שרגא בישגדא - אמיליה ארהארט
"יש כמה דברים שתמיד כדאי לדעת,
"כמו, למה, למשל, הכיכר לא מרובעת.
"ומה ההבדלים בין שוקולד לשוקולדה
"או למה מצמידים לשם כמו שרגא את ביש גדא?
"מי המציא את החשמל? -מי ביית את הגמל?
"מי צייר את המונה ליזה? -מי הגה מילה כמו 'גלידה'?
"מי טיפס על ראש ההר? -ומי גר בזנזיבר?
"מי בנה מגדל בפיזה? -מי זאת אימא של עליזה?
"מוכנים שם בנגב? מוכנים כבר בגליל?
"זה תכף בא, שלוש, ארבע, והנה זה מתחיל."
נחמד פה!
ברוכים הבאים לבלוג של שרגא.
שלום ו... סבלנות, זה העניין, סבלנות.
לפעמים בחיים צריכים להתאזר בסבלנות.
כמו עכשיו, למשל, כן.
שנייה.
סבלנות.
אתם רואים את זה?
זה כרטיס הגרלה שקיבלתי לפני כמה ימים
בכולבו של שמעון, כשקניתי אצלו את הפאזל החדש, כן.
שמעון ערך הגרלה לכל הקונים,
והוא הבטיח פרסים יקרי ערך. כן, כן, יקרי ערך.
ונחשו מה? זכיתי!
אני, שרגא, כן, זכיתי בפרס יקר ערך!
היום צריך להגיע שליח עם הפרס
אז אני מחכה לו בהתרגשות ובסבלנות.
שנייה.
סבלנות, סבלנות. סבלנות, סבלנות.
אני מחכה כבר המון זמן, ובינתיים שום פרס עוד לא הגיע.
מעניין, מעניין מה זה הפרס הזה... מה זה יכול להיות?
אולי פאזל תלת-ממד שהוא יקר ערך. ואו! ואו!
הייתי מה זה שמח לקבל את זה כפרס.
אולי זו מכונית, אולי מכונית עם שלט כזה.
ואו! ואו! איך אני אוהב כאלה מכוניות!
יש לו גם שם, לשמעון, בכולבו שלו
איזה מין עציץ כזה שרוקד ברגע שמשמיעים לו מוזיקה,
ואו, זה גם יכול להיות מה זה נחמד!
חולצה. -חולצה, חולצה מאוד גם לך, עליזה.
חולצה שעליה כתוב: "ב'כולבו שמעון' יש הכול.
"יחס חם והמשלוח בחינם." -מה, מה, מה, מה אמרת עכשיו?
זה הפרס היוקרתי שבו אני זכיתי.
רגע, רגע, רגע, את רוצה להגיד לי שגם את קיבלת כרטיס להגרלה?
בטח. כל השכונה קיבלה.
לפני כמה דקות שליח הביא לי את הפרס, וזו בסך הכול חולצה. הנה.
בכלל רציתי להחזיר, אבל השליח נורא מיהר.
עגבניות מרובעות. איזה גדול. חולצה יפה ויוקרתית. ממש פרס בעל ערך.
עכשיו באמת קשה לי לחכות בסבלנות.
נו, נו, מתי הוא כבר יגיע?
סליחה, עליזה, זה בטח הוא.
כן! -הי, שרגא. -הי, הי.
תתחדש. -על מה? -על האופניים. פגשתי למטה שליח
שנורא נורא מיהר, והוא שלח אליך את האופניים האלה,
אמר שזכית בהגרלה. מדהים, לא?
מה, אופניים? -כן.
איפה הוא? -מי? -רגע. שליח!
הוא הלך, שרגא.
אוף, רציתי לזכות בחולצה...
חולצה זה מקום שלישי. אתה זכית במקום ראשון, ואני חייבת לשירותים.
בשבילי כנראה. "לשרגא". נכון, זה בשבילי.
"לשרגא, ברכות על הזכייה בפרס הראשון בהגרלה.
"בכולבו של שמעון מקבלים גם יחס וגם משלוח בחינם.
"עגבניות מרובעות." יופי, יופי, אז לא זכיתי בחולצה.
יותר מזל משכל. -יותר מזל משכל גם לך, עליזה.
איזה מזל. על איזה מזל את מדברת?
על זה שזכית באופניים ולא סתם באיזו חולצה.
אופניים, יופי, באמת.
חולצה לפחות אפשר ללבוש. -כן, אבל על חולצה אי אפשר לרכוב.
מי רוצה לרכוב? -אני. כיף לרכוב על אופניים. אתה לא אוהב? -אני?
אה, אני מבינה. -מה את מבינה?
אני מבינה שאתה לא יודע לרכוב על אופניים.
הצחקת אותי, באמת, בעיה לרכוב על אופניים.
יושבים על כיסא, מחזיקים בכידון ונוסעים. -עשית את זה פעם?
לא, לא, לא יצא לי. -מה אתה אומר.
אתה יודע, שרגא, אני יודעת לרכוב על אופניים.
אז יופי, יופי לך. באמת, אני מאוד שמח לשמוע.
אני קיבלתי אופניים ולא יודע לרכוב
ואת קיבלת חולצה נהדרת שאת בכלל לא אוהבת, יופי.
שמעון היה צריך לחשוב על זה קצת יותר
לפני שהוא חילק את הפרסים האלה שלו. -החלפות. -החלפות?
החלפות, אני אתן לך את החולצה, ואתה תיתן לי את האופניים,
מה אתה אומר? -ואו, ואו, רעיון גדול!
סגרנו. -להתראות.
איזה אופניים יפים, אה?
האופניים שלי למטה. רוצה שנרד לסיבוב?
לא לא, אני עכשיו בדיוק באמצע הבלוג שלי, אני לא יכול.
אה, טוב, ברור, התכוונתי אחר כך.
גם אחר כך אני קצת עסוק, אני... -טוב, אופניים חדשים,
אתה בטח מת לקחת אותם לסיבוב, אז מחר? -מחר, לא.
מחרתיים? -לא, לא, מחרתיים אני ממש עמוס, אין לי...
בעוד שבוע? -בלתי אפשרי.
בעוד שבועיים? -לא, שבועיים עוד יותר,
אני ממש עובד מהבוקר עד הלילה, אני לא... אין לי זמן,
אני, יש לי חוג שחמט, המון...
לא, נטע, אני... נטע, אני לא... אני לא ממש יודע לרכוב.
אתה לא יודע לרכוב על אופניים?
לא. זאת אומרת, כן, אני לא יודע לרכוב על אופניים.
רציתי ללמוד, כשהייתי קטן לימדו אותי לרכוב על אופניים ואז נפלתי,
וכל הילדים התחילו לצחוק ומאז, מאז לא עליתי יותר על אופניים.
נו, אז קדימה, זה הזמן ללמוד, שרגא. נו, קדימה, בוא תעלה.
לעלות, מה, על האופניים?
ברור. -לא, לא, לא. השתגעת?! מה פתאום, אני אפול.
אתה יודע, שרגא, כשאני למדתי לרכוב על אופניים
ופחדתי, כי בהתחלה זה מפחיד. -או! מפחיד, נכון?
אז אבא שלי סיפר לי על אמיליה ארהארט.
אמיליה מה? -ארהארט. -ארהארט.
אני חושבת שבזכותה אני יודעת היום לרכוב על אופניים.
מה, אמיליה הייתה מאמנת אופניים?
לא, היא הייתה טייסת וסופרת אמריקאית נועזת ומפורסמת.
היא הייתה האישה הראשונה
שחצתה את האוקיינוס האטלנטי בטיסת יחיד. -ואו! -כן.
האוקיינוס האטלנטי, הוא הוא ממש גדול. -נכון.
היא הייתה אישה מאוד אמיצה שלא פחדה להילחם במוסכמות,
היא קבעה שיאי טיסה רבים. אז אם אמיליה הצליחה להטיס מטוס,
אז אתה לא תצליח לרכוב על אופניים?
אויש, נטע, מה את משווה בכלל? מאופניים אפשר ליפול.
רגע, והיא לא פחדה? -פחדה, פוחדים, כולם פוחדים,
אבל האמיצים מתגברים על הפחד. -אה, גם היא פחדה.
אני כבר, כבר מתחיל קצת לחבב אותה, את יודעת?
אז אולי אתה היית המורה שלה לציור.
אני? מה פתאום. -נכון, אתה הרבה יותר מדי צעיר.
אז אולי סבתא רבתא שלך. -אולי סבתא רבתא שלך.
נכון, שרגא. איך ידעת?
סבתא רבתא שלי באמת הייתה המורה שלה לציור.
או, איזה יופי, פרח. מקסים.
מה זה? מה את מציירת? -מטוס.
מטוס, למה לא פרח או לב כמו יתר הבנות בכיתה? מה לך ולמטוס?
כשאהיה גדולה אטיס מטוס.
את מתכוונת, תטוסי במטוס. -לא, אטיס מטוס, אני אהיה טייסת.
מאיפה רעיון התעתועים הזה?
לא אמרו לך שאין זה יאה שבנות תטסנה מטוסים?
בנות לא מטיסות מטוסים. -למה לא?
כי הן בנות. בשביל מה יש בנים בעולם? יש חלוקת תפקידים.
אני בת ואני אטיס מטוס.
את חצופה ואני רוצה לראות את ההורים שלך.
או, פרחים, לבבות, איזה יופי!
ומה זה? -מוח.
כן, תכף תגידי לי שאת רוצה להיות מנתחת מוח.
הו, לא, המוח בשבילך. כדי שגם לך יהיה אחד. תתחדשי.
נו, אז מה אתה אומר? רוצה לנסות?
מפחיד אותי ליפול, נטע.
רעיון רע. -רעיון רע מאוד גם לך, עליזה.
אתה עלול ליפול. -עליזה!
אם עד היום לא למדת לרכוב, אז אולי לא כדאי. -עליזה!
אני הייתי מוותרת על הניסיון,
לא כולם אמיצים כמו אמיליה ארהארט. -עליזה!
לא, לא, לא, נטע, אני חושב שעליזה צודקת.
לא, אני, אני מעדיף את החולצה.
מה, איזו חולצה, מה הקשר לחולצה?
עליזה קיבלה חולצה מאוד מאוד שווה,
והיא לא אוהבת אותה. תראי ל... הנה, את רואה?
תראי איזה כתוביות שוות, "עגבניות מרובעות",
ואני קיבלתי אופניים שאני לא, לא יודע לרכוב עליהם,
אז חשבנו לעשות החלפות. -רעיון רע. -בדיו... למה רע?
כי חולצה לא שוות ערך לאופניים. -כי את ממש לא...
עליזה, תראי לה. את רואה? זו לא סתם חולצה,
זו חולצה עם כתוביות מקסימות, תראי את הקישוטים,
מה את משווה בכלל? -זה סתם תירוץ עלוב לא ללמוד לרכוב,
ואתה הרי רוצה ללמוד לרכוב, נכון? אתה פשוט מפחד, נכון? -נכון.
אמיליה ארהארט קראה לדברים האלה,
שרוצים, אבל פוחדים לעשות, האטלנטי.
היא אמרה שלכל אחד יש את האטלנטי שלו. -המה שלו?
האטלנטי, האוקיינוס האטלנטי זה הים
שבין אירופה לאמריקה. -לאמריקה. -נכון. -אני יודע.
וזה הפך אצל אמיליה לדימוי של התגברות על מכשול שהוא הפחד.
אמיליה, כולם יודעים שאת טייסת אמיצה ונועזת,
אבל מאיפה את לוקחת את האומץ שלך לטיסות המסוכנות האלה?
תראי, הרצון הפנימי שלי לטוס מעל האוקיינוס לבד לא היה חדש עבורי.
טסתי מעל הרבה אוקיינוסים קודם לכן.
אני אומרת, לכל אחד יש את האטלנטי שלו כדי לטוס מעליו.
לכן לסיום אומר דבר כזה, אם יש לך חלום ואת דבקה בו
מול כל המתנגדים והדעות הקדומות, זה האטלנטי שלך.
טה דאם! -טה דאם ועוד איך. יופי, מקסים. מה זה היה?
תמיד רציתי לרקוד מול מיליוני אנשים, אבל לא העזתי,
זה היה האטלנטי שלי. -נהדר!
בזכותך חציתי אותו, תודה לך. -תודה גם לך.
אז מה עכשיו? -עכשיו, עכשיו פשוט תחפשי לך אטלנטי חדש לחצות.
כן, אטלנטי חדש. -לחצות. -בדיוק. זה מה שאני אעשה, כן.
לאן זה? לאן? רגע. לאן את...
טוב, זו הייתה תכניתנו על... על מה התכנית הזאת?
כן, כן, עכשיו אני מבין, לרכוב על אופניים זה האטלנטי שלי,
והגיע הזמן לחצות אותו. הגיע זמן האופניים! -כל הכבוד, שרגא!
יאללה, קדימה, נו. -יאללה, קדימה, נו. -בוא תעלה, נו.
בוא, בוא. -תרים את הרגל. -תרים את הרגל. -תרים את הרגל.
יפה, יפה, אתה יושב בנוח? -נוח מאוד. -מעולה.
עכשיו קדימה.
או-קיי, ניסיתי, לא הצלחתי, לא נורא.
לא חייבים לחצות כל אטלנטי שרואים.
שרגא, אולי תנסה גם לנסוע קצת?
נו, בוא, בוא, אל תפחד, אני אחזיק אותך.
תעלה את הרגל. -כן. -כן, תעלה את הרגל. -כן.
בדיוק, תשב בנוח. -אני יושב בנוח. תוריד את הרגלית. -הרגלית. -כן.
הופה. הנה, את רואה? -הופה, זהירות.
תורידי לי את את הרגלית. -הופה, הנה, אני אוריד.
תודה. -ועכשיו, להסתכל ישר.
לא, שרגא, על המושב צריך לשבת. -רגע, רגע. -זהירות.
הנה, הנה. -כן, הנה, אני מחזיקה אותך.
עכשיו, תסתכל ישר. -ישר. -ידיים על הכידון. -כן.
וקדימה, תתחיל לפדל, נו. -לפדל? -כן. בזהירות. יפה.
שרגא, כל הכבוד, אתה נוסע על אופניים. -יו, יו, יו!
כל הכבוד, שרגא!
מדהים.
בדיוק. אתה רואה שהצלחת? -יש, עשיתי את זה!
כל הכבוד, שרגא! -עשיתי את זה! -נסעת על אופניים. -גדול!
יופי, שרגא. -יופי שרגא מאוד גם לך, עליזה.
החלטתי לתת לך גם את החולצה. היא ממילא מכוערת בעיניי,
ואני לא אלבש אותה. -באמת? אז...
שלא תעז לוותר על האופניים בשביל חולצה.
לא, לא, הרי עכשיו אני גם יודע לרכוב על אופניים
אז אני מציע שבמקום ההחלפות נעשה שותפות -
בימים שלישי, ראשון וחמישי האופניים יהיו אצלי והחולצה אצלך,
ובשאר הימים החולצה תהיה אצלי והאופניים אצלך.
מה את אומרת? -בסדר. -יש!
נו, שרגא, קדימה, זה היום שלך על האופניים, עוד סיבוב, נו.
עוד סיבוב, בטח. -יאללה, עכשיו אתה כבר יודע. -בטח.
טוב, אבל רק תחזיקי לי מאחורה. -בטח.
כן. -אפשר? -כן, אפשר.
אני חוצה את האטלנטי שלי! -רגע, שרגא, שרגא.
שרגא?
שרגא, הכול בסדר?
נפלתי לאוקיינוס!
אבל אני יודע לשחות, הכול בסדר.
תמלול: סדו פראלטה-שביט
ייעוץ לשון לכתוביות: רווית ליגום
הפקת כתוביות: אולפני אלרום
