זהו זה - משרד פרסום (2)
ואחרון חביב, אנחנו נראה כאן את הפודל שכולכם מכירים אותו.
זהו כלב שבעצם הוא היה בזמנו, נועד לציד עופות מים,
והיום הוא ממש כלב שעשועים פר אקסלנס.
ואם על פודלים אנחנו מדברים, הרי שיש לנו גם ספרית פה.
שלום לך, נרדה. -שלום.
רציתי לשאול אותך, את מספרת כלבים.
בשביל מה בכלל צריכים לספר כלב?
בארץ מאוד חם להם. חוץ מזה, כלב עם פרווה ארוכה
דורש הרבה שעות של הברשה ביום.
לא כל אחד מוכן להקדיש את זה לכלב,
וגם הנשירה בבית - הרבה אנשים מתקשים לחיות עם זה.
ברור, אבל הפודל הרי לא נושר. -הפודל הוא באמת הכלב היחידי
שלא משיר שיער. השיער היחידי שיורד לו זה בזמן הברשה,
ואם לא מברישים, חייבים להוריד לו את השיער.
ואת התספורות היפות שלך אפשר גם לעשות
על כלבים אחרים או רק על פודלים?
התספורות הכי מיוחדות יוצאות על פודלים
בגלל השיער המתולתל שלו, שעומד יפה,
ואפשר לעצב אותו בהרבה הרבה צורות.
או-קיי, אנחנו ניתן לך פה זמן, ונשמח לראות את יכולתך בתספורת.
ועכשיו, ועכשיו ניגש לאימוץ.
אנחנו מזמינים את הילד שקיבל את הכלב מלפני שבועיים
לבוא לאמץ את הכלב. הוא עכשיו...
בוא, בוא אליי.
שלום לך. איך קוראים לך? -דני בטט. -דני בטט. טוב,
אני מברך אותך ואני מוסר לך את הכלב. הוא נמצא פה בסל.
בוא. אולי אתה מוכן להוציא אותו?
יופי. דני, תראה את הכלב למצלמה.
איזה כלב חמוד!
אני מקווה שאתה באמת תטפל בו יפה. זה נכון?
כן. -תשמור עליו ותעשה את כל מה שצריך, נכון? יופי.
או-קיי, אז מזל טוב לדני, ואנחנו מסיימים את הפינה.
דני, אתה מוכן בבקשה לצאת החוצה?
ואנחנו מסיימים בזה את הפינה. שלום לכולכם, ולהתראות.
ובכן, תאמר לי, מר...
האם אתה מר זהו זה או מר בניו? -בניו.
מר בניו, תאמר לי, אני תמיד רואה שפוליטיקאים
ואנשים שרוצים להיבחר למשהו תמיד מצטלמים עם רקדניות
או עם זמרים או עם שחקנים. גם אני רוצה. -בבקשה. בבקשה.
הרעיון הוא פנטסטי, ואנחנו, כדי שנוכיח שאתה אדם עממי,
אני חושב ש... אנחנו צריכים להראות לציבור
שאתה חובב ספורט, יופי, מוזיקה והכול.
זהו, אז אני רוצה להצטלם עם ברוק שילדס ועם יהורם גאון
ועם מוטי ארואסטי. -רעיון מצוין. רעיון ממש מצוין,
ואני חושב שלפני זה אתה חייב לאמץ לך איזו שהיא זמרת.
מה, איזו זמרת? -עם שם קליט.
מה זאת אומרת "לאמץ"? -כמו גלית. -כן?
היא נמצאת בעיר הנוער. היא שרה שם מקסים.
זה לא יעלה לנו הרבה כסף. היא תירתם למבצע.
ומה אני צריך לעשות? -כלום.
מר אדיבי?
אני הייתי רוצה לדבר אתך עכשיו על נושא ההופעות בטלוויזיה.
אני רוצה להופיע ב"ערב חדש". -תופיע, תופיע, תופיע,
אבל אנחנו חייבים לפני זה להתאמן, כי טלוויזיה זה לא סתם
איזה פריג'ידר שאתה פותח ומתחיל לאכול שם בפנים.
הבנת את הדוגמה שלי?
אנחנו חייבים להתאמן על הנושא הטלוויזיוני.
אז בוא ניגש בבקשה למתקן האימונים שלנו בנושא הטלוויזיה.
אנא, עקוב אחריי. אתה רואה? כאן זה המתקן.
אתה יכול ללכת חופשי, המרצפות לא יישברו.
הלאה. אז זה המתקן.
כאן אנחנו רואים את מתקן הטלוויזיה עצמו, כן?
אז אתה תדבר אל המתקן עצמו כאילו... כאילו שם נמצא הבוחר.
קדימה, תנסה את זה.
תושבים יקרים, בוחרים ואזרחים... ואזרחיות.
חסר, חסר לי כאן משהו, חסר לי משהו. -רגע...
אנחנו מתחילים בפינוי תושבי העיר לשלוש שנים מחוץ לעיר.
אני יודע מה חסר לי. ידיים. -כי אני אמרתי הכול, מה ידיים?
שאני אגיד להם ללחוץ ידיים? -לא, לא, תעשה יותר תנועות עם הידיים.
כדי שיבינו שאתה לא רק בן-אדם שמדבר אלא גם בן-אדם שעושה.
תושבי תל אביב היקרים...
תחתוך דברים. -אני מפנה אתכם לשלוש שנים. -בדיוק.
מחוץ לעיר, אפשר לחיפה, אבל זו עיר דמוקרטית. כל אחד יכול.
מי שרוצה לבאר שבע או לירושלים, ואתם אז תתפנו ו...
לא, לא, אני יודע מה לא בסדר. המבטא שלך לא בסדר.
המבטא שלך לא בסדר. -מה לא בסדר במבטא שלי?
המבטא שלך הוא נורמלי. -כן, נו? -אז זהו, אז זהו,
אז זו הבעיה. אנחנו... -מה? -מועמד לראש עיר, צריך להיות לו
שילוב של כל הגוונים של... זאת אומרת, 50 אחוז מהבוחרים
הם בני עדות המזרח. -אז שאני אדבר עם חי"ת ועי"ן?
לא, לא, כי ישנם גם פולנים, אמריקאים, בולגרים, ספרדים,
טורקים, אתה יודע, אז אם אתה יכול לערבב, לערב בצורה מסוימת
את כל המבטאים. זה בשבילך, ואני יודע שאתה יכול לעשות את זה,
ותעשה את זה. תנסה. -אני מוכן לנסות.
ובכן, תושבי תל אביב, לאחר שפינו אתכם,
מגיע שלב בי"ת - שלב החפירות.
שלב החפירות הוא שחופרים מתחת לכל העיר,
ובסוף כל העסק הזה עומד על רשת כבישים מלמטה,
וכל הדבר לא נופל כי הוא נשען על ברזלים.
זאת אומרת שכל הדבר הוא מוצק ויציב, ובבקשה, ולקאם ברזלים.
ברזלים, ברזלים.
אל תיגע בזה. -יונתן, אל תיגע בזה.
הוא אמר לך.
מה קרה? -אסנת נכנסה בעץ. -מה?
היא לקחה סיבוב על האופנוע של רוני.
אם ההורים שלי ידעו, הם יהרגו אותי. -אל תדברי שטויות.
אני הבטחתי להם שאני בחיים לא עולה על אופנוע.
אסנת, זה נראה נורא נפוח, את צריכה ללכת למגן דוד אדום.
גם אני אמרתי לה. -מה אני אגיד להם?
מה תגידי להם? תגידי להם שהחלקת במדרגות.
בדיוק. -נכון.
אם הם ידעו, הם לא יתנו לי לנסוע לאילת.
אסנת, אימא שלך כאן. -איפה אסנת?
אימא של אסנת, אסנת פה. זה בסדר. -זה לא רציני.
איך זה קרה?
אסנתי, איך זה קרה? -נפלתי.
היא החליקה שם ליד המקפצה. -זה לא נראה כמו מכה מנפילה.
אז כמו מה זה נראה? -כמו מה?
זה נראה כמו מכה מנפילה הרבה יותר רצינית,
כמו איזה אופנוע. -מה פתאום?
ישבו שם כמה חבר'ה, והיא עברה לידם, ומישהו התלוצץ
ושם לה רגל, אז היא נפלה. היא בכלל לא אשמה.
זאת האמת, אסנת? -כן.
אל תשקרי לי. -מה זה משנה איך זה קרה?
אורנה, לי זה משנה, ואסנת יודעת את זה.
טוב, אסנתי, תנסי לעמוד. תדרכי על הרגל השנייה.
אני אעזור לך. -שימי יד. -אני אקח אותך לרופא.
אל תדאגי, זה יהיה בסדר. -בואי, יש לי כאן אוטו.
אסנת, תהיי בריאה. -אני אתקשר אלייך, בסדר?
להתראות. -להתראות.
אל תדאגי.
מכריחים אותה לשקר.
יש סיפור? -כן. היא הבטיחה להורים שלה
לא לעלות על אופנוע. עכשיו היא מפחדת לספר את האמת.
היא בת יחידה. -מה זה קשור? -מה "מה זה קשור"?
שומרים עליה כמו על תינוקת.
היא לא הייתה צריכה להבטיח להם. -הייתה לה בררה?
כן, היא יכלה להגיד להם שהיא לא יכולה להבטיח כזה דבר.
ואם היא הבטיחה, היא הייתה צריכה לקיים.
את לא מכירה את אבא שלה? -מה עם אבא שלה?
אם היא מאחרת בעשר דקות, הוא מטלפן למשטרה ישר.
ההורים האלה מגזימים. -בחיי.
אז מה יהיה עם הטיול לאילת? -לא יודעת. עוד לא החליטו.
יש בעיה? -כן. ההורים שלי לא רוצים שאני אסע בטרמפים.
בת של חברים של ההורים שלי רצתה לנסוע לאילת,
אז לא רצו לתת לה, אז כל החברים שלה נסעו לאילת,
והיא, ההורים שלה סידרו לה לנסוע עם איזה חבר של ההורים
שהוא נהג של אגד, ואז היא הגיעה לתחנה המרכזית באילת,
והיה נורא מאוחר, והיה לילה, והוא השאיר אותה לבד,
אבל מה, מזל, מזל שבתחנה המרכזית באילת השומר היה נחמד,
והוא נתן לה איפה לישון. -הבנתי. מה המסקנה?
שכל האיסורים האלה לא עוזרים, שלא יקרו דברים. -בדיוק.
מה יצא להם מזה שאסרו עליה לעלות על האופנוע?
גם עלתה על האופנוע, גם נפגעה, וגם יצא שהייתה צריכה לשקר. -נכון.
חוץ מזה, אבל מתברר שאופנוע זה דבר מסוכן.
מי אמר לה להיכנס בעץ?
אוי, באמת... אתה יודע מה יכול לקרות לה? -בדיוק.
החתול שלי, למשל, אז לימדתי אותו לרדת למטה,
אז עכשיו לפעמים הוא לא חוזר, ואני כל כך מודאג בבית,
אבל מה, אני אומר לעצמי: "יוני, זה חלק מהעצמאות שלו,
"חלק מהסיכונים." -יוני, איך הגעת לחתול?
בני, מה אתה לא מבין? -דבר אחד אני כן מבין, אורנה.
כן, נשמע.
כשאת תהיי אימא... -כן.
לא תיתני לילדים שלך לזוז סנטימטר אחד בלעדייך.
אני מסכימה עם יוני. -מה, בקשר לכלב?
לא, בקשר לחינוך. לא. יש גיל כזה שצריך לחנך לעצמאות,
ולקחת סיכונים זה חלק מהעצמאות, כי אין גבול לכמה שאפשר לדאוג.
אוי... -מה קרה? לאן את הולכת? -הבטחתי לאימא שלי לחזור מוקדם.
להתראות. -להתראות, ביי. -ביי.
ההורים שלי, אז הם פעם נסעו, והם השאירו אותי עם אלחנן.
מי זה אלחנן? -אח שלי.
ומה, ואח שלי לקח את האופניים והוא נסע לאיזה חבר שלו,
והיה נורא מאוחר בלילה, והוא לא חזר, ונורא דאגתי. -נו?
בסוף הוא חזר. אוי... -מה קרה? לאן אתה הולך?
שכחתי לתת לו לאכול. -לאלחנן?
לא, לחתול. -להתראות. -להתראות. -להתראות.
בדבר אחד אני בטוח: כשאני אהיה גדול
לא יהיו לי, לא חתולים, לא כלבים ולא אלחנן.
אני... אני כבר מרגיש את זה שאתה באמת
המועמד הכי מתאים בעצם להיות ראש העיר.
עכשיו אנחנו ניגש אל הפרסומת שלנו.
זאת אומרת, אל הפזמונית שלנו.
מה זה פזמונית? -פזמונית זה דבר כזה רגיל.
קוראים לזה ב... רוצה כדור? -לא, לא, תודה.
קוראים לזה בלעז ג'ינגל. זאת אומרת, זה שיר הפרסומת שלנו.
אתה מבין? יפזמו את זה כל האנשים. ישמעו את זה ברדיו,
בטלוויזיה, בבתי הקולנוע. אני מצאתי חבורה נהדרת.
בעצם אנחנו, כל החבר'ה כאן שעובדים כאן אתי,
הגענו לעיר הנוער, ומצאנו שם חבורת אנשים
שרק אמרנו להם את שמך, כבר רוצים לראות אותך.
אתה רוצה לראות אותם? -כן, אם אפשר.
"עם אדיבי, עם אדיבי כיף להיות תל אביבי.
"עם אדיבי, עם אדיבי כיף להיות תל אביבי.
"עם אדיבי, עם אדיבי כיף להיות..."
זה לא מקסים, מר אדיבי?
זה... זה לא מקסים? -זה נפלא.
מר אדיבי... מר אדיבי, אני...
זה קורה. אני סוף כל סוף מצליח, אני חושב, וגם אתה.
אני כבר מתקשר לאהרון קפלן לשווק את זה בכל בתי הקולנוע.
אתה ראש העיר הבא, אהרון קפלן.
הלו, איזה סרט רואים היום? לא אדיבי ולא תל אביבי,
אלא מסע אל המזרח, מזרח אירופה, לפולין.
לא להיבהל, זה דווקא סרט נחמד ומשעשע.
מדובר על סרט פולני בשם "על כל הקופה".
הבימאי הוא צעיר בשם יוליוס מקולסקי,
שאביו גם מגלם את התפקיד הראשי בסרט הזה.
הסיפור הוא על פורץ קופאי מזקין שהוא השתחרר ממאסר,
והוא מבקש לנקום בשותפו לשעבר, שהלשין עליו וגרם למאסרו.
שותפו לשעבר הוא איש העולם התחתון שכיום בזמן הסרט
הוא מנהל בנק שמשתמש בבנק כמסווה לפעולות לא חוקיות.
עכשיו, הגיבור אוסף כמה חברים בכדי לתכנן פריצה לתוך הבנק,
והוא משתמש בידע ובניסיון שרכש במשך השנים.
הסרט מתרחש בשנת 1934, והוא מעין גרסה פולנית
לסרט האמריקני "העוקץ". יש שם כנופיה קטנה
שמנסה לעבוד על כנופיה גדולה, וכמובן שהסוף משעשע ומפתיע.
רק שתדעו שבמזרח אירופה גם קשה מאוד לבימאי להביע את דעתו
על הסובב אותו בסרטים, בעיקר בגלל הצנזורה.
לכן הוא לפעמים חייב להעביר את תקופת הסרט
לתקופה לפני המשטר הקומוניסטי או לפעמים הוא חייב להביע
את הביקורת שלו בין השורות בסרט, שזה יהיה מוסתר.
בכלל מעניין גם לראות סרטים ממזרח אירופה כי זה מאפשר הצצה
מעבר למסך הברזל. אתה רואה חיים שאתה לא מכיר
ומנהגים שלא מוכרים לך, ולמרות זאת האנשים מוכרים,
כלומר, הם כמוני וכמוכם, והמצבים שאליהם הם נקלעים,
מצבים דומים לאלה שאנחנו מכירים. לפני שנעבור לקטע מהסרט,
אני רק רוצה להזהיר שהסרט לא מומלץ לתינוקות
שלא קוראים עברית ואנגלית ולא מבינים פולנית.
אז בואו נעבור לקטע מהסרט "על כל הקופה".
האזרח הקטן, צריך להתחשב בו. זהו, מר אדיבי,
הייתי מבקש ממך בקשה אחת קטנה.
אפשר לבקש ממך משהו אישי? -מה, מה אני יכול לעזור לך?
אז ככה, תראה, מר אדיבי, אני בן-אדם מבוגר,
ואין לי עדיין עבודה קבועה. אמנם אני עשיתי כל מיני דברים,
אתה יודע, משרד להשקעות, והיו לי כל מיני משקאות,
והיה לי מפעל אנטנות, אבל תמיד על סף ההצלחה אני כל כך מתרגש,
מאוד מאוד מתרגש ו... יש לי מין התקף כזה.
אז... אז אדון, אם... אם אתה... -אבל איך אני...
איך אני יכול לעזור לך? מה זה קשור אליי? -הו, זהו.
כשתהיה ראש העיר, ואתה תהיה ראש העיר, אז אם אתה יכול
לסדר לי איזה ג'וב קטן, לא חשוב איפה, אבל משהו, אתה יודע...
אני מבין מה אתה רוצה. בעירייה אתה רוצה? -כן.
בעירייה אני רוצה לעבוד... -משכורת קבועה. -קבועה.
אני מבין מה אתה רוצה, אבל אני לא יכול לעזור לך. -למה?
מכיוון שפרוטקציה זה עניין עקרוני אצלי. זה נגד העקרונות שלי.
אני נגד שחיתות, ואני לא אתן את ידי לדבר שכזה.
איך אתה מעז?!
איך אתה מעז לעשות כזה דבר?! איך?!
אני גידלתי אותך,
אני הבאתי את הרעיון הזה, ואתה פה פתאום מפנה לי את הגב?!
אה?
מה, מה קרה?
תרים טלפון ליחידה בבקשה.
היחידה לטיפול נמרץ, בבקשה.
הלו, אפשר לקבל את היחידה לטיפול נמרץ?
כן, יש לו התקף.
שלום.
תודה רבה.
תודה רבה.
שלום. -שלום, אדוני ראש העיר.
איך אתה מרגיש? יותר טוב?
עכשיו הרבה הרבה יותר טוב.
אני אתן לך את הג'וב הזה בעירייה, אם אתה רוצה. -באמת? -כן.
מה זה הג'וב הזה?
אתה תהיה אחראי או ממונה, כמו שאומרים בעברית צחה נורא,