ארוחות שעשו היסטוריה - וינה: מלחמת העולם המתוקה
בפרק הקרוב של "ארוחות שעשו היסטוריה"
קפיצה קטנה אל אוסטריה של הקייזרים לבית הבסבורג.
המון פוליטיקה בנוסח הנסיך קלמנס ממטרניך.
המון סוכריות "פז", וגם עוגת שוקולד שהשיקה אלף ספינות.
שלום לכם וברוכים הבאים לעוד פרק בסדרה "ארוחות שעשו היסטוריה".
הפעם אנחנו בווינה, בירת אוסטריה, בירת האימפריה האוסטרו-הונגרית.
ואנחנו נעסוק במלחמת העולם המתוקה ביותר בהיסטוריה.
אל תקפצו, תכף אני אסביר לכם למה היא הייתה מתוקה.
הנסיך הקנצלר קלמנס ונצל ממטרניך
הוא שעיצב את פני אירופה אחרי נפילת נפוליאון בונפרטה.
הוא היה שמרן למשעי, האמין בשלטון בחסד האל.
כרת בריתות עם הכנסייה,
שאף לרסטורציה של הסדר הישן של לפני המהפכה הצרפתית,
וגרס שאיטליה, למשל, אינה אומה אלא מושג גיאוגרפי בלבד.
בקיצור, הוא היה די פוץ. אבל מה, באוכל הוא דווקא הבין.
ובזכותו אנחנו נהנים עד היום מלא פחות ולא יותר,
עוגת השוקולד הטעימה והמפורסמת ביותר בעולם,
ה"זאכר טורט ".
הסיפור שלנו מתחיל בשנת 1832 בארמון וינאי,
כשהנסיך מטרניך מודיע יום אחד לשף שלו
שברב יגיעו אורחים חשובים,
ושהשף צריך להכין ארוחה מעולה עם קינוח מקורי.
"אל תבייש אותי", מבעית הנסיך את השף,
והשף בתגובה מתמוטט.
מי שהכין את הקינוח לארוחה ההיא היה מתלמד בן 16 בלבד
בשם פרנץ זאכר. הוא הגה עוגת שוקולד עשירה
עם שכבת ריבת אולי ומעליה זיגוג שוקולד.
מטרניך שלנו מתמוגג והעולם ניצל, אבל כרגיל אצל מטרניך,
מרוב רצון לעשות סדר מיד, פורצת מלחמת עולם.
מוזר אבל מאחורי עוגת השוקולד המפורסמת ואולי המתוקה בעולם
מתחבא סיפור אלים של יצרים אפלים, קרבות לאין קץ
ומאבקים משפטיים בני עשרות שנים.
את ה"זאכר טורט "המציא, כאמור, פרנץ זאכר
בשנת 1832 עבור מטרניך, ואחר כך הוא אפה את העוגה הזאת
לא מעט פעמים במטבחיו של הרוזן אסטרהאזי בברטיסלבה ובבודפשט.
הסיפור מסתבך כשהמתכון עובר אל בנו של פרנץ זאכר
וגם אל נכדו, שבסופו של דבר מוכרים את הזכויות על המתכון
לקונדיטוריה וינאית בשם "דמל".
יעברו כמאה שנים ורבבות מסמכים משפטיים,
עד שבית משפט אוסטרי ייאלץ להחליט בסוגיה של מי המתכון:
של משפחת זאכר, שבינתיים פתחה מלון בשם "זאכר",
או של הקונדיטוריה המפורסמת "דמל"?
מבלבל, נכון? זכויות יוצרים על מתכונים.
יענו, אם אני מכין את המטבוחה של חמותי,
אבל המשפחה מהצד האשכנזי יכול לתבוע אותי?
ברוכים הבאים בחזרה לא אוניברסיטת תל אביב,
מרכז הידע שלנו, לשיחה קצרה עם הפרופסור מיכאל בירנהק
על זכויות יוצרים, פטנטים וכל הג'ז הזה.
שלום לפרופסור מיכאל בירנהק
מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת ת"א. -שלום.
תשמע, בעידן שלנו, בעידן "מאסטר שף", "עמה שף",
"בן-דוד שלי שף", "כולנו שף",
כל אחד, יש לו את החלום שאת המטבוחה של אימא שלו
הוא הולך למתג, זה יהיה פטנט,
והוא יעשה על זה המון כסף.
האם זה לזה שהיא הצדקה המשפטית?
אין זכויות יוצרים על מתכון
אלא אם כן כשאתה תכתוב
את הספר ותספר - תערבבו,
תעשו ככה, תעשו ככה,
תכתוב איזה שהוא סיפור יפה, אז על הסיפור אולי יהיו זכויות יוצרים,
אבל המתכון לא מוגן בזכויות יוצרים.
לפעמים יש סוד מסחרי כי לפעמים זה נורא קשה.
אם אתה מצליח לשחזר במדויק מה היה במתכון המקורי,
גם אין לך בעיה של סוד מסחרי, זה מותר.
אבל אם לא הצלחת, אז לא הצלחת.
ואם אני לוקח איזה מין סוג של מים שחורים תוססים
שאני מאוד אוהב, מפענח בבית איך מכינים אותם,
אסור לי לקרוא להם "קוקה קולה" או "פפסי"?
זה כבר ענף נוסף של הקניין הרוחני. ענף של "סימני מסחר".
"סימני מסחר", "טרייד מארק", מגנים על השם.
והסיפור של ה"זאכר טארט "היה בעיקר, בסופו של דבר,
כל המאבקים שהיו היתרגמו מבחינה משפטית למאבק על השם.
למי מותר לקרוא לעוגה "זאכר טארט", יותר מזה,
למי מותר לקרוא לזה ה"זאכר טארט המקורי ".
אז מה הייתה הפסיקה במקרה של ה"זאכר טורט "באמת?
בסופו של דבר דבר בעלי מלון "זאכר",
ששם זה התחיל, רק להם מותר
לקרוא לזה ה"זאכר טארט המקורי ".
לכולם מותר לקרוא לזה לזה "זאכר טארט" אחר.
"זאכר טארט" "אדוארד זאכר טארט" יש שם.
ו"אבו שוקרי זאכר טארט ". מה שאתה רק רוצה,
אבל "המקורי" רק לבעלי המלון, כי שם היה המקור
במתכונת המאוד מאוד חלקמת שלהם.
פרופ 'בירנהק, אני מבטיח לך שאני אביא לך מווינה עוגת "זאכר".
הרווחת אותה בכבוד. -נרשם ותועד.
תודה רבה. -תודה רבה.
אז זה הטורט המפורסם שמסיק נסיכים, רוזנים, קיסרים, שופטים
וגסטרונומים תוך העולם כולו.
הוא מורכב משתי שכבות של עוגה, ביניהן שכבת ריבת אולי,
ומלמעלה ... -לא, לא. זה לא נכון.
בוא אתי. -השף, השף. בוא נלך.
לפעמים יש יותר מזל משכל. תכירו בבקשה את החבר שלי,
אדון דיטמר מוטנטלר, השף קונדיטור של "דמל".
והוא יסביר לנו מה מיוחד ב"זאכר טורט "של" דמל ".
ה"זאכר טורט "של" דמל ".
אנו מכסים אותה מבחוץ
בריבת אולי.
אה, אתם לא שמים בפנים. -לא.
זו שיטה אחרת, כן? כך במלון "זאכר" אולי, כן?
ואז מה, מה זה? -זו טכניקה מיוחדת של "דמל"
לכיסוי עוגות "זאכר" בזיגוג שוקולד.
כמה "זאכר טורטים" אפית, לדעתך, בימי חייך?
פה הוא מכין הרבה. אני חושב יותר מ -1.5 מיליון ... -אלוהים.
עוגות "זאכר".
יש לנו גדלים שונים של עוגת "זאכר".
יש לנו את מספר 3 עם שלוש ביצים, יש 6 עם שש ביצים.
ויש גם מיני "זאכר". -כן. מיני "זאכר".
וכל היופי זה אנחנו ממש נלמד להכין את העוגה הזאת.
מחר אנחנו יכולים לפתוח קונדיטוריה.
אז שאלה אחת אחרונה: אני צריך את היחס המדויק
בין הקמח לסוכר וביצים ועוגה. -לא, זה בלתי אפשרי.
לא, לא, לא. -לא, רק תגיד לי את המספרים.
זה כל מה שאני צריך לדעת. -או-קיי ... -המתכון המלא.
תן לי את כל הסודות. -לא, לא. זה בלתי אפשרי. -מדוע?
לא, לא. זה בלתי אפשרי. זה סוד.
זה סוד. יש בפנים חמאה, שוקולד, סוכר, ביצים, קמח, וזהו.
אבל כמה?
כי אתה רואים, וינה, פנים רבים לה.
מאחוריי בית הונדרטוואסר המפורסם, שהוא תוצאה כנראה
של יותר מדי סמים בשנות ה -70.
אבל לפני שנשתגע מרוב סוכר, מרוב מתיקות,
מרוב צבעוניות של וינה, קפיצה קטנה למטבח שלי
כדי לעשות כבוד לאדון זאכר עם משהו הרבה פחות מתוק.
למקרה שדאגתם שפרנץ זאכר בישל רק דברים מתוקים,
תשכחו מזה. הוא לא היה קונדיטור בהכרח.
הוא היה טבח במקור.
הוא בישל אפילו אצל הרוזן אסטרהאזי,
לא רק אצל מטרניך.
הרוזן אסטרהאזי פעל בעיקר בהונגריה.
אלה יודעים לאכול אוכל טוב. ומנה שקרויה על שמו של הרוזן
היא "ביף אסטרהאזי", אחת מהמנות המפוארות ביותר
של המטבח המרכז אירופי. איך מכינים אותה?
זה מתחיל בשני נתחים יפים של פילה בקר.
אנחנו נתבל אותם בפלפל שחור
משני הצדדים.
מלח.
ובהונגריה כמו בהונגריה, פפריקה.
אם אתם משתמשים בפפריקה חריפה אז בעברים.
עכשיו, הידוק קל
ולהפוך את ההשר.
בזמן שהסטייקים שלי משחימים אני רוצה להזמין לכם,
אני אוסף מתכונים היסטוריים של ברונים, של רוזנים.
אם יש לכם מתכון כזה,
שלחו אותו לכתובת האינטרנט
המופיעה בתחתית המרקע,
ואני מזכיר לכם,
בין השולחים יוגרל פרס.
שני בצלים. אני אשתמש גם בסגול וגם בלבן.
שני גזרים לטבעות.
ואת הירקות הקצוצים פנימה.
כשהירקות שלי מוכנים וזהובים ויפים,
מה אתה רואים כאן זה לא עשן, אלה אדים עם ריח נפלא.
אנחנו מוסיפים פנימה שתי עגבניות קצוצות.
בחישונת.
ואנחנו נותנים ליגבניות להתבשל משהו כמו שתיים-שלוש דקות,
רק שיזיעו ויפרישו את מיצים שלה.
זה הזמן להחזיר את הבשר אל המחבת.
וגם את המיצים שהבשר הפריש. זה אוצר.
אנחנו מנמיכים להבה.
ומבשלים בבעבוע עדין, עד שהבשר כבר כמעט נעשה.
עד שהבשר יתבשל, אנחנו נקצוץ פטריות.
בכל אופן, מרכז אירופה זה משהו שיש להם בשפע.
גם לנו. תראו איזה מבחר יפה הכנתי לכם.
תקנו את כל הסוגים הפטריות שאתה מוצאים בשוק,
ויש אצלנו לא מעט.
אז נתחיל בפטריות כאלה צהובות יפות.
תקצצו מאות פחות או יותר לאותו גודל.
כשהבשר שלי מוכן אני קודם כול הוסיף לו עלי דפנה.
אני אוסיף משהו כמו שלושה.
ועל זה את הפטריות שלנו.
וכמובן, מיץ. צריך שיהיה לבשר במה להתבשל.
ציר בשר או מרק בשר מאבקה, זה בסדר.
משהו כמו חצי גובה של המחבת.
אנחנו מביאים את זה לרתיחה, ואז מעבירים את זה לתנור
בחום של 190-180 מעלות,
ונותנים לבשר להתבשל עד שהוא מתפורר למגע מזלג.
אנחנו מוציאים אותו המתנור.
ומניחים על הכיריים.
לא חום גבוה מדי.
ועכשיו אני רוצה לשלוח את ההפילטים שלנו
בעילים בענים כי הם כבר היו מבושלים ומתפרקים.
ולהניח על צלחת.
גם את הפילה השני.
וגם את עלי הדפנה שלנו אנחנו מוציאים החוצה.
ועכשיו, לתוך זה אנחנו יוצרים שמנת מתוקה.
צר לי, שומרי הכשרות, אבל זה במתכון הונגרי.
הם יודעים מה טוב. רבע כוס שמנת מתוקה.
וגם ...
תאמינו או לא, שפריץ קטן של מיץ לימון.
בחישה.
אנחנו מביאים את הרוטב הזה לרתיחה עדינה מאוד מאוד מאוד.
יש פה שמנת מתוקה, אנחנו לא רוצים שהיא תתגבש לנו.
ואז מגישים את ה"ביף אסטרהאזי "שלנו על אטריות צהובות עבות
עם הרבה הרבה הרבה פטריות ושמנת מעל.
רגע לפני שאנחנו ממשיכים,
אני רוצה לתת גם לכם בבית הזדמנות להשתתף בתכנית שלנו.
המוזיקה שמתנגנת ברקע היא "הדנובה הכחולה".
הנהר שזורם ברקע היא הדנובה הירוקה.
הדנובה חוצה את וינה, אבל היא גם הנהר
שחוצה הכי הרבה ערי בירה באירופה. היא חוצה ...
כמה ערים היא חוצה? יודע?
שלחו את התשובה
לכתובת באינטרנט
המופיעה בתחתית המרקע,
ואני מבטיח לכם,
בין השולחים יוגרל פרס.
טוב, הגיע הזמן להפסיק לרקוד, להפסיק לאכול מתוקים,
להפסיק להתבטל ולגשת למלון "זאכר".
אבל מה פתאום מלון? הרי הוא היה אופה.
אז תשמעו, בשנת 1876 פתח האופה זאכר מלון,
וקרא לו באופן טבעי "מלון זאכר".
המלון הפך להיות אחד המובילים באירופה, וגם היום
הוא מוסד וינאי מן המעלה הראשונה.
שלום, בריגיטה הרטל-וגנר,
מנהלת המכירות כאן במלון "זאכר".
ראשית, כאחד המלונות היוקרתיים ביותר באוסטריה ובאירופה,
רציתי לשמוע קצת על ההיסטוריה של המלון.
המלון נפתח ב -1876.
הוא היה מקום מיוחד
כבר מההתחלה,
כאשר אנה זאכר ואדוארד זאכר פתחו את המלון.
אני מבין שאנה הייתה טיפוס מיוחד. -היא התאלמנה בגיל צעיר מאוד,
אז היא למעשה זו שניהלה את המלון במשך זמן רב.
ואני אמרה על עצמה: "אני הגבר בבית".
"הגבר בבית". אני כבר אוהב אותה.
היא עישנה סיגרים, מה שהיה לא נהוג באותם ימים,
ואני אהבה כלבים.
היו לה מעל מאה כלבים. לא בו זמנית, אבל בזמנים שונים,
כי היא אהבה את כלבי הבול טרייר הצרפתיים הקטנים.
אני מבין שעדיין יש לכם את המתכון המקורי של העוגה.
כן. כמה אתה משלם?
אני מוכן לשאת ולתת.
הוא מוחזק בכספת? -הוא בכספת.
ורק לבני המשפחה יש אפשרות שהוא האירוע.
בכל מקרה, את תצטרכי להרוג אותי אם אראה את המתכון,
וזה חבל. -כן, כן.
או-קיי, אז זה המתכון המקורי של "זאכר".
אבל מה שותפים אתו?
מה ששותים עם זה הוא "זקט". זה היין של וינה, יין תוסס.
כל מרכז אירופה מתה עליו.
יש אפילו "זקט" על שם מטרניך שלנו.
בואו נטעם אותו. אגב, את ה"זקט "יש לנו גם בלבן וגם באדום.
אני בחרתי אדום.
אגב, וינה בכלל היא עיר מקסימה. המון דברים קרו בה.
למשל, סוכריות ה"פז "הומצאו בה.
למשל, הפסיכואנליזה הומצאה בה על ידי פרויד, דיאלנא.
למשל, כדור השלג הראשון, הזכוכית הזו שיש בתוכה שלג?
הומצא בה בטעות כשרצו להמציא נורה.
בואו נטעם את ה"זקט ".
אחלה עיר, אחלה יין.
שלום למוני מדניק, מרצה בכיר במגמה לעיצוב אופנה
במכללת "שנקר". -שלום, גיל.
אני הולך להתלבש כמו מטרניך, שזאת כבר פדיחה.
אבל בוא נדבר על פדיחות גדולות יותר.
אני חושב על שומרים בזמן ההיסטוריה.
השומרים של מלכת אנגליה, ה"ביף איטרס ",
השומרים של האפיפיור, המשמר השוויצרי המפורסם,
הם נראים זוועה.
השומרים של מלכת אנגליה נראים כמו מלכות.
השומרים של האפיפיור
נראים כמו האחים ההומואים של ארלקינו. למה?
הסיבות ללמה מדים
נראים כך או אחרת,
שומרים כאלה או שומרים אחרים,
נעוצות בכל מקום ובכל תקופה
בהיסטוריה, בתרבות. -אז אני רוצה להבין,
אתה אומר שלא אז בימים, לא חשוב באיזו תקופה,
אנשים הביטו בגברים בגרביון
או בגברים עם כובע כזה ואמרו: "זה משדר סמכות".
אני עושה הפרדה בין גברים כולם גברים בתפקיד שומרים,
שזה תפקיד ייצוגי. -אתה אומר שהם לא גברים?
הם גברים לחלוטין, אבל הם בתפקיד ייצוגי-ממלכתי מסוים.
המדים שהם לובשים הם מדים. אלה לא בגדי יום-יום.
זאת לא האופציה ... זה לא משקף בהכרח את האופנה של התקופה.
הם צריכים להיראות אחרים על מנת בהחלט להבדיל אותם מהיום-יום.
מבגדי היום-יום, ולהבדיל, להבדיל ולייחד את התפקוד שלהם.
מטרניך מודה לך, ואם אני איראה דביל, זה באשמתך.
לוקח עליי.
גבירותיי ורבותיי, הנסיך קלמנס ממטרניך
יכול לספר לכם שיש לידו שתי עוגות "זאכר"
שהגיעו לעולם בזכותו.
אבל רק ה"זאכר טורט המקורי "הוא הטוב ביותר.
וכדי לחגוג את כל העושר הזה,
שתי פרימדונות ישראליות מבתי האופרה של וינה,
גניה בן-גור אקסלרוד והילה פחימה,
בבכורה עולמית.
מי צריך עוגות?
עם כל הכבוד, למה צריך לריב על עוגות?
בפעם הבא אתה נמצא בשדה התעופה של וינה,
עצירה קטנה בדיוטי פרי יחד עם האלכוהול,
יחד עם הסיגריות, חס ושלום,
יש גם את העוגה המנצחת שלנו.
גבירותיי ורבותיי, אם אנחנו כבר מדברים על עוגות,
ברוכים הבאים לפינתנו "מנה אחרונה".
ב -30 בספטמבר 1955
נכנס ג'יימס דין, האיש והבלורית,
לדיינר בשולי הדרך,
אכל פרוסה של פאי תפוחים,
שתה כמו גבר כוס חלב,
חזר למכונית הפורשה שלו,
נסע על האוטוסטראדה, טראח,
התנגש עם פורד ונהרג.
תנהגו בזהירות,
ולהתראות בפרק הבא.
תמלול: נטע ירקוני
ייעוץ לשון לכתוביות: רווית ליגום
הפקת כתוביות: אולפני אלרום