כאן דעה | למה כל כך קשה לנו לשמוע רוסית?
תגבירו רמקולים, ואל תגללו.
אם אתם לא מבינים את השפה שבה אני מדברת,
הסרטון הזה בשבילכם.
אל תדאגו, אני אומרת בול מה שבכתוביות,
לא מתנשאת ולא מרכלת עליכם.
לא מאמינים?
הנה, יותר קל לכם עכשיו?
אז למה כל כך קשה לנו לשמוע רוסית?
אני נולדתי להורים שהגיעו מברית המועצות והכירו כאן.
בכיתה ג', חן-שם-בדוי קראה לי "רוסיה מסריחה",
ואז הבנתי שלושה דברים:
אני רוסיה.
לא כולם רוסים.
ואני לא חושבת שלהיות רוסייה זה דבר טוב במיוחד.
העברתי את החטיבה והתיכון כשאני מתרחקתמה"רוסיות" שביומ"הרוסים",
ולא מבינה את החבר'ה שממשיכים לדבר רוסית במסדרונות.
למה הם אפילו לא מנסים להשתלב?
כשגדלתי והפכתי לפחות מושפעת חברתית,
הבנתי איזה נכס זה לדעת עוד שפה, להכיר עוד תרבות,
וכמה הפסדתי עד עכשיו.
הרי תמיד אהבתי שפות זרות ותרבויות רחוקות,
ורק את זו של ההורים שלי הדחקתי הצידה.
אז התחלתי לעבוד במרץ על הרוסית שלי, אבל הייתה בעיה:
המבטא שלי היה גרוע.
בתור אחת שאוהבת שפות זרות ודי טובה במבטאים,
לא הבנתי את הקטע.
לא משנה כמה התאמנתי, תמיד נשארה לי...
רי"ש גרונית, שבניגודלרי"ש המתגלגלת של הוריי,
אותתה לכולם: אל תדאגו, אני משלכם.
הרי"ש הזו נתנה לי סוג של גלימות היעלמות.
רואה אבל בלתי נראית.
כך שמתי לב איך הרוסית מתקבלת במרחב הציבורי.
למשל כשאני עומדת בתחנת אוטובוס ושתי נשים מפטפטות ברוסית,
אני קולטת את הציקצוקים ואת האפים שמתעקמים,
והתלונות על "כמה שהן מתנשאות",
ו"איך שהשפה צורמת",
ו"שיחזרו לרוסיה".
איך אני יודעת?
כי התלונות הללו נאמרו בקול
היישר לתוך האוזן הלא מאיימת שלי.
אז אפשר לומר שקשה לשמוע כל שפה זרה במרחב הציבורי.
הנטייה הטבעית היא לא לאהוב את מה שאנחנו לא מכירים.
אבל בואו נהיה כנים.
איך תרגישו אם ידברו לידנו אנגלית או ספרדית?
אנגלית, אף אחד לא יעיר על כך,
כשמדברים רוסית, בהחלט, יש עדיין אנשים
שיעיזו להגיב בצורה תקיפה יותר.
ואחרת גם מערבית...
"מאמי, את יכולה להביא חלב מהחנות?"
מה מפחיד במשפט הזה?
או מאמהרית...
עלינו אומרים הרבה דברים.
נכון, תמשיכי עם הרוסים.
לכל שפהמה"צורמות", יש את הסיבות משלה לגזענות.
לדעתי, קשה לנו עם הרוסית
כי אנחנו לא רגילים שעליות שומרות באדיקות כזאת על תרבות המוצא.
האם זה טוב או לא? אפשר להתווכח.
אבל יש כמה דברים שיותר קשה להתווכח עליהם.
הדור המבוגר שעלה לארץ בגיל מאוחר
באזור ה-50, 60 ומעלה,
לא יכול ללמוד עברית.
גם אם הם למדו אותה, הם מרגישים יותר נוח לדבר בשפת האם שלהם
וגם אנחנו, קורה מעצמו שאנחנו עוברים לרוסית.
נגיד אם אני מדבר עם הכלבלב שלי
אני אתן לו מילות חיבה ברוסית
יפיוף שלי
הרוסית גם מעניקה להם פריבילגיה עצומה
הם מסוגלים לתקשר עם סבא וסבתא בלי קושי
פריביליגה שלצערי לא כל העליות זכו לה
יש סבתות וסבים ששתקו מול הנכדים שלהם
כי אלו למשל לא ידעו ערבית
ולמרות שהעליות מרוסיה ומאתיופיה התרחשו בערך באותו הזמן
המון צעירים יוצאי אתיופיה כבר לא מדברים אמהרית
יש ליוצאי רוסיה כמובן גם דברים להשתפר בהם
למשל לשים לב לא לדבר ברוסית כשיש בשיחה דוברי עברית שלא מבינים
אבל אי אפשר לפטור את השנאה לרוסית עם תירוצים כאלה
יש גבול לכמות הניסיונות של ילד להשתלב
מתישהו, אנחנו רוצים להיות איפה שמקבלים אותנו
וכאן, כולנו נכנסים לתמונה
לא ראיתי סרטים או אמנות רוסית
לא חשתי גאווה עם זה
אני "ישראלי"
גם אני שנים הייתי בקטע של: "רק לדבר עברית"
ולא להשתמש במונחים אחרים
חבר'ה מספרים שכשהם היו קטנים
וההורים היו מגיעים לבית הספר
הם נורא פחדו שההורים ידברו ברוסית
חזרתי הביתה ואמרתי לאמא שלי שמחר יש יום עדות
ואם אני יכול לספר לכולם שאני מרוקאי
הייתי איפשהו בשיח עם כל הצדדים
זאת אומרת, לא... זה לא שהתנכרתי לאלה שדוברים רוסית
אני כן זוכר שהגיע פעם ילד רוסי לתיכון
עולה חדש יותר ממני
והייתי מאוד מתנשא כלפיו
אבל אני חושבת שזה שאנשים התכנסו לתוך חבורות
זה גם נתן להם...
גם נחמה וגם כוח
והם כבר מקוטלגים בתור "הרוסים"
אנחנו כבר מזמן לא בשלב השתקת התרבויות מהן הגענו
להיפך, כולנו עושים יותר ויותר את מהש"הרוסים" עשו בשנות ה-90
אנחנו חוגגים את הייחוד את המסורות המגוונות
ואת התרומה של כל אחת ואחת מהן לתרבות שלנו
אבל אי אפשר לעשות את זה רק כשנוח לנו
אני לא פונה רק אליכם אני מדברת גם אל עצמי
עברו שלושים שנה מאז העלייה הרוסית
שלושים שנה
הם, אנחנו, חלק מהמדינה
