×

LingQをより快適にするためCookieを使用しています。サイトの訪問により同意したと見なされます クッキーポリシー.


image

At the Crossroads by Ahad Ha'am (Asher Zvi Ginzberg) - על פרשת דרכים, אחד העם, Slavery in Freedom, part 3 - עבדות בתוך חרות ג

Slavery in Freedom, part 3 - עבדות בתוך חרות ג

אחד מחכמי 'התעודה', רב מלומד, שהקדיש בספר 'העומר' מאמר מיוחד לענין זה בשם : 'מפני מה נשארים אנו יהודים ?

– ינסה להשיב על השאלה גם מצד אחר : אנו נשארים ביהדותנו, מפני שאין כל דת אחרת בעולם אשר נוכל להחליפה בה, מפני שכולן כוללות ענינים שונים שאין אנו יכולים לקבל עלינו. 'הדת הטבעית' היתה אמנם מַספּקת לנו. אבל אם נאמר לקבל את הדת הטבעית, הלא עלינו לדעת תחלה את עיקריה, ואם נצא לבקש ידיעה זו בספרים המוקדשים לה, למשל, בספרו של סימון הנקרא בשם 'הדת הטבעית', הנה נמצא שם, כי שלשה המה עיקרי הדת הזאת : חדוש העולם, התגלות האלהות, שׂכר ועונש. וכרגע אנו זוכרים, כי כבר לפני חמש מאות שנה העמיד ר"י אלבּוֹ, בעל 'העיקרים', גם את היהדות על שלושה עיקרים קרובים לאלו. ובכן הלא היהדות היא היא הדת הטבעית ואין לנו כל צורך להחליפה. ואני לא אשאל אמנם את הרב הזה : מה יענה לאלה מאחינו, הרבים בימינו, אשר יחשבו גם דת סימון וחבריו לפלוסופיא קדומה הרחוקה מאד מהיות 'טבעית', ובכל זאת רוצים הם להשאר יהודים ואינם יודעים מפני מה רוצים ?

– לא אשאלהו כזאת, כי רב הוא ואין לו עסק אלא עם 'פלוסופים מאמינים'. לא אשאל את הרב גם זאת : היאמין בלבבו באמת, שאין שום הבדל בין 'התגלות האלהות' של סימון ובין 'תורה מן השמים' של אלבו ? – לא אשאל, לפי שידעתי, כי מאז מעולם נהגה הפלוסופיא הדתית לעקם את הכתובים בשביל לקרב את הרחוקים, וכבר נעשׂה לה הדבר כהיתר. אבל זאת אשאל, ולשאלה זו צריך היה הרב לשׂים לב : ממה נפשך, אם היהדות כוללת, מלבד אותם העיקרים, עוד איזו דברים שאין דוגמתם בדת הטבעית, הלא אז חזרה השאלה למקומה : מדוע לא נחליף זו בזו ? ואם באמת אין בין זו לזו כלום זולתי שנוי השם, הלא אז תחזק השאלה עוד יותר : מדוע לא נחליף שם בשם, אם על ידי החלוף החיצוני הזה נוכל להפטר מכל צרותינו ? הן לא השם הוא העיקר לתעודתנו, כי אם היכולת למלאותה, כלומר, היכולת להפיץ ידיעת האלהות במובן היהדות, והיכולת הזאת הלא תגדל בלי ערך כאשר במקום שם 'דת יהודית' נקרא בשם 'הדת הטבעית'. ואם כן לא רק רשות יש לנו, אלא אף חובתנו היא לעשׂות כן, לתועלת 'התעודה' אשר למענה נוצרנו... חושב אני למוֹתר להרבות עוד דברים בענין זה, שבימינו אלה קשה גם לשׂאת ולתת בו בכובד ראש.

בעל כרחנו יֵרַאה על שׂפתותינו שׂחוק מכּאב־לב, בראותנו אנשים מצוינים, שהיו יכולים באמת להאיר לעמם האומלל את דרכּו הקשה ומלאה חתחתים, יושבים ומבלים ימיהם בשעשועים כאלה, מבקשים להאמין ושיאמינו אחרים, כי עם שלם חי וקים ונושׂא עליו עוֹל כבד של תורה ומצוות ועוֹל ברזל של צרות ומכאובים וגדוּפים זה אלפי שנה, הכל בשביל ללמד לאחרים איזו דעה פלוסופית, המבוארת כבר בהמון ספרים רבים בכל לשון ובכל סגנון, וכל הרוצה ללמוד יכול לבוא וללמוד בלי כל עזרה מצדנו, וכל שכּן בזמן הזה, שהרוצים ללמוד הולכים ומתמעטים מיום ליום, שגם אנחנו בעצמנו הולכים ושוכחים תלמודנו מיום ליום... ואולם, אם לחכם כמוּנק, או גם להחכמים הזקנים החיים עוד אתנו, אפשר היה ואפשר גם עתה להאמין בתעודת ישׂראל במובן המבואר, לא יפּלא עוד בעינינו כל־כך, בזכרנו, כי מוּנק כתב דבריו בשנות הארבעים, וזקני 'העומר' הנם גם הם בראשם ורובם בני הדור העבר אשר על ברכיו נתחנכו, בני הדור ההוא אשר המושׂג 'סבּה תכליתית' (cause finale) נחשב בעיניו למושׂג מדעי והיה מובן לו ורגיל על לשונו.

אבל איך נוכל להבין את החזיון הנפלא הזה, כי גם חכמים וסופרים מבני הדור החדש, אלה היודעים ומודים, כי 'הכפירה המדעית הנושׂאת עליה שם דרוין הולכת ומתגברת', כלומר, השיטה המדעית שאינה מודה במציאות תעודה או תכלית אף במקום שהיא נראית ביותר לכל עין פשוטה, – איך נוכל להבין מה שגם חכמים כאלה מחזיקים עוד בתורה זו, הדורשת אמונה בתעודות העמים בכלל ובתעודת ישׂראל בפרט ובתעודה נפלאה כזאת ביחוד ? אין זאת כי אם בעל כרחם עושׂים כן, לפי שאינם מוצאים דרך אחרת, איך לעשׂות שלום בין היהדות ובין הזכויות : מצד אחד, אין ישׂראל רשאי להיות אלא כנסיה לשם שמים ; מצד שני, הנה הקשר השמימי הזה נתרופף ביותר ; ומצד שלישי, וזהו העיקר, הם מרגישים בלבם, למרות כל אלה, כי עברים הנם ועברים יחפצו להיות. כדי להסתיר איפוא מעיניהם את הסתירה שבין 'האמתיוֹת' האלה, מוכרחים הם לבקש מפלט באותה הדעה הקדומה, ובעת אשר בכל יתר שאלות החיים והמדע הנם בני דורם, לא יוכלו בשאלת היהדות לזוז מן הנקודה שעמדו עליה אבותיהם לפני חמשים שנה, כאלו במשך 'היוֹבל' הזה לא נשתנו המושׂגים וההשקפות במאומה. גם העבדות הזאת, השׂכלית, היא איפוא פרי החירות המדינית.

כי לולא חירותם זו, לא היו אחינו אלה כופרים בעם ישראל ולא היו צריכים לעלות השמימה בסולם ישן רעוע בשביל לבקש שם מה היו יכולים למצוא בארץ. ואף אם נניח, כי גם אז היו נמצאים חכמים שהיו נוטים לבקש לעמם איזו 'תעודה', או ביתר דיוק, איזו מטרה רוחנית לפי תכונת רוחו, – יכולים היו למצוא אחרת, אם גם לא נאה מזו, אך יותר מתקבלת על הלב מזו ויותר מתאימה למושׂגי העת החיה ולהאמת ההגיונית וההיסטורית ; היו אומרים, למשל, כך : הנה עמנו נע ונד בגויים זה כאלפים שנה, ובכל הימים הרבים ההם אין אנו מוצאים שחדש מדעתו איזה ענין גדול, איזו מסלה חדשה בחיים, אלא כל ימיו עוסק רק בסרסרוּת, 'נושׂא ונותן' בסחורה חמרית או רוחנית שנעשׂתה על ידי אחרים. כי כל התועלת שהביא בימי הבינים להשׂכּלת העולם לא היתה בעיקרה אף היא אלא 'סרסרות' או 'משׂא ומתן' : נשׂא חכמה ממזרח ונתנה למערב. 'לפי שלא בהמצאות חדשות תעודתו' – מתנצל על זה מוּנק. [8] לוּ יהי כדבריו ! אבל אחר שראינו, כי מוכשר ישׂראל להיות, וגם היה כבר, 'סרסור ההשׂכלה', הרי הדעת הפשוטה נותנת, כי יקח עליו גם עתה משׂרה זו, אם מבקש לו איזה מטרה רוחנית בחיים ; כי אחר ששב וקבּל עתה את ההשׂכלה במערב, ישוב וישׂאנה למזרח... ואם מלאכת ה'מלמדוּת' מוצאה חן בעינינו כל־כך, הלא טוב לנו ללכת למקום שחסרון 'מלמדים' מורגש ביותר, למקום שנקל יותר למצוא 'תלמידים' מקשיבים. אבל האמת היא, כי לולא היו אחינו המערביים עבדים לזכויותיהם, לא היה עולה על לבם להקדיש את עמם לתעודות או מטרות רוחניות, כל זמן שלא השׂיג את 'התעודה' הגשמית, הטבעית, אשר לכל בריה ; כל זמן שלא ברא לו תנאי־חיים אשר יתאימו לתכונות רוחו ויתנו לו לפתּח את כוחותיו וכשרונותיו, את צורתו המיוחדת לו, בדרך ישרה, לפי צורך טבעו.

כי רק אז, כשישׂיג כל זה, קרוב להאמין, שמַהלך חייו ימשכהו ברבות הימים לאיזה מקצוע, אשר בו יהיה מוכשר ביותר להיות 'מלמד' לאחרים ולהביא עוד הפעם תועלת כללית לכל המין האנושי, לפי רוח העת החדשה. ואם אז יקומו 'בעלי מחשבות' ויאמרו, שהמקצוע הזה היא תעודת עמנו אשר למענה נוצר, לא אוכל אמנם להשתתף באמונתם זו, אך לא אצא לריב עמהם בשביל שנוי השם בלבד... אך הן אז בלי ספק כבר יעלו עשׂבים בלחיי.

ועתה, בעודני חי, אם אוֹמַר להסב עיני כמעט רגע מן הסכלוּת והשפלוּת והעניוּת הנוראה אשר על כל סביבי ולבקש נוחם לנפשי שם, מעבר לגבול, במקום שאנו מוצאים מאחינו פרופיסורים, חברי אקדמיות, שׂרי חַיל ונושׂאי משׂרה, – והנה גם שם, מבעד לכל הכבוד והגדוּלה, אראה עבדות רוחנית כפולה, מוסרית ושׂכלית ; אראה ואשאל לעצמי : המקנא אני בזכויותיהם של אחינו אלה ? ואענה באמת ובתמים : לא ולא ! לא הן ולא שׂכרן. אני, אם זכויות אין לי, לא נתתי גם נפשי תמורתן ; אני יכול אני להגיד בקול רם, כי אהובים לי אחי בני עמי בכל מקום שהם, מבלי שאצטרך לבקש אמתלאות לדבר בשביל לישבו בדוחק ; אני מוּתר לי לזכּור את ירושלים לא רק בשעת 'עבודת הקודש', לקרוא 'איכוֹת' בצבּור וביחידוּת, מבלי שישאלני אדם 'מה לי ציון ומה אני לה' ; אני אין לי צורך להרים את עמי לשמים, לתתו עליון על כל גויים, בשביל למצוא 'היתר' למציאותו ; אני הנני יודע 'מפני מה אשאר יהודי', או יותר נכון, איני מבין כלל מה זו שאלה, כמו שלא אבין אם ישאלוני, מפני מה אשאר בן לאבי ; אני יכול אני להוציא משפט כלבבי על האמונות והדעות שהנחילוני אבותי, מבלי שאירא פן ינתק על ידי זה הקשר ביני ובין עמי ; יכול אני אף להחזיק באותה 'הכפירה המדעית הנושׂאת עליה שם דרוין', מבלי שתצא מזה איזו סכנה ליהדותי ; – בקצרה, אני שלי ודעותי ורגשותי שלי, ואין כל סבּה אשר תכריחני להסתירן או להכחידן, לרמות את אחרים או את עצמי... וחירותי זאת הרוחנית – ילעג לי מי שירצה – לא אחליפנה ולא אמיר אותה בכל הזכויות שבעולם. י"ט שבט תרנ"א

Slavery in Freedom, part 3 - עבדות בתוך חרות ג Slavery in Freedom, part 3 - Slavery in Freedom c

אחד מחכמי 'התעודה', רב מלומד, שהקדיש בספר 'העומר' מאמר מיוחד לענין זה בשם : 'מפני מה נשארים אנו יהודים ?

– ינסה להשיב על השאלה גם מצד אחר : אנו נשארים ביהדותנו, מפני שאין כל דת אחרת בעולם אשר נוכל להחליפה בה, מפני שכולן כוללות ענינים שונים שאין אנו יכולים לקבל עלינו. 'הדת הטבעית' היתה אמנם מַספּקת לנו. The 'natural religion' was indeed sufficient for us. אבל אם נאמר לקבל את הדת הטבעית, הלא עלינו לדעת תחלה את עיקריה, ואם נצא לבקש ידיעה זו בספרים המוקדשים לה, למשל, בספרו של סימון הנקרא בשם 'הדת הטבעית', הנה נמצא שם, כי שלשה המה עיקרי הדת הזאת : חדוש העולם, התגלות האלהות, שׂכר ועונש. But if we are told to accept the natural religion, we must first know its principles, and if we go to seek this knowledge in the books devoted to it, for example, in Simon's book called 'The Natural Religion', here we are, because three are the principles of this religion: world new, The revelation of the deity, reward and punishment. וכרגע אנו זוכרים, כי כבר לפני חמש מאות שנה העמיד ר"י אלבּוֹ, בעל 'העיקרים', גם את היהדות על שלושה עיקרים קרובים לאלו. And now we remember that already five hundred years ago, R.I. Albo, the author of 'The Principles', also placed Judaism on three principles close to these. ובכן הלא היהדות היא היא הדת הטבעית ואין לנו כל צורך להחליפה. Well non-Judaism is the natural religion and we have no need to replace it. ואני לא אשאל אמנם את הרב הזה : מה יענה לאלה מאחינו, הרבים בימינו, אשר יחשבו גם דת סימון וחבריו לפלוסופיא קדומה הרחוקה מאד מהיות 'טבעית', ובכל זאת רוצים הם להשאר יהודים ואינם יודעים מפני מה רוצים ? And I will not ask this rabbi: what will answer those of our brethren, many today, who will also consider the religion of Simon and his friends to an ancient philosophy very far from being 'natural', and yet they want to remain Jews and do not know what they want?

– לא אשאלהו כזאת, כי רב הוא ואין לו עסק אלא עם 'פלוסופים מאמינים'. - I will not ask him like that, because he is a rabbi and has no business except with 'believing philosophers'. לא אשאל את הרב גם זאת : היאמין בלבבו באמת, שאין שום הבדל בין 'התגלות האלהות' של סימון ובין 'תורה מן השמים' של אלבו ? I will not ask the rabbi either: will he truly believe in his heart that there is no difference between Simon's 'revelation of divinity' and Elbo's 'Torah from heaven'? – לא אשאל, לפי שידעתי, כי מאז מעולם נהגה הפלוסופיא הדתית לעקם את הכתובים בשביל לקרב את הרחוקים, וכבר נעשׂה לה הדבר כהיתר. I will not ask, as far as I know, that since religious philosophy has always used to distort the Scriptures in order to bring the distant closer together, and this has already been done to her as a permit. אבל זאת אשאל, ולשאלה זו צריך היה הרב לשׂים לב : ממה נפשך, אם היהדות כוללת, מלבד אותם העיקרים, עוד איזו דברים שאין דוגמתם בדת הטבעית, הלא אז חזרה השאלה למקומה : מדוע לא נחליף זו בזו ? But I will ask this, and the rabbi should have paid attention to this question: What is your mind, if Judaism includes, apart from those principles, some other things that have no precedent in the natural religion, then the question has returned to its place: Why should we not replace each other? ואם באמת אין בין זו לזו כלום זולתי שנוי השם, הלא אז תחזק השאלה עוד יותר : מדוע לא  נחליף  שם בשם, אם על  ידי החלוף  החיצוני הזה נוכל להפטר מכל צרותינו ? And if there really is nothing other than the name change, then the question will be further strengthened: Why should we not change the name, if by this external transience we can get rid of all our troubles? הן לא השם הוא העיקר לתעודתנו, כי אם היכולת למלאותה, כלומר, היכולת להפיץ ידיעת האלהות במובן היהדות, והיכולת הזאת הלא תגדל בלי ערך כאשר במקום שם 'דת יהודית' נקרא בשם 'הדת הטבעית'. They are not the name is the main thing for our certificate, but the ability to fulfill it, that is, the ability to spread the knowledge of divinity in the sense of Judaism, and this ability will not increase without value when instead the name 'Jewish religion' is called 'natural religion'. ואם כן לא רק רשות יש לנו, אלא אף חובתנו היא לעשׂות כן, לתועלת 'התעודה' אשר למענה נוצרנו... And if so, not only do we have permission, but it is also our duty to do so, for the benefit of the 'certificate' for which we were created ... חושב אני למוֹתר להרבות עוד דברים בענין זה, שבימינו אלה קשה גם לשׂאת ולתת בו בכובד ראש. I think it is unnecessary to say much more on this matter, which nowadays is also difficult to negotiate seriously.

בעל כרחנו יֵרַאה על שׂפתותינו שׂחוק מכּאב־לב, בראותנו אנשים מצוינים, שהיו יכולים באמת להאיר לעמם האומלל את דרכּו הקשה ומלאה חתחתים, יושבים ומבלים ימיהם בשעשועים כאלה, מבקשים להאמין ושיאמינו אחרים, כי עם שלם חי וקים ונושׂא עליו עוֹל כבד של תורה ומצוות ועוֹל ברזל של צרות ומכאובים וגדוּפים זה אלפי שנה, הכל בשביל ללמד לאחרים איזו דעה פלוסופית, המבוארת כבר בהמון ספרים רבים בכל לשון ובכל סגנון, וכל הרוצה ללמוד יכול לבוא וללמוד בלי כל עזרה מצדנו, וכל שכּן בזמן הזה, שהרוצים ללמוד הולכים ומתמעטים מיום ליום, שגם אנחנו בעצמנו הולכים ושוכחים תלמודנו מיום ליום... Our husband will inevitably see on our lips worn out in heartache, seeing great people, who could really illuminate for his miserable people his hard way and full of butts, sitting and spending their days in such amusements, seeking to believe and believe others, because a whole people lives and bears An iron of troubles and pains and hustle and bustle for thousands of years, all to teach others a philosophical opinion, already explained in many books in every language and style, and anyone who wants to learn can come and learn without any help from us, and every neighbor at this time, who want to learn That we ourselves are also forgetting our Talmud from day to day ... ואולם, אם לחכם כמוּנק, או גם להחכמים הזקנים החיים עוד אתנו, אפשר היה ואפשר גם עתה להאמין בתעודת ישׂראל במובן המבואר, לא יפּלא עוד בעינינו כל־כך, בזכרנו, כי מוּנק כתב דבריו בשנות הארבעים, וזקני 'העומר' הנם גם הם בראשם ורובם בני הדור העבר אשר על ברכיו נתחנכו, בני הדור ההוא אשר המושׂג 'סבּה תכליתית' (cause finale) נחשב בעיניו למושׂג מדעי והיה מובן לו ורגיל על לשונו. However, if the sage as a monk, or even the old sages still living with us, could and still believe in the certificate of Israel in the clear sense, it will no longer be so surprising to us, in our memory, that Monk wrote his words in the 1940s, and the elders of Omer are also at the forefront And most of them were members of the past generation who were brought up on their knees, members of that generation for whom the concept of 'cause finale' was considered a scientific concept and was understood by him and used to his language.

אבל איך נוכל להבין את החזיון הנפלא הזה, כי גם חכמים וסופרים מבני הדור החדש, אלה היודעים ומודים, כי 'הכפירה המדעית הנושׂאת עליה שם דרוין הולכת ומתגברת', כלומר, השיטה המדעית שאינה מודה במציאות תעודה או תכלית אף במקום שהיא נראית ביותר לכל עין פשוטה, – איך נוכל להבין מה שגם חכמים כאלה מחזיקים עוד בתורה זו, הדורשת אמונה בתעודות העמים בכלל ובתעודת ישׂראל בפרט ובתעודה נפלאה כזאת ביחוד ? But how can we understand this wonderful vision, because even sages and writers of the new generation, those who know and admit, that 'the scientific heresy bearing Darwin's name is increasing', that is, the scientific method that does not admit reality is a certificate or purpose even where it is most visible to the naked eye Simple, - how can we understand what even such sages still hold in this Torah, which requires faith in the certificates of the nations in general and in the certificate of Israel in particular and in such a wonderful certificate in particular? אין זאת כי אם בעל כרחם עושׂים כן, לפי שאינם מוצאים דרך אחרת, איך לעשׂות שלום בין היהדות ובין הזכויות : מצד אחד, אין ישׂראל רשאי להיות אלא כנסיה לשם שמים ; מצד שני, הנה הקשר השמימי הזה נתרופף ביותר ; ומצד שלישי, וזהו העיקר, הם מרגישים בלבם, למרות כל אלה, כי עברים הנם ועברים יחפצו להיות. It is not that if a husband of their own accord does so, according as they find no other way, how to make peace between Judaism and rights: on the one hand, Israel is allowed to be nothing but a church for heaven's sake; On the other hand, here this heavenly connection is most loosened; And on the third hand, and this is the point, they feel in their hearts, in spite of all this, that Hebrews are and Hebrews will desire to be. כדי להסתיר איפוא מעיניהם את הסתירה שבין 'האמתיוֹת' האלה, מוכרחים הם לבקש מפלט באותה הדעה הקדומה, ובעת אשר בכל יתר שאלות החיים והמדע הנם בני דורם, לא יוכלו בשאלת היהדות לזוז מן הנקודה שעמדו עליה אבותיהם לפני חמשים שנה, כאלו במשך 'היוֹבל' הזה לא נשתנו המושׂגים וההשקפות במאומה. In order to hide from them the contradiction between these 'truths', they must seek refuge in the same prejudice, and while in all other questions of life and science they are contemporaries, they will not be able to move from the point of view of their ancestors fifty years ago, such as during the Jubilee. This concepts and views have not changed at all. גם העבדות הזאת, השׂכלית, היא איפוא פרי החירות המדינית. This slavery, too, intellectual, is thus the fruit of political freedom.

כי לולא חירותם זו, לא היו אחינו אלה כופרים בעם ישראל ולא היו צריכים לעלות השמימה בסולם ישן רעוע בשביל לבקש שם מה היו יכולים למצוא בארץ. For without this freedom, our brethren would not have been infidels among the people of Israel and would not have had to ascend to heaven on a rickety old ladder to ask there what they could find in the land. ואף אם נניח, כי גם אז היו נמצאים חכמים שהיו נוטים לבקש לעמם איזו 'תעודה', או ביתר דיוק, איזו מטרה רוחנית לפי תכונת רוחו, – יכולים היו למצוא אחרת, אם גם לא נאה מזו, אך יותר מתקבלת על הלב מזו ויותר מתאימה למושׂגי העת החיה ולהאמת ההגיונית וההיסטורית ; היו אומרים, למשל, כך : הנה עמנו נע ונד בגויים זה כאלפים שנה, ובכל הימים הרבים ההם אין אנו מוצאים שחדש מדעתו איזה ענין גדול, איזו מסלה חדשה בחיים, אלא כל ימיו עוסק רק בסרסרוּת, 'נושׂא ונותן' בסחורה חמרית או רוחנית שנעשׂתה על ידי אחרים. And even if we assume that even then there were sages who tended to ask their people for some 'certificate', or more precisely, some spiritual purpose according to their attribute, - they could have found another, though not more beautiful than that, but more acceptable to the heart than more appropriate. To the concepts of living time and to logical and historical truth; They would say, for example, this: Here our people have been moving and wandering among the Gentiles for about thousands of years, and in all those many days we do not find that he is new to any great matter, any new path in life, but all his days he deals only with pimping, 'negotiating' in material or spiritual goods by others. כי כל התועלת שהביא בימי הבינים להשׂכּלת העולם לא היתה בעיקרה אף היא אלא 'סרסרות' או 'משׂא ומתן' : נשׂא חכמה ממזרח ונתנה למערב. For all the benefit which he brought in the Middle Ages to the enlightenment of the world was chiefly also but 'pimps' or 'negotiations': he carried wisdom from the east and gave to the west. 'לפי שלא בהמצאות חדשות תעודתו' – מתנצל על זה מוּנק. 'According to not in new inventions his certificate' - apologizes Munk. [8] לוּ יהי כדבריו ! [8] Let it be as he said! אבל אחר שראינו, כי מוכשר ישׂראל להיות, וגם היה כבר, 'סרסור ההשׂכלה', הרי הדעת הפשוטה נותנת, כי יקח עליו גם עתה משׂרה זו, אם מבקש לו איזה מטרה רוחנית בחיים ; כי אחר ששב וקבּל עתה את ההשׂכלה במערב, ישוב וישׂאנה למזרח... ואם מלאכת ה’מלמדוּת' מוצאה חן בעינינו כל־כך, הלא טוב לנו ללכת למקום שחסרון 'מלמדים' מורגש ביותר, למקום שנקל יותר למצוא 'תלמידים' מקשיבים. But after we have seen that Israel is capable of being, and has already been, the 'pimp of enlightenment', the simple mind gives, that he will take on this ministry even now, if he asks for some spiritual purpose in life; For after he has now regained his education in the West, he will return to the East... אבל האמת היא, כי לולא היו אחינו המערביים עבדים לזכויותיהם, לא היה עולה על לבם להקדיש את עמם לתעודות או מטרות רוחניות, כל זמן שלא השׂיג את 'התעודה' הגשמית, הטבעית, אשר לכל בריה ; כל זמן שלא ברא לו תנאי־חיים אשר יתאימו לתכונות רוחו ויתנו לו לפתּח את כוחותיו וכשרונותיו, את צורתו המיוחדת לו, בדרך ישרה, לפי צורך טבעו. But the truth is, had it not been for our Western brethren being slaves to their rights, it would not have occurred to them to devote their people to spiritual certificates or purposes, so long as he did not attain the physical, natural 'certificate' which every creature has; As long as he did not create for him living conditions that would suit his qualities and allow him to develop his powers and talents, his special form for him, in a straightforward way, according to the need of his nature.

כי רק אז, כשישׂיג כל זה, קרוב להאמין, שמַהלך חייו ימשכהו ברבות הימים לאיזה מקצוע, אשר בו יהיה מוכשר ביותר להיות 'מלמד' לאחרים ולהביא עוד הפעם תועלת כללית לכל המין האנושי, לפי רוח העת החדשה. For only then, when he achieves all this, is it close to believing that the course of his life will eventually extend to some profession, in which he will be most gifted to be a 'teacher' to others and bring once more general benefit to all mankind, according to the modern spirit. ואם אז יקומו 'בעלי מחשבות' ויאמרו, שהמקצוע הזה היא תעודת עמנו אשר למענה נוצר, לא אוכל אמנם להשתתף באמונתם זו, אך לא אצא לריב עמהם בשביל שנוי השם בלבד... And if then 'thinkers' stand up and say, that this profession is a certificate of our people for which it was created, I will not be able to participate in this belief, but I will not quarrel with them for the sake of changing the name only ... אך הן אז בלי ספק כבר יעלו עשׂבים בלחיי. But they will no doubt have weeds on my cheeks by then.

ועתה, בעודני חי, אם אוֹמַר להסב עיני כמעט רגע מן הסכלוּת והשפלוּת והעניוּת הנוראה אשר על כל סביבי ולבקש נוחם לנפשי שם, מעבר לגבול, במקום שאנו מוצאים מאחינו פרופיסורים, חברי אקדמיות, שׂרי חַיל ונושׂאי משׂרה, – והנה גם שם, מבעד לכל הכבוד והגדוּלה, אראה עבדות רוחנית כפולה, מוסרית ושׂכלית ; אראה ואשאל לעצמי : המקנא אני בזכויותיהם של אחינו אלה ? And now, while I am alive, if I say to turn my eyes almost a moment from the folly and humiliation and terrible poverty which is all around me and ask for comfort for my soul there, across the border, where we find our brothers professors, academics, ministers and ministers - and here too, through all honor And the great, I will see double spiritual slavery, moral and intellectual; I will see and ask myself: Am I jealous of the rights of these brothers? ואענה באמת ובתמים : לא ולא ! And I will answer honestly and sincerely: No and no! לא הן ולא שׂכרן. Neither they nor their wages. אני, אם זכויות אין לי, לא נתתי גם נפשי תמורתן ; אני יכול אני להגיד בקול רם, כי אהובים לי אחי בני עמי בכל מקום שהם, מבלי שאצטרך לבקש אמתלאות לדבר בשביל לישבו בדוחק ; אני מוּתר לי לזכּור את ירושלים לא רק בשעת 'עבודת הקודש', לקרוא 'איכוֹת' בצבּור וביחידוּת, מבלי שישאלני אדם 'מה לי ציון ומה אני לה' ; אני אין לי צורך להרים את עמי לשמים, לתתו עליון על כל גויים, בשביל למצוא 'היתר' למציאותו ; אני הנני יודע 'מפני מה אשאר יהודי', או יותר נכון, איני מבין כלל מה זו שאלה, כמו שלא אבין אם ישאלוני, מפני מה אשאר בן לאבי ; אני יכול אני להוציא משפט כלבבי על האמונות והדעות שהנחילוני אבותי, מבלי שאירא פן ינתק על ידי זה הקשר ביני ובין עמי ; יכול אני אף להחזיק באותה 'הכפירה המדעית הנושׂאת עליה שם דרוין', מבלי שתצא מזה איזו סכנה ליהדותי ; – בקצרה, אני שלי ודעותי ורגשותי שלי, ואין כל סבּה אשר תכריחני להסתירן או להכחידן, לרמות את אחרים או את עצמי... וחירותי זאת הרוחנית – ילעג לי מי שירצה – לא אחליפנה ולא אמיר אותה בכל הזכויות שבעולם. I, if I have no rights, have not given my soul in return either; I can I say out loud, that I love my fellow men wherever they are, without having to ask for excuses to speak in order to sit cramped; I am allowed to remember Jerusalem not only during the 'holy work', to read 'quality' in public and in private, without a person asking me 'what is my score and what am I to it'; I have no need to lift up my people to heaven, to give a supreme authority over all nations, in order to find a 'permit' for its reality; I know 'why I will remain a Jew', or rather, I do not understand at all what a question is, as I will not understand if I am asked, why I will remain a son of my father; I can I issue a canine sentence about the beliefs and opinions that my patriarchs inherited, without Ira Penn thereby severing the connection between me and my people; I can even hold the same 'scientific heresy bearing the name of Darwin', without any danger to my Judaism coming out of it; In short, I am mine and my own opinions and feelings, and there is no grandfather who will force me to hide or exterminate them, to deceive others or myself ... י"ט שבט תרנ"א 19 Shevet 1851