שרגא בישגדא עונה 2: פבלו פיקאסו

"יש כמה דברים שתמיד כדאי לדעת,

"כמו למה למשל הכיכר לא מרובעת

"ומה ההבדלים בין שוקולד לשוקולדה

"או למה מצמידים לשם כמו שרגא את בישגדא?"

מי המציא את החשמל? -מי ביית את הגמל?

מי צייר את המונה ליזה? -מי הגה מילה כמו גלידה?

מי טיפס על ראש ההר? -ומי גר בזנזיבר?

מי בנה מגדל בפיזה? -מי זאת אימא של עליזה?

"מוכנים שם בנגב, מוכנים כבר בגליל?

"זה תכף בא, שלוש, ארבע והנה זה מתחיל."

נחמד פה!

הי, שלום וברוכים הבאים ל"בלוג של שרגא", זה אני.

תשמעו, היום, היום עליתי לבוידעם כדי לחפש עט.

בוידעם, אתם יודעים מה זה בוידעם, אתם לא יודעים? או-קיי.

בוידעם זה מין מחסן קטן

מעל הדלת, מתחת לתקרה. הנה, זה הבוידעם.

ושמים בו כל מיני דברים שכבר לא משתמשים בהם,

אבל מאוד מאוד רוצים לשמור אותם, כמו למשל, שימו לב,

טה דם! הקובייה ההונגרית שלי.

אימא שלי קנתה לי את הקובייה הזאת לכבוד יום ההולדת ה-37 שלי.

סליחה, בעצם יום ההולדת ה-27.

לא, רגע, אולי בעצם 17? כן, 17, זהו,

אימא שלי קנתה לי את זה, את הקובייה הזאת,

כשהייתי בדיוק בן שבע, כן, בדיוק בן שבע.

המטרה בקובייה ההונגרית היא לסובב אותה ככה

שבכל צד שלה יהיה צבע אחד, כן.

זה קשה, אבל מגיל שבע אני אלוף בזה.

שימו לב איך אני עושה את זה.

הנה, שלוש, ארבע!

מסובבים ככה, אחת, שתיים, את זה כאן ואת זה מחזירים...

לפה, ויש לנו את זה.

רגע, יש פה איזו בעיה. שנייה, רגע. רגע, רגע... אה, אני יודע,

מסובבים ימינה ואז שמאלה ואז הופכים את הקובייה, ככה!

אוי, זה לא הולך.

נראה לי שהקובייה שלי התקלקלה. -הזיכרון שלך התקלקל.

הזיכרון שלך התקלקל גם לך, עליזה.

או ששכחת, או שמעולם לא ידעת לשחק בקובייה ההונגרית.

שכחתי, אבל אני תכף נזכר. -עד שתיזכר הבלוג ייגמר.

זה עניין של דקה, עליזה, אני הייתי אלוף בזה! -כן, בטח,

אלוף הקובייה, ממש קוביסט. -קוביסט? -מהמילה קובייה.

אולי תירשם לקורס קובייה הונגרית

ותקרא לזה התקופה הקוביסטית של שרגא.

מה, מה, מה מצחיק? -סתם, הצחקתי את עצמי.

נו, התקופה הקוביסטית, כמו אצל פיקאסו.

אצל מי? -פיקאסו. -פיקאסו? -אתה לא יודע מי הוא?

אויש, שכחתי שאתה לא יודע כלום. -אני דווקא כן יודע! -כן.

התקופה הקוביסטית של פיקאסו. זהו, באמת בדיחה מצוינת, יו!

התקופה הקוביסטית של פיקאסו,

התקופה הקוביסטית של שרגא, גדול, גדול!

לא צריך להגזים, שרגא. זה לא מצחיק עד כדי כך. -לא? -לא.

לא, ברור שלא, אני לא צחקתי רק בגלל זה,

נזכרתי בעוד כמה דברים מצחיקים,

אבל אין מה לדבר, הפיקאסו הזה היה ממש טוב

בקובייה ההונגרית, אה? -לא. -לא? -לא, אבל הוא היה גאון בצבעים.

בצבעים, כן, בדיוק לזה, לזה התכוונתי, גאון בצבעים, אין ספק.

ברגע שאתה מבין בצבעים, אתה שולט בקובייה ההונגרית.

אני חושב שאני אתקשר אליו, שהוא יזכיר לי. -לא נראה לי שהוא יענה.

אה, הבנתי. הוא בטח חי לפני המון שנים. -הוא חי במאה הקודמת.

אה, ברור. בגלל זה לא זכרתי אותו. -ברור. -כן.

שיהיה בהצלחה עם הקובייה. -בטח שיהיה בהצלחה,

אני פעם לא הצלחתי במשהו?

אני נשבע לכם, כשהייתי בן שבע הייתי מסדר את הקובייה

בשתי דקות ושבע שניות, הייתי גאון בצבעים, ממש כמו פיקאסו.

אולי אני אקרא על פיצוחי הקובייה ההונגרית שלו באינטרנט.

פיקאסו, קובייה הונגרית...

פתוח! -הי, שרגא.

הי, הי, הי, הי.

מה זה, למה את כחולה כל כך?

כי חשבתי לצבוע כמה קירות בבית שלי בכחול

וחשבתי שזה יהיה יפה גם.

למה, למה? זה... אני חושב שזה רעיון מקסים.

כן, רק שהכחול לא ממש התאים לגוון של הספות

והוא גם עשה אותי קצת עצובה. הי, קובייה הונגרית, מגניב!

כן, כן, מצאתי אותה בבוידעם.

אימא שלי נתנה לי אותה במתנה ליום הולדת השבע שלי.

אה, יפה. ואתה יודע לסדר אותה? -כן, ידעתי, אבל אני קצת שכחתי.

אני בדיוק בודק באינטרנט איך פיקאסו היה פותר את הבעיה.

פיקאסו, מה הקשר לפיקאסו? -קשר, קשר הדוק מאוד, מה?

רגע, רגע, רגע. את רוצה להגיד לי שלא שמעת

על התקופה הקוביסטית של פיקאסו?

ברור ששמעתי. -נו? -נו? -נו?

נו, מה נו, שרגא? אתה חושב שהתקופה הקוביסטית

קשורה לקובייה ההונגרית? -למה לא?

התקופה הקוביסטית, שרגא. -כן? -היא תקופה בציור ובאמנות.

פיקאסו היה אמן והוא היה המייסד המרכזי

של הזרם הזה באמנות, הקוביזם. -אה. כן, אני ידעתי את זה, כן.

קוביזם, כי הציור נראה כמו שילוב של הרבה קוביות ומרובעים.

אז רגע, רגע, רגע. פיקאסו היה בכלל אמן?

ברור, הוא היה אחד הציירים הכי משפיעים,

חשובים ומצליחים במאה ה-20. -20, כן. -כן, ידעת את זה?

את זה ממש לא ידעתי כי לי אין סבתא של דודה שהכירה אותו.

גם לי לא. -לא? -לא. -אז איך ידעת את זה?

יש לי דודה של סבתא שהכירה אותו. לא סיפרתי לך?

היא הייתה הדוגמנית שלו, לא סיפרתי לך על דוגמנטע?

נו, פיקאסו, איך זה יוצא? -מה זאת אומרת איך זה יוצא?

זה יוצא מדהים כי אני הרי גאון.

גם אני מדהימה, נכון, פיקאסו? -אל תזוזי. -אני לא!

את זזה, את מזיזה את השפתיים. -אה, טוב, סליחה.

לא, לא, לא. אני מבקש, אל תזוזי.

פיקאסו.

זהו, בואי תראי את הציור.

מה זה? -זאת את. האף כזה שם ימינה מהצד,

ואותו דבר, עשיתי לו יותר גליצ'ים. בקיצור, קוביזם במיטבו.

אבל זה בכלל לא דומה לי! מה, זה נראה לך דומה לי?

זה מאוד דומה לך, זה בול!

בתחושה הפנימית זה בדיוק אותו דבר, אותו דבר!

אתה מבין, שרגא? הקוביזם שם דגש על העולם הפנימי של האמן

ולא על איך דברים נראים באמת במציאות.

פיקאסו לא רצה לצייר כמו שכולם ציירו,

אלא רצה לתאר את ההרגשה שלו.

אה, אני מבין, לא כמו כולם. -בדיוק.

זה נותן לי רעיון. -באמת, רעיון למה? -לפתור את הקובייה ההונגרית.

טה דם! -מה עשית? -סידרתי את הקובייה ההונגרית!

מה פתאום סידרת? זה לא מסודר לפי צבעים בכלל.

הלכתי עם ההרגשה שלי, נטע, בדיוק כמו פיקאסו.

סידרתי את הקובייה ההונגרית לא כמו כולם.

הבנתי. -תודי שזה גאוני, לפחות כמו פיקאסו!

ממש לא! -ממש לא מאוד גם לך, עליזה!

זה ממש לא גאוני, שרגא. -אה, לא?

הבטחת להראות איך מחלקים את הקובייה ההונגרית לצבעים. -נכון.

ולא הראית כלום. -עליזה, עליזה, סליחה,

על פיקאסו שמעת? -אם אני שמעתי עליו? -כן.

אתה שמעת עליו ממני! -אוי, נכון.

קודם תלמד איך מפצחים את הקובייה ההונגרית כמו כולם,

אחרי זה תמציא שיטות אחרות. להתראות! -להתראות.

שמעת אותה, נטע? העליזה הזאת לא מבינה כלום בפיקאסו.

שרגא, הפעם עליזה דווקא צודקת. -צודקת, באמת?

כן, גם פיקאסו שינה ושבר את החוקים

רק אחרי שהוא למד אותם טוב טוב.

אילו לא הייתי מעריצה אותך, הייתי עלולה להיעלב מאוד, פיקאסו.

אתה לא יכול פשוט לצייר אותי כמו שאני, יפהפייה?

אני יכול לצייר הכול. -נו, אז נראה אותך. -קלי קלות.

אבל בלי קוביות, כן? -בלי, בלי.

בלי כל הרגשות שלך והצורות המוזרות.

בלי, בלי, אל תדאגי, זה קלי קלות. הנה, הנה.

הנה, בואי תראי, הנה, ציור משעמם, ממש משעמם הציור הזה.

איזו יפה אני! אתה רואה? כשאתה רוצה, אתה יכול.

כן? אבל אני לא רוצה. אין, לא רוצה את זה בכלל!

אני רוצה לצייר ציור אחר, תעמדי שם. אומרת לי מה לעשות.

ככה.

ככה.

לא לזוז!

זהו, בואי תראי.

מה זה? אני נראית חולה ועצובה. -כן, כי זה בדיוק אני, אני מאוד עצוב.

אני בתקופה הכחולה שלי,

תקופה של ציורים שמבטאים את העצב הפנימי שלי.

מה אכפת לי מהעצב הפנימי שלך? תעשה אותי יפה!

מצטער, דוגמנטע. תחזרי כשאני אהיה בתקופה אחרת!

נראה לי שחסר פה קצת כחול.

שרגא?

התקופה הכחולה! -רגע, רגע אחד, נטע,

אני בדיוק לומד עכשיו איך לפצח את הקובייה ההונגרית.

לא, אתה לא מבין, התקופה הכחולה.

רגע, רגע, אני עוד רגע מצליח.

שרגא, התקופה הכחולה היא תקופה עצובה

אז אולי אני צריכה לצבוע את הקירות שלי בבית בצבע אחר. -נכון!

לקובייה ההונגרית יש גם צבע אדום, וגם צהוב בצד אחד וגם לבן וגם ירוק.

ירוק. -ירוק. -אני אצבע את הקירות שלי בבית בירוק.

למה ירוק דווקא ירוק? -כי ירוק זה לא צבע עצוב

והוא גם ממש מתאים לספות שלי. -סיבה טובה.

טוב, אני חייבת למהר ללכת לחנות לפני שהיא תיסגר

בשביל לקנות צבע צהוב. -צהוב? אמרת הרגע ירוק!

כן, יש לי בבית כחול

ואם אני אערבב אותו עם צבע צהוב, יתקבל ירוק. -אה, הבנתי.

זהו, טה דם! טה דם, טה דם, טה דם.

שרגא, כל הכבוד! -חכי, חכי רק רגע, זה עוד לא הסוף.

זהו, עכשיו זה מושלם. -מה?

שרגא, עכשיו הרסת את זה, זה אמור להיות צבע בכל פאה.

לא, לא, נטע, אחרי שלמדתי את החוקים

אני יכול לשבור אותם, בדיוק כמו פיקאסו!

אהה.

ואגב, אני קורא לזה שרגאיזם.

שרגא, קח. אני חייבת לרוץ. -ביי! -ביי, ביי.

תמלול: סדו פראלטה-שביט

ייעוץ לשון לכתוביות: מיה בסטר-קינן

הפקת כתוביות: אולפני אלרום