Week 2b (Shira)
| ימים מושלגים הם ימים קסומים לכל ילד, והיום יהיה יום קסום במיוחד - אך הילדים עדיין לא גילו עד כמה הוא הולך להיות קסום. היום התחיל כמו כל יום של חורף במינסוטה … קר ומושלג. לילי ואבי קמו בשש בבוקר, אכלו ארוחת בוקר (שיבולת שועל, פירות יבשים ושוקו), התלבשו בבגדים חמים, ויצא לתחנת האוטובוס. אבל הבוקר, האוטובוס לא הגיע בדיוק ב6:47 כרגיל. זה היה ממש מוזר. אפילו בימים הכי מושלגים מ"ר ליפזיג תמיד הגיע בדיוק ב6:47! השלג המשיך לרדת. אחרי חמש עשרה דקות לילי ואבי החליטו לחזור הביתה, אבל השלג כבר הגיע לגובה הברכיים שלהם! והשלג ירד כל כך חזק שהם לא יכלו לראות את הדרך. הם היו תקועים! אבי פיחד. "לא נורא," אמרה לילי. "יש לי רעיון! בוא נבנה איש שלג! זה יעזור לנו להתחמם, וגם יהיה כיף!" "בסדר," אמר אבי. "אבל מה יש לנו בשביל העיניים, האף והפה שלו?" "יש לנו את ארוחת הצהריים שאמא הכינה. בוא נראה" הם מצאו בשקית שני שזיפים מיובשים בשביל העיניים. גזר שלם בשביל האף. אבל לא מצאו כלום בשביל הפה. "לא נורא," אמרה לילי. "קודם נבנה את האיש שלג ואחר כך נמצא את הפה שלו." הם בנו איש שלג ענק, כי היה להם הרבה זמן. כל היום, בזמן שהשלג ירד, הם המשיכו לבנות את איש השלג שלהם. אחרי כמה שעות, הם היו רעבים. הם פתחו עוד פעם את השקית. להפתעתם, הם מצאו שם פלפל חריף צהוב אחד. "הנה, מצאנו את הפה של איש השלג שלנו!" אמר אבי בהתרגשות. הם שמו את הפלפל על הפנים של האיש … ופתאום הוא התחיל לזוז ולשיר! הוא החזיק את שניהם עם ידיי עץ שלו והתגלגל איתם עד הבית שלהם. כשהוא הגיע מול ביתם, הוא עצר ושחרר אותם. "תודה, איש שלג!" אמר אבי. "אולי תחזור מחר?" שאלה לילי. איש השלג המשיך לשיר, נופף להם לשלום, והתגלגל דרך ההרים. הילדים נכנסו לבית, בדיוק ב2:48 כמו בכל יום רגיל.
