כאן צלפים | מה עובר לצלף בראש כשהוא מסתכל דרך הכוונת? - פרק 1
כל תנועה ברחוב, כל איזה חתול שזז - מאוד תופס לך את העין.
אתה נהיה מאוד מאוד דרוך,
השמיעה מאוד מתחדדת, מאוד חדור משימה,
המון המון אחריות.
כבו את האור.
וואלה, אתה פתאום מרגיש שכל מה שאתה מתאמן מתנקז ל...
יעני, עכשיו זה "העולם האמיתי" כבר.
אתה פשוט עושה מה שצריך לעשות.
אומרים תפילת הדרך וסומכים על החברים,
סומכים על היכולות, באים... תמיד באים דרוכים.
ציר טהרות... שים קנה גם בצד השני.
אני כבר כמעט שכחתי איך זה כשהאדרנלין מפמפם לי בכל הגוף.
עשר שנים אחרי שהתגייסתי, אני חוזר עכשיו ללוחמים
שנמצאים שם היום במקומי.
אבל הפעם במקום קנה, המצלמה היא שתלווה את המבט.
איזו תחמושת אנחנו יורים היום? -תחמושת 7.62, בעצם...
אותו גודל כמו שיורים במאג, אבל בעצם כדור צלפים.
אתה רואה? זה קצת, אה... קצת מיושן כבר.
אנחנו עושים כאלה עכשיו חדשים, משהו יפה ממש.
אחד הדברים הכי חשובים לצלף זה בעצם ה...
באמת כמו שאתה קורא - "טקס". בן אדם קצת זר הוא לא יבין את זה.
"מה טקס? תבוא, תירה, תהיה מדויק".
אבל... בגלל שזה באמת מקצוע שדורש כל כך הרבה דיוק שכאילו ה...
נשמת לא טוב, זזת לא טוב, זה... ואתה פשוט...
אתה לא תפגע כמו שרצית.
לפעמים הצלף יצטרך בשנייה אחת להחליט אם זה "כן" או "לא"
ובגלל זה הוא עושה את כל האימונים האלה לפני.
בגלל זה הוא לומד את כל "נוהל הקרב" לרמת הדיוקים הכי הכי קטנים
כדי שבשנייה הזאת לא יהיו לו התלבטויות.
כי אם תהיה לו התלבטות והוא לא יספיק, חבר שלו ימות למטה.
ברגע שהוא יצטרך אתה תשים קנה על ה... על המעקה, ותבצע.
יש לך פה עכשיו מטרה: בן אדם חולצה אדומה.
ברגע זיהוי, מעכשיו כמה שיותר מהר ביצעת,
ואז בעצם הצלף הוא אדון לעצמו, הוא לא צריך לחכות
לא למאתר, לא לשום דבר כי יש מקרים כאלה.
יש לוחם שקיבל בלוק לראש? -כן, אבל הוא בסדר.
זה לא עכשיו כמו בסרטים
שרואים בן אדם חמוש הולך עכשיו על איזה גג באפגניסטן.
יש לך המון דברים. באיו״ש הדברים קורים מאוד מאוד מהר.
ולכן, אתה כל הזמן צריך לחשוב:
מי הסכנה שלי? מי האיום שלי?
כי ברגע, בשנייה אחת, הוא יכול להוציא סכין, יכול להוציא אקדח,
יכול להוציא מטען, יכול להוציא בקת"ב (בקבוק תבערה).
אתה מפחד על החיים שלך?
אני יותר פוחד שיקרה לחבר שלי משהו מאשר לי.
זה תמיד הפחד שלי
כי אתה תמיד מחפש את האיום של חבר שלי.
אתה יכול להיות מאוד מאוד רחוק
אבל ההשפעה שלך היא כאילו אתה נמצא שמה.
דווקא זה שאתה רואה יותר פריפריאלי ואתה יכול לראות תמונה יותר כוללת,
אז אתה יכול לשים לב לדברים שמי שנמצא בתוך הסיטואציה
הרבה פעמים לא שם לב.
העבודה שלנו של הצלפים, זה להיות העיניים של הלוחמים למטה
וזה הגדולה, שבעצם אני, אני לא מאוים,
אני לא נמצא שם בטווח של המחבל הזה,
אבל אני יודע שהחבר שלי שעכשיו נמצא שם 10 מטר ממנו,
הוא לא רואה אותו, רק אני רואה אותו,
ואם אני לא אדע להיות הבן אדם שפותח את העיניים
ומחפש את האיומים כל הזמן, אז חברים שלי יהיו בסכנה.
היה לך בן אדם על הכוונת? -כן.
מה התחושה? מה הרגש?
בסוף אתה... באיזשהו שלב, כאילו אתה... אני כאילו...
בסוף אתה לא יכול לתת לרגש להחליט בשבילך בדברים האלה.
יש דברים מאוד ברורים, מה מותר, מה אסור,
אין פה עניין של "אני מרגיש שזה נכון", "אני מרגיש שזה לא נכון".
לא מעניין אף אחד.
זה מכלול של כישרונות ומכלול של דברים
כדי באמת ליצור בן אדם שהוא מתעל את כל מה שהוא עושה
כדי להיות הצלף הכי טוב.
איך שלא נסובב את זה וזה, בסוף אתה צריך לפגוע,
ואחרי זה נגזרות כל התכונות האלה, של ירידה לפרטים,
של חברות, של אכפתיות, של מוסריות, של כל הדברים האלה.
שזה דברים שגם אנחנו בתור צוות שממיין אנשים וזה
אנחנו מחפשים את הדברים האלה כבר בבן אדם שאנחנו מביאים לפה.
המטרה של הצלף זה להיות כמה שיותר מוכן לירי
וליצור לו את הירי הכי נוח, כדי להבטיח פגיעה.
זה יכול להיות ירי מחלון, ירי מחרך.
אני בתור צלף צריך בזמן שיש לי, אני יודע שיש לי חצי דקה,
מה הדבר שיהיה לי הכי נוח?
בכריעה, בעמידה, עם שולחן ירי,
עם חצובה עם חצובה כזאת, חצובה כזאת,
זו העבודה של צלף, אל תתעסק בשום דבר אחר.
באידיאל ההצלחה שלנו שפתאום רואים אותך על הגג,
פתאום אף אחד לא יוצא מהבית,
אז אני עשיתי את העבודה שלי, בלי לירות כדור אחד.
ככה זה ב"דובדבן" - פעילות שנחשבת לטובה
היא כזאת שלא נורה בה כדור.
בוא נתקפל. לוקחים הכול, ירוק בעיניים, ירוק בזה...
תומר, מצלמה? -יש. -רימונים, כולם?
בסוויץ' במיינד, כמה זמן לוקח מאפס ל-100?
אפס, במאיות כאילו... הסוויץ' ההפוך הוא יותר קשה.
לא יודע, היה לך הפס"ד (הפרת סדר) או משהו מטורף וזה,
זה לא ש... אוקיי, הורדתי את המדים - זהו עכשיו.
לא, כי זה מלווה אותך, אתה נזכר,
אתה מבין איפה היית, אתה מבין שהיית במקום של סכנה.
זה משהו גם מאוד... מאוד "זיכרון שריר וגוף" כזה
כי וואלה, הייתי בסכנה עכשיו. כן, אתה לא... זה הולך איתך.