×

Używamy ciasteczek, aby ulepszyć LingQ. Odwiedzając stronę wyrażasz zgodę na nasze polityka Cookie.


image

Shraga Bishgada, שרגא בישגדא: דומיה אונורה

שרגא בישגדא: דומיה אונורה

"יש כמה דברים שתמיד כדאי לדעת,

"כמו למה למשל הכיכר לא מרובעת.

"ומה ההבדלים בין שוקולד לשוקולדה

"או למה מצמידים לשם כמו שרגא את בישגדא?"

מי המציא את החשמל? -מי ביית את הגמל?

מי צייר את המונה ליזה? -מי הגה מילה כמו גלידה?

מי טיפס על ראש ההר? -ומי גר בזנזיבר?

מי בנה מגדל בפיזה? -מי זאת אימא של עליזה?

"מוכנים שם בנגב, מוכנים כבר בגליל?

"זה תכף בא, שלוש, ארבע והנה זה מתחיל."

נחמד פה!

שלום וברוכים הבאים לבלוג של שרגא. מי זה שרגא? זה אני!

היום, חברים, אנחנו נלמד אתכם תרגילי כושר

שהם מאוד מאוד מאוד חשובים לבריאות.

לפני כושר צריכים להתחיל עם חימום.

קודם כול תרגילי חימום. אנחנו צריכים לחמם

את הפרקים והמפרקים, זה מאוד מאוד חשוב לכושר.

לחמם, כי אחרת יהיו לנו כיווצים בשרירים, כן.

אז ככה, אז...

שנייה. שנייה, הנשימה שלי קצת...

טוב, נמשיך. כושר, כמו שאמרתי, הוא מאוד מאוד חשוב לבריאות,

כי אם אין לך כושר אתה ממש ממש מתעייף ו...

אז מה, אז לא יהיה...

טוב, זה כנראה לא רעיון טוב לדבר ולהתעמל יחד.

בקיצור, מה שרציתי להגיד, שהתעמלות וכושר הם מאוד חשובים

וגם להראות לכם כמה תרגילים, שימו לב,

תרגיל ראשון זה תרגיל גמישות, חשוב מאוד מאוד, עכשיו מה,

איך מפתחים את הגמישות? פשוט מתכופפים וצריך להגיע

עם כפות הידיים לקצות אצבעות הרגליים,

בדיוק כמו שאני עושה, ראיתם איך הגעתי?

עוד רגע אני מגיע, תנסו בבית. הגעתם? לא הגעתם.

אוף, אני קצת רחוק.

אני קצת רחוק כי אני לא ממש דוגמה טובה, הרגליים שלי,

הן פשוט ארוכות מאוד מהממוצע.

טוב, תרגיל שני, תרגיל שני הוא גם תרגיל שכנראה הכרתם וראיתם

וחברים ודודים עושים, קוראים לזה כפיפות סמיכה, בסדר?

אז בכפיפות סמיכה העיקרון הוא מאוד פשוט,

קודם כול אתה או את או הוא או הם,

אתם שוכבים ככה, על הרצפה וצריכים להתרומם

בעזרת הידיים, כן? וצריך להשקיע כוח ואז להתרומם

ולעשות את זה עוד פעם ועוד פעם,

יש אנשים שעושים אפילו 20 כאלה כפיפות סמיכה, אפילו 40. גם אני.

כן, זה מאוד חשוב לשרירים. עוד רגע.

זווית מאוד מעניינת.

כמה פירורים יש מתחת לספה.

והרצפה בכלל מאוד עקומה, אתם יודעים? -אתה בעצמך.

'אתה בעצמך מאוד' גם לך בעצמך, עליזה.

הרצפה שלך ישרה פלס, אני רואה את זה על התקרה שלי.

אז איך את מסבירה את זה שאני לא מצליח לעשות

אפילו שכיבת סמיכה אחת? -אתה חלשלוש.

שמעת מה אמרת, אני חלשלוש? איזה שטויות. -כן.

אני חלשלוש? -בטח, כי אתה בכלל לא עושה ספורט.

אבל החלטתי להתחיל לעשות ספורט.

אני רצה כל ערב, אתה יכול להצטרף. -אבל בערב אני מאוד עייף

מכל היום, מכל העיסוקים שלי. עליזה, מאיפה יש לך בכלל כוח

להתאמן בערב? -אני נחה כל היום. -אה, טוב.

אני מעדיף לרוץ בבוקר כשאני, כשאני יותר רענן.

כן, אבל אז תהיה עייף כל היום. -את רואה?

בעיה. -בעיה גדולה.

מה את כותבת שם, עליזה? -אני לא כותבת, זה ציור.

ציור, באמת, של מה? -שלך.

מה?

זה אני? זה בכלל לא דומה לי, בכלל בכלל לא דומה לי.

זו קריקטורה! -מה זה, מה זה? אבל תראי, תראי, אין לי אף כזה

ואין לי פה כזה וכזה, מה, כאלה תלתלים? -שרגא, זאת קריקטורה.

זה לא דומה לי, אני הרבה יותר יפה ממנו וכל הקמטים האלה

ומה זה בכלל, את השתגעת לגמרי? את מציירת פשוט גרוע.

אתה מעליב אותי. -באמת? -כן. -אני ככה נראה?

את מעליבה אותי, עליזה.

זהו, אני עם עליזה גמרתי. חבל לי קצת על מערכת היחסים

עם האימא הגאונית שלה שהיא אישה משכמה ומעלה,

אבל לצייר אותי ב... כאילו, כזה מכוער?

אני מעדיף לא להיות בקשר עם מי שרואה אותי בצורה כזאת, זה הכול.

עליזה הזאת ממשיכה להתגרות בי. אה, תגידו, זה דומה לי?

כן. -הי, שרגא. -הי.

יש לי חבר חדש. -באמת? -כן. -יו!

אני מה-זה מאוהבת. -וואו, אני כל כך שמח.

אז רק באתי להודיע לך שאני לא אגיע היום.

אבל הגעת. -רק כדי להודיע. -אה.

הוא מחכה לי למטה, אנחנו הולכים לסרט ואז לשחייה לילית בבריכה.

אז למה הוא לא עולה? -מתבייש. -אה, בדיוק כמוני.

אה. -מה? -אה, איזה יופי. מה זה, מי צייר את זה?

מקסים. -יופי, את קוראת לדבר הזה יופי?

כן, קריקטורה מוצלחת, לא?

קריקטורה מעליבה, זה מה שזה. -מה?

אני רבתי עם עליזה עכשיו בגלל הציור הזה.

אה, עליזה ציירה את זה?

אז מה נראה לך, שאני ציירתי דבר כזה נורא?

תראי, תראי את הראש, תראי את הגודל,

זה גודל של ראש? תראי כמה הרגליים קטנות ליד זה

ואיזה עקום אני, אני ממש עקום, אני לא, אני לא אדבר איתה בחיים.

רגע, רגע, רגע, שרגא. ידעתי שהייתי צריכה לטלפן במקום להגיע.

זאת קריקטורה. -נו. -קריקטורה זה איור שמתאר אדם בצורה מוגזמת,

הצייר בכוונה מדגיש פרטים מסוימים. -למה?

בשביל להצחיק או לעורר ביקורת. -אז יש לי חדשות בשבילך, נטע,

אותי זה לא מצחיק, זה מגוחך. -אז אולי תגיש תלונה במשטרה.

מצוין. אפשר? -למה לא? הצייר אונורה דומיה ישב חצי שנה בכלא

בגלל שהוא צייר קריקטורה מעליבה של המלך.

אה, את רואה? אני לא היחיד שנעלב. -אבל אתה לא מלך

ולך צריך להיות קצת הומור עצמי. -יש לי הרבה הומור,

עצמי, מה זה הומור עצמי? -זו היכולת לצחוק על עצמך,

להבין בדיחות על עצמך. איך אתה לא יודע דבר כזה?

אני יודע דבר כזה. אני רק לא יודע מה הקשר

של הקריקטורה הזאת אליי. תראי איזה ראש גדול ואילו רגליים קצרות,

תראי, תראי את הידיים. מה זה, למה יש לי אף כל כך גדול?

שרגא, על זה אני אתן לנטמיה להסביר לך. -על דומיה כבר שמעתי,

מי זה נטמיה? -זאת אימא של סבתא רבא

של סבתא של דודה שלי. -מצד אבא! -מצד אבי.

כן, ידעתי. -יפה. -ידעתי.

ואז הסבתא של כיפה אדומה שאלה את הזאב,

אדוני הזאב, למה יש לך עיניים קטנות כל כך?

זה כמו שכל הזמן שואלים אותך, נכון, דוד דומיה? -נכון, מתוקה שלי,

בכל פעם שאני מצייר קריקטורה של מישהו שיש לו עיניים קטנות

שציירתי בהגזמה תמיד שואלים אותי, אה, אדוני,

למה יש לו עיניים קטנות כל כך.

אני ממשיך. אז הזאב ענה לה,

בשביל לראות אותך יותר טוב. -אתה יכול להגיד להם את זה

בתור תשובה. -אולי. ואז הסבתא שאלה את הזאב,

ולמה יש לך אף ארוך כל כך? -בדיוק כמו שכל הזמן שואלים אותך,

נכון, דוד דומיה? -נכון, בכל פעם שאני מצייר קריקטורה של בן אדם

שיש לו אף ארוך בהגזמה, שואלים אותי, למה יש לו אף כזה ארוך?

אני ממשיך, אני ממשיך. אז הזאב ענה לה,

בשביל להריח אותך טוב יותר. -אז אתה יכול להגיד להם את זה

בתור תשובה. -אולי. ואז הסבתא שאלה את הזאב,

אדוני הזאב, למה יש לך פה כל כך גדול?

כמו שכל הזמן שואלים אותך, נכון, דוד דומיה? -נכון, בדיוק.

בכל פעם שאני מצייר קריקטורה של מישהו עם פה גדול בהגזמה, כן?

אז שואלים אותי, למה יש לו פה כל כך גדול?

עוד רגע מסיימים. אז הזאב ענה לה, בשביל לטרוף אותך.

כמו שהמלך טרף אותך, נכון, דוד דומיה?

כן, נטמיה, הוא הכניס אותי לכלא לחצי שנה.

חמש דקות, מתוק שלי, כן.

חמש דקות, אני רק גומרת לסדר פה איזה משהו,

אתה יכול לעשות בינתיים סיבוב קצר, בסדר?

חמש דקות ואני יורדת. טוב.

שרגא. לא, הכול בסדר, כן. אני מתגעגעת גם, יאללה, ביי.

את לא חייבת, נטע, את יכולה לרדת, הוא מחכה לך.

אני מסדרת את הגנון הזה, חמש דקות ואני יורדת. עליזה.

עליזה, תעני. -היא לא תענה לך. -עליזה, אני רואה את הכיסא שלך,

סימן שענית, אני רוצה לראות גם אותך. -היא מנסה להגיד לנו

שהיא כבר לא צופה בבלוג שלי. -יפה ומה היא ניסתה להגיד

עם הקריקטורה? -שאני מכוער. -מה פתאום, שרגא?

אני אגיד לך מה. -אני אגיד לך מאוד גם לך, עליזה.

כדאי לך להתאמן קצת ולתרגל ולעשות כושר בעצמך

לפני שאתה בא ללמד אותי לעשות כושר, זה מה שניסיתי לומר

ויותר מזה. -באמת? -כן. -ומה זה היותר מזה הזה?

שבכל קריקטורה יש משהו יותר ממה שהצייר התכוון לומר

ואם אתה ראית שאתה מכוער אז אולי זה מה שאתה חושב על עצמך.

אה, לא.

עכשיו כשאני מסתכל על זה עם הומור עצמי אז זה קצת מצחיק,

כן, מאוד, שיש לי אף כזה ארוך, זה מה זה מצחיק.

שהרגליים שלי כל כך קטנות.

שרגא, הבנו. -מה? -הבנו. -כן, הבנו.

ואני כזה כי, לא, לא, מה שעליזה רצתה להגיד,

האמת היא שזה גם נכון, מה פתאום אני מלמד אנשים

לעשות התעמלות, כשאני בעצמי לא כל כך יודע.

אז יש לך הומור עצמי, כבר נבהלתי.

רוצה לראות מה יש לנטמיה להגיד על זה? -בטח.

בוא, תשב על הספה. -שב על הספה.

הי. -מה? -כן, אני כבר יורדת, ממש עוד שנייה,

יש פה קטע ממש קצרצר ואז אני יורדת, טוב? -קטע.

יאללה, ביי. ביי ביי, ביי. תראה.

דוד דומיה. -כן? -מה צריך קריקטוריסט חוץ מכישרון ציור?

חוש הומור.

ודוד דומיה. -נו? -יש לך עוד דברים לספר על עצמך?

בוודאי, חוץ מזה שנולדתי במרסיי וגדלתי בפריז

וחוץ מזה שהפכתי את הקריקטורה לכלי של מחאה,

גם ציירתי ציורים אמנותיים שעוד הרבה שנים אחריי

יקשטו את קירות המוזאונים הכי מכובדים בעולם.

ולמה את שואלת אותי את כל השאלות האלה, מתוקה?

כי האיש מהמצלמה ביקש ממני.

שרגא, אתה ממש קריקטורה.

טוב, חייבת לזוז, ביי, מחכים לי. -ביי. -להתראות. -להתראות.

עליזה. -כן? -רציתי להגיד לך שאת מציירת מה-זה יפה.

תודה רבה. אבל בחיים שלי לא ציירתי.

לא, לא, אני מתכוון לקריקטורה הזאת. -זה לא אני ציירתי אותה.

אה, לא? -לא. -אז מי? -דני קרמן,

היא פורסמה במקומון של יום שישי. -מה?

מה הבעיה? -בטח כל העולם ראה את זה. -ואחותו.

אויש, זה לא נעים. -מאוד לא נעים,

גם לא קל להיות השכנה של דבר כזה, תאמין לי. -שרגא,

אני סיפרתי לחבר שלי על הקריקטורה הזאת

ואני מה-זה רוצה להראות לו אותה, אפשר, אכפת לך?

אה, כן, מה אכפת לי? הרי יש לי הומור עצמי.

הוא מה-זה יצחק. תודה, שרגא, ביי.

אולי אין לי בכלל הומור עצמי.

תמלול: סדו פראלטה-שביט

ייעוץ לשון לכתוביות: מיה בסטר-קינן

הפקת כתוביות: אולפני אלרום


שרגא בישגדא: דומיה אונורה Шрага Бишгада: Думия Онора

"יש כמה דברים שתמיד כדאי לדעת,

"כמו למה למשל הכיכר לא מרובעת.

"ומה ההבדלים בין שוקולד לשוקולדה

"או למה מצמידים לשם כמו שרגא את בישגדא?"

מי המציא את החשמל? -מי ביית את הגמל?

מי צייר את המונה ליזה? -מי הגה מילה כמו גלידה?

מי טיפס על ראש ההר? -ומי גר בזנזיבר?

מי בנה מגדל בפיזה? -מי זאת אימא של עליזה?

"מוכנים שם בנגב, מוכנים כבר בגליל?

"זה תכף בא, שלוש, ארבע והנה זה מתחיל."

נחמד פה!

שלום וברוכים הבאים לבלוג של שרגא. מי זה שרגא? זה אני!

היום, חברים, אנחנו נלמד אתכם תרגילי כושר

שהם מאוד מאוד מאוד חשובים לבריאות.

לפני כושר צריכים להתחיל עם חימום.

קודם כול תרגילי חימום. אנחנו צריכים לחמם

את הפרקים והמפרקים, זה מאוד מאוד חשוב לכושר.

לחמם, כי אחרת יהיו לנו כיווצים בשרירים, כן.

אז ככה, אז...

שנייה. שנייה, הנשימה שלי קצת...

טוב, נמשיך. כושר, כמו שאמרתי, הוא מאוד מאוד חשוב לבריאות,

כי אם אין לך כושר אתה ממש ממש מתעייף ו...

אז מה, אז לא יהיה...

טוב, זה כנראה לא רעיון טוב לדבר ולהתעמל יחד.

בקיצור, מה שרציתי להגיד, שהתעמלות וכושר הם מאוד חשובים

וגם להראות לכם כמה תרגילים, שימו לב,

תרגיל ראשון זה תרגיל גמישות, חשוב מאוד מאוד, עכשיו מה,

איך מפתחים את הגמישות? פשוט מתכופפים וצריך להגיע

עם כפות הידיים לקצות אצבעות הרגליים,

בדיוק כמו שאני עושה, ראיתם איך הגעתי?

עוד רגע אני מגיע, תנסו בבית. הגעתם? לא הגעתם.

אוף, אני קצת רחוק.

אני קצת רחוק כי אני לא ממש דוגמה טובה, הרגליים שלי,

הן פשוט ארוכות מאוד מהממוצע.

טוב, תרגיל שני, תרגיל שני הוא גם תרגיל שכנראה הכרתם וראיתם

וחברים ודודים עושים, קוראים לזה כפיפות סמיכה, בסדר?

אז בכפיפות סמיכה העיקרון הוא מאוד פשוט,

קודם כול אתה או את או הוא או הם,

אתם שוכבים ככה, על הרצפה וצריכים להתרומם

בעזרת הידיים, כן? וצריך להשקיע כוח ואז להתרומם

ולעשות את זה עוד פעם ועוד פעם,

יש אנשים שעושים אפילו 20 כאלה כפיפות סמיכה, אפילו 40. גם אני.

כן, זה מאוד חשוב לשרירים. עוד רגע.

זווית מאוד מעניינת.

כמה פירורים יש מתחת לספה.

והרצפה בכלל מאוד עקומה, אתם יודעים? -אתה בעצמך.

'אתה בעצמך מאוד' גם לך בעצמך, עליזה.

הרצפה שלך ישרה פלס, אני רואה את זה על התקרה שלי.

אז איך את מסבירה את זה שאני לא מצליח לעשות

אפילו שכיבת סמיכה אחת? -אתה חלשלוש.

שמעת מה אמרת, אני חלשלוש? איזה שטויות. -כן.

אני חלשלוש? -בטח, כי אתה בכלל לא עושה ספורט.

אבל החלטתי להתחיל לעשות ספורט.

אני רצה כל ערב, אתה יכול להצטרף. -אבל בערב אני מאוד עייף

מכל היום, מכל העיסוקים שלי. עליזה, מאיפה יש לך בכלל כוח

להתאמן בערב? -אני נחה כל היום. -אה, טוב.

אני מעדיף לרוץ בבוקר כשאני, כשאני יותר רענן.

כן, אבל אז תהיה עייף כל היום. -את רואה?

בעיה. -בעיה גדולה.

מה את כותבת שם, עליזה? -אני לא כותבת, זה ציור.

ציור, באמת, של מה? -שלך.

מה?

זה אני? זה בכלל לא דומה לי, בכלל בכלל לא דומה לי.

זו קריקטורה! -מה זה, מה זה? אבל תראי, תראי, אין לי אף כזה

ואין לי פה כזה וכזה, מה, כאלה תלתלים? -שרגא, זאת קריקטורה.

זה לא דומה לי, אני הרבה יותר יפה ממנו וכל הקמטים האלה

ומה זה בכלל, את השתגעת לגמרי? את מציירת פשוט גרוע.

אתה מעליב אותי. -באמת? -כן. -אני ככה נראה?

את מעליבה אותי, עליזה.

זהו, אני עם עליזה גמרתי. חבל לי קצת על מערכת היחסים

עם האימא הגאונית שלה שהיא אישה משכמה ומעלה,

אבל לצייר אותי ב... כאילו, כזה מכוער?

אני מעדיף לא להיות בקשר עם מי שרואה אותי בצורה כזאת, זה הכול.

עליזה הזאת ממשיכה להתגרות בי. אה, תגידו, זה דומה לי?

כן. -הי, שרגא. -הי.

יש לי חבר חדש. -באמת? -כן. -יו!

אני מה-זה מאוהבת. -וואו, אני כל כך שמח.

אז רק באתי להודיע לך שאני לא אגיע היום.

אבל הגעת. -רק כדי להודיע. -אה.

הוא מחכה לי למטה, אנחנו הולכים לסרט ואז לשחייה לילית בבריכה.

אז למה הוא לא עולה? -מתבייש. -אה, בדיוק כמוני.

אה. -מה? -אה, איזה יופי. מה זה, מי צייר את זה?

מקסים. -יופי, את קוראת לדבר הזה יופי?

כן, קריקטורה מוצלחת, לא?

קריקטורה מעליבה, זה מה שזה. -מה?

אני רבתי עם עליזה עכשיו בגלל הציור הזה.

אה, עליזה ציירה את זה?

אז מה נראה לך, שאני ציירתי דבר כזה נורא?

תראי, תראי את הראש, תראי את הגודל,

זה גודל של ראש? תראי כמה הרגליים קטנות ליד זה

ואיזה עקום אני, אני ממש עקום, אני לא, אני לא אדבר איתה בחיים.

רגע, רגע, רגע, שרגא. ידעתי שהייתי צריכה לטלפן במקום להגיע.

זאת קריקטורה. -נו. -קריקטורה זה איור שמתאר אדם בצורה מוגזמת,

הצייר בכוונה מדגיש פרטים מסוימים. -למה?

בשביל להצחיק או לעורר ביקורת. -אז יש לי חדשות בשבילך, נטע,

אותי זה לא מצחיק, זה מגוחך. -אז אולי תגיש תלונה במשטרה.

מצוין. אפשר? -למה לא? הצייר אונורה דומיה ישב חצי שנה בכלא

בגלל שהוא צייר קריקטורה מעליבה של המלך.

אה, את רואה? אני לא היחיד שנעלב. -אבל אתה לא מלך

ולך צריך להיות קצת הומור עצמי. -יש לי הרבה הומור,

עצמי, מה זה הומור עצמי? -זו היכולת לצחוק על עצמך,

להבין בדיחות על עצמך. איך אתה לא יודע דבר כזה?

אני יודע דבר כזה. אני רק לא יודע מה הקשר

של הקריקטורה הזאת אליי. תראי איזה ראש גדול ואילו רגליים קצרות,

תראי, תראי את הידיים. מה זה, למה יש לי אף כל כך גדול?

שרגא, על זה אני אתן לנטמיה להסביר לך. -על דומיה כבר שמעתי,

מי זה נטמיה? -זאת אימא של סבתא רבא

של סבתא של דודה שלי. -מצד אבא! -מצד אבי.

כן, ידעתי. -יפה. -ידעתי.

ואז הסבתא של כיפה אדומה שאלה את הזאב,

אדוני הזאב, למה יש לך עיניים קטנות כל כך?

זה כמו שכל הזמן שואלים אותך, נכון, דוד דומיה? -נכון, מתוקה שלי,

בכל פעם שאני מצייר קריקטורה של מישהו שיש לו עיניים קטנות

שציירתי בהגזמה תמיד שואלים אותי, אה, אדוני,

למה יש לו עיניים קטנות כל כך.

אני ממשיך. אז הזאב ענה לה,

בשביל לראות אותך יותר טוב. -אתה יכול להגיד להם את זה

בתור תשובה. -אולי. ואז הסבתא שאלה את הזאב,

ולמה יש לך אף ארוך כל כך? -בדיוק כמו שכל הזמן שואלים אותך,

נכון, דוד דומיה? -נכון, בכל פעם שאני מצייר קריקטורה של בן אדם

שיש לו אף ארוך בהגזמה, שואלים אותי, למה יש לו אף כזה ארוך?

אני ממשיך, אני ממשיך. אז הזאב ענה לה,

בשביל להריח אותך טוב יותר. -אז אתה יכול להגיד להם את זה

בתור תשובה. -אולי. ואז הסבתא שאלה את הזאב,

אדוני הזאב, למה יש לך פה כל כך גדול?

כמו שכל הזמן שואלים אותך, נכון, דוד דומיה? -נכון, בדיוק.

בכל פעם שאני מצייר קריקטורה של מישהו עם פה גדול בהגזמה, כן?

אז שואלים אותי, למה יש לו פה כל כך גדול?

עוד רגע מסיימים. אז הזאב ענה לה, בשביל לטרוף אותך.

כמו שהמלך טרף אותך, נכון, דוד דומיה?

כן, נטמיה, הוא הכניס אותי לכלא לחצי שנה.

חמש דקות, מתוק שלי, כן.

חמש דקות, אני רק גומרת לסדר פה איזה משהו,

אתה יכול לעשות בינתיים סיבוב קצר, בסדר?

חמש דקות ואני יורדת. טוב.

שרגא. לא, הכול בסדר, כן. אני מתגעגעת גם, יאללה, ביי.

את לא חייבת, נטע, את יכולה לרדת, הוא מחכה לך.

אני מסדרת את הגנון הזה, חמש דקות ואני יורדת. עליזה.

עליזה, תעני. -היא לא תענה לך. -עליזה, אני רואה את הכיסא שלך,

סימן שענית, אני רוצה לראות גם אותך. -היא מנסה להגיד לנו

שהיא כבר לא צופה בבלוג שלי. -יפה ומה היא ניסתה להגיד

עם הקריקטורה? -שאני מכוער. -מה פתאום, שרגא?

אני אגיד לך מה. -אני אגיד לך מאוד גם לך, עליזה.

כדאי לך להתאמן קצת ולתרגל ולעשות כושר בעצמך

לפני שאתה בא ללמד אותי לעשות כושר, זה מה שניסיתי לומר

ויותר מזה. -באמת? -כן. -ומה זה היותר מזה הזה?

שבכל קריקטורה יש משהו יותר ממה שהצייר התכוון לומר

ואם אתה ראית שאתה מכוער אז אולי זה מה שאתה חושב על עצמך.

אה, לא.

עכשיו כשאני מסתכל על זה עם הומור עצמי אז זה קצת מצחיק,

כן, מאוד, שיש לי אף כזה ארוך, זה מה זה מצחיק.

שהרגליים שלי כל כך קטנות.

שרגא, הבנו. -מה? -הבנו. -כן, הבנו.

ואני כזה כי, לא, לא, מה שעליזה רצתה להגיד,

האמת היא שזה גם נכון, מה פתאום אני מלמד אנשים

לעשות התעמלות, כשאני בעצמי לא כל כך יודע.

אז יש לך הומור עצמי, כבר נבהלתי.

רוצה לראות מה יש לנטמיה להגיד על זה? -בטח.

בוא, תשב על הספה. -שב על הספה.

הי. -מה? -כן, אני כבר יורדת, ממש עוד שנייה,

יש פה קטע ממש קצרצר ואז אני יורדת, טוב? -קטע.

יאללה, ביי. ביי ביי, ביי. תראה.

דוד דומיה. -כן? -מה צריך קריקטוריסט חוץ מכישרון ציור?

חוש הומור.

ודוד דומיה. -נו? -יש לך עוד דברים לספר על עצמך?

בוודאי, חוץ מזה שנולדתי במרסיי וגדלתי בפריז

וחוץ מזה שהפכתי את הקריקטורה לכלי של מחאה,

גם ציירתי ציורים אמנותיים שעוד הרבה שנים אחריי

יקשטו את קירות המוזאונים הכי מכובדים בעולם.

ולמה את שואלת אותי את כל השאלות האלה, מתוקה?

כי האיש מהמצלמה ביקש ממני.

שרגא, אתה ממש קריקטורה.

טוב, חייבת לזוז, ביי, מחכים לי. -ביי. -להתראות. -להתראות.

עליזה. -כן? -רציתי להגיד לך שאת מציירת מה-זה יפה.

תודה רבה. אבל בחיים שלי לא ציירתי.

לא, לא, אני מתכוון לקריקטורה הזאת. -זה לא אני ציירתי אותה.

אה, לא? -לא. -אז מי? -דני קרמן,

היא פורסמה במקומון של יום שישי. -מה?

מה הבעיה? -בטח כל העולם ראה את זה. -ואחותו.

אויש, זה לא נעים. -מאוד לא נעים,

גם לא קל להיות השכנה של דבר כזה, תאמין לי. -שרגא,

אני סיפרתי לחבר שלי על הקריקטורה הזאת

ואני מה-זה רוצה להראות לו אותה, אפשר, אכפת לך?

אה, כן, מה אכפת לי? הרי יש לי הומור עצמי.

הוא מה-זה יצחק. תודה, שרגא, ביי.

אולי אין לי בכלל הומור עצמי.

תמלול: סדו פראלטה-שביט

ייעוץ לשון לכתוביות: מיה בסטר-קינן

הפקת כתוביות: אולפני אלרום