבת‎ ‎.‎ברור‎-‎ ?‎על עצמך‎

‎?‎מה יש לי לחשוב על עצמי‎ ‎.‎אני כבר לא אהיה‎

‎,‎אני אהיה בסדר‎ .‎לא יכאב לי כלום‎ ‎.‎סוף סוף לנוח‎ .‎אני אנוח‎

‎,‎אני אהיה בסדר‎ ,‎מה‎ ,‎זהו‎ ‎.‎רק הם‎ ,‎כולם יהיו בסדר‎

‎אני קצת חושבת‎ ‎,‎שהחברה קצת עושה עוול‎

‎,‎כי מאוד מאוד דואגים לחולים‎ ‎,‎כל העמותות‎

‎ל‎"‎לוקחים אותנו לחו‎ ‎,‎ויש לנו קבוצות תמיכה וימי כיף‎

‎?‎ומה עם המשפחה‎ ‎.‎וקצת שם משהו חסר לי‎

‎.‎בסופו של דבר הם מתמודדים‎

‎אז ככה בתוך השיחה הקצרה‎ ‎שאנחנו מנהלים עד עכשיו‎

‎כל הזמן באמת שזורות‎ ‎...‎הבנות שלך‎

‎הבנות שלך אבל גם הבנות שלך‎ ‎,‎מתוך מפגשים שלך‎

‎.‎כי את עושה המון‎ ‎.‎כן‎-‎

‎שאלה אחת זה מאיפה את לוקחת‎ ‎,‎את הכוחות‎

‎למרות שזו שאלה קלישאית‎ ‎,‎בתכניות טלוויזיה‎

‎מאיפה את לוקחת את הכוחות‎ ‎?‎לנדוד בארץ ולהרצות‎

‎אני מתאר לעצמי‎ ,‎זאת אומרת‎ ‎,‎שזה גם נותן לך כוחות‎

‎אבל זה בתוך הטיפולים‎ ‎ובתוך ההתמודדויות המשפחתיות‎

‎,‎ובתוך זה‎ ‎.‎לקום וללכת ולדבר עם אנשים‎

‎.‎אז זאת שאלה אחת‎ ‎,‎כמו שאמרתי‎ ,‎ושאלה שנייה היא‎

‎,‎ששואלים תמיד על הילדים‎

‎מה השאלה השנייה‎ ‎או מה הנושא השני‎

‎?‎שהכי מעלה שאלות אצל אנשים‎

‎"‎?‎איך את ככה מחייכת‎"‎

‎.‎כן‎- "‎?‎איך את ככה מחייכת‎"‎

‎"‎?‎איפה הכעס‎"‎

‎."‎את לא נראית‎"‎ וגם‎ ,‎אה‎

‎.‎זה נכון‎- ...‎אני חונה‎

‎,‎אני חונה בחניית נכה‎

‎"!‎היי‎ ,‎היי‎ ,‎היי‎" :‎אז מישהו אומר לי‎ ‎.‎ישראלים‎

‎."‎אבל אני נכה‎" :‎אז אני אומרת‎

‎."‎אבל את לא‎" :‎אז הוא אומר לי‎

‎,‎לא רק שהוא יודע‎ ‎.‎הוא גם יודע יותר טוב ממני‎

‎אבל אני חושבת שזה קצת‎ ‎מספר את הסיפור שלנו‎

‎פה בארץ הזאת‎ ‎,‎או במציאות הזאת‎

‎שאנשים מסתובבים‎ ‎.‎בתודעה של יודעים בזמן שהם לא‎

‎.‎אנחנו לא יודעים כלום‎ ‎.‎אנחנו לא יודעים אחד על השני‎

‎.‎אני בקושי יודעת על עצמי‎ ‎.‎אני לא יודעת כמה אני אחיה‎

‎אני הפסקתי לספר לאנשים‎ ‎,‎שאני הולכת לטיפול‎

‎:‎כי אז כשאני חוזרת‎ ‎?‎זה עוזר‎ ?‎מה הרופא אמר‎"‎

‎"‎?‎מה יהיה‎ ?‎מה אמרו‎"‎

‎.‎לא יודעת‎ .‎לא יודעת‎ ‎,‎אבל מבחינה פנימית שלך‎-‎

‎,‎תכף אני אחזור לנקודה הקודמת‎ ‎,‎מהבחינה הפנימית את אומרת‎

‎.‎לגמרי‎ ,‎לגמרי‎- .‎את בהווה‎ ‎:‎וכששאלת מקודם‎

‎כשמספרים לך שנשאר לך‎"‎ ‎,‎כך וכך זמן לחיות‎

‎"‎?‎אז בעצם איך חיים עם זה‎"‎ ‎.‎אז מתחילים לחיות‎

‎,‎אם הייתי קורא את זה בטקסט‎ ‎.‎כזה בשקל‎ '‎זה נשמע מין ניו אייג‎

‎אני גם לא ממליצה על זה‎ ‎.‎דרך אגב‎ ,‎לאף אחד‎

‎היית מעדיפה‎- ...‎זה נשמע כאילו‎ ‎.‎ברור‎- ...‎אבל‎ ,‎את החיים הקודמים‎

‎כי כשיש לך‎ ,‎אבל כן‎ ‎,‎רק את הרגע הזה‎

‎.‎אז אתה עושה אותו הכי טוב‎ ‎?‎מה אני אעשה‎ ,‎נו‎

‎,‎הלוואי והיו לי שמונים שנה‎ ‎,‎אז הייתי עכשיו נמרחת‎

‎,‎אבל אין לי שמונים שנה‎ ‎.‎אז אני עושה בטורבו‎

‎אני עושה מה שאנשים עושים‎ ‎.‎בשמונים שנה בשנתיים‎

‎ברור שאני‎ ?‎מה אני אעשה‎ ,‎נו‎ ‎מעדיפה להימרח וקצת להתלבט‎

‎,‎ולחשוב על זה שיש זמן‎ ‎.‎אבל אין‎

‎אז אני עושה יותר‎ ‎,‎ואני מספיקה יותר‎

‎וכל חופשה זה אולי‎ ‎,‎החופשה האחרונה‎

‎.‎אז היא צריכה להיות מדוגמת‎

‎,‎אז אני לא ממליצה‎ ‎,‎וזה נשמע יותר טוב ממה שזה‎

‎.‎אבל זאת המציאות‎ ‎.‎מתחילים לחיות‎

‎?‎נכון‎ ,‎את ממשיכה לעבוד גם‎ ‎א‎"‎אני עובדת גם במרכז חוסן בת‎-‎

‎בתור מפתחת‎ ‎,‎חינוכיות‎-‎תכניות פסיכו‎

‎וחוץ מזה אני ממשיכה‎ ‎.‎לכתוב כל הזמן‎

‎.‎דרך אגב‎ ,‎יש כבר עוד ספר‎

‎.‎ועשית תערוכת צילומים‎ ‎.‎תערוכת צילומים‎-‎

‎.‎אני מרצה בארץ ובעולם‎

‎אני מנחה קבוצות תמיכה‎ ‎,‎"‎עזר מציון‎"‎ב‎

‎אני מלווה חולים ליווי רוחני‎ ‎.‎לחולים סופניים‎

‎.‎אני באמת עושה הרבה‎

‎על חלק מהדברים האלה נדבר‎ ‎.‎גם בחלק השני של השיחה שלנו‎

‎נעשה הפסקה קצרה‎ ‎.‎ונחזור לנקודה הזאת‎

‎שוב שלום לכם‎ ‎.‎ותודה שאתם איתנו‎

‎"‎חוצה ישראל‎"‎אנחנו ב‎ ‎.‎עם חני ויינרוט‎

‎,‎בתוך שלל הדברים שאת עושה‎ ‎,‎שדיברנו עליהם לפני ההפסקה‎

‎,‎אמרת‎ ,‎את גם מלווה‎ ‎.‎נשים‎ ,‎מלווה חברות‎

‎,‎גם אנשים שאני לא מכירה‎ ‎.‎אל מותם‎- .‎לא רק חברות‎

‎זה לא דבר שהוא קשה מדי לך‎ ‎?‎לעשות בהיותך חולה בעצמך‎

‎.‎כמובן‎ ,‎נפשית אני מתכוון‎

‎אני הבנתי שלהיות מאושרת‎

‎זה לא תמיד לעשות‎ ‎,‎את הדבר שמביא שמחה‎

‎.‎אלא להיות מדויקת לאותו רגע‎

‎אם למשל כולם עכשיו‎ ,‎זאת אומרת‎ ‎,‎נורא שמחים ולי מרגיש עצוב‎

‎אז הרבה יותר מאושר לי‎ ‎.‎זה ללכת לצד ולבכות קצת‎

‎הניסיון הזה כל הזמן‎ ,‎זאת אומרת‎ ‎להיות במקום המחייך‎

‎.‎הוא ניסיון שלא מביא אושר‎

‎אושר זה פשוט להיות שם‎ ‎.‎עם מה שבא‎

‎,‎ולפעמים זה גם הפוך‎ ‎שכולם נורא עצובים‎

‎,‎ואני עכשיו בשמחה ובא לי‎ ‎.‎בא לי לצאת לטייל‎

‎,‎כשאני מלווה מישהו אל מותו‎ ,‎עכשיו‎

‎אני בעצם שוהה במקום הזה‎

‎שהוא גם ככה תופס לי המון‎ ‎את המחשבות‎

‎וגם ככה הוא נמצא‎ ‎,‎כל כך הרבה בדמיון‎

‎,‎יום אין זמן‎-‎וביום‎ ‎כי אני מנחת הורים‎

‎ואני קצת כותבת תכניות‎ ‎וקצת בדרום וקצת בצפון‎

‎ושם זה המקום שלי‎ ,‎והרצאות וזה‎ ‎,‎באמת להתחבר‎

‎,‎ואני גם עושה את זה טוב‎

‎אז אני חושבת שזה גם קצת‎ ‎."‎קשה לך‎" :‎לא פייר להגיד‎

‎?‎אז מה אם קשה לך‎ ‎,‎אין מי שיעשה את זה‎

‎.‎אז תעשי את זה את‎ ‎?‎אז מה‎ ,‎וגם אם זה קשה לך‎

‎אני מבין שהתחלתן את הדרך‎ ‎.‎כן‎- .‎עם פורום של חברות חולות‎

‎.‎שהולך ומתמעט‎ ‎,‎התחלנו אולי איזה ארבעים‎ ,‎כן‎-‎

‎,‎ועכשיו נשארנו משהו כזה‎ ‎.‎כן‎- .‎ואו‎- .‎שתיים או שלוש נשים‎

‎.‎יש לנו הסכם כזה‎ ‎?‎מה ההסכם‎-‎

‎."‎אני מתה לפנייך‎" :‎אנחנו אומרות‎ ‎שזה קשה כאילו‎ ,‎כאילו‎

‎,‎שאת תמותי לפניי‎ ‎.‎אז אני מתה לפנייך‎

‎:‎אז היא אומרת‎ ‎,‎"‎אני לפנייך‎ ,‎לא‎"‎

‎:‎ואז אנחנו אומרות‎ ‎"...‎ארבע ו‎ ,‎אז נעשה שלוש‎ ,‎טוב‎"‎

‎שאף אחת לא תצטרך לסבול‎ ‎.‎את המוות של השנייה‎

‎הומור שחור ליד זה‎ ‎.‎הייתי אומר‎ ,‎הוא די בהיר‎

‎,‎ענייני האמונה והדת‎ ‎שהם גם מופיעים בספר המון‎

‎,‎וגם בשיחה שלך שזורים‎ ‎,‎אני רק אומר בסוגריים‎

‎,‎לא נתעכב על זה כמובן‎ ‎.‎שאת חלק מהקהילה החרדית‎

‎,‎אביו של בעלך הוא עורך הדין ויינרוט‎ ‎.‎כפי שמעיד גם השם‎

‎גם יש סוג‎ ,‎זאת אומרת‎ ‎.‎כן‎- .‎של בולטות כזה בתוך הקהילה‎

‎?‎כעס כלפי שמים‎ ‎"‎?‎למה לי‎"‎ ,‎שאלה‎

‎,‎למה דווקא אני‎"‎ ‎"‎?‎בגיל כל כך צעיר‎

‎,‎כמו שאת אומרת‎ ‎."‎עשיתי את כל הדברים נכון‎"‎

‎?‎זה דבר שהוא חלק מהדרך‎

‎,‎יש כעס על אלוקים לפעמים‎

‎.‎אבל אני לא חושבת שזה לא בסדר‎

‎.‎זה לא פוגע לי באמונה‎ ,‎א‎"‎ז‎

‎.‎זה בסדר לכעוס על אלוקים‎

‎זה כמו שאת יכולה לכעוס‎

‎,‎על ההורים שלך‎

‎ואם הם מספיק חזקים‎

‎.‎אז הם יעמדו שם וזה לא יזיק להם‎

‎הקדוש ברוך הוא‎ ,‎אז אני אומרת‎ ‎.‎כזה גדול וכזה זה‎

‎...‎אז אני קצת כועסת עליו‎ ‎זה לא עושה לא עליי רושם‎ ,‎כאילו‎

‎,‎ולא עליו רושם‎ ‎.‎וזה לא מבטל לי את האמונה‎

‎יש אנשים שמרגישים‎ ,‎זאת אומרת‎ ‎,‎שאם הם כועסים על השם‎

‎...‎אבל זה‎ ,‎אז אין השם‎ ‎,‎אני הולך למקום האחר‎ ,‎לא‎-‎

‎,‎להבדיל אלף אלפי הבדלות‎ ‎.‎אני יודע‎

‎מדברים על השואה‎ ,‎את יודעת‎ ‎,‎בהקשר האמוני‎

‎אלוהים שמתיר‎" :‎ואז אומרים‎ ‎,‎"‎אין לי שיג ושיח איתו‎ ,‎דבר כזה‎

‎אני לא יכול להבין‎"‎ או‎ ‎.‎כן‎- ."‎את הדבר הזה‎

‎:‎אבל אז יש הבדל בין להגיד‎ ‎,‎"‎מבחינתי לא מדבר איתו‎"‎

‎ואז כביכול אני מבטל‎ ‎,‎את הקיום שלו‎

‎,‎"‎אני כועס עליו‎" :‎לבין להגיד‎

‎כי כשאתה כועס עליו‎ ‎.‎אתה מאוד מאמין‎

‎אתה בעצם מאמין שהוא היה שם‎ ‎.‎ופישל ולא עמד על המשמר‎

‎:‎להגיד‎ ,‎אז זה דיבור אחר‎ ‎"‎אני לא מדבר איתו‎"‎

‎."‎אני כועס עליו‎"‎ או‎

‎,‎אני חושבת שהשואה‎ ‎,‎שמאוד קשה לי איתה מילדות‎

‎...‎ספרי שואה זה איתי ו‎

‎יש לי משהו מאוד חזק‎ ,‎לא יודעת‎ ‎,‎עם השואה‎

‎.‎כי גם כל המשפחה נספתה‎

‎כי סרטן השד‎ ,‎עשינו עכשיו גנטיקה‎ ‎,‎הוא הרבה פעמים גנטי‎

‎אז ישבו איתי ועשו איתי עץ‎ ‎:‎של בעצם להגיד‎

‎...‎כל הבנות במשפחה‎"‎ ‎."‎אין עץ‎ ,‎יופי‎

‎.‎אין לי‎ .‎כולן מתו‎ ‎...‎אבל‎ ,‎לסבתא שלי היו המון אחיות‎

‎.‎כולן נגדעו‎ ‎,‎הן מתו בשואה‎ ,‎כן‎-‎

‎אז כבר לא הספיקו להגיע‎ ‎.‎למצב של סרטן או לא סרטן‎

‎אבל באמת כשמסתכלים‎ ‎,‎על השואה לעומת הסרטן שלי‎

‎.‎דווקא זה משרת אותי‎ ‎?‎את כאילו מתלוננת‎ ,‎א‎"‎ז‎

‎.‎תסתכלי על סבתא שלך רחוב ליד‎

‎,‎מאושוויץ היא הגיעה‎ ‎.‎היא הגיעה‎ "‎אקסודוס‎"‎ב‎

‎...‎היא איבדה את כל‎ ‎את כאילו תשבי פה‎

‎בתוך באמת הנוחות‎ ‎,‎והתנאים והמשפחה‎

‎?‎ואת תבכי איפה אלוקים‎

‎והיא יושבת עם האלצהיימר שלה‎ ‎.‎כל היום וקוראת תהילים‎

‎,‎אתה נכנס אליה הביתה‎ ‎,‎היא לא יודעת מי אתה‎

‎,‎היא לא יודעת איזה יום היום‎ ‎.‎אבל היא קוראת תהילים‎

‎,‎אני לא מנסה להתייפייף‎ ,‎עכשיו‎ ‎,‎יש שאלות‎ .‎כי יש שאלות‎

‎שאלות מאוד מאוד גדולות‎ ‎,‎ורואים את זה‎ ,‎שמעסיקות אותי‎

‎אבל השאלות‎ ‎.‎הן לא רק כשקורה לי משהו רע‎

‎,‎זאת אומרת‎ ‎,‎אלוקים הוא סנטה קלאוס‎"‎

‎,‎"‎הוא צריך כל היום לתת מתנות‎"‎ ‎.‎ואז לא שואלים למה‎

‎?‎מתי שואלים למה‎ ‎.‎לא‎ .‎כשמשהו משתבש‎

‎?‎למה זכיתי בדובי‎ ?‎למה‎ ‎,‎שזה אהבה נדירה‎

‎.‎שאין בעולם‎ ,‎אחת ומיוחדת‎

‎למה זכיתי בשלושה ילדים‎ ‎?‎כאלה מדהימים‎

‎,‎24‎ בגיל‎ ,‎ותחשוב‎ ‎,‎כשאובחנתי בפעם הראשונה‎

‎.‎כבר הייתי אימא לשלושה‎

‎יכולתי בכלל לאבד‎ ‎,‎את היכולת ללדת‎

‎.‎וזה היה תופס אותי לפני וזהו‎

‎?‎ולמה יש לי הורים כל כך תומכים‎

‎ולמה יש לי אחים‎ ‎?‎למה‎ ?‎שאני כל כך אוהבת‎

‎אנשים נזכרים‎ ,‎זאת אומרת‎ ‎...‎לשאול למה רק כש‎

‎ושם אני חושבת‎ ‎,‎שיש המון מקום ללמה‎

‎.‎אבל תשאלו כל הזמן‎

‎,'‎א‎ ,‎אני רוצה לשאול אותך לסיום‎

‎האם יש לך‎ ‎?‎רשימת משאלות שעשית‎

‎מהי המשאלה‎ ,‎ואם כן‎ ‎?‎שעוד הכי חשוב לך להגשים‎

‎הגשמתי הרבה משאלות‎ ‎.‎שבכלל לא היו לי‎

‎,‎לא ידעתי שאני יכולה לכתוב‎ ‎.‎לא היה לי שם את זה‎

‎...‎לא ידעתי שאני יכולה‎

‎כבר ויתרתי‎ ,‎הנה‎ ‎על האפשרות של תואר שני‎

‎.‎ועכשיו אני כבר עומדת לסיים‎

‎המשאלה שלי זה שבעצם‎ ‎ה יגשים לי את המשאלות‎"‎הקב‎

‎,‎אפילו בלי שאני אבקש‎ ‎.‎וזה לגמרי קורה‎

‎,‎אז אני פתוחה כזה לכול‎ ‎,‎הכול עוד אפשרי‎

‎.‎הכול עוד יכול לקרות‎

‎.‎זה גם בסדר‎ ,‎וגם אם לא‎

‎.‎אני מאוד מודה לך‎ ,‎חני‎ ‎.‎תודה רבה‎-‎

‎.‎ותודה רבה לכם על הצפייה‎ ‎.‎להתראות‎

‎מורן פרידמן‎ :‎תכתוב‎

‎קינן‎-‎מיה בסטר‎ :‎ייעוץ לשון לכתוביות‎

‎שושי חי ושרון דולב‎ :‎הבאה לשידור‎

‎אולפני אלרום‎ :‎הפקת כתוביות‎