ארוחות שעשו היסטוריה - המלך סטאס (ורשה)
בפרק הקרוב של "ארוחות שעשו היסטוריה",
קפיצה קטנה לוורשה בירת פולין.
ארוחות יום חמישי של המלך סטניסלאב פוניאטובסקי.
למה כולם חיכו ליום חמישי?
מה הגישו ואיך האורחים ידעו שהגיע הזמן ללכת הביתה?
שלום לכם וברוכים הבאים לעוד פרק בסדרה "ארוחות שעשו היסטוריה".
הפעם אנחנו בוורשה בירת פולין או מה שנקרא פעם,
"ורשה, בירת האימפריה הפולנית".
לפרק שכולו זהב, פאר והדר.
כן, פעם פולין הייתה מעצמה. בעיקר בסוף המאה ה -18
כשתחת שלטונו של המלך סטניסלאב,
שכונה בפי עמו בחיבה מהולה בבוז, המלך סטאס,
היא הייתה מרכז אמנות עולמית.
תביטו בשני הציורים האלה. לא פחות ולא יותר, רמברנדט.
"הכלה היהודייה", "הסוחר היהודי",
חלק קטן מאוסף האמנות הגדול של המלך סטאס.
לא פלא שבפי הפולנים נקראת התקופה הזאת בהיסטוריה
"תקופת ההארה".
אל הארמון הזה שחרב כמו כל ורשה במהלך מלחמת העולם השני
ושכנת בשנות השבעים של המאה הקודמת,
כינס המלך סטאס את האינטליגנציה ואת האנשים החשובים של התקופה.
את הרופאים, את המדענים, את הפוליטיקאים.
גברים בלבד. נשים לא ישבו ליד שולחן המלך.
אלה היו הארוחות של יום חמישי המפורסמות.
על מה דיברו בהן ומה אכלו בהן? על כך נדבר בהמשך.
שלום לפרופ 'דוד אסף, ראש המכון לחקר יהדות פולין
באוניברסיטת תל אביב. -שלום שלום, גיל חובב.
אני רוצה לשאול אותך על פולין כמדינה שנקרעת בעצם
בין מזרח למערב.
וכשאני אומר נקרעת, אני מתכוון, טחנו אותה.
פולין היא סוג של טרגדיה.
פולין הייתה, צריך להבין,
היא הייתה אימפריה.
היא הייתה מה שאני קורא
"פולין השלמה" מהים הבלטי שבצפון
ועד הקרפטים שבדרום. היא הייתה מדינה ענקית.
ופולין זו עברה לאט לאט טכניקה של הצטמצמות והידלדלות
וחזרה לממדים הטבעיים שלה
כתוצאה מהתערבות של המעצמות שמקיפות אותה.
עד שנעלמה לחלוטין. -עד שנעלמה לחלוטין ב -1795
בחלוקה השלישית, כבר היה ...
פולין עצמה הייתה מדינה במשבר לאורך כל המאה ה -17 וה -18.
מקצתו באשמתה בגלל שיית משטר מקולקלת
שם אצילים יכולים להטיל וטו על כל החלטה של המלך.
ובמקצת בגלל נסיבות, הייתי אומר, גיאו-פוליטיות
או הגורל האומלל שלהם שתקע אותם בדיוק
במקום שבו הם נמצאים, כאיזושהי מדינת חיץ
בין המערב הקתולי "האירופי", נקרא לזה,
בין המזרח הסלאבי, הפרבוסלאבי
והפולנים תמיד תפסו את עצמם באמת גם כמדינת חיץ
שמגנה על אירופה הנוצרית מפני ה ...
הסלאבים הפראים האלה. -הפראים. -הפראים האלה.
אז כשאתה אומר שפולין הייתה אימפריה בתקופתה השלמה,
היא הייתה אימפריה גם מבינת תרבותית, נכון?
אין ספק. -זאת אומרת, פולין היא ערש תרבות.
היא בלי ספק ערש תרבות. אגב, הזכרת את המלך האחרון,
סטניסלאב פוניאטובסקי, ויש מאשימים אותו
שהוא לא הצליח להמשיך את התהליך הזה של החלוקות,
אבל אף אחד לא מתווכח עם העובדה
הוא היה פטרון אמנויות חשוב מאוד.
הוא עודד יצירה תרבותית, יצירה אמנותית, יצירה מוזיקלית.
הכל, שופן, אני לא צריך למנות את השמות
וגם מנקודת מבט יהודית אי אפשר להתעלם מזה.
פולין הייתה גן עדן ליהודים
בניכוי פוגרומים, עלילות דם וכל מיני אירועים. -וסופים איומים.
וסופים איומים, אבל זה לא במאה ה -18,
אנחנו עדיין במאה ה -18, היא בסך הכל הייתה המקום
הכי טוב ליהודים בכל אדמת אירופה.
היהודים קיבלו שם זכויות שלא קיבלו בשום מקום אחר.
מהו המונח הלטיני של גן העדן הזה? - "יודאוס פרדיסוס".
מבחינה כלכלית יהודים יכלו לעסוק כמעט בכל דבר.
מבחינה יישובית, הם יכלו לגור כמעט בכל מקום, כמעט.
וכל אלה היו חידושים כמובן. -ואלה היו חידושים.
ואלה היו חידושים. עכשיו, תוסיף לזה שהיהודים שם הצליחו,
בזכות התנאים האלה, הצליחו מוצר מרכזי תורה וישיבות מפוארות ו ...
ההגירה התחילה לכיוון פולין.
אז אם נחזור לרגע לפולנים הנוצרים,
כשפולני מביט על ההיסטוריה שלו בתקופת פוסט פוניאטובסקי,
הוא רואה בפולין סיפור טרגי בעצם. הוא הקורבן. -בוודאי.
הרי משם קיבלנו את זה.
הם רואים את עצמם כאומה ש ... ובצדק, אגב.
הם אומה שנכבשה
מהמאה ה -18 בעצם עד 1918,
עד סוף מלחמת העולם הראשון
לא הייתה פולין על המפה.
השינוי קרה ב -1918, כן?
הסדר החדש שכל האימפריות הרב לאומיות קורסות
ויש סדר חדש באירופה ואז הרפובליקה החדשה
של בין שתי מלחמות העולם קמה, אבל לא להרבה זמן.
כי תוך עשרים שנה באים הגרמנים, יימח שמם,
וכובשים את זה מחדש.
פרופ 'דוד אסף, תודה רבה לך על השיחה המלמדת הזו.
אנחנו בחזרה בוורשה ומאחוריי נמצא "ארמון המים",
או כמו שקוראים לו בפולנית: "האמבטיה".
לא השם הכי מוצלח לארמון, אבל במקור אלה היו מרחצאות.
המלך סטאס כל כך אהב את המרחצאות שלו
שבנויים על אי מלאכותי בלב אגם בפולין,
הוא הסב אותם לארמון המגורים שלו.
בקיץ הוא היה עורך כאן את ארוחות יום חמישי.
בחורף הוא היה עובר לארמון הגדול.
קחו לדוגמא את האולם הזה ב"ארמון המים ".
במקור קראו לו "אולם שלמה".
בגלל שהפרסקאות שהיו כאן על הקירות,
צוירו על ידי אמן איטלקי בשם מרצ'לו בטצ'רלי
ותיארו סצנות מחיי המלך שלמה.
הביקור של מלכת שבא, חנוכת בית המקדש, משפט שלמה.
ומי מככב בכל התמונות בתור המלך שלמה?
כמובן, סטאס שלנו.
אגב, מה שנשאר מהאולם המקורי הוא
רק התמונה האחת הזאת.
כל מה שאתה רואים על הקירות הושם כאן לפני שנים אחדות
במהלך שיפוץ ושחזור, בגלל שבמהלך מלחמת העולם השני,
הגרמנים הורידו את האמנות מהקירות,
עשו ערמה גדולה בחזית הארמון ושרפו אותה.
איזה עם שוחר תרבות.
תראו איזה יופי.
תראו איך ורשה נראתה פעם לפני שהיא חרבה.
אנחנו ברחוב קנוניה,
אחד הרחובות היותר שמורים, יותר משומרים בלבה של ורשה.
הפעמון הזה הוא פעמון שיש לו סיפור.
אומרים שאם אתה מקיף אותו שלוש פעמים, יהיה לך מזל טוב.
מה שעוד אומרים זה שמתחת לרחוב הזה גרה מפלצת במרתפים
כל מי שהיה מביט בה היה הופך לאבן.
עד שחייט חיבור אחד שמע את הסיפור הזה,
בא לכאן עם ראי.
שם ראי מול המפלצת והפכה בעצמה לאבן.
אבל מה שרציתי להראות לכם ברחוב הזה
הוא בית מאוד מאוד מיוחד.
הבית שנמצא במספר 20 ומספר 22 ברחוב קנוניה.
ולמה יש לו שני מספרים?
אולי בגלל שהוא הבית הכי צר בעולם.
קבלו, שימו לב. זה כל הרוחב שלו.
ברוחב של שער. ותתפלאו, אבל זה קשור למלך סטאס שלנו.
המלך היה כל כך בזבזן שהוא הטיל
עוד ועוד מסים על האזרחים, כבר לא היה לו מה למסות.
בסופו של דבר הוטל מס על הרוחב של החזית לרחוב.
הפולנים התחכמו ובנו בית שהרוחב שלו הוא הרוחב של השער.
מה שכן, מעל יש עוד שתי קומות לפחות.
נכון פולנים תמיד מתלוננים? נכון להם תמיד היה הכי קשה?
יש לי חדשות בשבילכם, הם כנראה צודקים.
הנה חידה: כמה פעמים נכבשה או נפלשה פולין
בין 1600 ל -1945? זה הרבה.
יודע את התשובה?
שלחו אותה לכתובת האינטרנט
המופיעה בתחתית המרקע.
ואני מזכיר לכם,
בין הפותרים נכונה יוגרל פרס.
אבל הבית הצר שהראיתי לכם הוא נחלת העבר.
אני רוצה להפתיע אתכם עם הבית העוד יותר הכי צר בעולם
שנבנה לפני שנה כאן, בלב הגטו הגדול בוורשה.
קוראים לו "דום קרתה", רוחבו הוא שישים אינץ '
וכפי ששמו מעיד עליו, הוא בניין לכבוד אתגר קרת.
שלום, יאקוב שצנסנה. שלום.
ראשית, ברכותיי על הפרויקט המדהים הזה.
אבל מה עבר לך בראש כשההחלטה לבנות את זה?
עבדתי ברחוב ז'לזנה,
הרחוב הראשי של מה שפעם היה
הרובע היהודי בוורשה.
הייתי בדרכי לבר תרבותי מכיוון שיש לנו מסורת כזו
של ברים תרבותיים, ואז במקום להסתכל קדימה,
הזזתי את ראשי שמאלה וראיתי את המרווח הזה
וחשבתי, וואו, זה מקום מצחיק מכיוון שהוא מייצג היטב
את חוסר ההמשכיות בהיסטוריה של ורשה.
שני בניינים שאין ביניהם נקודת מגע.
אז חיפשתי דרך איך להדביק אותם ביחד, באמצעות מה?
באמצעות חיים, שימוש שימוש.
ברור שלא הייתי מכניס לכאן משפחה, יכולתי להכניס אדם אחד,
ואותו אדם אחד שיעשה משהו, הבחירה הטובה הייתה סופר.
ואתגר היה אפשרות די טובה,
כנגד כל סופר פולני כי ראשית,
אמו טוענת שהוא סופר פולני שכותב בעברית
וגם בגלל שבעצם מוצאו מוורשה כי כל משפחתו מכאן.
אני מניח שבירוקרטיה פולנית יכולה להיות גרועה יותר
מבירוקרטיה ישראלית, אז היית צריך להיאבק?
פולנים מאוד אוהבים לעשות דברים שקשורים לפנטזיות.
זה לא ממש שונה מזו שאני מכיר בישראל.
היא משהו יכול להצליח בשני הצדדים.
אם יש לך רצון טוב, אתה תמיד תעזור.
מצוין. תודה רבה רבה. -תודה.
תכירו בבקשה את המוזאון לתולדות יהודי פולין.
נפתח השנה בוורשה מול האנדרטה המפורסמת למרד גטו ורשה.
אבל זה לא מוזאון של מוות, זה מוזאון של חיים.
מזכרת לאלף שנות תרבות יהודית בפולין.
סופר יהודי מקומי בשם יוזף חן כתב ספר עם שם מעניין מאוד,
"ידידי המלך סטאס".
והוא האיש לספר לנו מה המלך סטאס אהב לאכול.
שלום לסופר הפולני אדון יוזף חן. שלום לכם.
אה, מדבר עברית.
השאלה הראשונה שרציתי לשאול אותך על המלך סטאס היא,
ובכן, בוגר ככל שאתה,
לא יכול להיות שהיית חבר קרוב של המלך סטאס,
ושם הספר שלך הוא "ידידי המלך סטאס".
אז מהיכן זה מגיע?
זה סיפור דוקומנטרי,
אבל מסופר דרך דמות בדיונית,
המזכיר שלו, גסטון פאבר, והספר נקרא
"ידידי המלך".
ההיסטוריה נהדרת, הספרות היא נפלאה, אבל אני גם מתעניין באוכל.
אז רציתי לשאול אותך מה ידידך, המלך סטאס, אהב לאכול?
המלך סטניסלב אוגוסט לא היה אנין חך,
האוכל היה אצלו בעדיפות די נמוכה
ורבים התלוננו הוסף פריט שלו צנוע מאוד.
לא היו מאכלים מעודנים, אלא מרק.
הוא אכל בשר כבש.
מדוע?
מפני שהוא חשב שצריך לגדל
הרבה כבשים כדי להפיק הרבה צמר
לתעשיית הטקסטיל המתפתחת.
ידידי, יוזף חן, תודה רבה. -תודה רבה. -תודה רבה.
ועכשיו למטבח שלי.
אנחנו רוצים להכין מרק שיאה למלך.
אנחנו נמצאים בפולין, אנחנו נכין מרק חזרת ובייקון.
מה יותר פולני מזה?
זה מתחיל כמו של מלכים, ב ...
לא שמן כי אם חמאה מזוקקת.
כף חמאה מזוקקת נכנסת להיכנס למחבת.
ונותנים לה להימס.
בתוך החמאה המזוקקת שלי אני אטגן ירקות.
יש לי שורש פטרוזיליה.
שורש סלרי.
כרישה קצוצה.
וגם גזר אחד קצוץ.
אני נותן לירקות האלה לקבל את השומן.
להתיידד אחד עם השני, ולהתחיל להתרכך.
בינתיים אני אזכיר לכם שאני אוסף מתכונים היסטוריים.
אם יש לכם מתכון
יכול לשנות את ההיסטוריה,
אנא שלחו אותו אליי.
בין השולחים יוגרל פרס.
כשהירקות שלי התחילו להתרכך,
אני מוסיף להם משהו כמו שש כוסות ציר ירקות חם.
ברור שמאבקה.
ולתוך המרק הזה אני מוסיף שלוש כפות חזרת מגוררת.
חזרת אני מתכוון לשורש הזה. שלוש כפות.
זה הולך להיות חריף וטעים.
וגם שתי שיני שום קצוצות. בואו נקצוץ האלה בשיטה האלימה.
לוקחים שן שום, שמים, פּאַסקין מעליה ...
עוד אחת ...
יפה.
ומערבבים.
תוספת אחרונה לשלב המרק הזה.
חצי לימון סחוט.
ומשהו כמו ... חצי, שני שליש כוס יין לבן.
אנחנו מביאים את המרק לרתיחה.
מכסים, נותנים לירקות להתרכך ממש.
ואז שימו לב, מרסקים לפירה נוזלי היטב
יחד עם חבילה אחת של שמנת מתוקה.
ועכשיו הבאתי לכם הפתעה.
בייקון. מלכים פולניים לא חיים בלי זה.
אנחנו לוקחים כמות יפה של בייקון וקוצצים אותה לקוביות.
את קוביות הבייקון שלנו אנחנו מטגנים במחבת חמה.
הבייקון מפריש הרבה שומן,
אבל כדי לעזור לו וגם למען תוספת כשרות,
עוד כף של חמאה מזוקקת. לא להתעצבן,
זה מתכון של מלך נוצרי.
כשהבייקון שלנו מתחיל להשחים אנחנו מוסיפים לו תפוחי אדמה
שנתתי להם חצי בישול, קצצתי לקוביות ועכשיו השחמה קלה.
כשהבייקון ותפוחי האדמה השחימו, אפשר לתבל אותם בפלפל שחור.
מלח.
מיורן יבש, פה לא להיסחף.
משהו כמו שני קורטים, לא יותר.
וגם רומזרין טרי.
ולבחוש.
זה הציפוי של המרק שלנו.
את המרק הטחון אנחנו מגישים בקערה עמוקה.
מעל תפוחי אדמה, בייקון, תבלינים ואומרים:
"סטאס, אנחנו אוהבים אותך".
אנחנו נמצאים באולם הצהוב בארמון המלך.
כאן ממש נערכו הארוחות של ימי חמישי בחורף.
בקיץ זה היה ב"ארמון המים ". תראו את הפאר וההדר.
כלי האוכל כמובן מזהב וכסף טהור.
על הקירות ציורים, פורטרטים מאת לואיס מרטו,
אמן שחי ממש בארמון ותיעד את האורחים החשובים של המלך.
הגברים היו החשובים, הנשים ברוח התקופה היו ... נשים.
תראו איך הם התלבשו עם הדרה, עם כבוד, עם טרזון.
לדעתי, גם אני צריך להתלבש כך.
הארוחות של ימי חמישי נערכו במלוא הפאר וההדר המפוחלצים
כאן ב"ארמון המים ".
הרעיון היה לחקות את הסלונים הצרפתיים.
עם שיחה נעימה וקלילה על תרבות, על פוליטיקה ועל שירה.
השף של המלך היה דמות מפתח. קראו לו פול טרמו
והוא הרוויח עשרת אלפים זלוטי שנה.
בזמן שהמשכורת הממוצעת במשק הפולני הייתה ...
15 זלוטי שנה.
שף חשוב לא פחות הוא השף אדם קומר
המבשל כאן במסעדת "בלוודרה"
שנמצאת במתחם "ארמון המים" כיום.
ארוחות טעימות לא פחות.
שף קומר, תודה רבה שאתה מארח אותנו כאן.
זה כבוד גדול להיות כאן ב"בלוודרה ".
ושאלתי הראשון, כמובן, מה הכנת למלך חשוב שכמותי?
זהו פילה בקר ממולא בפטריות יער בתוספת תפוחי אדמה צעירים.
ושזיפים עטופים בבייקון. -עם בייקון.
והכול מקומי, הכל פולני. -כן. -ברור.
אם מדברים על ארוחות יום חמישי והמלך סטאס,
אני מניח שהארוחות האלה היו ארוכות.
איך ידע האורח שהגיע העת ללכת?
כאשר המלך מקבל שלושה שזיפים,
הארוחה הסתיימה.
שלושה שזיפים? -כן.
טוב, ושאלתי האחרונה היא,
נניח שהיה עליך להכין כיום ארוחה למלכים,
מה שאני מניח שאתה עושה די הרבה,
מה יהיה בתפריט?
למנה ראשונה אני אכין זאנדר. -זאנדר ממולא?
זאנדר זה סוג של דג, מוגש עם סרטן נהרות, ו ...
רגע לפני פיזור, דמות שנכחה לא מעט בפרק שלנו,
אפילו אם שמה המכוער
לא הוזכר במפורש,
היא דמותו של אדולף היטלר.
בצהרי ה -30 באפריל, 1945,
הוא התאבד בבונקר שלו.
מה הוא אכל לפני שהוא התאבד?
שניצל אוסטרי? לא.
צלי גרמני? לא.
דווקא פסטה וברוטב שמנת.
להתראות בשבוע הבא.
תמלול: נטע ירקוני
ייעוץ לשון לכתוביות: מיה בסטר-קינן
הפקת כתוביות: אולפני אלרום