כאן דעה | האם מצעד הגאווה באמת עושה טוב לקהילה הגאה?
גם השנה כמו בכל שנה אני ורבבות להט״בים ולהטב״ים פרינדלי
נצעד במצעד הגאווה בתל אביב, אירוע השיא של הקהילה הגאה בישראל.
נצעד בקריאה להשגת שוויון זכויות מלא בחוק ובפועל
וקבלה של כל אדם באשר הוא.
אבל רגע לפני, הגיע הזמן שנודה באמת.
במתכונת הנוכחית של המצעד הגדול בישראל, קריאות המחאה שלנו,
אלה שאמורות להזכיר לציבור שאנחנו עדיין מחוץ לחוק,
לא יכולים להתחתן,
לא יכולים להביא ילדים לא בפונדקאות ולא באימוץ,
סובלים מאלימות קשה ובורות, הקריאות החשובות האלו פשוט נעלמות
ברעש הרמקולים העוצמתיים שעל המשאיות
והחושך שהקהילה הגאה שרויה בו פשוט נבלע בתוך הצבעוניות העליזה.
אז בואו נאמר את זה בקול:
מה שנועד לשמש כלי לקידום זכויות הקהילה והנראות שלה נכשל
ומשיג את התוצאה ההפוכה בדיוק.
מתי בפעם האחרונה פגשתם אדם שטען
שהמצעד הוא זה שגרם לו לתמוך בזכויות הקהילה הגאה?
כנראה שאף פעם.
אני חלילה לא קורא לביטול המצעד, לא בתל אביב ולא מחוצה לה,
אלא פשוט מציע שהמסיבה הגדולה והכיפית
תהיה משנית לצעדת מחאה אמיתית.
נסו לדמיין איתי מצעד קצת שונה, כזה שהוא פחות חגיגה ויותר הפגנה,
כזה שהמשאיות בו הן לא פרסומת למסיבות, אלא במות ניידות
להפגנה על עוולות שונות ממנה הקהילה סובלת,
כך שבדרך למסיבה הגדולה בצ׳רלס קלור כל משתתפי המצעד, מהארץ ומהעולם,
יזכו להשתתף במחאה וקולנו וזעקתנו תישמע בארץ ומעבר לים.
והתקשורת?
בשונה מהמצעד בירושלים שם היא מתעסקת אם המצעד יעבור בשלום או לא,
בתל אביב הליברלית,
היא יכולה לצלם פריים אמיתי של קהילה חזקה ומגובשת
שנמאס לה להיות סוג ב' ולהפיץ תמונה אמיתית שלנו לציבור,
ולא עוד תמונה גנרית של אנשים יפים רוקדים.
ביולי אשתקד כשיצאנו יחד לרחובות במחאה,
הרגשתי כמו רבים אחרים את העוצמה שיש לקהילה הגאה,
הבנתי כמה אנחנו שווים, כמה אנחנו יכולים לשנות.
מחאה שנתית כזו יכולה לקדם אותנו
והיא הרבה יותר יעילה מעוד מצעד שמח ומרים.
אני לא נגד מסיבות, אתם גם קצת הגזמתם פה
עם כל התפאורה האפרורית הזאת.
אני לא בא להוריד, אני בא להרים מחאה!
אז אולי עכשיו, בציון 50 שנה למהומות סטונוול בניו יורק,
אלו שייסדו את מצעדי הגאווה בעולם,
כדאי לנו לשקול להתקדם בחזרה אל העבר,
למצעדים הראשונים שהיו בעלי אופי מחאתי.
לחזור לימים בהם האג'נדה הייתה ברורה וחשובה מהפרובוקציה לבדה.
חג גאווה שמח!