קרובים קרובים - אין מילים
פתוח!
"ובכי עצור מעוך התאפק בגרוני -
"ובא הוא בשירו על נפשי הריקה.
"זה היה הצרצר משורר הדלות."
לפי השיר, אם בבית של ביאליק לא היה צרצר,
הוא לא היה נעשה משורר.
לא, אפרת, לא.
זאת היא רק דרך התבטאות של המשורר.
אם זה לא היה צרצר, אז זה היה חגב.
אם זה לא היה חגב, אז זה היה גמל שלמה.
אבל עובדה שהוא בחר דווקא בצרצר
ולא, נגיד, בצפרדע.
אם הייתה לו צפרדע בבית,
הוא היה נעשה גינקולוג.
אביתר, בלום פיך פן תחטוף אגרוף אביך.
את יודעת, אפרתי'לה,
שהצרצר מסמל מאז ומתמיד את השירה.
את זוכרת את המשל על הצרצר והנמלה? -כן, כן.
כל הקיץ רקד הצרצר,
ניגן ושר,
ואילו הנמלה התכוננה לקראת החורף:
אגרה גרגירים,
תחבושות,
אנטיביוטיקה.
נו, והנה הגיע החורף,
והצרצר היה אומלל מאוד.
וכל כך למה?
כי הוא לא קיבל חיסון נגד שפעת.
אביתר, בזה הרגע הפסדת את הירושה.
אפרתי'לה, הנה המפתחות של האוטו שלי.
אחרי לכתי הוא שלך.
יופי, מה אני אעשה עם אוטו מודל '74 בעוד שישים שנה?
יורם, יורם, יורם! -מה קרה?
מה קרה? -בסופרמרקט...
אני מסתובבת לי בין הדוכנים, ופתאום הם קופצים מולי, שלושה.
אביתר, תביא בבקשה כדור הרגעה עם כוס מים.
תביא שניים, שיהיה גם לאימא.
סליחה, תמשיכי. -איפה הייתי? -בסופרמרקט.
שלושה אנשים קפצו עלייך. -זהו, בדיוק.
והראשון נעמד מולי... -כן? -ודוחף לי משהו מול הפרצוף
ואומר לי: "גברת, תוציאי את הכסף."
ואת התחלת לצרוח?
לצרוח? -אז לברוח.
מה, אני נפלתי על הראש?
פעם בחיים מצלמים אותי לטלוויזיה, אז אני אברח?
טלוויזיה? איזו טלוויזיה?
צילמו אותי בכתבה לטלוויזיה על עליית המחירים.
אז מי זה היו השלושה שקפצו מולך?
צלם, כתב ומקליט.
אז למה הם אמרו: "גברת, תוציאי את הכסף?"
כדי לצלם אותי סופרת אותו לפני כל מוצר שהמחיר שלו עלה.
אוי, הם עברו איתי מדוכן לדוכן, ובכל מקום אמרתי משהו.
לא כמו חנה, שזרקה בקושי שני משפטים.
חנה? גם אותה צילמו בסופר? -כן.
אבל רק בתפקיד משני. בקושי יראו אותה.
הכוכבת האמיתית הייתה אימא שלך,
ואיזה משפטים יצאו לי!
זהו, ביום שישי אני אופיע לפני כל עם ישראל.
ואז תופיע הכתובת: "צולם ביום קניות."
"הועבר באמצעות קולרבי."
תצחקו, תצחקו, תצחקו.
אני יודעת שהקנאה אוכלת אתכם, אבל מה זה חשוב?
הרי אותי יראו בכל הארץ ולא אתכם. -בכל הארץ?
בלבנון, בירדן,
בקפריסין. -קפריסין.
אתם יודעים איך אומרים ביוונית: "אימא שלי רכשה מזון?" -לא.
"אי מיקונוס אכילס." זאת אומרת, "אימי קונוס אכילס."
יאסו, יאסו! -או-קיי, או-קיי.
יעשו סרט על אימא. -או-קיי, או-קיי. בסדר, בסדר, בסדר.
צוחק מי שצוחק אחרון.
גם ככה בסופר ביקשו ממני חתימות אחרי הצילום.
זה מה שמבקשים מכולם, ליאורה.
בסופר לא לוקחים צ'קים סתם ככה.
אימא, אל תיעלבי. אנחנו סתם עושים צחוק.
איזה כיף, אני אהיה הילדה ההיא
שאימא שלה הייתה ביום שישי ההוא בטלוויזיה.
ואני אהיה האח ההוא של הילדה ההיא
שהאימא שלה הופיעה ביום שישי ההוא בטלוויזיה.
אימא, תני לי חתימה.
תודה.
למה? למה חתמת לו? למה?
כי הוא ביקש ממני.
כן, הוא ביקש גם ממני, אז מה? -ממך? -כן.
מי אתה בסך הכול, סליחה? אתה הרי לא הופעת בטלוויזיה.
כן, אבל בפתק היה כתוב שמבקשים את חתימת ההורים,
שאנחנו יודעים שאביתר ייעדר מבית הספר בגלל מחלת האדמת.
אבל אין לו אדמת. -כן, אבל הרגע חתמת שיש לו.
הלו, יורם? שלום, זו חנה.
אני מצטערת, אני לא מוצאת שום מתכון לעוגה בצורת טלוויזיה.
לא.
כן, קיבלתי את הספרים ששלחת לי.
את השניים-שלושה.
תראה, יש פה מתכון בצורת רכבת
ויש דובי.
אז תחליט מה אתה רוצה.
בסדר, תבוא.
איזה מזל שליאורה לא מופיעה ב"מבט ספורט."
הייתי צריכה לאפות לה עוגה בצורת אצטדיון בלומפילד.
חנה.
פתוח! -טוב. חנה, אני לא מבין,
מה כל כך קשה לעשות עוגה בצורה מלבנית שמזכירה טלוויזיה?
אני לא מבין.
עכשיו, במקום כפתורים את שמה דובדבנים או צימוקים,
ואת הקריינים את עושה ממרציפן.
אולי היית רוצה גם שאני אעשה על העוגה
את חוסיין עם הדגלים,
בשביל אלה שאוכלים רק את ערוץ שש?
אני מבין שאת לא כל כך מתלהבת מהרעיון. -באמת, יורם,
אני חשבתי שרק אשתך השתגעה,
אבל אני רואה שגם אתה מנפגעי התקשורת.
בחייך, ליאורה מופיעה בסופרמרקט, לא באירוויזיון.
בסדר. אני חשבתי שהפתעה בצורת עוגה תשמח את ליאורה,
מה לעשות? אבל אם אין עוגה, נצטרך לחזור לרעיון של ה...
שיר. -של המה?
שטות, שטות, שטות, שטות.
לא נורא, תגיד. -שום דבר. די, כלום, כלום. -מה?
אני יודע שזה אינפנטילי. -נו תגיד, אין דבר. -אבל...
אני והילדים החלטנו לכתוב לליאורה שיר
לפי המנגינה של "השבוע - יומן אירועים."
ו...
ממילא אין לנו מילים, אז נעזוב את זה.
נעזוב, נעזוב. נשכח, נשכח. -לא, לא, לא, לא.
יורם, באמת, אתה לא יודע שאינפנטיליות זה הספציאליטה שלי?
תזמזם לי את המנגינה, אני אכתוב לך כמה מילים.
די, די, די! מספיק!
מספיק, יורם!
זמר כבר לא יצא ממך.
זה מה שיש.
הנה, יש לי. שם השיר: "מזמור לליאורה."
בית ראשון:
"לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא ציפורה,
לא, לא, לא, לא, לא, "גם דבורה לא.
"רק, רק, רק, רק את ליאורה יראו על המסך".
בית שני:
"אל, אל, אל תביט אחורה, צא במחול ההורה,
"כי את, את, את, את ליאורה כל העם יראה".
בית שלישי...
אני חושב ששני בתים זה יספיק. -מספיק? -כן.
מפני שעוד בית רק יסבך אותנו עם טאבו ומס רכוש.
אוי, אתה רוצה שאני גם אעמיד את השיר?
לא, לא אכפת לי שהוא גם ישב.
בסדר. ואתה יודע, בעניין העוגה אני אעשה עוד מאמץ,
אבל אם יצא לי קווץ,' אז נכתוב:
"סליחה, תקלה."
הלו?
חניתה?
ליאורה.
כן, בטח שאנחנו מכירות. למדנו יחד באוניברסיטה.
בטח שלא הכרת את הקול שלי, יותר מ15- שנה שלא נפגשנו.
מ.1964-
נכון, 19 שנה בדיוק. כן.
נו, אז מה שלומך?
אה, יופי. גם אני התחתנתי, יש לי שלושה ילדים. כן.
ככה סתם בא לי לטלפן.
דרך אגב, אם...
אם יש לך זמן, תסתכלי בטלוויזיה ביום שישי.
אפילו... אפילו משמונה.
את לא תצטערי. משהו מאוד מעניין, כן.
אז להתראות.
הלו? את מור משה, בבקשה.
מתי הוא ישוב?
את מוכנה למסור לו הודעה?
כן. ליאורה מ-ג' ראשונה.
ליאורה מבקשת להסתכל בטלוויזיה ביום שישי,
אפילו משמונה. ליאורה.
עם מי דיברתי?
אה, גם את יכולה להסתכל.
מה זה? את עוד במדריך של חיפה?
חשבתי שגמרת כבר עם ה.04-
קחי. -מה זה? -זה הוצאתי מהעיתונים.
יש פה כל הנרשמים לנישואים ברבנות.
את לא יכולה לא להודיע להם.
מחר אני מקבלת את רשימת בוגרי הנח"ל.
יש עוד איזה סקטור שלא כיסינו?
גם אני, אם הייתי מופיעה רק עשר שניות,
הייתי מקנאה באלה שמופיעים רוב הזמן.
הבאת את הדברים שביקשתי?
כן, הכול פה. -יופי.
חנה...
אני מוכרחה לספר לך משהו.
לא. אם זה "מלחמה ושלום," כבר שמעתי.
קניתי וידאו.
מה?!
מה שאת שומעת. הקופסה הגדולה שם בפינה.
היה אצלנו במשרד מבצע נוח בתשלומים נורא נוחים, אז לקחתי.
ליאורה...
זה היה ממש מציאה. חוץ מזה, אני חשבתי על אילן ותיקי.
למה? -היא הרי לקחה אותו
לסיור ג'יפים בנגב עם נזירות פיליפיניות,
והם לא יודעים שום דבר.
אז הם לא יסלחו לנו אם ידעו שאני הופעתי והם לא ראו.
מה זאת אומרת, הם יתמוטטו.
חוץ מזה, הרי ממילא פעם נקנה, אז...
ואילן ותיקי, לא היה לי לב שהם יפסידו את זה.
כמה שאת טובה, הומנית.
ואילן ותיקי...
האחות תרזה נזירה על ידך.
תגידי לי, ויורם?
מה, למשל, יגיד יורם?
יורם? הוא לא יגיד כלום.
או שהוא יזרוק את הווידאו מהבית או שהוא יזרוק אותי,
מה שיהיה יותר קרוב לידיים שלו.
בסדר, אז בואי קודם כול נציל את הווידאו.
זה ג'ונסטון. -איזה יופי. ג'ונסטון? -זה שלושה תשלומים.
לא, את לא יכולה מפה... -אני ארים מכאן...
לא, אין בעיות. -זה כבד נורא. זה נורא כבד...
שלום!
אני דווקא צלצלתי,
אבל משום מה כל הזמן היה תפוס.
אני גם צלצלתי ל,16-
אבל הם אמרו לי שהם לא נתקלו אף פעם בדבר כזה.
חוץ מזה, אני את שלי עשיתי. אני תליתי פתקים אודות המופע
על לוח המודעות של המפעל,
בשלושה בתי מרקחת,
בבית החרושת...
מה קרה?
אני עשיתי איזה מעשה מגונה?
מה השקט הזה?!
פשוט נגמרו לנו המילים.
אז...
אני הולכת אליי הביתה להביא כמה מילים.
את לא הולכת, חנה.
אני לא נשארת איתו לבד.
את צודקת. אנחנו מהתקשורת צריכות לעזור אחת לשנייה.
אז זה לא אני שעשיתי את המעשה המגונה.
בואו נראה מה חדש בבית מאז הבוקר.
פיצוחים. עוגיות.
בננות.
וידאו.
בשרים, ממולאים...
וידאו?!
זה היה וידאו?
אפשר לדעת מתי הגיע הווידאו הזה לכאן?
לפני שעתיים בערך. -יפה מאוד.
זה לא יעבור לך בשקט!
הלו?
"סלון חשמל לכול?" -זה לא משם.
אל תגידי לי מאיפה זה!
אל תגידי לי.
הלו? "חשמל לכול?" שלום לך, מדבר יורם.
כן, זה בעניין הווידאו.
אתה לא זוכר אותי? אני הייתי אצלך לפני חצי שעה.
כן. זה שבדק את ה...
את הבקבוק החם החשמלי. חצי, נכון.
אתה רואה?
עכשיו תגיד לי בבקשה, אדוני, תגיד לי בבקשה,
אנחנו סיכמנו שאתה שולח לי את הווידאו ביום שישי בצהריים, נכון?
נכון. אז למה אני רואה אותו כבר עכשיו?
לא, אל תישבע לי.
כי הוא מונח פה לפניי, וידאו תוצרת "ג'ונסטון."
כן. מה זאת אומרת שאתם מוכרים רק "אוקינאווה?"
שכדאי... אז שכדאי שאני אברר? אני הבנתי.
אני אברר את זה, בסדר.
יכול להיות שעוד מישהו קנה פה וידאו?
גם הוא! גם הוא קנה וידאו.
עכשיו אתם משפחה מרובת וידאו.
יורם, אתה רצית לעשות לי הפתעה?
זה היה במבצע, אז קניתי, מה?
בתשלומים, בהזדמנות.
וחוץ מזה, אילן ותיקי.
אני חשבתי עליהם.
היא הרי לקחה אותו לסיור של ג'יפים עם נזירות פיליפיניות,
ולא היה לי לב שהם לא יראו את זה.
חוץ מזה, זה הרבה יותר זול לקנות וידאו. -למה?
מפני שאת היית שוכרת ארבעה הליקופטרים
שיחפשו אותם בנגב ויביאו אותם לשידור, ליאורה.
אוף, כמה זמן עוד?
עוד שעה, שעה ורבע.
כבר רואים את האור בקצה התחנה.
למה כל כך הרבה? -רגע, אני לא מבין אותך.
אנחנו מחכים פה כבר משלוש בצהריים.
שעתיים שלג כבר ראינו. -ראינו. -את הסרט הערבי כבר ראינו. -ראינו.
אז השעה האחרונה זה מה שמפריע לך? -כן. -כן?
שב, שב, שב.
לא נורא, מולי. אבא שלך קצת מגזים.
תכף יגמרו עם כל השטויות האלה
על מלחמה בין מעצמות, אבטלה בעולם,
ואז נגיע לעיקר, לדבר...
זה אחרי הכתבה הזאת. -תפעיל, תפעיל, תפעיל.
תפעיל את הווידאו, תגביר את הקול, תכבה את האור ונתק את הטלפון.
להפעיל גם את התנורים להסרת הכתמים?
השבוע שוב עלו מחירי מוצרי היסוד בחמישה אחוזים.
זהו שיעור ההעלאה החודשי הקבוע.
כיצד מתמודד הציבור עם ההעלאות התכופות האלה,
והאם דרך זו של האוצר יעילה?
על שאלות אלה ואחרות ביקשנו לשמוע
מפיו של הדוקטור אלעזר ולצר, ראש המכון לכלכלה מנהלית.
אך תחילה, לכתבה שצילמנו
בסופרמרקט רגיל באחד מימי השבוע.
הו, הנה, עכשיו זה יבוא.
לא לדבר, לא לפצח גרעינים, לא לנשום.
הנה אימא, הנה אימא!
הטרנינג נראה שיגעון. -נהדר. -כל כך מתאים לי.
סליחה, גברתי, את קונה פה לעתים קרובות? -כן, כל יום.
יפה. תגידי לי, לא מפריעה לך עליית המחירים האלה כל שבועיים?
לא. להפך, זה עושה את החיים הרבה יותר מעניינים.
תראה, כל פעם בדרך הנה כשאני באה לקנות עוף,
אני מתערבת עם עצמי מה יהיה המחיר החדש של העוף.
לא על כסף, כמובן, מפני שאני תמיד מפסידה לי.
אז ככה, אם המחיר החדש הוא נמוך מהמחיר שדמיינתי לעצמי,
אני קונה את העוף.
אם המחיר הוא יותר גבוה ממה שדמיינתי לי,
אני לא קונה את העוף.
ואם המחיר הוא אותו מחיר שדמיינת לך?
אז אני קונה סטייק.
ונפנה עכשיו אלייך, גברתי. מה דעתך על עליית המחירים?
זה עכשיו. חנה, באמת זה היה נורא.
מה להגיד לך, אין מילים.
פשוט אין מילים.
ובכן, לגברת אין מילים.
נקווה שלך, דוקטור אלעזר ולצר, יהיו מילים.
מהן באמת ההשלכות של העלאות המחירים התכופות על הציבור?
זה היה קצר, אבל ממצה.
נכון? זה היה...
כל מילה זהב.
זה היה טוב מאוד, ליאורה. -טוב מאוד.
טוב מאוד, נכון? זה היה טוב מאוד. -זה היה טוב מאוד.
זה היה תמציתי, מרוכז כזה. -נכון, נכון.
תמציתי, מאוד מתומצת. -נכון.
חנה גנבה את ההצגה.
ליאורה, באמת, את יודעת שכבר אמר סטניסלבסקי:
"אין תפקידים קטנים, יש רק שחקנים קטנים."
תראי, אני בתפקיד הגדול,
אני הייתי קטנה, אני הייתי כזאת קטנה,
אבל את בתפקיד הקטן, את היית גדולה.
ממש גדולה, ממש גדולה. -היא לא הייתה גדולה?
ממש גדולה. -ואני הודעתי כמעט לכל מדינת ישראל.
גם כן מדינה...
בסך הכול ארבעה מיליון. מה?...
וביום שישי דתיים בין כה וכה לא פותחים טלוויזיה,
ככה שמיליון יורדים כמו כלום.
וגם בכיתה למדנו שחצי מיליון לא יודעים עברית, אז...
נכון, נכון. -ו700- אלף נסעו השנה לחו"ל.
זו גם לא שעה שמסתכלים בטלוויזיה.
רבע לתשע ביום שישי.
אנשים עסוקים, מתקלחים, משכיבים את הילדים,
קוראים עיתונים של שבת.
גוזזים את הצאן, מטיילים עם הכלב.
באמת, אני מודה לכם מאוד על ניסיונות התנחומים שלכם.
לפי הסטטיסטיקה שלכם,
חוץ מאיתנו רק 6.7 אנשים ראו את התכנית.
ליאורה, אני רוצה שתדעי שההופעה שלך,
היא פשוט השאירה טעם של עוד.
ככה, משהו שלא הסתיים.
זה הסתיים, חנה.
זה הסתיים.
טוב. סליחה, סליחה רגע.
אני הולכת להיות קצת לבד.
יורם. -כן? -אתה מוכן לסדר פה? -בטח, בטח.
לא, לא, לא. לא יפה, לא יפה.
אתם יודעים מה, אולי נתחיל לאכול?
מה יש? יש הרבה תרבויות שאוכלים ארוחה חגיגית בזמן אבל.
לי דווקא קצת הלך התיאבון.
אני אלך להיות עם ליאורה.
אביתר, אתה מוכן לסדר פה אחרינו?
תודה רבה לך.
טוב, אני אגש לעזור קצת לאבא.
אפרת, קצת...
מה אנחנו אשמים שאימא לא הופיעה?
אפרת, לא אנחנו אשמים.
הטלוויזיה אשמה.
תמיד הטלוויזיה אשמה.
הלו? כן, תודה.
תודה, באמת. תודה רבה.
אין מילים. גם לי אין מילים. נכון, גם לי אין.
לא, היא נשואה. כן. זהו.
אם נהיה... תודה. כן, אם נהיה באילת, אנחנו נקפוץ.
תודה רבה, תודה.
זה היה מאילת. אנחנו על המפה.
וזה עוד כלום, חנה, לעומת הבונבוניירות וזרי הפרחים.
החדר השני נראה כמו חדר יולדות ב"הדסה."
ועוד אומרים שאנחנו מדינה קטנה.
זה בטח מ"מטרו גולדווין מאייר." תן לי, עכשיו אני.
בבקשה. -אני רוצה. הלו?
מור משה?
לא. לא, אני לא מכירה.
לא. לא, אני לא הייתי ב-ג' ראשונה.
מה, לא זיהית? לא, לא. זאת לא הייתה הזמרת.
לא, לא, גם כן לא.
זאת אורלי יניב.
כן. יפה מאוד, כן.
אתה יודע מה, אני אתן לך רמז מבוסס על ידע אישי.
זאת גם לא הייתה זאת שהסבירה את פרשת השבוע.
שלום.
"נו מור משה."
חברים יש לה, לאשתי.
אוף, איזו הצלחה, איזו הצלחה.
גם קמו לי באוטובוס. חשבתי שתהיה לי בעיה להחזיר את הווידאו,
אבל ברגע שהוא זיהה אותי מהטלוויזיה, הוא לקח אותו בחזרה.
לי דווקא היו בעיות. -כן? -כן.
הוא רצה שאני... הוא היה מוכן שאני אחזיר את הווידאו,
אבל רק אם אני אקנה משהו שווה כסף. -אז מה לקחת?
16 בקבוקים חשמליים חמים.
ותשע מנורות כחולות.
תשע מנורות כחולות? אתה צוחק? -אני לא צוחק.
את יודעת איזה כאבים יש לי בגב מהווידאו הזה?
ואיך היה אצלך בעבודה, ליאורה?
בסדר, בסדר. כולם כל כך התלהבו.
ואצלך? היו לך איזה תגובות?
לא משהו מיוחד. היה איזה טלפון, מישהו הציע משהו.
משהו מגונה? משהו מגונה?
הציעו לי 5,000 דולר עבור הופעה בסרטון פרסומת למכוניות.
אני אראה לכם איך זה יהיה.
אני ככה שוכבת לי על המכונית,
ואני אומרת:
"אם המחיר שדמיינתי לי גבוה ממחיר המכונית,
"אני לוקחת.
"ואם המחיר שדמיינתי לי נמוך ממחיר המכונית,
"אני לא לוקחת.
"ואם המחיר הוא בדיוק כמו מחיר המכונית...
"אני קונה סטייק!"
תמלול: מורן פרידמן
ייעוץ לשון לכתוביות: מיה בסטר-קינן
הבאה לשידור: שושי חי
הפקת כתוביות: אולפני אלרום
