שיחת נפש עונה 7: יהודית קציר Soul Conversation Season 7: Yehudit Katzir

בצומת שבין פסיכולוגיה לספרות יהודית קציר בחרה באופציה השנייה,

ועוד מעט היא תספר לנו

שהיא לא תמיד הייתה שלמה עם הבחירה הזאת.

אבל בינתיים היא מכניסה ליצירה את הבית החסר שגדלה בו,

את הריחוק מאבא, את ההתמודדות עם הגירושים של הוריה,

ושנים אחר כך גם שלה. על כל אלה נדבר איתה היום.

לא התכנסנו כאן לטיפול פסיכולוגי אלא לשיחת נפש. מייד.

שלום, יהודית. -שלום, יורם. -ברוכה הבאה. -תודה.

טוב, מתחילים מהבית, מן הסתם.

גדלת בכרמל בבית ישראלי שורשי.

דור שביעי ליואל משה... -שמיני. -שמיני ליואל משה סלומון?

לא. -ידעתי שלא. -סבי הוא נין של יואל משה סלומון. -כן, זהו.

אז זה עושה אותך דור שביעי. -כן. כן. -כן, ליואל משה סלומון.

ילדות מוגנת, בסך הכול, הייתה לך? -הילדות המוקדמת - כן.

בהחלט משפחה... חמה ושורשית, בעיקר מצד האימא.

מצד האבא - הוריו עליו מפולין לפני המלחמה, והיה שם...

כאב של אובדן בני משפחה שנשארו בפולין.

אבי נולד בארץ, אבל...

היה שם איזה מטען של כובד ושל מה שאני כילדה חשתי כגלותיות.

בניגוד למשפחת האם, שהייתה באמת מאוד ארץ ישראלית -

דיברו בלי מבטא, דיברו עברית, דיברו ערבית... גזעיים כאילו. -כן.

והיה איזה קונפליקט בין ה... בין שתי המשפחות, בתחושתי, בין ההורים.

ככה עד... עד גיל 12, בעצם, שאז הוריי נפרדו.

ואם אני לוקח אותך אחורה לשם, היה משהו קודם?

זאת אומרת, כשאת מסתכלת... אני שואל אותך פעמיים -

גם מהיום, אבל גם מהילדה בת ה-12,

שפתאום שואלת: "מאיפה זה בא?"

את יכולה לראות משהו קודם? -כן. כן. אני זוכרת את עצמי,

למשל, קוראת את "אורה הכפולה" של קסטנר בגיל שמונה, תשע,

ושואלת את עצמי, אם ההורים...

יום אחד יתגרשו, כמו ב "אורה הכפולה",

עם מי אני ארצה ללכת - עם אבא או עם אימא?

זאת אומרת, אלה שאלות שהעסיקו אותי, כי...

היה איזה מתח, תחושה של... חוסר נוחות

או חוסר התאמה או אולי תסכול, אכזבה מצד אימי יותר, כלפי אבי.

זה כל הזמן היה ככה מתחת לפני השטח.

אני גם הייתי שומעת שיחות שלהם מהחדר שלי, שהם מדברים בסלון,

ואימא אומרת: "מה, אז מה יהיה עם הילדים?",

ואז הוא אומר: "מה שתרצי."

וככה... זאת אומרת, היו לי איזה הכנות נפשיות כאלה. -כן.

זה, זה... זה מפחיד. -כן. -כן.

באילו נסיבות זה קרה, בעצם? ז"א, מה, מה, מה הביא לשבר הזה?

מה, מה היה הטריגר שלו?

אני חושבת שחוסר הנחת המתגבר של אימי

הביא אותה בסופו של דבר להתאהב בגבר אחר,

ו... שגם הוא היה נשוי, ו... ואז היא החליטה לפרק את הנישואים.

יכול להיות שהם החליטו שניהם לפרק, אבל...

הגבר האחר, לקח לו ארבע שנים עד שהוא באמת

פירק את נישואיו ועבר לגור איתנו.

ואבי, לעומת זאת, שהיה... כנראה במשבר נפשי,

תוך חצי שנה מצא אישה חדשה, התחתן איתה, והקים משפחה אחרת

עם אחים נוספים.

אז... אבל... בעצם, שניהם היו מאוד עסוקים איש איש ב...

בעולמו ובשיקום... חייו.

ככה שאנחנו, אני ושני אחיי הצעירים ממני...

היינו קצת...

קצת לא ראו אותנו.

או קצת הרבה. בעצם היינו...

באיזה סוג של... עזובה רגשית

במשך כמה שנים.

ובשנים האלה את גרה אצל אימא? -כן. כולנו גרים אצל אימא.

אצל אימא. ו... -אבא מגיע לביקור,

וגם לוקח את אחיי. אותי הוא לא לקח.

היה איזה... היום קוראים לזה "ניכור הורי".

היה... נוצר איזה ריחוק ביני לבינו, שהסיבות לו הן לא עד הסוף ברורות.

למרות ש... אתה יודע, ליבנתי את זה פה ושם עם פסיכולוגים...

אבל יכול להיות שהוא ראה שאני מזדהה עם אימא,

או חשב שאני מזדהה עם אימא.

היא ככה... קצת...

בדרכה המעודנת טיפה הסיתה נגדו, אני חושבת, או...

דאגה... להבהיר שאולי הוא בעצם לא שווה, או לא ראוי.

ויכול להיות שהיה גם איזה כעס מצידי.

היה איזה תהליך שהתגלגל, שגרם לזה שבעצם גם כשהוא היה מגיע,

הוא לא... הוא כמעט לא דיבר איתי,

או הוא היה לוקח את אחיי אליו... לשחק ב...

מגרש כדורסל או...

אותי הוא לא היה לוקח. זה כאילו... -אז רגע, אז,

אז לא היית אצלו בבית? -לא הייתי אצלו בבית עד... גיל 26, בעצם.

באמת? -26, 27. כן.

זה כבר אחרי שיצא "סוגרים את הים".

הייתה בת מצווה ל... לבתו, לאחותי למחצה,

ואז... הוא, או אשתו, מישהו מהם התקשר והזמין אותי

לבוא לבת המצווה. -תגידי, ולפני זה הוא לא...

הוא לא הזמין אותך לבוא אליו הביתה? -לא.

לא. -ואת לא אמרת:

"בוא..." -לא. -"אני יכולה לבוא אליך"? לא. -אני הדחקתי...

קודם כול, אתה יודע שגירושים בשנות ה-70,

בטח בחיפה הבורגנית בכרמל, אבל גם בכלל בארץ,

הם היו דבר מאוד לא מקובל.

אני חושבת שהייתי היחידה בשכבה ש...

או כמעט היחידה... -ונוסף לכול, זו גם סטיגמה.

חוץ מהשבר... -כן. -ב... -נכון. ו...

ולא... לא רק שלא סיפרתי את זה ל... חברים,

או בחוץ, או בכיתה, גם בקושי סיפרתי את זה לעצמי.

הייתי מאוד טובה בלהדחיק.

בלהדחיק את הגירושים, ובלהדחיק גם אותו.

מכיוון שהוא כבר לא בבית, אז אני מדחיקה אותו.

תגידי, ולא הייתה איזו קנאה באחים הקטנים, שכן רואים אותו?

לא. -לא? -זה היה במסגרת ההדחקה.

כן. אני מצאתי את עצמי בעיקר מסתגרת, בעולמי. -כן? ומה...

ומה זה עיצב בך בפנים? זה מה שלא ראו.

מה שראו זו ילדה מסתגרת. ובפנים, בתוך הנפש?

מצאתי לעצמי גם... הורים חלופיים ב...

בדמויות... בין אם מהמשפחה, ובין אם מחוץ למשפחה.

במי, למשל?

למשל, הייתה דודה, האחות הצעירה של סבתי,

תקווה היה שמה, שאני מילדות מאוד אהבתי.

סבתי נפטרה לפני שנולדתי, וקראו לי על שמה,

והיא לקחה את תפקיד הסבתא המאמצת, ככה...

היא גרה בהרצלייה, בבית נהדר עם עצי פרי ו... מדשאות,

וחופשות הקיץ אצלה היו קסומות.

גם הרבה חופש.

אני זוכרת את עצמי יושבת מתחת לאיזה עץ או שיח או על עץ,

ויושבת וקוראת מהספרייה שלה את "נשים קטנות" או את...

"היידי" או את "דוקטור גוליבר", או ספרים של נחום גוטמן

או... אתה יודע, את כל הקלסיקה שמה בחופשות.

זה היה... זה היה תענוג.

וגם עשינו יחד דברים.

היינו הולכות לים, ו... זאת אומרת, גן החיות בתל אביב היה מקום אהוב.

אז הייתה היא,

והיה, למשל, המורה שלי לספרות בתיכון "חוגים" בחיפה,

יוסף מעוז. מורה מיתולוגי.

נפטר מזמן, לצערי.

והוא ראה דברים שכתבת, מן הסתם. -והוא ראה דברים שכתבתי,

והוא אמר לך משהו? -בהחלט. -מה הוא אמר לך?

קודם כול הוא אמר לי...

הוא התייחס מאוד עניינית. הראיתי לו שירים. כתבתי שירים בתקופה ההיא.

והוא אמר: "אני חושב שאת צריכה לכתוב פרוזה."

בסופו של דבר זו הייתה עצה טובה. לקח כמה שנים עד שעברתי מ...

שירים לפרוזה, אבל בתחילת שנות העשרים לחיי

הטריגר היה מחלתה של אימי.

היא חלתה בסרטן. מלנומה של העין.

מחלה קשה. -מחלה קשה.

ו...

כן, היה מתח... אלה היו כמה שנים,

של ניסיון בהתחלה לא... לא לוותר על העין

אלא לעשות איזה טיפול בתוך העין ו... אחר כך...

בעצם, הייתה איזו רמיסיה של שנתיים או שנה וחצי,

והחיים, כאילו, חזרו לקדמותם ו...

ואז כן היה צורך להוציא את העין, ואז... בקיצור, זה היה תהליך,

אבל הסוף, בשנה האחרונה הייתה באמת...

הידרדרות וגרורות וטיפולים קשים ב"הדסה" בירושלים.

אז מה זה עשה לבית בשנים האלה? -אני כבר לא גרתי אז בבית,

אבל זה היה... זה היה מאוד קשה. מאוד...

היינו מאוד צעירים. אני הבוגרת.

כשאימי נפטרה הייתי בת 27, ואחיי היו בני 22 ו-20.

זה גם אובדן הבית, כי זה לא היה בית של שני הורים שגרים ביחד,

ואז אתה לא בא לאימא אז אתה בא לאבא.

נשאר בן הזוג של אימא, שהוא לא אבא.

וגם הוא... -ואבא שהוא גם כן... -ואבא, שהוא גם לא בדיוק אבא.

אז הוא התחיל יותר להיות אבא.

באמת, אחרי שאימי נפטרה, הקשרים עם אבי מאוד התהדקו ו...

התחממו, ומאז ועד היום אנחנו בקשר שוטף ורציף ו... וטוב,

והוא סבא טוב לבנותיי ו... אשתו היא בהחלט חברה ו...

וזה בזכותה הרבה, הקירוב המשפחתי הזה, והיום אנחנו...

חמולה של שישה אחים, מגובשת, עם אירועים משפחתיים ו...

ככה זה היום, אבל אז, באמת זה היה... זאת הייתה תקופה,

מצד אחד, קשה, מצד שני, קצת פרקתי עול מהבחינה של...

הוסר מעליי העול הזה של הטיפול

ושל הדאגה ושל החרדה ושל העצב ושל ה...

האמפתיה העצומה איתה, עם הכאב שלה ו...

פתאום היה איזה שחרור מזה. אני זוכרת שנסעתי לטיול,

בדיוק יצא "סוגרים את הים" בהולנד. זאת הייתה המדינה הראשונה ש...

נסעתי להולנד ליחסי הציבור, ו...

עשיתי סביב זה טיול שלם באירופה של כמה שבועות,

די לבד, אבל זה היה מין... כדי לנשום ככה...

ו... בבד בבד בתקופה ההיא

התחלתי מאוד לרצות להקים משפחה משלי.

שזה מאוד הגיוני. -כן. -מאבדים בית אחד,

מנסים להקים בית אחר. -כן.

לא הייתי לגמרי מודעת לזה. ידעתי שאני רוצה בן זוג.

לא הייתי לגמרי מודעת לצורך הדחוף שלי להקים משפחה.

אבל אז זה קורה. -ואז זה קורה. -תספרי על זה.

חצי שנה אחרי שאימי נפטרה, צלצל הטלפון.

על הקו היה מפיק... טלוויזיה, משה,

שרצה להיפגש כדי לרכוש זכויות

לשניים מהסיפורים של "סוגרים את הים".

ואני אמרתי: "לא, עזוב, לא יצא מזה כלום.

"כבר נפגשתי עם איזה מפיק, ולא חתמנו ו..."

הוא אמר: "עזבי, מה אכפת לך? תיפגשי. מה תפסידי?".

ונפגשנו בקפה מול ביתי, אז זה היה ברחוב בן יהודה בתל אביב,

קפה "מרסנד",

והייתה פגישה מאוד נעימה. הבחור מאוד מצא חן בעיניי.

עיניים יפות. בחור נאה ו... ולבבי וחם ו...

וזה היה באמת מהסיפורים הבנאליים, הקלישאתיים האלה,

שאחרי הפגישה התקשרתי לחברה ואמרתי לה:

"היום פגשתי את בעלי."

כן. כן. כן. -למרות שלא ידעתי, כן, כן?

למרות שלא ידעתי אפילו מה מצבו המשפחתי.

ואז הקשר נמשך... כאילו המשך דיון ב... ב... ברכישת הזכויות,

אבל זה כבר התפתח ל... לרומן.

ו... כן, ודי מהר היה, באמת, היריון... -כמו ש... זה מזכיר לי...

ככה היה גם עם אבא ואימא, נכון? -נכון. -את היית ההיריון הזה.

אני הייתי. נכון. כן. כי גם... גם היא...

הכירה את אבי חודשים ספורים אחרי מות אימה.

זו ממש קרמה. ממש. ו...

ואז היא נהייתה בהיריון, והם התחתנו לפני תום השנה, שנת האבל.

וגם משה ואני התחתנו לפני תום שנת האבל,

ממש בסוף שנת האבל על אימי.

והיא קראה לבתה הבכורה "יהודית", על שם אימה,

ואני קראתי לבתי הבכורה "עמליה", על שם אימי. ו...

אני, להפתעתי...

לא להפתעתי, אבל לשמחתי, עומדת לשבור את הנחס הזה,

כי בתי, עמליה, היא בסוף ההיריון, והיא עוד שבועיים-שלושה יולדת. בת.

כי כמובן, צריך לשמור על השושלת הנשית,

שהתחילה בצילה, הרומן "צילה" ב...

"צילה", נכון. -אם סבתי, צילה. -כן, כן.

ו... ולא יקראו לה יהודית. לא יקראו לה.

יקראו לה בשם אחר, שאני עוד לא יודעת מה הוא, אבל...

הוא לא יהיה "יהודית". -איזה יופי. -כן.

אבל את יודעת, כשמדברים על... לחזור או על איזה שהוא גורל שחוזר,

או על גלגל שמסתובב, יש עוד דבר שקרה, נכון?

כמו שאימא, בסופו של דבר, נפרדה מאבא,

גם את, בסופו של דבר, מתגרשת, נכון? -נכון.

אני... איך שהוא ניצחתי אותה ב... בשנים.

זאת אומרת, הוריי היו 13 שנים נשואים.

אני הייתי נשואה 20 שנה.

אבל בסופו של דבר, נפרדנו, נכון.

ולפח... החלטתי שאני לפחות עושה את זה אחרת...

מ... ממה שהוריי עשו.

יהודית, כשאת מסתכלת על... על מה שקרה לך,

גם לפני משה וגם אחרי משה,

יש איזה קו מחבר? זאת אומרת בגברים שהיית איתם או ש...

נכנסו לך לחיים - את מוצאת איזה משהו חוזר? איזה... מוטיב? -יש...

כן. יש כמה סוגים.

אולי יש שני סוגים עיקריים של קשרים:

יש את הקשרים הבלתי אפשריים.

אהבות גדולות, אבל עם גברים שהם, למשל, לא פנויים.

מצד שני, יש גם... איזה גברים ש...

מתחיל... שהקשר איתם מתחיל כאיזה מין מלכודת דבש. ז"א...

משהו שהוא "טו גוד טו בי טרו" כזה.

הם מפרגנים, והם אוהבים, והם...

אינטנסיביים ב... רצון שלהם בקרבה ו...

ברגע ש... אני מתפתה,

מסתבר שהאהבה לא הייתה בדיוק אהבה אלא...

משהו אחר שהתחפש לאהבה. -מה? מה?

זה יכול להיות...

לקח לי זמן לזהות את ה...

זמן וקריאה בהרבה ספרי פסיכולוגיה,

עד שהגעתי לספר אחד, שנתן לי ככה... את המודל.

מישהו שדווקא...

נצמד למי... לאנשים שיש בהם כוח... כוחות יצירתיות וחיים,

כי בו עצמו יש איזה בור.

והוא מפתה אל המלכודת שלו, ויונק את... את מה שהוא יכול מ...

מהקורבן. -את מתארת משהו מאוד נצלני. -מאוד נצלני.

מאוד נצלני. ו... אחר כך יש גם תהליך... של לנסות להוריד, כאילו, לי

ולהרים את עצמך על חשבון האובייקט.

ואני... למזלי, זיהיתי את זה בזמן.

ב... לא, אולי לא במקרה הראשון שזה קרה, כשהייתי מאוד צעירה,

והייתי בת 22,

אבל בשנים היותר מאוחרות שלי, כשאני כבר...

מה זה "בזמן"? לא, לא ממש בזמן,

אבל לפני שזה הפך לקטסטרופה נפשית מוחלטת. -כן. -ואני...

אני תוהה אם יש קשר בין...

בין הילדות או בין מה שעברתי בילדות לבין ה...

ההיקלעות שלי לסיפורי ה...

האם מי שלא... שלא שמרו עליו פחות שומר על עצמו או...?

כן, את יודעת, זה... זה דבר... מסתורי, נכון? העניין הזה עם...

מה שפרויד קרא לו "כוח החזרה", כן?

מה אנחנו משחזרים בסיפור החיים שלנו.

אבל... כן, זאת אומרת, אחד הדברים הטובים בילדות טובה,

ז"א, ההרגשה הזאת שאתה שמור, ויש דמויות פנימיות ששומרות עליך -

זה דבר שמלווה אותך אחרי זה לכל החיים גם כשהן אינן, כן? -כן.

יש בתוכך מישהו ששומר עליך, מסתכל קדימה ובודק, ואומר...

ואם אין לך את זה, או אם לא הפנמת את זה,

או אם הסיפור הוא... הוא אחר, אז...

אז הרבה יותר קל... גם להערים עליך או להגיע אליך או...

אני חושבת שעכשיו אני יודעת להרוג את זה כשזה קטן.

סתם, לדוגמה... פנה אליי מישהו באתר היכרויות,

ורק לפי התכתובת,

זיהיתי את הסגנון המילולי הדו-משמעי של האנשים האלה.

יש להם שפה משלהם, שהיא דו-משמעית תמיד.

והיום את יודעת לזהות אותה? -היא רומזנית כזאת.

כן. -היא דו-משמעית. -והיום את... -היא לא ישירה. -כן. -ו...

חתכתי. כאילו, אמרתי... כתבתי לו: "אתה מה...

"נראה לי שאתה מה...

"פתיינים שיש להם נפש אפלה, ואני נזהרת מכאלה."

באותו רגע. אחרי התכתבות שהייתה כבר התכתבות של כמה ימים,

הוא נעלם.

תשמעי, אני... דיברנו פה...

אני חושב שכל השיחה הזאת עמדה בסימן של חזרות.

יש עוד דבר ש... עכשיו נמצא באוויר, ואני אקרא לו בשמו.

גם אימא וגם סבתא

מתו בשנות... מתו צעירות. מתו בשנות החמישים לחייהן. -נכון.

ואת עכשיו, ככה, מדגדגת את הגיל, כן?

אני אגיד במאמר מוסגר, אני הייתי... אבא שלי מת מאוד צעיר.

אבא שלי מת בן 38.

וכשהגיל שלי התקרב, אני הייתי בעצמי בפסיכואנליזה.

ואז האנליטיקאי שלי שאל אותי ככה... "מתי מסיימים?".

אמרתי: "אני אגיד לך בדיוק מתי נסיים.

"אנחנו נסיים יום אחד אחרי שאני אהיה ביום מבוגר ביום אחד מאבא".

מעניין. -זאת אומרת, אני זוכר... אני זוכר על עצמי... לא, אני פחדתי,

ועכשיו אני שואל אותך.

גם אצלי זה היה ככה. זה היה ממש לא מזמן.

אמרתי לעצמי... הייתי בהודו. באוקטובר.

זה היה... תשעה... תשעה באוקטובר היה אמור להיות...

את יודעת את היום, אה? -את היום בדיוק,

שהייתי בגיל שבו... בגיל המדויק שבו אימי נפטרה. -גם אני. אני יודע.

שזה היה 54 וחודש ו-20 יום. -אני יודע בדיוק על מה את מדברת. -כן.

וכל היום הזה... קודם כול, הייתי בוורנאסי באותו יום,

שזה בכלל מקום... -ז"א, לקחת, לקחת טווח ביטחון... לא, אבל אם,

אם כבר לעשות את זה, אז שמה, לא? -אז שמה. כן.

ואני הולכת ישר להישרף שמה, ב... -שם פשוט... בדיוק. כן. -כן.

אנשים מחכים עשר שנים כדי למות בוורנאסי.

אבל לא, זה היה במקרה, כי הייתי בטיול עם איזו שהיא קבוצה.

אבל אני זוכרת שזה ליווה אותי... זה ליווה אותי כל היום.

וכשהיום הזה נגמר... והוא היה יום קשה, קשה נפשית,

עם הסמטאות האלה ועם ה...

עם הריח, עם הריח... -הריח והאנשים האלה, הנכים האלה ו...

זה היה יום קשה מאוד נפשית, אבל כשהוא נגמר, למוחרת,

הרגשתי כאילו ירד ממני עול... משא עצום. באמת. -כן.

בואי נדבר על בחירת המקצוע, כי... כי כמו שציינתי, באמת,

הפסיכולוגיה הייתה שם, נכון?

גם שני האחים שלך בסופו של דבר הלכו לפסיכולוגיה. -כן.

בסופו של דבר, בחרת בספרות. ול... אני חושב, מהצד שלי,

שאלה באמת דיסציפלינות אחיות. איך בחרת, ולפי מה?

נרשמתי והתקבלתי לחוג לפסיכולוגיה

באוניברסיטת תל אביב לתואר ראשון והייתה לי התלבטות בין...

בין זה לבין באמת קולנוע וספרות. בין הצד ה... יותר מובנה,

ללכת אל הנפש במסלול יותר מובנה לבין ללכת אליה במסלול היצירתי,

ובחרתי ב... ביצירה.

אולי יכולתי לעשות גם וגם.

אני לא יודעת. -קשה. אני... אני ניסיתי... אני יכול להגיד לך,

אני לא חושב שהגעתי לאיזה הישגים יוצאי דופן לא פה ולא פה, כן?

אל תצטנע. -לא, לא. לא. אני לא חו...

אבל, אבל באמת... זאת אומרת, אני לא...

בטח לא רואה את עצמי סופר... זה... אני חושב ש...

אני חושב שזה צומת. -כן. -אני באמת חושב שזה צומת. -כן.

ובגלל שהכתיבה באמת הייתה... ממהותי, ממהותי הנפשית ו...

כל חיי... כתבתי ו... אז...

החלטתי... החלטתי ככה ו...

רוב הש... רוב השנים לא הצטערתי על זה.

אבל בואי אני אשאל אותך על זה,

באמת על הבחירה בצומת של הספרות ועל שמחה גדולה:

את... את זכית לדבר שלא רבים כל כך במקצוע זוכים לו, וזה...

שכוכבך דרך... באמת לא רק בארץ, זאת אומרת גם, גם תורגמת ו... ו...

התפרסמת בעולם בגיל מאוד צעיר. מה, מה זה עשה לך, בראייה לאחור?

ראשית, זה נתן לי ביטחון בייעוד שלי. שזה... זה הכיוון הנכון.

ז"א, ברור שאם זה כל כך הצליח, אז אני צריכה להמשיך בזה.

זה לא... הגביה את ליבי. לא גבה ליבי. אני...

לא, לפעמים זה יכול לעשות בדיוק ההפך,

כי אתה מרגיש שאתה תמיד שבוי של הדבר הזה.

כן, שאתה צריך להוכיח את עצמך.

נכון. אז זה היה לי כש... כמה שנים לא כתבתי כי...

אחרי "סוגרים את הים", כי... חייתי,

זאת אומרת, כי באמת, אימי נפטרה והקמתי משפחה, ו...

אבל כשבתי הבכורה, עמליה, הייתה רק בת שלושה חודשים

כבר היה לי כל כך צורך ל... לכתוב עוד ספר

ולהוכיח קודם כול לעצמי שאני לא רק סופרת של ספר אחד,

שלקחתי מטפלת שהייתה לוקחת אותה לביתה

איזה ארבעה ימים בשבוע, והייתי יושבת וכותבת,

וככה בעצם נכתב "למאטיס יש את השמש בבטן". בתקופה הזו.

כאילו, דווקא הלידה נתנה לי כוחות ל... ליצירה.

באיזו מידה, את חושבת, הכתיבה הזאת היא גם תרפיה בשבילך?

יש בה ממד תרפויטי. ביכולת... להשיל מעליי... אם אני כותבת...

נכנסת, נגיד, לחדרים נפשיים שלי, ושמה אותם על הנייר,

אני יכולה להשיל אותם מעליי, אולי כמו נשל של נחש או כמו...

זנב של זיקית שנשאר מאחוריה, והיא מצמיחה זנב חדש.

אני לא סוחבת את זה איתי יותר.

נניח, אם כתבתי על הילדות או על היחסים בין הוריי,

זה, כזה, לא הולך איתי יותר.

אין בי כעסים, ואין בי האשמות... -איזה יופי. -ואין בי... כן. כן.

נשמע שזה טיפול מוצלח. -נכון.

אז אני חושב שזה ה... זה המקום והזמן לשאול אותך...

עכשיו על העתיד.

אנחנו... אנחנו צריכים לסיים, אבל אני לא רוצה לסיים בלי זה.

זאת אומרת, מה... את מסתכלת קדימה -

למה את שואפת? מה את רוצה? מה מושך את ליבך?

על מה את חולמת?

ראשית, אני עומדת להיות סבתא.

כמו שאמרתי, בעוד שבועיים-שלושה ו...

אני צריכה לעצב את הסבתאות, כי אין לי מודל.

מכיוון ש... אני גדלתי בלי סבתא, ובתי גדלה בלי סבתא... -כן.

אז אני לא יודעת איך עושים את זה.

אולי אני יכולה לקחת את אותה דודה תקווה כמודל ל... -כן. -לסבתא. -כן.

אני צריכה... לראות איך אני בזה. אנשים אומרים שזה נפלא. -כן.

כל מי שהוא סבא או סבתא... -זה גם מה שאני שמעתי.

אז אני מחכה לזה מאוד בסקרנות, ו... ו... גם...

איך שהוא כל... הבנות שלי הוציאו ממני כמה ספרי ילדים. אולי גם...

הנכדה תוציא ממני איזה ספר ילדים.

אני מחכה לזה בסקרנות מכל בחינה.

ו... מבחינת הכתיבה, יש לי כמה פרויקטים שאני צריכה...

רוצה להשלים ו... ל...

עוד כמה סיפורים שיש לי לספר. לא בטוח שהרבה.

אני לא חושבת שסופר צריך לכתוב כל הזמן,

ולהגיד משהו רק בגלל שהוא סופר.

אני חושבת שזה צריך להיות רק מה שח... מוכרח לצאת,

כי ממילא נכתבים יותר מדי ספרים.

אבל יש עוד כמה דברים שמוכרחים לצאת.

ו...

אני נורא אוהבת לטייל,

אז אני מאחלת לעצמי עוד... עוד המון טיולים בעולם. -יופי.

ו... אולי גם איזו אהבה. אין לדעת. -יופי.

יהודית, ה... נותר לי רק להגיד "אמן". הלוואי. יופי. שיתגשם.

תודה רבה, ומחכים לקרוא. -תודה. -כן.

תכתוב וייעוץ לשון לכתוביות: רווית ליגום

הבאה לשידור: שושי חי ושרון דולב

הפקת כתוביות: אולפני אלרום