שרגא בישגדא עונה 3: גראוצ'ו מרקס
"יש כמה דברים שתמיד כדאי לדעת,
"כמו, למה, למשל, הכיכר לא מרובעת.
"ומה ההבדלים בין שוקולד לשוקולדה
"או למה מצמידים לשם כמו שרגא את ביש גדא?"
מי המציא את החשמל? -מי ביית את הגמל?
מי צייר את המונה ליזה? -מי הגה מילה כמו "גלידה"?
מי טיפס על ראש ההר? -ומי גר בזנזיבר?
מי בנה מגדל בפיזה? -מי זאת אימא של עליזה?
"מוכנים שם בנגב? מוכנים כבר בגליל?
"זה תכף בא. שלוש, ארבע, והנה זה מתחיל."
נחמד פה!
שלום וברוכים הבאיםל"הבלוג של שרגא", זה אני!
סיפרתי לכם פעם כמה אני אוהב ג'אגלינג?
ג'אגלינג בעברית זה להטוטנות, כן.
אני הכי הכי אוהב לעשות להטוטים עם כדורים.
רוצים לראות? שימו לב.
אחת, שתיים...
רואים, רואים, רואים, רואים? חכו, זה עוד כלום. תראו.
אפ, הופ, אפ, הופ!
טוב, נכון? עכשיו ככה. הופ, הופ, הופ הופ, בום, בום, בום.
בזמן האחרון התאמנתי יחד עם החברים שלי,
והגענו לרמה של שלושה כדורים, ראיתם,
אבל אנחנו רוצים ללמוד ללהטט עם חמישה כדורים,
כדי שנוכל להופיע בימי הולדת כליצנים.
אז נרשמנו למועדון של הג'אגלינג, אני, יוסי, יוסל'ה ויוסק'ה,
ועברנו מבחני התאמה כדי לבדוק באיזו רמה אנחנו.
ממש לפני כמה דקות התקשר אליי יוסק'ה ואמר לי שהוא, יוסל'ה ויוסי
קיבלו הודעה שהם התקבלו לחוג ברמת מתחילים של המועדון.
אז רצתי מיד לתיבת הדואר שלי ומצאתי גם אצלי מכתב.
זה מהמועדון.
ואני הולך לפתוח אותו אתכם.
"שרגא, שלום". שלום גם לכם!
"אנו שמחים להודיעך כי התקבלת לחוג להטוטני כדור
"ברמת מתקדמים."
מה? רגע, רגע, רגע, מה פתאום מתקדמים?
בשעה טובה! -בשעה טובה גם לך מאוד מאוד, עליזה.
מסכן... -מה כל כך טוב בשעה הזאת?
התקבלת לחוג למתקדמים, אתה לא שמח?
לא, לא, לא. -זה כבוד מאוד גדול.
אבל רציתי להתקבל למתחילים ביחד עם יוסי, יוסק'ה ויוסל'ה.
עוד לא ראיתי דבר כזה. -איפה?
עוד לא ראיתי בן-אדם שמתקבל למתקדמים
ומאוכזב שהוא לא התקבל למתחילים.
את לא מבינה, עליזה. -מה יש להבין?
לא, לא, את לא מבינה, עליזה.
אני, אני יודע להקפיץ בשלושה כדורים,
בדיוק כמו יוסי, יוסק'ה ויוסל'ה, שהתקבלו למתחילים.
איזה מין מועדון מקבל למתקדמים מישהו כמוני?
יש לך טענות למועדון שקיבל אותך? -כן!
יופי! גראוצ'ו מרקס. -גראוצ'ו מרקס מאוד גם לך, עליזה.
מה זה "גראוצ'ו מרקס"? זה "בוקר טוב" בספרדית?
גראוצ'ו מרקס אמר את המשפט: "אני לא רוצה להתקבל למועדון
"שמקבל אליו אנשים כמוני." -אה, זה איש!
"אני לא רוצה להתקבל למועדון שמקבל אליו אנשים כמוני." -בדיוק.
זה מצחיק, לא? -לא. -למה?
כי הוא אמר את זה על מועדון אנטישמי
שהיה מוכן לקבל אותו אפילו שהוא היה יהודי. -אה!
בכל זאת זה מצחיק.
גראוצ'ו מרקס היה יהודי? -כן, והוא לא היה כפוי טובה.
מה הקשר לכפוי טובה? -כי אם התקבלת למתקדמים,
סימן שאולי מישהו עזר לך להתקבל לשם.
מה פתאום, עליזה. מה את חושבת, שיש לי פרוטקציה?
כשיש קשרים לא צריך פרוטקציה.
אז אולי מישהו בעל קשרים חשב שתשמח מזה?
מי זה יכול להיות? -אני? מה פתאום אני?
לא חשבתי שזו את. -אמרתי לך שאתה כפוי טובה!
למתחילים כל אחד יכול להתקבל. אותך קיבלו למתקדמים.
אתה צריך להרגיש מיוחד ולשמוח מזה.
כן, רגע, אבל עליזה... עליזה! אוף.
אז מה אם כל אחד יכול להתקבל למתחילים?
כל הרעיון היה להיות ביחד עם יוסי, יוסל'ה ויוסק'ה,
ועליזה הזאת, היא מתנהגת קצת מוזר היום. אתם לא חושבים?
היא נראית לי קצת מבולבלת.
תפוח!
פתוח! -כן, מיכיק. לא, נו, אני אומרת לך,
אני פשוט לא זוכרת. זה מטריד אותי כבר כל היום. טוב.
אז אם תיזכרי, תתקשרי, טוב? יאללה, ביי. היי, שרגא.
מה את לא זוכרת? -זהו, שאני לא זוכרת.
אני הייתי אמורה לעשות משהו היום, ואני פשוט לא זוכרת מה. -אה.
מה "אה", שרגא, למה אתה כל כך מוטרד? מה קרה?
כי התקבלתי למועדון להטוטי הכדורים למתקדמים.
נו, מזל טוב. זה בדיוק מה שרצית, לא?
כל הכבוד! למה אתה כל כך מוטרד?
כן, אבל למתקדמים? לא רציתי למתקדמים, נטע.
אני מתחיל. רציתי להתקבל למתחילים
ביחד עם יוסי, יוסק'ה ויוסל'ה.
אני אומר לך, נטע, אני... אני מרגיש כזה,
אני לא יודע איך להגיד, אני מרגיש כזה כמו גראוצ'ו מרקס כזה.
גראוצ'ו מרקס? אה, הבנתי, שלא רוצה להתקבל
למועדון שמקבלים אליו אנשים כמוהו.
גם את מכירה את המשפט הזה? -ברור. מי לא מכיר?
הוא היה קומיקאי מדהים, מצליח, מאוד מאוד מצחיק.
יופי, כיף לו באמת. גם אני רציתי להיות מצליח,
להצליח יחד עם יוסי, יוסק'ה ויוסל'ה לעשות להטוטים בימי הולדת, אבל...
זה כבר לא יקרה עכשיו. למה? כי התקבלתי למתקדמים.
שרגא, בדרך להצלחה לפעמים יש קשיים.
גם גראוצ'ו מרקס לא התקבל בהתחלה לאן שהוא רצה.
כן, מה הוא רצה? -הוא רצה להיות זמר, ולא רק הוא, גם הם.
מי זה הם? -האחים שלו, האחים מרקס.
הם בהתחלה היו להקה מוזיקלית. -אה!
יו! ממש כמו שאני ויוסי ויוסק'ה ויוסל'ה.
אנחנו לא אחים, אבל אנחנו... אנחנו להקת להטוטנים. -כן, קצת דומה.
ותגידי, אין לך במקרה איזו סבתא או איזו דודה של סבתא
או אחות של סבתא או שכנה של אחות של דודה של סבתא
שיכולה להסביר לנו איך הם הפכו למצליחים
אפילו שלא קיבלו אותם בהתחלה? -ברור שיש לי.
סבתא של סבתא, אמרגנטע. -יו!
או, הנה הכוכב שלנו. זה היה גדול, ענק!
נכון, את צודקת לגמרי. זה היה כישלון ענק.
מה, למה אתה אומר "כישלון"?
כי יש לי מין נטייה כזאת לקרוא לדברים בשמם.
אבל הקהל ממש אהב אתכם!
אולי הוא אהב אותנו, אבל את השירים שלנו הוא שנא.
טוב, כן, השירים שלכם לא משהו.
אני שמח שסוף כל סוף גם את מאמינה בנו.
זה חשוב בתור אמרגנית. -כן, אבל כשהפסקתם לשיר
והתחלתם להתבדח, הייתם ממש ממש טובים!
את מתכוונת לנלעגים?
אני מתכוונת לקטע שבו התחלתם לצחוק זה על זה.
כי לא רצינו לבכות זה על זה. -נו, זה היה קורע!
הקהל לא רוצה ללכת, אתה לא שומע? הם רוצים הדרן!
לדעתי, הקהל נשאר כדי לוודא שלא נחזור לבמה.
אתה נורא מצחיק. -כן? יופי. -איפה האחים שלך? -הלכו הביתה.
די, אתה קורע אותי... אתה גדול!
איפה הם? נו, באמת, איפה הארפו וצ'יקו? -הלכו הביתה.
די, די, די עם הבדיחה הזאת כבר.
זה כל פעם מחדש מפיל אותי מצחוק... איפה הם? -הלכו הביתה.
בחייך, אתה קורע אותי מצחוק.
אני לא מפסיקה... לא יכולה לנשום מרוב צחוק...
גראוצ'ו?
וכך באו לעולם האחים מרקס. -כן, אני רואה.
הוא באמת היה אילם? -לא, זאת רק הדמות שלו. -אה, איזה צחוק!
אה, אז זה גראוצ'ו. -כן, בכבודו ובעצמו. -איי...
אני יודע מה! -מה, מה, את יודעת מה שכחתי?
שכחת? אה, לא, לא, לא, אבל אני אציע ליוסי, יוסק'ה ויוסל'ה
שגם אנחנו נשנה את השם שלנו, כמו האחים מרקס!
ובמקום להיות להטוטני כדורים, נקים להקת ליצנים מצחיקה.
נקרא לעצמנו...
נקרא לעצמנו "שרגא והביש-גדאים", ואז נופיע בימי הולדת. לא גאוני?
ידעתי שתתלהבי.
הלו, יוסי? -לא, זה יוסק'ה. -יוסק'ה, תעביר לי את יוסל'ה.
מי זה, שרגא? -בכבודו ובעצמי. בכבודו ו...
בעצמי וב... -נו, התקבלת גם? -כן, אבל למתקדמים.
התאכזבתי כל כך, אבל רגע, רגע, תקשיב לי טוב.
יש לי רעיון הרבה הרבה יותר טוב.
לא צריך ג'אגלינג, לא צריך טובות מהמועדון הזה, לא צריך כלום.
בוא נקים חבורה של ליצנים שמפילים מצחוק,
ונופיע יחד בימי הולדת, מה אתה אומר?
רעיון טוב. חכה שנייה, אני שואל גם את יוסי.
תשאל גם את... -מה אתה אומר?
תשאל גם את יוסק'ה. -כולם בעד. יוסק'ה שואל איך נקרא לעצמנו.
תשמע, אני חשבתי על...
מה דעתך שנקרא לעצמנו "שרגא והביש-גדאים"?
"שרגא והביש-גדאים"? לא, לא, לא, מה פתאום, מה פתאום.
טוב, אז אולי "גדא והביש-רגאים"?
שכח מזה, שרגא, אתה רק אחד ואנחנו שלושה.
נקרא ללהקה, איך? "היוספים", "היוספים", "היוספים".
"היוספים"? אבל לי קוראים שרגא.
מהיום נקרא לך יוספי. -כן, נקרא לו ספי, נקרא לו.
לא, לא, לא, אני מצטער, יוסל'ה. אני לא יכול להסכים לדבר כזה.
או "היוספים" או שאין להקה! -לא מסכים, לא מסכים, תגיד לו.
אתה יודע מה? אין להקה. -אז ביי. -ביי!
ביי. -ביי! -ביי. -אז ביי. -ביי. -ביי.
נו, עכשיו גם רבתי עם החברים שלי.
זאת אשמתי. -זאת אשמתי מאוד גם לך, עליזה.
אני לא יכולה עוד, אני מודה. -אין בעד מה.
אתה בטח זוכר. -מה?
שאני בוועדת תרבות של המועדוןבמתנ"ס. -כן.
אז כשראיתי שבאת למבחני רמה בלהטוטנות,
דיברתי עם המורה. -כן? -ושכנעתי אותו לקבל אותך למתקדמים.
חשבתי שזה ישמח אותך. אני מתנצלת.
ההתנצלות מתקבלת, עליזה. -יופי.
יפה מאוד מצדך שרצית לשמח אותי,
אבל עכשיו, אחרי שרבתי עם יוסי, יוסק'ה ויוסל'ה, הכול נהרס.
למה נהרס?
כי אני לא אשלים איתם, נטע. אני איש של עקרונות.
איזה קטע, אתה יודע שגם לגראוצ'ו מרקס היו עקרונות?
את רואה? מההתחלה הרגשתי שאנחנו דומים. -כן. הוא אמר,
"אלה העקרונות שלי, ואם הם לא מוצאים חן בעיניך,
"אז יש לי גם עקרונות אחרים."
נעים מאוד, מר מרקס, אני עיתונטעמה"ניו יורק טיימס".
עיתונטע, בבקשה. אנא שבי ושאלי. אנא שבי. -תודה רבה.
הכנתי לי שאלות. שאלה ראשונה:
מה עמדתך כלפי הטלוויזיה? -הטלוויזיה.
הטלוויזיה עוזרת לי להיות יותר חכם, כי בכל פעם שמישהו מדליק אותה
אני עובר לחדר השני לקרוא ספר טוב.
הבנתי! אז אני מבינה שאתה אוהב לקרוא.
או, בוודאי, הספר הוא ידידו הטוב של האדם, מחוץ לכלב.
בתוך הכלב יותר מדי חשוך בשביל לקרוא.
יותר מדי... יותר מדי חשוך בתוך כלב לקרוא, זה גדול! -יפה.
דרך אגב, מר מרקס, אני לא רק עיתונאית, אני גם סופרת,
ושלחתי לך את הספר שלי, שתקרא. -אה, הספר ההוא.
אני רוצה להגיד לך שמהרגע שהרמתי את הספר
ועד שהנחתי אותו, לא הפסקתי לצחוק. יום אחד אני גם אקרא אותו.
אה, אז לא באמת קראת אותו?
אל תיעלבי, באמת. אני אגלה לך סוד:
בן-אדם שמדביק לעצמו גבות ושפם
הוא לא בן-אדם שכדאי לקחת אותו יותר מדי ברצינות.
מה, הגבות והשפם לא אמתיים?
ודאי שלא. בלעדיהם אני נראה מכובד מדי,
ואיתם אני נראה כמו אידיוט, שזה המראה האהוב עליי ביותר,
ואם אי פעם תראי אותי מתנפח מרוב חשיבות עצמית,
בבקשה, תתקעי בי סיכה.
תודה רבה, מר מרקס. אני באמת, אני...
אני לעולם לא אשכח את השיחה אתך. -גם אני לא.
איזו שיחה?
אתה קורע אותי, באמת!
בלי תקנה... -איזו שיחה?
חתול? לא. צ'יפס? לא.
רמקולים? לא. -מה את עושה?
אני זורקת מילים שעולות לי לראש. אולי זה יעזור לי להיזכר מה שכחתי.
זו שיטה ישנה שעוברת אצלנו במשפחה.
שלולית, לא.
החלטתי. -החלטתי?
לא, לא, המילה "החלטתי" לא מזכירה לי כלום, אבל תודה.
לא, לא, לא, נטע, התכוונתי שהחלטתי להתקשר
ליוסי ויוסק'ה ויוסל'ה ולבקש מהם להשלים אתי
ושנלך יחד לחוג מתחילים. -יפה, שרגא.
כן, כי פשוט התחלתי להרגיש שאני מתנפח מרוב חשיבות עצמית,
ואז החלטתי לתקוע בעצמי סיכה.
יפה, אני רואה שלמדת משהו מגראוצ'ו מרקס.
תגידי, נטע, גראוצ'ו מרקס היה האח הגדול, הבינוני או הקטן?
הקטן. -הקטן? -כן, הקטן. -גדול, הקטן.
הקטן, שרגא, אני לא מאמינה! יו, אני נזכרתי.
אתה הזכרת לי מה שכחתי. לאחי הקטן יש היום מסיבת יום הולדת,
ואני בדיוק מספיקה עכשיו להגיע. תודה, שרגא, ביי!
ביי ביי. רגע, רגע, את יודעת מה? תמסרי לו מזל טוב בשמי,
ותגידי לו שבשנה הבאה, ביום ההולדת הבא
יופיעו אצלו להקת הלהטוטנים "שרגא והיוספים".
זה שם לא רע, נכון? -לא רע. ביי! -ביי ביי.
תמלול: סדו פראלטה-שביט
ייעוץ לשון לכתוביות: רווית ליגום
הפקת כתוביות: אולפני אלרום
