"אחרי הלידה הרגשתי מתה, שום דבר לא עניין אותי" | כאן מקשיבים
„Nach der Geburt fühlte ich mich tot, nichts interessierte mich“ | Hier hören wir zu
"After the birth I felt dead, nothing interested me" | Here we listen
את התאשפזת מרצון, נכון? לא כפו עלייך שום דבר? -לא כפו עליי.
You were voluntarily hospitalized, right? Did not force anything on you? - They did not force me.
זה... אני הרגשתי ורציתי את זה גם מאוד.
This... I felt and wanted it very much too.
כלומר, שיחות עם פסיכולוג זה כבר לא היה מספיק,
I mean, conversations with a psychologist were no longer enough,
וכדורים זה גם כבר לא היה מספיק.
And pills were no longer enough either.
הרגשתי מתה, שום דבר לא דיבר אליי, לא עניין אותי.
I felt dead, nothing spoke to me, did not interest me.
נכביתי לגמרי והייתי בתוך בור שחור,
I was completely off and was in a black hole,
ולא ראיתי את האור. לא ראיתי את האור.
And I didn't see the light. I didn't see the light.
רגע השבירה היה בגיל חמישה חודשים של ליאל.
The breaking moment was at Liel's five months old.
היא הייתה חולה ולקחתי אותה לרופא.
She was sick and I took her to the doctor.
אני זוכרת שנסעתי באוטו ובכיתי, וכשאני באה להוציא אותה מהאוטו,
I remember riding in the car and crying, and when I came to get her out of the car,
אני לא מצליחה להרים אותה. פיזית.
I can 't lift it. physically.
והיא שוקלת כלום, כאילו, היא שקלה פחות משישה קילו.
And she weighs nothing, like, she weighed less than six pounds.
אבל כבד לך. -לא הצלחתי.
but heavy to you. I did not make it.
היא שקלה... לא יכולתי. אני מתקשרת לבעלי ואני אומרת לו,
She weighed ... I could not. I call my husband and I tell him,
"תקשיב, אני לא מצליחה להוציא את ליאל מהאוטו.
"Listen, I can't get Liel out of the car.
"תבוא".
come".
אני אימא לליאל שהיא או טו טו... עוד כמה חודשים בת שלוש.
I'm a mother to Liel who is either too ... a few more months old.
את אוהבת את ליאל? -ממש.
זה לא פגע. -זה פגע לתקופה.
It did not hurt. -It hit for a while.
וזה ניתן לשיקום.
And it can be rehabilitated.
אנחנו מדברים על לידה שהייתה לפני שלוש שנים,
We'm talking about a birth that took place three years ago,
זאת תקופה לא קצרה. -תקופה לא מבוטלת, כן.
This is not a short period. - Not insignificant period, yes.
מתי הבנת שאת בדיכאון אחרי לידה?
When did you realize you were depressed after giving birth?
זה חלחל. כל יום זה היה מחלחל.
It permeated. Every day it was seeping.
בערך בגיל שבועיים התחיל לה קוליק, שזו תופעה של התכווצות של המעיים.
At about two weeks of age she started having colic, which is a phenomenon of intestinal contraction.
זה גרם לה לא לישון, כלומר, היא הייתה מתעוררת מהבוקר,
It made her not sleep, I mean, she would wake up in the morning,
היא לא הייתה ישנה עד הלילה ובוכה שעות רצופות.
She did not sleep until night and cried for hours on end.
הייתי מוצאת את עצמי חסרת אונים איתה לבד בבית.
I would find myself helpless with her alone at home.
מצד אחד רציתי יותר לקחת אחריות, כאילו, עליה ולהקל על בעלי שהוא עובד,
On the one hand I wanted more to take responsibility, as it were, for her and make it easier for my husband that he works,
ואז כבר פניתי למשפחה ולחברים שאני לבד וקשה לי.
By then I had already turned to family and friends that I was alone and had a hard time.
הסביבה רגילה לקבל אותי כטיפוס מאוד מאוד חזק.
The environment is used to accepting me as a very, very strong type.
אז גם פה חשבו, אוקיי, זה עוד כאילו...
So here too they thought, okay, it's more like...
לכל האימהות קשה, ורוני תעבור, היא תתגבר.
It is difficult for all mothers, and Roni will pass, she will overcome.
התחלתי לאט לאט לעשות פחות ופחות דברים.
I slowly started doing less and less things.
זה לאו דווקא דברים של פחד, פחות סמכתי על עצמי.
These are not necessarily things of fear, less I trusted myself.
התחושה של האשמה שהייתה לי, שאיזו אימא גרועה אני
The feeling of guilt I had, that what a bad mother I was
ולמה זה כזה קשה לי ולמה...
And why is it so hard for me and why...
למה אני לא יכולה להסתדר? כאילו, למה זה לא קל לי?
Why can't I get along? Like, why isn't it easy for me?
אם הייתי משתפת שכנה שיש לי דיכאון אחרי לידה,
If I were a neighbor sharing that I had postpartum depression,
אז היו אומרים לי, "תתאפסי על עצמך, בעלך יעזוב אותך.
Then they would tell me, "Take care of yourself, your husband will leave you.
"כאילו, מה נסגר איתך? יש לך ילדה מהממת, בעל מהמם".
"Like, what's up with you? You have a stunning girl, a stunning husband."
איזה מין משפט זה, "בעלך יעזוב אותך"? אני לא מבינה אותו.
What kind of sentence is this, "your husband will leave you"? I don't understand him.
אני גם לא הבנתי, כאילו,
I didn't understand either, like,
היא באיזשהו מקום חושבת שזה... אני יכולה ללחוץ על כפתור
She somewhere thinks it's ... I can push a button
ואני אה, את צודקת, כאילו... זה לא עניין של בחירה.
And uh, you're right, like... it's not a matter of choice.
או שמישהי אחרת אמרה לי, "בואי, תהיי איתי, אני אוציא אותך מהדיכאון".
Or someone else told me, "Come, be with me, I'll get you out of depression."
חוסר הבנה של מה זה. -כן.
Lack of understanding of what it is. Yes.
זה כל כך קשה לשתף. בזמן דיכאון אחרי לידה קשה מאוד לשתף.
It's so hard to share. During postpartum depression it is very difficult to share.
באמת, האשמה והבושה הן ענקיות,
Really, the guilt and shame are huge,
ולשתף זה דבר מאוד מאוד מאוד קשה.
And sharing is a very, very, very difficult thing.
ואז עד שכבר משתפים, אני מקבלת... דקירות כאלה.
And then until you already share, I get ... such stabs.
היו לי תגובות שהנקתי אותה בזמן שבכיתי,
I had reactions that I breastfed her while I cried,
אז מישהי מהמשפחה אמרה לי להפסיק לעשות את זה
So someone in the family told me to stop doing that
כי אני מרעילה אותה.
Because I'm poisoning her.
לא יכולתי לשלוט בבכי, הוא היה ללא הפסקה.
I could not control the crying, he was non-stop.
לא יכולתי להיות עם ליאל יותר. כאילו, זה הגיע למצב שאני...
I couldn't be with Liel anymore. Like, it got to the point where I...
לא יכולה להרים אותה, לא יכולה להחליף לה,
Can not lift it, can not replace it,
לא יכולה לשטוף בקבוקים שלה.
Can't wash her bottles.
אני בוהה בזה ואני בוכה וזה... הכול נראה לי כל כך קשה.
I stare at it and I cry and it ... everything seems so hard to me.
הרגשתי רצון מאוד גדול...
I felt a great desire...
שאני לא יכולה להתמודד עם הכאב ושאני רוצה למות.
That I can't handle the pain and that I want to die.
מה זאת אומרת הרגשת שאת רוצה למות?
What do you mean you felt like you wanted to die?
אני זוכרת שנכנסתי למקלחת ובזווית העין ראיתי את סכין הגילוח,
I remember going into the shower and out of the corner of my eye I saw the razor,
וזה גרם לי לחיוך.
And it made me smile.
קרה לי שנגיד חציתי את הכביש ורציתי שאוטו ייכנס בי.
It happened to me that let's say I crossed the road and wanted a car to get in me.
הרגעים האלה הם לא מדוברים.
These moments are unspoken.
הייתי נפגשת עם חונכת, יש ארגון למשל שקוראים לו "אם לאם",
I would meet with a mentor, there is an organization for example called "Mother to Mother",
והיא שיתפה אותי שהיה לה דיכאון אחרי לידה,
And she shared with me that she had postpartum depression,
ואמרתי, וואו, והיום היא עושה ככה וככה, זה היה נראה לי וואו.
And I said, wow, and today she does this and that, it would seem to me wow.
ואז היא גם שיתפה אותי שכשהיא הייתה בדיכאון,
Then she also shared with me that when she was depressed,
היה שלב שהיא התקשרה לבעלה ואמרה לו,
There was a time when she called her husband and told him,
"אם אתה לא בא עכשיו, אני זורקת את התינוק מהחלון".
"If you do not come now, I'm throwing the baby out the window."
וזה עשה לי כל כך טוב לשמוע את המשפט הזה.
And it made me so good to hear that sentence.
לא שאני רציתי לזרוק את ליאל מהחלון. -לא עבר לך בראש?
Not that I wanted to throw Liel out the window. - Did not cross your mind?
זה לא עבר לי. אבל כן, זה חלק מהתסמינים של דיכאון אחרי לידה,
It did not pass me by. But yes, it's part of the symptoms of postpartum depression,
אלה גם מחשבות לפגוע בתינוק או יותר מזה.
These are also thoughts of harming the baby or more.
זה פתאום כאילו נתן לי להרגיש נורמלית עם כל הסיטואציה הזאת.
It suddenly seemed like it made me feel normal with this whole situation.
אז בואי רגע נחזור אחורה.
So let's go back a moment.
איך הייתה הלידה? איך היה ההיריון?
how was the birth How was the pregnancy?
האמת היא שרוב ההיריון היה לי מאוד מאוד טוב.
The truth is that most of my pregnancy was very, very good.
היה לי כיף, הרגשתי טוב, הייתי שמחה.
I had fun, I felt good, I was happy.
בחודש האחרון מצאתי את עצמי כבר בוכה כמעט כל יום.
For the past month I have found myself already crying almost every day.
כי במקביל אימא שלי עברה איזשהו אירוע בריאותי.
Because at the same time my mother was going through some kind of health event.
אז בכית על זה? -מאוד. כן.
So did you cry about it? is very. Yes.
הגעתי לבית החולים עם צירים, ובכל פעם שהיה לי ציר,
I arrived at the hospital with contractions, and whenever I had a contraction,
המוניטור התחיל קצת לצפצף ואמרו לי שיש ירידה בדופק.
The monitor started to beep a bit and I was told there was a drop in heart rate.
זה ככה נמשך הרבה שעות, הייתי קרועה מכאבים,
It's been going on like this for many hours, I was torn from pain,
והציעו לי אפידורל.
And offered me an epidural.
והרגשתי וואו, הרגשתי מדהים, כל הכאב נעלם לי,
And I felt wow, I felt amazing, all the pain disappeared,
אבל פחות מדקה היו כבר רופאים בין הרגליים שלי,
But in less than a minute there were already doctors between my legs,
ומזיזים לי את הבטן ואומרים שאין דופק.
And they move my stomach and say there is no pulse.
הובילו אותי מהר מאוד לחדר הניתוח, אני זוכרת שקשרו אותי...
I was taken very quickly to the operating room, I remember they tied me up ...
קשרו אותך? למה? מה זאת אומרת? -שלא פתאום תזוזי.
Did you get tied up? Why? What do you mean? - Don't suddenly move.
מה עבר עלייך? אילו מחשבות?
what happened to you What thoughts?
חרטה מאוד גדולה למה הסכמתי לקחת את האפידורל
Very big regret why I agreed to take the epidural
ודאגה מאוד גדולה לליאל כי אמרו לי שאין לה כבר דופק.
And a very big concern for Liel because I was told she no longer has a pulse.
המחשבה שלי הייתה שאני גרמתי למוות של הילדה שלי.
My thought was that I had caused my girl's death.
כשהוציאו אותה החוצה, שמו אותה באמת עליי, על הכתף,
When they took her out, they really put her on me, on my shoulder,
היא הייתה עם הלשון בחוץ ו... הרגשתי הקלה מאוד גדולה,
She was with her tongue out and ... I felt very great relief,
והרגשתי גם שאני עכשיו כאילו, אוקיי, אם אני עכשיו אמות אז זה בסדר.
And I also felt like I're now like, okay, if I die now then that's okay.
למה הרגשת ככה?
כי הסכנה הכי גדולה שהייתה לי בראש הייתה ליאל,
אבל ברגע שליאל יצאה וראיתי שהיא בחיים,
פתאום המחשבה כאילו, אוקיי, אני יכולה לשחרר.
Suddenly the thought like, okay, I can let go.
היה לך פחד מוות? שאת תמותי? -כן. כן.
Were you scared to death? That you will die? Yes. Yes.
אבל לא נתתי לו מקום עד שהיא לא יצאה.
But I did not give him a place until she came out.
לידה טראומטית, נשמעת מאוד קשה הלידה הזאת.
Traumatic birth, sounds very difficult this birth.
כן. הגעתי לאשפוז יום.
Yes. I arrived at the day hospital.
איך זה להגיע למקום כזה, להסכים בעצם?
What is it like to get to a place like this, to actually agree?
אז אני הגעתי למקום שהייתי בנקודה של ממש בין חיים למוות.
So I got to where I was at a real point between life and death.
והמשכתי להילחם כי רציתי...
And I kept fighting because I wanted to...
רציתי שלליאל תהיה אימא ושיהיו לה חיים טובים.
I wanted Liel to have a mother and to have a good life.
הייתי שם איזה... כמעט חצי שנה.
אני זוכרת שהכרחתי את עצמי, אני פשוט הכרחתי את עצמי
I remember I forced myself, I just forced myself
לעשות הרבה מאוד דברים שלא הרגישו לי נכון,
Do a lot of things that did not feel right to me,
אבל איפשהו בשכל שלי ידעתי שזה נכון לעשות אותם.
But somewhere in my mind I knew it was right to do them.
כמו? -כמו להיכנס לשיעור זומבה.
same as? -Like getting into a Zumba class.
ואני לא רוצה, אני סובלת. אני באמת סובלת וכואב לי
And I do not want, I suffer. I really suffer and it hurts
ובאמת מה שיש לי בראש זה כאילו... אני רוצה למות,
And really what's on my mind is like... I want to die,
ואני מכריחה את עצמי להשתתף בשיעור. ואני בוכה תוך כדי.
And I force myself to attend class. And I cry in the process.
את רוקדת ותוך כדי בוכה? -כן.
Do you dance while crying? Yes.
אם זה ללכת לבית קפה, אחרי אשפוז יום הם ממש היו...
If it's going to a cafe, after a day of hospitalization they really were ...
המשפחה שלי דאגו להיפגש איתי.
My family made sure to meet me.
גררו אותך לקפה. -כן.
Drag you for coffee. Yes.
וזה לא היה נעים כי הייתי יושבת שם ובוכה.
And it was not pleasant because I would sit there and cry.
ומדברת לפעמים גם בקול רם על כמה רע לי או כמה קשה.
And sometimes she also talks out loud about how bad I am or how hard it is.
מה השאיר אותך בחיים?
What kept you alive?
ליאל ובעלי.
Liel and my husband.
כאילו, הרצון שבאמת... להיות משפחה וליהנות מדברים.
Like, the desire to really ... be a family and enjoy talking.
מתי הרגשת שאת... שזה משתפר, המצב?
When did you feel that you ... that it was getting better, the situation?
אני יכולה להגיד לך שממש לאחרונה אני מרגישה... שיפור.
I can tell you that very recently I have been feeling ... improvement.
ליאל היא הדבר...
Liel is the thing ...
הכי הכי חשוב לי, הכי מהמם, הקשר שלנו מדהים.
Most important to me, most stunning, our relationship is amazing.
כשאת אומרת שאת מרגישה את השיפור גם עכשיו,
When you say you feel the improvement even now,
אז בעצם ההתמודדות נמשכת, נכון?
So basically the confrontation goes on, right?
את עדיין נעזרת תרופתית וקוגנטיבית. -כן.
You are still being helped by medication and cognitive. Yes.
יש לי פסיכולוגית ופסיכיאטר
I have a psychologist and a psychiatrist
ואני עדיין בתהליך... זה נקרא תהליך שיקום. -כן.
And I'm still in the process ... it's called a rehabilitation process. -Yes.
הדיכאון עדיין קיים, במיוחד עם הקורונה,
The depression is still there, especially with the corona,
כי בעצם הנושא של הבריאות של ליאל הוא טריגר אצלי.
Because basically the issue of Liel's health is a trigger for me.
ואז הימים שאני איתה לבד פה בבית,
And then the days I'm alone with her here at home,
והחשש הזה שפתאום היא מצוננת ואני כל כולי נותנת לה,
And this fear that she's suddenly got a cold and I'm all giving her,
עד שאני מתרוקנת.
Until I run out.
את נזכרת לפעמים בלידה? -בטח.
Do you sometimes remember the birth? Probably.
עדיין קורה. -כן.
Still happening. Yes.
בעצם הטראומה זו הלידה. -כן.
In fact, the trauma is the birth. Yes.
זה יכול להיות כשאני משחקת עם הילדה שלי,
It could be when I'm playing with my girl,
ויש לה כאלה כלים כאלה, ויש סכו"ם,
And she has such tools, and there are cutlery,
ופתאום היא הניחה אותם בצורה כזאת אחד אחרי השני.
And suddenly she placed them in such a way one after the other.
כמו בחדר ניתוח. -כן. אני הייתי ככה.
Like in an operating room. Yes. I was like that.
התחושה היא כמו מצלמה שעושה זום לתוך חדר הניתוח, כאילו על הכלים.
The feeling is like a camera zooming into the operating room, as if on the tools.
מה את אומרת לעצמך בשביל לא להישאב לשם?
What do you say to yourself not to be sucked in there?
ניסיתי לעשות הסחת דעת, כאילו, להוציא אותי מה...
I tried to make a distraction, like, get me out of what ...
ויש מצבים שאני פחות... פחות יכולה לשלוט, כאילו, אז אני...
And there are situations where I'm less... less able to control, like, so I...
היום יותר קל לך לבקש עזרה? להגיד, אני צריכה תמיכה?
זה עדיין קשה, זה עדיין משהו שגם המטפלת שלי אומרת לי,
"כאילו, למה את לא באה ואומרת, אני מרוקנת, אני לא מסוגלת היום לתפקד?"
"Like, why don't you come and say, I'm drained, I can not function today?"
קשה לי להעמיד את עצמי במצב של חולשה.
וזה המקום שבאמת באמת... גם למה אני בעצם פה, כי...
לא לפחד מזה ולא להגיד, לא, זה בסדר, הכול בסדר איתך.
לא. -לא.
No. No.
לא להקטין את זה. זו מחלה. זו מחלה מסוכנת גם.
Do not reduce it. It's a disease. It is a dangerous disease as well.
ויש לה השפעות.
And it has effects.
אני תוהה אם לשאול לגבי עוד ילד. אם את חושבת על זה בכלל.
I wonder if to ask about another child. If you think about it at all.
כן, זה מפחיד, כאילו...
את רוצה? -אני רוצה. מאוד רוצה.
אני מתגעגעת גם לחוויה שלא הייתה לי כאילו.
I also miss an experience I did not have as if.
אולי תהיה לך חוויה מתקנת. -נכון.
You may have a remedial experience. Right.
הלוואי. -הלוואי הלוואי.
אומרים שכאילו אימא טובה זו אימא מאושרת.
It is said that a good mother is a happy mother.
אני יכולה להגיד שעד עכשיו התעסקתי המון המון המון,
I can say that so far I have messed up loads and loads and loads,
כל התקופה הזאת, באיך לחזור לתפקד
All this time, how to get back to function
גם בבית וגם כאימא וגם כאישה לבעלי,
ועכשיו אני מתחילה לפנות מקום לעצמי.
And now I'm starting to make room for myself.
כאילו ל... -להיות מאושרת.
כן, לעשות... כן, יש לזה יותר מקום.
יש לזה יותר מקום.
It has more room.