תורת המשחקים - כדורסל
שלום לכם וברוכים הבאים לעוד פרק בסדרה "תורת המשחקים",
הסדרה שבה אנחנו מתחקים אחר מקורותיהם של ענפי הספורט
והמשחקים בעולם כולו.
והפעם ספורט שהומצא על ידי מאמן קנדי
כדי למצוא תעסוקה לשחקנים שלו בחורף,
ספורט שמשוחק אך ורק, במקור, באולם סגור,
ספורט שבפעם הראשונה שנערך בו טורניר רשמי ב-1890
התוצאה במשחק בין שתי קבוצות של תשעה שחקנים הייתה...
אחת-אפס.
יודעים מה זה?
כדורסל.
ברוכים הבאים לספרינגפילד, מסצ'וסטס.
אל תיתנו למזג האוויר האביבי הזה שסביבי להטעות אתכם.
בחורף מוות כאן. קר, קיפאון, שלג.
ולכן דוקטור ג'יימס נייסמית' הקנדי המציא כאן את הכדורסל,
כדי שאפשר יהיה לשחק ספורט כלשהו באולם סגור.
כן, כן, בחור קנדי הוא זה שהמציא את הספורט
שמגלם את כל הערכים של אמריקה
ושהפך ברבות הימים לספורט הלאומי של ארצות הברית.
ואם אנחנו כבר כאן, בהיכל התהילה של הכדורסל בספרינגפילד,
תנו לי ללמד אתכם חמש עובדות שאולי לא ידעתם על כדורסל.
עובדה מספר אחת: כמה כסף אפשר לעשות מכדורסל?
המון.
מאחוריי חבר שלי מייקל ג'ורדן,
חתום על חוזה של מיליארד דולר לפרסום עם נייקי.
עובדה מספר שתיים: מי הכי גבוה, מי הכי נמוך?
נוטים לומר ששחקני כדורסל הם ענקים. יש בזה צדק.
מאחוריי יאו מינג הסיני. שיחק, כמובן, באן-בי-איי.
2.29 מטר. זה הגובה שלו.
שני מטר, 29 סנטימטר.
השחקן הכי גבוה בתולדות האן-בי-איי.
והנה אנחנו מתקדמים לאט-לאט עם החברים שלי,
שהולכים והופכים לנמוכים יותר ויותר.
הישראלים זוכרים את שטרקמן, שהיה אלוף גדול ואיש קטן,
אבל שחקן הכדורסל המפורסם הכי נמוך בהיסטוריה
הוא מאגסי בוגס.
תאמינו או לא, 1.60 מטר.
ננס.
עובדה מספר שלוש: מי לא מת על דאנקים?
הקליעה הזאת שעושה כזה כיף.
עד 1967 - עברה.
עובדה מספר ארבע: נייסמית' הרי אלתר את כל המשחק.
לא היו סלים. הוא היה צריך להמציא את זה.
מה היה הסל הראשון של הכדורסל?
כלי עץ לאיסוף אפרסקים.
עובדה מספר חמש: מתי הכדורסל הפך לספורט אולימפי?
תתפלאו, דווקא באולימפיאדה הנאצית, 1936.
שלום לאריה מליניאק, בעל חברה לאימון עסקי
ולשעבר מאמן נבחרת ישראל בכדורסל. כבוד גדול.
אנחנו מדברים על כדורסל וגם על עסקים,
ואני הייתי מצפה שיגידו:
"או-קיי, נוכל לקחת כל מיני כללים מן העסקים אל הכדורסל",
ואתה אומר: "לא, ההפך".
כל מה שתינוק לומד על היקום
הוא לומד באמצעות משחקים,
התרבות התפתחה באמצעות משחקים,
ובסופו של דבר אני הגעתי לאיזו תובנה,
שבעצם כל סיטואציה שיש בה משתתפים ויש לה כללים
היא בעצם משחק.
אז תן לי דוגמה. נניח, חבורה של מנהלים של חברת טלפוניה,
ואתה אומר להם: "קחו את החוקים האלה מן הכדורסל
"ויישמו אצלכם"?
אני נותן לך כדור ואני מבקש: "תכדרר", באיזו יד תכדרר?
ימין. -אתה ימני? -כן.
איך ידעתי? מכיוון שלכל אדם יש יד חזקה.
היד החזקה אלה הדברים הקלים, הנוחים והמוכרים.
הם הופכים להרגלים ולאוטומט שלנו.
היד החזקה הזאת שמשרתת אותך, היא גם תוקעת אותך.
היא מפריעה לך לעשות שינוי.
אז מה נעשה עכשיו? -נכדרר ביד שמאל.
יאללה, אתה אמרת. -אבל אני לא מצליח. זה חלש. -יפה.
אז תדמיין את עצמך רגע מכדרר ביד שמאל.
לאן המבט שלך מופנה כאשר אתה מכדרר בשמאל? -ליד.
למה אנחנו מביטים על הכדור? אנחנו חוששים לאבד שליטה,
נכנסים ללחץ ונסגרים.
תרים את הראש.
אני לוקח מנהל בחברה ואני שואל: "על מה הפוקוס שלך עכשיו?"
הוא אומר: "הפוקוס שלי עכשיו זה על פיתוח המוצר הזה והזה".
שאלה שנייה: "כשהפוקוס על הפיתוח של המוצר הזה,
"מה אתה לא רואה?"
אתה לא רואה את העובדים שלך, אתה לא רואה את הלקוחות שלך,
אתה לא רואה את המשפחה שלך.
שתי שאלות שפתאום פותחות לבן אדם עולם שלם.
מה שבאמת מניע בני אדם זה המשחק,
והמשחק נמצא פה בפנים.
אז איך יכול להיות שאני רוצה לכתוב ספר,
וכבר עשר שנים לא כותב אותו או עדיין כותב אותו?
קודם כול, אין לי עורך כמוך. -יפה. -עכשיו הבנת הכול.
הדבר השני, אני באמת רוצה לכתוב.
זה לא שאין לי משחק. המשחק מדליק.
יש משהו שעוצר אותי.
במקום לדחוף או למשוך, במקום לאיים או לתת פרס,
במקום זה תזהה מה שעוצר אותך ותשחרר.
דעות קדומות ושיפוטים, "אני לא מספיק טוב",
"הספר לא כתוב טוב", "אין לי זמן", "עכשיו אני עסוק".
כל הסיפורים האלה הם קיימים רק במוח שלנו.
במציאות יש רק פעולה ותוצאה, אבל צריך ליצור תנאים.
מה זה אומר? איך אתה מתנהל בערפל?
לאט ובזהירות. -מה קורה כשהערפל מתפזר? נותנים גז.
אותה מכונית, אותה דרך ואותו נהג.
למה אנחנו נותנים גז? כי נוצרה בהירות.
מה יוצר בהירות? שלוש שאלות, לטובת צופינו,
שייצאו עם איזה משהו, עם ערך.
לך על זה.
שאלה ראשונה כשאתם תקועים או מבולבלים:
לאן אני רוצה להגיע בדיוק?
ולצורך זה צריך לנסח מטרות.
שאלה שנייה: איפה אני נמצא באמת?
ואם אני יודע איפה שתי הנקודות האלה,
מה שנשאר, שאלה שלישית: איך אני סוגר את הפער?
אתה יכול ללכת לאמן עכשיו אתמנכ"ל בנק הפועלים,
וישלמו לך על זה הרבה כסף.
אריה מליניאק, נראה לי שאתה מצאת עורך ואני מצאתי מאמן.
תודה רבה לך.
כן, כן. אז הנה יש לנו משחק שהומצא על ידי קנדי
בצפון אמריקה, בארצות הברית,
הפך למגפה ביבשת,
אבל איך הוא הגיע לאירופה? הרי אירופה ענקית בכדורסל.
ברוכים הבאים לאו-סה-ז'ה-ז'ה, סוג שלימק"א,
כאן, ברובע התשיעי בפריז.
הבניין הזה נבנה בסוף המאה ה-19, 1892, בפריז,
בתור אולם התעמלות.
189ימק"א האמריקאית רוצה להראות לאירופים הנחשלים
את המשחק החדש שכבש את היבשת.
כאן הוא שוחק לראשונה על ידי שחקנים אמריקאים
לעיני צופים אירופים משתאים
באולם שבאמצעו יש עמודים,
באולם שלסלים שלו לא היו לוחות מאחור,
כי פעם לא היה לוח מאחורי הסל.
זו המצאה מאוחרת כדי להגן על הקהל מפגיעת הכדור.
בסלים שהייתה להם רשת שלמה.
פעם לא היה חור בתחתית הרשת.
היית קולע סל, היו צריכים להביא סולם ולחלץ את הכדור.
וכמובן, אם דיברנו על הכדור, בכדורי רגל.
היו משחקים עם כדורי עור חומים.
המצאת הכדורסל היא הרבה יותר מאוחרת.
שנים אחר כך, 1942, ממציאים את הכדורסל.
אבל אתם יודעים מה? גם עם כדור עור כזה
סחבק יכול לקלוע יפה מאוד. שופו.
אבל עזבו אתכם, גברים לבנים ממילא לא יודעים לקפוץ.
עובדה שבאירופה רוב הכוכבים, מה הם?
אמריקאים, ועוד ממוצא אפריקאי.
כדורסל קורה באמריקה,
ולא תמיד דווקא במכללות או באולמות.
לפעמים זה דווקא בכלוב נחמד באמצע רחוב.
תראו איזה יופי הליגה שמאחוריי.
זה היה מהלך יפה, אבל אין מי שיתפוס את המסירה.
טיקו מחטיא את הזריקה,
והקבוצה השנייה יוצאת להתקפה.
שני שחקנים שומרים על ברונו.
עוד ריבאונד נהדר של ברונו!
כובעים וחולצות, אחת בעשרים, שתיים בשלושים.
עכשיו טיקו יוצא למתקפה... אין סל.
טיקו שוב נכנס מתחת לסל, הוא זורק...
והפעם הכדור נכנס.
ומכדורסל קשוח בכלובים,
בואו נעבור לגרסה מחוספסת וקשה עוד יותר של המשחק:
כדורסל כיסאות גלגלים.
שלום לעשהאל שבו, שחקן נבחרת ישראל
לכיסאות גלגלים, כדורסל.
יש לך תפקיד מיוחד בקבוצה?
זה כמו בקבוצות רגילות של כדורסל?
בכדורסל כיסאות גלגלים
זה קצת שונה,
כי זה יותר עובד על העניין
של הבדלי נכויות,
ככה שאם מישהו יש לו כביכול נכות קלה, כמוני לדוגמה,
שזה קטיעה, שזה נחשב נכות קלה בענף,
אז הם יושבים יותר גבוה, ואז אתה משחק בעמדות של ארבע-חמש,
אם משווים את זה לכדורסל של עמידה.
אז איך באמת בוחרים ענף? לפי יכולת אישית?
ממש לא לפי יכולות.
אני נורא התנגדתי לכדורסל.
אני אמרתי, אני לא נכה שמשתמש בכיסא גלגלים,
אז אני לא צריך כיסא גלגלים.
כאילו, אני לא אשחק את הענף הזה.
ואז פגשתי בחור קטוע שהוא מאמן הכדורסל פה,
הוא אמר לי שהוא משחק כדורסל, ואז אמרתי:
"טוב, אם הוא, אז אולי שווה לי לשקול את זה מחדש".
הוא שכנע אותי לבוא.
הגעתי לאימון אחד, התיישבתי על כיסא גלגלים,
ומאז אני לא קם.
וכדורסל כיסאות גלגלים זה ספורט שבעצם דורש יותר מיומנות
מכדורסל רגיל, נכון? כי יש גם את הקליעה והכדרור וכל זה,
אבל גם את כל המנוברות בכיסא הגלגלים עצמו.
זה מאוד מאוד קשה, כי בעצם הרגליים,
הן לא לוקחות חלק בענף הזה.
זאת אומרת שהכול אתה עושה עם הידיים.
אתה גם צריך להתקדם, אתה גם צריך לשמור,
אתה גם צריך לכדרר, אתה גם צריך להתקיף,
אתה גם צריך לזרוק, הכול עם הידיים.
עכשיו, במשחק של 40 דקות אתה עובד הרבה-הרבה עם הידיים,
אתה צריך בסופו של דבר גם לדייק לסל.
זה נורא נורא קשה.
איפה ישראל עומדת מבחינה עולמית
בכדורסל כיסאות גלגלים ובספורט נכים בכלל?
בספורט נכים אנחנו מדינה שמביאה כל אולימפיאדה
בין 15 ל-20 מדליות.
יש לנו המון ענפים שאנחנו המון המון שנים טובים בהם,
אם זה טניס ואם זה ירי ואם... יש המון המון המון ענפים.
אם זה כדורשער של נבחרת הנשים של העיוורים.
הן מדהימות.
בכדורסל אנחנו היינו המון המון המון שנים
נבחרת שככה הייתה בטופ.
אפשר להגיד, ב-20 השנה האחרונות אנחנו קצת...
אתה יודע, הפער הלך וגדל.
אבל בשביל זה הבאנו אותך. אתה תביא לנו את המדליה.
תשמע, אני עובד מאוד מאוד קשה כדי להצליח.
יש לנו את טוקיו 2020, אנחנו מכוונים לשם.
אני תמיד ככה עובד בשביל להוציא מעצמי יותר,
ואני מקווה שזה גם יניב לטובת הענף והמדינה בכלל.
עשהאל שבו, אתה המדליה שלנו, ואנחנו נושאים אליך עיניים.
תודה. -תודה.
גבירותיי ורבותיי, הגיעה העת לדבר האמיתי.
ברוכים הבאים לקליבלנד, אוהיו.
בינינו, עיר קצת מדרובה במדינה קצת מדרובה,
אבל גם סופרמן הגיע מכאן וגם הקליבלנד קאבס,
קבוצת הכדורסל המפורסמת שנאבקת בסדרת הגמר
מול גולדן סטייט.
בואו תראו איך מדינה שלמה משתגעת מכדורסל.
זו מסיבת האוהדים הכי גדולה בעולם!
קאבס! -קדימה, קאבס! מה?
טירוף מוחלט.
אני גר בלאס וגאס, ובאתי לכאן במיוחד לרגל המשחק.
הוא נראה כמו לברון, כמו העתק קטן שלו.
קדימה, קאבס! אליפות ב-2016!
קדימה!
ככה זה כשמדינה שלמה מתגייסת.
קרב ענקים שמקבץ את כולם בכיכרות
ומשבית עיר ומלואה.
באולם 20,562 כיסאות, ואף לא אחד פנוי.
אבל האקשן האמיתי קורה בחוץ.
הופעות, מסכי ענק, אלכוהול, שמחה ואופטימיות,
למרות שבמשחק הזה קליבלנד דווקא נטחנה, ועוד בבית.
בזמן שלברון ג'יימס מקליבלנד וסטפן קרי מגולדן סטייט
נלחמים בפנים,
בואו לא נשכח מי התחיל את כל מסע הקסם הזה
של הקליבלנד קבלירס:
דיוויד בלאט, דייאלנה.
בלאט לא גמר את העונה, הקאבס הפסידו בבית,
אבל זה היופי בכדורסל:
בסוף, אחרי נהרות של דם, יזע ודמעות,
גבירותיי ורבותיי, מהפך.
זה נגמר! זה נגמר!
קליבלנד היא שוב עיר האלופים.
הקבלירס הם אלופי האן-בי-איי!
דיברנו על אלופים אמריקאים, אז, גבירותיי ורבותיי,
קבלו את אמרה סטודמאייר,
2.11 מטר של אליפות, מגדל של עוצמה
וכוכב הניו יורק ניקס, הפיניקס סאנס, הדאלאס מבריקס, מיאמי היט
ועוד קבוצה אחת לא פחות חשובה.
שלום לאמרה סטודמאייר,
כדורסלן מפורסם מהפועל ירושלים. כבוד.
לפני שנדבר על מה שהביא אותך לישראל ולירושלים,
אני רוצה לשאול אותך על ההבדלים
בין הליגה הישראלית לבין האן-בי-איי.
השחקנים באן-בי-איי
הם מגדולי הספורטאים בעולם.
הם משחקים כדורסל ברמה מדהימה,
וזו ליגה תחרותית מאוד.
כן. אתה יודע, שחקנים ישראלים אומרים
שכשהם הגיעו לארצות הברית, הם גילו ש...
טוב, הם לא חלשים, אבל הישראלים קטנים יחסית,
ואילו האמריקאים... מגדלים של עוצמה.
אתה יודע למה? כי באן-בי-איי
אנחנו מתאמנים במשך כל השנה.
מרימים משקולות במהלך העונה, מקפידים על תזונה נכונה,
ומחזקים סיבולת לב-ריאה. אנחנו תמיד מתאמנים
ומנסים להשתפר עוד ועוד.
אנחנו אף פעם לא בחופש.
ומה הדבר שאתה הכי שונא באימונים?
באימונים? סיבולת לב-ריאה. -באמת?
כשרצים עוד ועוד ומתעייפים,
וצריכים להתגבר על התשישות,
זה החלק הכי קשה, כי אתה עייף
ואתה רוצה לוותר, אבל אתה חייב לדחוף את עצמך.
תגיד לי, למה החלפת את מספר החולצה שלך
מ-32 ל-1?
אחי שיחק כדורסל בתיכון בפלורידה,
והמספר שלו היה 32, אז רציתי להיות כמוהו,
וכשנהייתי כדורסלן מצליח בעצמי,
רציתי לחזור למספר שאני הכי אוהב, וזה המספר 1.
אז מה הביא אותך לישראל?
רציתי לשחק כאן בירושלים.
הייתה לי קריירה מוצלחת באן-בי-איי, שיחקתי באן-בי-איי 14 שנים,
והרגשתי שאני רוצה להאריך את הקריירה
ולשחק בעיר שאני אוהב.
אתה גם יהודי, נכון? -נכון.
לכן אני עוד יותר שמח להיות כאן.
כשמסתכלים עליך, אני חייב לומר, אתה נראה קצת תימני.
יכול להיות שאנחנו קרובי משפחה?
אני לא יודע. אני ישראלי, אתה תימני.
אמרה, תודה רבה.
יכולנו לערוך את הריאיון הזה בתימנית.
אני מבין שאתה כבר מדבר עברית.
אני רוצה ללמד אותך מילה אחת בתימנית.
תגיד אהווה. -אהווה?
אהווה. -אהווה.
אתה תימני. תודה רבה.
עד כאן פרק הכדורסל שלנו, ועכשיו משהו שונה לגמרי.
רגע לפני סיום, תנו לי לספר לכם משהו שאולי לא ידעתם על ספורט.
תביטו בי, נמצא באולם ספורט נטוש,
מאחוריי לוח כדורסל, למרגלותיי שטיח ירוק מוזר
שעוד מעט יחשמלו אותו,
מימיני רשת כדורעף נטושה.
אני הולך לדבר על ספורט שאם יש לכם את המדים שלו,
אתם יכולים לרדות דבש ואתם גם מחושמלים,
וחוץ מזה כמעט כל הצעדים שבו לקוחים מן המחול הצרפתי.
כן, כן, סיוף. לא סיף, סיוף.
ואם אתם חושבים שזה ספורט מוזר,
בואו תשמעו מי עושים אותו או עשו אותו.
קרל מרקס, אנג'לינה ג'ולי, מרק צוקרברג,
ויליאם שייקספיר, וינסטון צ'רצ'יל,
וכמובן, רנה דקארט.
אני חושבת שיש הרבה במשותף
לסיוף ולריקוד.
לשני סוגי הספורט האלו יש חן מסוים.
וגם מבחינת עבודת רגליים,
בשניהם מדובר בהרבה עבודת רגליים,
אז בהחלט אפשר להשוות ביניהם.
לדעתי את חייבת שיהיה לך אינסטינקט ללוחמה,
כי מדובר בספורט לוחמה, ספורט מגע,
אז חייבת להיות לך תשוקה לנצח,
ולהבין שמי שאת מתמודדת מולה היא היריבה שלך,
כך שאת חייבת לרצות להביס אותה.
קורה שהחרב נשברת,
הלהב יכול להישבר.
לפעמים זה קורה במהלך אימון.
כשאת חוזרת על אותה תנועה כמה פעמים
הלהב מתחמם ויכול להישבר,
ואם הוא נשבר במהלך משחק, עוצרים את המשחק,
והמתחרה יכול להחליף לחרב אחרת.
נשים יכולות להתחרות בגברים.
הן מתחרות בהם במהלך האימונים,
אבל מובן שבמהלך תחרויות הם מתחרים בנפרד.
נשים מתחרות בנשים וגברים מתחרים בגברים.
תכתוב: מורן פרידמן
ייעוץ לשון לכתוביות: מיה בסטר קינן
הפקת כתוביות: אולפני אלרום
