חלב לביאה Lion's milk

יום אחד חלה מֶלך פָּרָס בְּמַחלה קשָה. One day the king of Persia fell ill with a serious illness. הוא הִרגיש רע ורזָה מאוד. He felt bad and very thin. "מה לַעשׂות? איך אפשר לרפֵּא אֶת המֶלך?" שָאלו כל ילד וְכל איש בַּמַמלכה. Ask every child and every man in the kingdom.

הִכריזו הרופאים: "יש רק תרופה אחת לַמֶלך. עליו לשתות חלַב לְבִיאָה." He must drink milk for the lion. "

"חלב לביאה?" נִרעדו כולם, "אי אפשר לַחֲלוב לביאה! הלביאה טורפת אֶת מי שמִתקָרֵב אליה." The lioness preys on those who approach her. "

לחש המלך: "מי יביא לי חלב לביאה?"

קפץ אַחד הרופאים, צעיר נְמוך קומה, וקרא: "אני אביא לךָ." One of the doctors, a short young man, jumped up and shouted, "I will bring you."

"אתה? אֵינךָ נִראֶה גיבור וחזק," קראו יועצֵי המלך. You don't look heroic and strong," cried the king's advisers.

"תְנו לי עֶשׂר עִזים ואביא חלב לַמלך," אמר. "Give me ten goats and I will bring milk to the king," he said.

"המלך זקוק לַחֲלַב לביאה ולא לַחֲלַב עִזים," הִזכּירו היועצים.

"אַל דְאגה! אביא אֶת הֶחָלב לִרפואת המלך." I will bring the milk to the king's medicine."

יצא הרופא הצעיר וּבְעִקבותיו עֶשׂר עִזים. The young doctor went out followed by ten goats.

הִגיע לְגוֹב האריות וראה שָם לביאה גדולה רובֶצת וּמְניקה אֶת גורֶיה. הַלביאה שְקֵטה וּמַלְכוּתית, אבָל לביאה שמְנִיקה אֶת גורֶיה מסוּכֶּנת מאוד, אפילו יותר מהאריה, מֶלך החיות. The lioness is quiet and regal, but a lioness nursing her cubs is very dangerous, even more than the lion, the king of beasts. היא מסוגֶלת לזנק וְלִטרוף אֶת כל מי שמִתקָרֵב אלֶיה.

הרופא הַצעיר נֶעמד מול גוֹב האריות ולא התקרב, וּמִמֶרחָק הִשליך עֵז לַמְאוּרה. The young doctor stood in front of the lions' den and did not approach, and from a distance threw a goat into the den.

הלביאה הִתנַפּלה על הָעֵז וטרפה אותה. The lioness pounced on the goat and devoured it.

למחרת חזר הַצעיר, הִתקָרֵב צעד נוסף לְגוֹב האריות והִשליך עֵז שנייה. The next day the young man returned, took another step closer to the lions' den and threw a second goat.

גם הפַּעם טָרפה הלביאה אֶת הָעֵז. This time, too, she devoured the goat.

בַּיום השלישי התקרב הצעיר עוד צעד וזרק עֵז שלישית, ושוב טרפה הלביאה אֶת הָעֵז. On the third day the young man took another step closer and threw a third goat, and again the lioness preyed on the goat.

וכך עברו עֲשׂרה ימים, בְּכל יום הִשליך הַצעיר עֵז לְגוֹב האריות, בְּכל יום טרפה הלביאה אֶת הָעֵז, וּבְכל יום הֵעֵז הַצעיר להתקרב יותר ויותר.

כעבור עֲשׂרה ימים נצמד הַצעיר לְפֶתח המאורה, קרוב מאוד לַלביאה. Ten days later the young man clung to the entrance of the lair, very close to the lioness. הלביאה תקעה אֶת אפּה בְּכף ידו, פערה אֶת פִּיהָ ו- The lioness stuck her nose in the palm of his hand, opened her mouth and

ליקקה אותו! Licked it! כַּנִראֶה קִיוְותה לקבל עוד עֵז. Apparently she was hoping to get another goat.

ליטף הַצעיר אֶת הלביאה, שׂיחק איתה ואף הִצליח לַחֲלוֹב אותה. The young man stroked the lioness, played with it and even managed to milk it. כך מילֵא כד בְּחָלב וְיָצא בַּחזרה לְפָרָס, לתת לַמֶלך לִשתות מִמנוּ. So he filled a pitcher with milk and went out back to Persia, to let the king drink from it.

בְּאֶמצע הַדֶרך נִרדם הַצעיר וחלם חלום. בַּחֲלומו הופיעו אֵיבְרֵי גוּפוֹ, וּוִיכּוח פָּרץ ביניהם. In his dream, his body parts appeared, and an argument broke out between them.

הרגליים אמרו: "אנחנו חשובות מִכּולם. The legs said: "We are more important than all of them. בִּלעדֵינו האיש לא היה מצליח ללכת וּלהביא אֶת הֶחלב."

ענו הידיים: "אנחנו חשובות יותר. The hands replied: "We are more important. בלעדינו האיש לא היה יכול לַחלוב אֶת הלביאה."

אמרו העיניים: "אנחנו מעל כולם. הֶראֵינו לָאיש אֶת הדֶרך, בלעדינו הוא לא היה מַגיע."

הִכריז הלב: "שׂימו לב! אני למעלָה מִכּולכם: בלי עֲצוֹתַיי הטובות, עֵצות הלב, לא הֱייתם עושׂים כלום." I am above all of you: without my good advice, the advice of the heart, you would not do anything."

ענתה הלשון ואמרה: "אני טובה מִכּם. The tongue answered and said: "I am better than you. אין טעם לַמעשׂים בלי דיבורים." There is no point in doing things without talking. "

כעסו האיברים על הלשון: "איך אַת מְעִזָה להִשְתַווֹת אלינו? The organs were angry at the tongue: "How dare you compare yourself to us? אַת יושבת בַּחושך בתוך הפֶּה, וַאפילו עֲצָמות אין לָך. You sit in the dark inside your mouth, and you have not even bones. אינֵך חשובה כְּלל." You are not important at all."

"אני שולטת בכם," הִתעַקשה הלשון. "I control you," the tongue insisted.

חלום מוזר, חשב הבחור כשהתעורר, לא אֶשכּח אותו.

כשהִגיע לְפָרָס, נִכְנס לָארמון, וּלְשונו אמרה לַמֶלך: "בבקשה, הִנֵה חלב הכּלבּה שהֵבאתי לךָ." When he arrived at Persia, he entered the palace, and Lushno said to the king: "Please, here is the milk of the dog I brought you."

"חלב כלבה?" הִתרגז המלך, "חלב לביאה ביקשתי. The king got angry, "I asked for the milk of a lioness. תְלו אֶת האיש!" Hang the man!"

נבהלו אֵיבְרֵי הגוף. The organs of the body were frightened.

אמרה להם הלשון: "בַּאמירה אחת הֵבאתי אתכם לְעַמוּד התְלִייה. The tongue said to them: "In one statement I brought you to the gallows. אִם אציל אֶתכם, תודו שאני השולטת?" If I am noble with you, admit that I am in control? "

"כן," הִסכימו כל האֵיברים. "Yes," all the members agreed.

הוֹרְתה הלשון לַתַליָינים: "הָשיבו אותי אֶל המלך." The tongue instructed the hanged: "Return me to the king."

שָאל הַצעיר אֶת המלך (בעצם, לשונו שאלה): "לָמה ציוויתָ לִתלוֹת אותי?" The young man asked the king (actually, his language was a question): "Why did you order me to be hanged?"

ענה המלך: "כי הֵבאתָ חלב כלבה ולא חלב לביאה."

הִסבּיר לו: "הציידים קוראים לַלביאה גם כלבה. Explained to him: "The hunters also call the lioness a bitch. זה עִניַין לְשוֹני. It's a linguistic matter. חלב לביאה הֵבאתי, שְתֵה מִמנוּ ותחלים." I brought the lion's milk, drank from it and recovered. "

שָתה המלך ונִרפָּא. The king drank and was cured. שִחרר אֶת הרופא הצעיר, בֵּירך אותו ושילֵחַ אותו לְדַרכּו. Release the young doctor, greet him and send him on his way.

וכל האיברים אמרו בְּמקהלה: "כל הכבוד לַלשון, היא שולטת על כולנו. And all the organs said in the chorus: "With all due respect to the tongue, it controls us all. מָוֶות וחיים בְּיַד הלשון. Death and life in the hand of the tongue.