קופה ראשית עונה 1 | ראמזי הבלש
אתה עושה אקשן?
מה שמך? -אני...
אתה יודע. סתם.
אני ראמזי עבד ראמזי,
ואני עובד כאן
כבר מגיל 13,
מהעלייה לתורה.
סתם, זה בצחוק.
כי אני בכלל מדת אחרת לגמרי.
עובד כללי בכיר.
אני כאילו היד...
היד של המנהלת.
הסופר זה הבית הראשון שלי.
כיף לך פה?
זה יותר מכיף.
זה תחושת שליחות.
אני אוהב לעזור ללקוחות.
זה כישרון שקיבלתי, אני חושב, מאימא,
לתת שירות.
היא תמיד נתנה שירות לאבא.
"הינה לילה, רעי,
"הניחני הפעם.
"הינה לילה, רעי..."
פעמיים?
"הניחני וברח,
"כי מכות רקותיי,
"כי הלב הולם פעם,
"כי השמש, הו, השמש
"עליי לא יזרח."
זה שיר ממש טוב, באמת.
או-קיי, די.
עד כאן "שיר ביום".
אני מקווה שזה ייתן לכם קצת השראה
להמשך המשמרת.
ניסים!
השראה.
תודה.
נושא אחרון לפני התפזרות.
אני מרגישה שבזמן האחרון
חלה התרופפות משמעת בכל הנוגע לשמירת חפצים.
אתמול בסגירה מה מצאתי?
את זה.
מי מזהה? -אני!
קפוצ'ון.
זה טרנינג, רק עם כובע.
של מי זה?
של מי זה?
תזיזי. תזיזי את זה ממני. איזה ריח... הרגת אותי...
מראה לי את זה רגע.
נו, שלי. -יפה.
תודה. -בבקשה.
נו. -תזיז את זה ממני.
מה, זה מפריע?
אנטולי היקר, למזלך, אני מצאתי את זה בסגירה,
אבל אם מישהו קצת פחות מוסרי ממני
היה מוצא את זה ולוקח את זה לעצמו?
מי ייקח את זה?
לחירייה זה לא יתקבל.
תודה, שירה.
זה הרי לא הנושא.
פעם אחת זה קפוצ'ון, ופעם אחת זה מצית,
ופעם אחת זה מפתחות.
אני לא יכולה להיות הבן-אדם שכל היום אוסף אחריכם.
אני מבקשת...
סליחה, אני דורשת...
מכם לשמור על החפצים שלכם.
זה ברור?
כן, בוס גדול.
חוץ מלראמזי?
נו, ברור. -ברור, ברור לכולם, מאמי.
אז בבקשה, חזרו למשמרת. תודה רבה.
עד גיל שמונה
אני הייתי כמו העובדים שלי.
מאבדת הכול.
אופניים, בובות, מה לא...
מה זה?
של מי זה?
חבר'ה, מה הרגע דיברנו? של מי זה?
עד שיום אחד אבא שלי נתן לי שיעור לכל החיים,
ומאז אני שומרת על הדברים שלי בשבע עיניים.
עכשיו את הולכת לעשות אותו דבר לעובדים שלך?
יש לך...
חוש ניהולי, ואני אומרת לך את זה.
תראה, "שפע יששכר".
היום בבוקר הגיע עובד חדש.
ותסלחו לי אם אני קצת מתרגש, כן?
פשוט לא כל יום מגיע אלינו עובד חדש.
זה בדרך כלל כל יומיים-שלושה.
בוא, אני אעזור לך.
תוריד את החולצה.
מהבוקר כזה יש לי
פסטה פרפרים בבטן.
צריך להיות ייצוגיים אצלנו פשוט.
יש לך צוואר עבה.
עכשיו נשאר לנו משהו אחד קטן.
תראה.
היום זכיתי לחפוף
את מיסטר דייזי נברסון.
עובד חדש זה...
כמו תינוק.
אתה צופה בו
עושה ספירת מלאי ראשונה...
ממלמל אתהמק"ט הראשון...
מתאכזב מן המשכורת הראשונה.
איך אומר אהוד מנור,
"זו ילדותי השנייה."
הינה, זה כמעט. תנסה.
גו!
חזק!
תסתכל, זאת שיטה טובה מאוד.
אחת, שתיים, שלוש, ארבע, חמש.
שיטת חמש שפריץ.
מוכן?
תסתכל למטה, לא עליי.
ו...
עכשיו יש גם את זה.
אחת ושתיים.
קדימה, סע!
יפה. עכשיו רוורס.
לך אחורה, אחורה!
שבור אותו, שבור אותו, שבור אותו, כן.
לשבור אותו, לשבור אותו.
אייווה עליכ.
עוד, עוד, עוד, עוד.
עוד, עוד, עוד, בוא.
עוד.
עוד, יופי.
אחרי שאני חופף את העובדים החדשים במטלות הסופר,
חשוב לי לקיים איתם תצפית על העובדים הוותיקים,
שיחושו את המקצוענות המצופה מהם.
את יכולה לזרוק לי את זה בבקשה?
עוד משהו? -יואו, כן.
תודה.
מה את עושה?
תגידי, אני נראית לך מחלקת תברואה?
בוא, בוא, בוא נחזור במשמרת של אסתי.
אחרי הדוגמה הבעייתית של כוכבה,
אני לקחתי את דייזי למחלקה
שכולה שירות, איכות
ומקצוענות.
יש פה שערה.
זה לא שערה. זה פרווה תרנגולת.
לאיזה תרנגולת יש תלתלים שחורים?
לא רק אוכלת תרנגולת, גם קובע איזה תספורת עושה?
רוצה - לוקחת. לא רוצה - שבת שלום.
טאק, אני בהפסקה.
קאם, קאם, דייזי, קאם.
דונט לוק. קאם.
חוסר מזל.
כנראה נפלנו על יום טעון.
על מנת לתקן את הרושם על דייזי,
החלטתי לקחת אותו לצפות
בזקן הסופר שלנו.
שיראה לאילו פסגות ניתן להגיע,
אם רק יתמיד.
דיס איז חזי שלנו.
תראה איך הוא עובד יפה עם הכפפות-לטקס.
נקי, מסודר.
יו נואו ווט?
בוא נתחיל במחסן, ודטס איט, או-קיי?
זה המקום-עבודה הכי גרוע שראיתי.
והייתי שנתיים עבד של משפחה בדואית.
מה קרה, אבאל'ה?
מה קרה? טלפון שלי.
מה איתו?
לא מוצא אותו. זה איפה זה?
כל התמונות של מאשה שם.
ויי ויי...
ניסים, דוואי, תתקשר.
בסדר, מה אתה בלחץ?
סגור.
סגור? -כן.
יואו!
טאק, ניסים, דוואי.
מה?
מצחיק מאוד. -מה?
נו, איפה הוא?
איפה מי?
טאק, ניסים, אני מנסה רגוע. איפה הטלפון?
בספר תורה לא נגעתי לך בו.
נו, אז מי זה נגע בזה? זה לפני שנייה היה.
מאיפה אני יודע? מה אתה רוצה ממני?
מה יש לך אתה?
עובד חדש.
מה איתו?
עובד חדש זה סודן בן סודן, גנב זה!
אנטולי, תירגע.
מה "אנטולי, תירגע"? ניסים, דוואי!
מביא לי סכין של עופות!
איפה סכין של...
הוא גנב סכין של עופות גם, ניסים.
איזה גנב. -אנטולי, מה, אתה בסדר?
הינה הסכין של העופות, מתחת לתעודות משלוח.
תירגע. למה שהוא יגנוב לך את הטלפון?
למה שיגנוב את הטלפון? אז מי גנב?
סינטה קלאוס?
שלשום היה טלפון,
לפני שלשום היה טלפון,
אתמול היה טלפון,
היום הגיע סודן חדש, אין טלפון.
ניסים, עושה חשבון כיתהאל"ף!
בוא הנה, יא גנוב, בוא הנה. תירגע, אנטולי.
איפה הוא... איפה, אה?
מה קרה? עוד פעם חזי לא ריסס בשירותים?
הוא חושב שהסודני גנב לו את הטלפון.
לא חושב. אני יודע.
איפה אתה, סודן קטן נחמד?
אני יודע אתה לקחת לי טלפון!
למה, למה, למה דווקא הוא?
למה דווקא הוא? -כן.
למה דווקא הוא?
כי כל הסודנים גנבים...
דווקא אתה גזען?
שכחת מה אמרו עליכם כשאתם עליתם?
מאפיה,
לובשי טרנינג, אוכלי חזיר. איך נפגעת.
טרנינג זה נוח.
חזיר טעים.
חצי חברים שלי במאפיה זה.
למה נעלב?
אתה לא יכול להאשים אנשים רק בגלל המוצא שלהם.
ואתה מכיר אותי,
אני הכי גזענית, באמת.
סיני ממרפק אותי באוטובוס,
אני מתקלחת ברותחין.
כל מי שנוגע בי שלא ביודעין אני מתקלחת.
אם ביודעין, אני זורמת.
אז מי זה יכול להיות, כוכבה?
מאיפה אני יודעת? אני לא יודעת.
אל תקפוץ למסקנות.
בוא תתקשר ל...
לזה, נו, איך קוראים לו? -משה, משה.
לא משה, ההואהקב"ט?
עופר, עופר.
משה, פיטרו אותו? -כן.
תתקשר לעופרהקב"ט ותשאל אותו.
אני יודעת שאין לך טלפון.
גם ככה הוא כולו עצבני.
אני אתקשר בשבילך.
איפה הוא, הטלפון?
איפה זה? -מה קרה?
אני לא מאמינה!
יא בן של אלף ממותות!
מה קרה, כוכבה? -מה קרה?!
אני לא מאמינה, עקץ גם אותי! -מי?
מה "מי"?
העובד החדש. "מי"?!
מאיפה את יודעת שזה הוא?
מה זה "מאיפה אני יודעת שזה..."
לא, אתה ממש מעצבן אותי עכשיו.
היה לי אתמול את הטלפון,
היה לי שלשום את הטלפון,
היה לי לפני שלשום את הטלפון,
הגיע העובד החדש, אין לי טלפון.
נו, עושה חשבון כיתהאל"ף, ניסים!
אחד ועוד אחד ועוד אחד ועוד אחד!
מה קרה? -מה קרה?
סודן עקץ טלפון. מה קרה?
איך אתה מדבר?!
תעצור רגע, תעצור את זה. -מה?
תשאל מההתחלה, תשאל שוב.
תשאל מה קרה.
מה קרה?
העובד החדש עקץ את הטלפונים.
טאק, הוא סודן.
כן. אבל אני לא חושדת בו בגלל שהוא סודן.
אני חושדת בגלל שהוא חדש.
לחשוד בו בגלל שהוא סודן זה גזענות.
לחשוד במישהו כי הוא חדש
זה היגיון בריא.
אח שלי, אח שלי.
אח שלי!
אתה יכול לקנות לנו סיגריות?
אח שלי?
פליז, נו...
זה סופר של נבלות זה.
היה לי 18 לפני חודשיים,
פשוט שכחתי את התעודת-זהות בבית.
באימאש'ך, אל תהיה כבד.
"באימאש'ך"?
כן, נו, תעשה מצווה, אל תהיה רקוב.
אין בעיה.
מה אתה עושה?!
מצווה, זה מה שאני עושה.
סיגריות הם רוצים...
לכו, לכו תרביצו להומלסים
במקום לקשקש לי במוח.
לכו!
בסדר, מה אתה... -לכו!
יאללה, מה הוא רוצה? -יאללה-באללה.
באללה-באללה-יאללה!
שאני, פרופסור בכיר להיסטוריה,
אקנה לפושטקים האלה סיגריות,
כמו אחרון הפושעים?
מזמן לא הרגשתי כזאת תחושה של קבס על הבוקר.
99 אגורות לקילו?
מזמן לא הרגשתי כזאת תחושת אושר על הבוקר.
מאז תקופת הצנע לא היה מחיר כזה.
סוף סוף מבצע שווה יש בסופר דרעק שלכם.
מה זה?
מלפפונים.
פשוט עיגלתי אותם וצבעתי אותם באדום.
מה "מה זה? מה זה"?
עגבניות.
עשרים קילו יש לך פה. -נו?
המבצע זה עד שלושה קילו.
מה זה "עד שלושה קילו"?
עד שלושה קילו לקנייה.
מה זה פה, קנייה סיטונאית?
מה, מפעל עגבניות פתחנו פה?
טוב, אז תעשי לי רק את זה.
יאללה, בסדר.
בבקשה. -תודה.
תודה לך.
שלום.
שמישהו יבוא פה לפנות את ה...
בוקר טוב.
אמנון. -כוכבה.
אמנון. -כוכבה.
הרגע קנית שלושה קילו, נכון?
אמרת "שלושה קילו לקנייה."
זו קנייה חדשה.
אמנון, גם ככה אין לי כוח,
גם ככה עלית לי עד פה,
גם ככה אני עייפה,
גם ככה קשה לי מלראות את הפרצוף האידיוטי שלך!
אולי אתה רוצה לקנות ביצים גם?
נעשה פה ביחד שקשוקה.
מה, אתה רוצה לעשות איזה גספצ'ו קטן?!
מה קורה, בנדיטים? -מה אתה רוצה?
רציתם סיגריות, לא? -נו?
זה עדיין רלוונטי?
באימאש'ך?
באימא שלי, כן. אבל...
טובה קטנה לפני.
עזוב, נו, אל תקשיב לו.
הוא בטח כמו הזקן הסוטה הזה מהדרך-קיצור.
לא, לא, לא.
לא טובה כזאת.
משהו אחר.
מה זה, לא מצאתם פראייר שיקנה לכם סיגריות,
החלטתם לעשן עגבניות?
לא, איזה... זה לזרוק את זה על המורה לספרות.
מי, כרמלה?
בת אלף ממותות.
אני מקווה שקניתם עגבניות קשות.
18 קילו בעשרים שקל.
העסקה הכי טובה שעשיתי בחיים שלי.
אימא שלי תהיה גאה בי.
אני לא מאמין...
נעלתי אותם.
מה?
נעלתי אותם, אני לא מאמין!
נעלתי אותם, אני לא מאמין! איזה אידיוט אני, אימא!
נעלתי אותם!
נעלתי אותם! הצילו!
איפה הם?
איפה הילדים?
איזה ילדים? העגבניות!
הן לא ישרדו את החום הזה.
לאן אתה הולך?
תעזור לי. תעזור.
תעזור לי להציל אותן.
אין לך נשמה!
18 קילו עגבניות באוטו סגור באמצע המידל-איסט
זה לא מתכון טוב לכלום.
אפשר לעשות מזה עגבניות שמש.
אה, עכשיו גם אתה נהיית קומיקאי?
יש דברים שלא צוחקים עליהם!
איפה הוא? איפה הוא?
איפה הנבלה?
עוד פעם חזי לא ריסס בשירותים?
מה קשור חזי? אנחנו מחפשים את העובד החדש.
מי, דייזי?
דייזי-שמייזי.
השמייזי הזה עקץ לנו את הטלפונים.
אוי וי...
אוי וי זמיר...
איך אתם יודעים שזה הוא?
טאק, זה סודן זה!
כל הסודנים גנבים. -הוא חדש.
כל החדשים לוקחים לך מהתיק.
חברים, חברים,
אם אין הוכחות,
אנחנו לא יכולים לבוא אליו ככה.
יכולים, יכולים.
האשמה בגנבה זו האשמה קטסטרופלית.
אם אנחנו נאשים אותו,
ובסוף יתברר שזה לא הוא,
איך נוכל לחיות עם מצפוננו?
בקלות.
הוא גנב.
אבל אנחנו לא בטוחים.
בשביל להטיל האשמות כה חמורות צריך הוכחות.
צריך לנהל חקירה מסודרת.
אנחנו לא בשוק פה.
אנחנו בסופר.
שזה כמו שוק,
אבל עם מזגן.
ובמקומות עם מזגן ראוי שיהיה סדר!
לא... מה...
אני לא... אני לא בדיוק הבנתי מה אתה רוצה להגיד לי פה.
תנו לי כמה שעות לחקור את העניין,
ואני אמצא את הגנב המתועב ואחזיר לכם את המכשירים.
שעה.
ראמזי,
אם אתה מוצא את הטלפון שלי...
אל תסתכל בתמונות.
אין בעיה.
ואם אתה מסתכל...
אל תשפוט.
סגור.
ואם אתה מכיר מישהו שזה ככה...
מעניין אותו,
אתה יכול לשלוח את זה הלאה.
בטח.
תודה.
"הפורץ הזריז" אתה קורא לעצמך?
נו, תזדרז, שעה הן בפנים.
לאט, סבאל'ה, שתי דקות, הכול יהיה בסדר.
נו, נו. "לאט" הוא אומר לי!
אני לא מאמינה, נעלתי את הילדה באוטו!
שמישהו יעזור לי! הילדה שלי!
גברת, תירגעי. יש פה תור.
מה זה? לאן אתה הולך?
העגבניות שלי שעה בפנים,
הילדה שלה שתי שניות!
יא חתיכת דרעק אחד!
באתי להחזיר.
מה זה?
מה זה? העגבניות שמכרתם לי.
זיכוי מזומן, תודה.
מר עגבנייה, אח שלנו.
יש מצב לעוד קופסה?
עוד קופסה?
הינה עוד קופסה.
הינה עוד קופסה! הינה עוד קופסה!
תיק "סמארטפון פרוץ"
הוא אחד מפרשיות הפשיעה החמורות שנחו על מדפי.
ועל כן...
החלטתי להקריב את הטלפון שלי.
חברים.
יש לי פיצוח בפרשיית "סמארטפון פרוץ".
נו, נו. -נו, מי זה?
זה החדש. מה, לא אמרתי?
מה, לא ידעתי? תמיד אמרתי.
כוכבה... -כן. מה, לא אמרתי לך?
זה לא החדש.
אה, או-קיי.
אז אחרי חקירה מאומצת שבה...
לא חסכתי מאמצים,
הן טכנולוגיים והן מחשבתיים,
איתרתי את מעלים הפלאפונים.
אז הגנב הוא לא אחר מאשר...
אסתי! לא אמרתי את זה?
אתיופים וסודנים אותו דבר? -אותו דבר!
מה זה "לא עשית את זה"?
אני אמרתי...
זאת לא אסתי.
סליחה, מחילה, טעות.
אתיופים וסודנים לא אותו דבר. אני ידעתי.
מצטער.
אז הגנב הוא... הגנבת...
הוא, היא...
נעמי. -הלו!
מה "הלו"?
אני אמרתי. -שה, שה.
אמרתי לך, לא שמעת? -שה!
זאת גם לא נעמי.
אה. סליחה, מחילה, טעות.
את חברה. ידעתי לא לוקח. -מה אתה מפיל עליה?
הגנב...
הוא...
נו?
תיכנסי.
בבקשה. -תודה.
שירה.
כן, איך אני יכולה לעזור?
איך? אני אגיד לך איך! -כוכבה!
אמרנו שאני מדבר.
סליחה, מחילה. בקשה.
שירה... -כן.
את יודעת כמה...
כמה אנחנו אוהבים אותך.
אחד-אחד, באמת.
אך לאחרונה...
צץ לו הספק שמא...
גנבת!
כוכבה. -לא, לא, לא, סליחה!
צץ לו... שמא...
עד שאתה מדבר!
תקשיבי לי, פרצוף אנטנה,
עם כל הכבוד,
התגלה לנו על ידי אהוב ליבך
שאת עקצת לנו את כל הטלפונים.
הוא תפס אותך עושה את זה.
ארור היום בו קיבלתי על עצמי את תיק החקירה.
אני מצטער, בוס גדול.
בחלומות הכי גרועים שלי לא חשבתי שזאת את.
אני יכולה לענות? -בקשה.
זה נכון, אני לקחתי לכם את הטלפונים.
מה, אני לא מאמינה באיזה עולם אני חיה!
המציאות עולה על כל דמיון.
אבל לא סתם לקחתי לכם את הטלפונים.
בטח לא סתם.
בשביל לעשות עלינו קופה ולמכור אותם בתחנה מרכזית.
תגידי שאת צריכה. -אני לקחתי לכם את הטלפונים
כדי להעביר אתכם שיעור קטן.
שיעור באיך לעשות עלינו קופה בתחנה מרכזית.
בדיוק.
הכול התחיל
לפני 22 שנים.
מה?
אבי קנה לי אופניים
בצבע ורוד מט
עם סלסילה סגולה.
תגידי, לא מספיק את שודדת אותנו,
עכשיו את באה לספר לנו
על האבא הטחון שלך והסלסילות שלו?
כוכבה, אני יכולה להמשיך?
כן.
את האופניים הוורודים שלי אני השארתי ללא השגחה,
והם נגנבו.
חזרתי לביתי,
ואבי, שבדיוק שב מן העבודה,
נכנס אל הבית.
ניגשתי אליו ואמרתי לו: "אבא.
"היי, אבא,
"גנבו לי את האופניים.
"צריך למצוא את הגנב."
מביטה בו בעיניים מלוחלחות מדמעות
במבט ילדי.
אבי מסתכל עליי במבטו הכועס,
"לא צריך לחפש את הגנב, שירה.
"לא צריך.
"הגנב פה."
"איפה?
"איפה הגנב, אבא?"
"אני!
"אני הוא הגנב.
"לקחתי לך את האופניים
"כדי ללמד אותך לקח.
"לכי לחדר!",
אמר וטרק את הדלת.
מאז אני שומרת על הדברים שלי בשבע עיניים.
נו?
מה "נו"?
אני עשיתי לכם את אותו דבר.
טאק, אין לי אופניים בכלל.
לא עם אופניים. אני עשיתי לכם בדיוק את אותו דבר,
רק עם טלפונים.
רגע, רגע, רגע, את לקחת לנו את הטלפונים,
כי אבא שלך עקץ לך את האופניים?
אני בעצם ניסיתי... -מה עכשיו? שעה מייבשת אותנו
עם הסיפור שלה!
שנייה, חברים! סטופ, כיבוי, אישור.
אני ניסיתי ללמד אתכם את מוסר ההשכל שאבי לימד אותי.
זה מקסים, לא? זה...
אני בית ספר גמרתי!
הבנו את המוסר השכל.
המוסר השכל זה שיש לנו בוסית
שהיא גם גנבת וגם משעממת.
מילא גנבה לנו את הטלפון,
אבל גם גנבה לנו את המוח עם הסיפור המטרחן שלה.
אני בטוחה
שמעכשיו אתם תשמרו על הדברים שלכם בשבע עיניים,
בדיוק כמוני.
נו, נראה לכם?
נו, מה? -זה כדי לבחון.
מה לבחון, ראמזי? מה, אנחנו בפסיכוטכני?
כולנו משפחה אחת גדולה.
גם במשפחה יש דם רע.
די. נו, באמת, כוכבה... -מה?
נו, דוואי כבר! -באמת.
אני לא מוצאת את הטלפונים.
נו, בטח, כי את לא נועלת!
תגידי, את נורמלית?!
את הבפלות שלך אני באה לקחת כל פעם שבא לי,
אז טלפונים לא ייקחו?
זה אולי אבא שלך בא ללמד אותנו לקח
ועקץ את הטלפונים, לא?
גברת, מספיק צחוקים! סיימנו!
את יודעת כמה זמן לקח לי למצוא את הקייס הזה?!
הבן-אדם, אשתו בהיריון!
מצד אחד,
באמת השיעור של אבא שלי קצת...
ככה הסתבך.
אבל מצד שני,
העובדים למדו שגם אני,
עם כל ההילה שיש סביבי
והכביכול כוחות-על שלי
כמנהלת,
גם אני יכולה להתרשל בשמירה על חפצים
ולטעות.
זה גם מוסר השכל חשוב.
ומי באמת לקח את הטלפונים?
כנראה שלעולם לא נדע.
גם אם אני גנב
וגם אם אני לא גנב,
תמיד יחשדו שאני גנב,
אז לפחות יהיו לי טלפונים.
זה 400 שקל כל אחד.
אבוש.
שירה.
לא, אני רק רציתי לדעת,
יכול להיות שבמקרה
היית היום בסופר?
ייעוץ לשוני: רווית ליגום
