שרגא בישגדא עונה 3: נחום גוטמן

"יש כמה דברים שתמיד כדאי לדעת, "There are some things you should always know,

"כמו למה למשל הכיכר לא מרובעת. "Like why, for example, the square is not square.

"ומה ההבדלים בין שוקולד לשוקולדה

"או למה מצמידים לשם כמו שרגא את בישגדא?"

מי המציא את החשמל? -מי ביית את הגמל?

מי צייר את המונה ליזה? -מי הגה מילה כמו גלידה?

מי טיפס על ראש ההר? -ומי גר בזנזיבר?

מי בנה מגדל בפיזה? -מי זאת אימא של עליזה?

"מוכנים שם בנגב, מוכנים כבר בגליל?

"זה תכף בא, שלוש, ארבע והנה זה מתחיל."

נחמד פה!

שלום וברוכים הבאים ל"בלוג של שרגא", זה אני.

היום אני נרגש מאוד בגלל מחר, כן.

מחר הבניין שלנו בן 20 שנה והחלטתי שצריך לחגוג לו יום הולדת.

למה לא, מה יש? חלק מהדיירים לא מבינים

למה צריך בכלל לחגוג לבניין יום הולדת, אבל אני לא מבין למה לא!

למדינה יש יום הולדת? נכון, יום העצמאות.

לאילנות יש יום הולדת? נכון, ט"ו בשבט, חג לאילנות!

לשרגא חוגגים? ברור, ביום ההולדת שלי חוגגים

ומביאים הרבה מתנות, אז למה לא לבניין שלנו

שאנחנו כולנו כל כך אוהבים עד כדי כך שאנחנו גרים בתוכו כל יום? That we all love so much that we live in it every day?

הבעיה היחידה שאני לא יודע מה להכין לטקס יום ההולדת של הבניין.

מה אני אעשה?

עוגה? עוגה עם נרות. אה, יש בעיה.

הבניין לא יכול לעשות פו ולבקש משאלה. The building can not make a fuss and ask for a wish.

אז מה, מה עוד? אה, אולי נשים זר יום הולדת על הגג. So what, what else? Oh, maybe women birthday wreaths on the roof.

לא, לא, הזר יעוף, הוא יעוף ברוח! No, no, the stranger will fly, he will fly in the wind!

נקשט את הבניין, זהו, זהו, זהו, נקשט אותו, זה בטוח.

מה עוד? אבל צריך עוד משהו, עוד משהו.

בדרך כלל אני טוב מאוד בזה, אבל דווקא עכשיו אין לי רעיונות.

מה לעשות ביום ההולדת של הבניין, מה? -לי יש!

לי יש מאוד גם לך, עליזה! -יש לי רעיונות

ויש לי הצעה לאדם הנכון שיכין את הטקס.

מי זה האדם הנכון, עליזה? -אמרת בעצמך, עליזה. זאת אני.

הדיירת הכי ותיקה בבניין שנכנסה לגור בו כשעוד לא היו מדרגות,

כשהירח עוד טפטף עלינו וחדר הזבל עוד היה ערמה של חול. When the moon was still dripping on us and the garbage room was still a pile of sand.

אח, היו זמנים. -באמת מאוד מאוד מרגש, עליזה,

אבל אני הוא זה שהחליט שיהיה יום הולדת לבניין.

נו, אז מה? -לכן אני אכין את הטקס.

תשמע, אתה הגעת לבניין שנתיים אחריי, שרגא. -כן.

אתה זוכר שהשכנים בקומה שבע עשו מסיבה רועשת

ואחת השכנות, לא זוכרת בדיוק מי, הזמינה משטרה?

לא, אני לא זוכר. -אתה לא? אני זוכרת כי הייתי שם. אח, היו זמנים.

ואתה זוכר שהייתה הצפה בביוב? כי אני...

כי דיירת אחת, לא זוכרת מי, זרקה את השאריות של החמין לאסלה?

לא, אני לא זוכר דבר כזה. -אני זוכרת! כי אני הייתי שם.

טוב, טוב, טוב, טוב, הבנו! את היית פה, את היית שם, היית בכל מקום,

אבל אני הוא זה שהחליט שיהיה יום הולדת לבניין

ואני אכין את הטקס. -כן, אבל מה תכין?

בעצמך אמרת, אתה לא יודע מה להכין, ובצדק.

אין לך את האיכויות הנחום גוטמניות שצריך בשביל להכין כזה טקס.

איזה איכויות? -נחום גוטמניות, על שם נחום גוטמן.

הוא היה יודע לספר יפה את הסיפור של הבניין שלנו He would know how to tell the story of our building beautifully

וגם בטח היה מוסיף כמה ציורים יפים. And probably would have added some beautiful paintings.

טוב, בסדר, בסדר. באיזו קומה הוא גר?

כשהוא גר, הוא גר בנווה צדק. הוא היה בקומה שנייה.

להתראות! -להתראות!

רגע, עליזה, עליזה! לאן את הולכת? -מה זה עניינך?

רק שלא תכיני בטעות את הטקס, בסדר? Just do not make the ceremony by mistake, okay?

בינינו. -כן? -לחגוג יום הולדת לבניין זה רעיון קצת מטופש.

קצת מטופש... הלו! קצת מטופש, אה?

פתאום זה רעיון קצת מטופש. קודם מתלהבת

ומנסה לקחת לי את תפקיד המארגן ואחר כך קצת מטופש.

ברור שזה תכסיס, אני מיד קלטתי אותה.

היא רוצה שאני לא אחשוד ובינתיים היא תכין יחד עם הנחום גוטמן הזה

את הטקס במקומי. The ceremony in my place.

אני חייב, אני חייב, אני חייב לחשוב על איזה רעיון,

רעיון טוב ליום ההולדת, מה זה יכול להיות, מה יכול להיות? Good idea for a birthday, what could it be, what could it be?

יש לי רעיונות הרבה יותר טובים משל עליזה, זה בטוח. אני יודע מה!

אני יודע מה, כל דיירי הבניין יקיפו את הבניין במעגל

וישירו לו, "עוגה, עוגה, עוגה, במעגל נחוגה..." עוגה, עוגה!

יו! איך לא חשבתי על זה? אני אכין עוגת יום הולדת גדולה

בצורת בניין עם חלונות.

רגע, אבל למי ניתן את העוגה? הבניין לא, לא אוכל עוגות.

כן! -הי, שרגא. -מי זה?

זאת אני. -אה, נטע. באת בדיוק בזמן.

את חייבת לעזור לי להכין את הטקס לכבוד יום ההולדת ה-20 של הבניין.

מה, מי חוגג יום הולדת לבניין? איזה רעיון מוזר.

אה, זה רעיון שלך? -כן. -הייתי צריכה לנחש. -ודאי שזה רעיון שלי, אבל...

בגלל זה כל כך מרגיז אותי שע...

שעליזה מנסה להשתלט לי על הרעיון.

היא רוצה להשתלט על הטקס והיא עוד נעזרת בנחום גוטמן

שהוא כנראה טוב בדברים האלה.

מה? נעזרת בנחום גוטמן? -כן, כן, מכירה אותו? what? With the help of Nahum Gutman? - Yes, yes, do you know him?

בטח שאני מכירה אותו, כל ילד מכיר את סופר הילדים והצייר נחום גוטמן.

אני לא ילד. -כן, אבל...

שמעת אם הוא הספיק להכין משהו לטקס יום ההולדת של הבניין?

שרגא, הוא נפטר לפני יותר מ-30 שנים.

יו! אז צריך להגיד את זה לעליזה.

הוא היה אחד הילדים הראשונים בעיר תל אביב לאחר הקמתה

והפך לצייר וסופר שתיעד את העיר תל אביב

והתושבים הראשונים שלה, בציור ובסיפור. And its first inhabitants, in painting and story.

גדול, גדול, זה בדיוק מה שאני צריך על הבניין שלנו.

סיפורים וציורים ושירים שיספרו את סיפורו של הבניין.

איך, איך הוא עשה את זה?

אה, תשאל את סבתא של דודה שלי שאהבה תפוזים.

והיא תספר לנו? -לא היא, אבל אחותה שאהבה אבטיחים, תספר.

אבטיחים, מה קשור אבטיחים עכשיו?

הו, איזו תמונה נהדרת. אישה אוכלת אבטיח

באמצע החולות שעליהם נבנית עיר ואם בישראל. In the middle of the sands on which a mother city is being built in Israel.

לא לזוז, גברתי, אנא, לא לזוז. אני חייב, אבל חייב לצייר אותך.

לצייר אותי, למה אתה רוצה לצייר אותי?

כי את אוכלת אבטיח קר על החולות הלוהטים של תל אביב, Because you eat cold watermelon on the hot sands of Tel Aviv,

זה אומר הכול, קיץ, שמש, אבטיח, תל אביב.

גן עדן! -גן עדן, אתה מתכוון לחולות השוממים האלה?

יום אחד, יקירתי, כשתל אביב תהיה עיר גדולה וחשובה,

מרכז של תרבות ומסחר עם המון מגדלים גבוהים,

יסתכלו על הציורים שלי וייזכרו בתל אביב שכולה הייתה בנויה

סביב אישה אחת שאכלה אבטיח על החולות שבאמצע העיר.

בתל אביב יהיו מגדלים? מצחיק מאוד.

החולות האלה יהפכו לעיר גדולה? נו, באמת,

מרכז של תרבות? אתה בדרן.

איזה אבטיח מעולה, רוצה ביס? -לא, אני לא אוהב כל כך אבטיחים,

אני יותר טיפוס של תפוזים. יש לך אולי תפוז?

אה, לא, מצטערת. אבל אם תיקח בגבעת החול השלישית ימינה, Oh, no, sorry. But if you take the third sand hill to the right,

יושבת שם אישה שדומה לי, יש לה תפוזים, בקש ממנה. Sitting there a woman like me, she has oranges, ask her.

דומה לך? -כן. -יכול להיות שהיא אחותך?

לא, לא, לא, לא. היא אחותה של סבתא של דודה של נטע, למה?

אה. להתראות, אישה יקרה.

איזה יופי, הדג הזה והסוסים האלה.

הנה איש על חמור, את רואה אותו פה? -כן. -זה גדול. Here's a man on a donkey, do you see him here? -Yes. - It's big.

שרגא, אני ממש מתחילה לאהוב את הרעיון של לחגוג יום הולדת לבניין

כי זה ממש חשוב שאנשים יתעדו את המקום שלהם

כי הוא כל הזמן מתפתח ומשתנה עם הזמן. -בדיוק! רגע.

אז אולי גם אני צריך להכין איזה מין ספר כזה

שיספר את סיפורו של הבניין שלנו? -כן.

נחום גוטמן כתב וצייר את הספר הזה Nahum Gutman wrote and painted this book

לכבוד יום ההולדת ה-50 לתל אביב.

יו, בבקשה!

האיש הזה חושב בדיוק כמוני. -כן.

הוא קרא לספר... -"עיר קטנה ואנשים בה מעט". -נכון מאוד, He called the book ... - "A small town with few people in it". -very true,

והוא תיאר בספר כל מיני אירועים קטנים ויום-יומיים

בחיים של התושבים הראשונים של העיר תל אביב

כמו למשל הקונצרט הראשון או ריב השכנים הראשון.

כבר הכנתי! -כבר הכנתי מאוד גם לך, עליזה!

במקרה הכנתי 30 עותקים של חוברת

שנקראת "בניין גדול ודיירת מיוחדת בו אחת". Called "a large building and a special tenant in it one".

רגע, רגע, רגע, הכנת ליום ההולדת של הבניין

חוברת על עצמך? -על מה שחשוב. Booklet about yourself? - On what matters.

ואני מתעדת בחוברת כל מיני אירועים מחיי הבניין And I document in the booklet all sorts of events from the life of the building

דרך עיני השכנה המיוחדת שגרה בו. -אח, זה מעצבן! Through the eyes of the special neighbor who lived in it. - Ah, that's annoying!

אמרתי לך, עליזה, שאני הוא זה שמארגן את הטקס, לא? -נכון.

נכון. מה את עושה שם? תפסיקי עם זה, מה את כותבת?

מתעדת ריב שכנים. אתה שכן שלי, לא? -כן, למה?

אנחנו רבים? -אנחנו רבים מאוד, אז?

מתועד, ריב שכנים בבניין לחוברת שלי. Documented, neighbors quarrel in the building for my booklet.

או! אני לא מאמין, עליזה תחלק לשכנים חוברת ולי עדיין אין כלום?

אני חייב לחשוב על משהו. את יודעת מה? ריקוד. גדול!

אני אופיע וארקוד. לא, לא, לא, זה מסובך.

אני יודע מה, אני אשיר שירי יום הולדת, זה הכי ב...

"היום יום, יום הולדת..." לא, לא. עוגה, אני אכין עוגה!

גדול, גדול, גדול! -שרגא, שרגא, תירגע.

אני מאוד רגוע.

נגמרו לי הביצים! -שרגא, שרגא, זה שעליזה הכינה חוברת

על החוויות שלה בבניין, זה בסדר. For her experiences in the building, that's fine.

אתה אולי אפילו יכול לבקש מעוד שכנים

לספר על עוד חוויות שלהם מהבניין כי אלו החוויות של האנשים במקום

שבעצם מספרות את הסיפור שלו. -נכון.

או, איזו תמונה נהדרת.

דייגים. דייגים דגים דגים בחוף הים של תל אביב, אח!

דייגים, לא לזוז, בבקשה! אני חייב לצייר אתכם, אנא מכם.

אז תגידו גם לדגים לא לזוז, תודה. -סליחה? -כן.

כן? -זוכר אותי?

אתה לא זוכר אותי?

אה, כן!

משהו תפוזים... -אבטיח. -אבטיח. -אבטיח.

אבטיח, אישה שישבה ואכלה אבטיח

ואחותך אכלה תפוז. -נכון, ואתה הצייר המפורסם, נחום גוטמן.

תראה, תראה, תראה, עכשיו אני אוכלת גם תפוז.

יפה, מרשים מאוד. מרשים מאוד.

לא תצייר אותי כדי שיום אחד, כשתל אביב תהיה עיר גדולה

יזכרו שהייתה פה אישה שאכלה תפוז על החולות של העיר?

לא, לא נראה לי. אני ציירתי כבר איש שאוכל אבטיח, ציירתי,

אפילו רימונים ציירתי ואפילו תפוזים כבר ציירתי.

היום אני מצייר דייגים.

דייגים? נו, הם בכלל לא אוכלים שום פרי. -נו, אז מה? -אז... Fishermen? Well, they do not eat any fruit at all. -so what? -Then...

יופי, באמת יופי. פתאום כולם חושבים

שיום הולדת לבניין הוא רעיון מצוין.

אין טעם, אין טעם להכין עוגה כי יעלי מכינה עוגה בצורת בניין There is no point, there is no point in making a cake because Yaeli makes a cake in the shape of a building

ואין טעם לצייר ציורים כי חזי And there is no point in drawing paintings because Hezi

יתלה ציורים של הילדים שלו בחדר המדרגות,

אפילו נועם שכבר מזמן לא גר פה ישיר שיר שאשתו כתבה.

נטע, ידעת שהוא ואשתו נפגשו במעלית? -כן, מקסים.

מה את מכינה? -כל מיני צילומים אמנותיים כאלה של פינות בבניין.

מזעזע, פשוט מזעזע. -מה, זה לא יפה? -יפה, יפה,

אבל מה שמזעזע זה שכולם מכינים משהו לטקס ורק לי, But what's shocking is that everyone's preparing something for the ceremony and only me,

מי שהמציא את הטקס, רק לי אין עדיין כלום.

מה זאת אומרת אין לך כלום, שרגא?

בזכותך כל השכנים עובדים על יצירות על הבניין

וחוץ מזה יש לך את זה. -נכון, יש לי את זה...

מה זה ה"זה" הזה שיש לי?

הבלוג שלך, אתה מתעד את החיים בבניין כבר יותר משנה.

אבל זה משהו שנחום גוטמן לא עשה.

אבל לנחום גוטמן לא היה אינטרנט. -הבלוג ש... יו!

יו, עכשיו אני מבין למה התכוונת! גדול, גדול. שימי לב. Hugh, now I understand what you meant! Big, big. Pay attention.

שכנים יקרים, אני רוצה לאחל לכם מזל טוב

לרגל יום ההולדת ה-20 של הבניין שלנו.

לרגל החגיגות אני מעלה את כל התכניות שלנו לאינטרנט

ואז יום אחד, ביום ההולדת ה-50 של הבניין

נשב ונצפה יחד ונגיד,

אח... "היו זמנים..."

תמלול: סדו פראלטה-שביט

ייעוץ לשון לכתוביות: מיה בסטר-קינן

הפקת כתוביות: אולפני אלרום