רבי שמעון לומד מהנמלים
אִישׁ אֶחָד, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָא שְׁמוֹ,
כָּל מָה שֶׁאָמְרוּ לוֹ, הָלַךְ וּבָדַק בְּעַצְמוֹ.
לֹא קִבֵּל דָּבָר בְּתוֹר מוּבָן מֵאֵלָיו,
כָּל עִנְיָן הֶעֱדִיף לִרְאוֹת בְּמוֹ עֵינָיו.
אָמַר לוֹ חֲבֵרוֹ, אִישׁ חָבִיב וְתָם:
"לֵךְ אֶל נְמָלָה, עָצֵל, רְאֵה דְּרָכֶיהָ וַחֲכָם.
אַף שֶׁאֵין לָהּ מֶלֶךְ, שַׁלִּיט אוֹ פִּקּוּד הָעֹרֶף,
כָּל הַקַּיִץ הִיא אוֹסֶפֶת מָזוֹן וְאוֹגֶרֶת לַחֹרֶף.
אֵינָהּ זְקוּקָה לְשׁוּם פְּקֻדּוֹת וּמְשִׂימוֹת,
הִיא כְּבָר יוֹדַעַת מָה עָלֶיהָ לַעֲשׂוֹת."
"כָּכָה?" חָשַׁב בְּלִבּוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן, "נִשְׁמָע מְעַנְיֵן.
אֵלֵךְ בְּעַצְמִי לִבְדֹּק אִם אֵין אַף מֶלֶךְ בַּקֵּן."
הָלַךְ בְּאֶמְצַע הַקַּיִץ, הַשֶּׁמֶשׁ קוֹפַחַת, הָאֲוִיר לוֹהֵט,
וַחֲבוּרַת הַנְּמָלִים מֵחֹם הַשֶּׁמֶשׁ נֶחְבֵּאת.
הִנִּיחַ טַלִּית - חֲתִיכַת בַּד - שֶׁהֵטִילָה עַל הַקֵּן צֵל נָעִים,
וְהִמְתִּין לִרְאוֹת אֵיךְ יִתְגַּלְגְּלוּ הָעִנְיָנִים.
כַּעֲבֹר רֶגַע אוֹ שְׁנַיִם יָצְאָה נְמָלָה מֵהַפֶּתַח הַצַּר,
"אֶזְכֹּר אוֹתָהּ," אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, "יֵשׁ לָהּ מָחוֹשׁ אֶחָד קָצָר."
חָזְרָה הַנְּמָלָה לַקֵּן וְאָמְרָה לְחַבְרוֹתֶיהָ, נִמְלוֹת הַקָּצִיר:
"צְאוּ הַחוּצָה, חֲבֵרוֹת, בַּחוּץ כְּבָר מוּצָל וְקָרִיר!"
יָצְאוּ הַנְּמָלִים, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן הֵרִים אֶת הַבַּד מֵעַל קִנָּן,
וְשׁוּב קָפְחָה הַשֶּׁמֶשׁ הַיּוֹקֶדֶת עַל רֹאשָׁן.
הִבִּיטוּ הַנְּמָלִים בַּנְּמָלָה וְהֵבִינוּ אֶת הַטָּעוּת,
הִתְנַפְּלוּ עָלֶיהָ בְּכַעַס וַהֲרָגוּהָ לְלֹא שְׁהוּת.
"אָכֵן," אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, "אֵין כָּאן מֶלֶךְ וְכָעֵת זֶה מוּכָח.
לוּ הָיָה לָהֶן שַׁלִּיט, לֹא הָיוּ הוֹרְגוֹת סְתָם כָּךְ.
וַדַּאי הָיוּ שׁוֹאֲלוֹת, בּוֹדְקוֹת, מְבַקְּשׁוֹת אֶת רְשׁוּתוֹ,
כְּשֶׁיֵּשׁ מֶלֶךְ, לֹא כָּל אֶחָד עוֹשֶׂה כְּכָל הָעוֹלֶה בְּדַעְתּוֹ."
מַסְקְנָתוֹ שֶׁל רַבִּי שִׁמְעוֹן מֵחַיֵּי הַנְּמָלִים
מְלַמֶּדֶת גַּם אוֹתָנוּ עַל חֲשִׁיבוּת הַמַּנְהִיגִים.
אִם אֵין מַנְהִיג, אֵין סֵדֶר, וְזֶה גַּם קְצָת מַפְחִיד,
כְּפִי שֶׁהַסִּפּוּר עַל רַבִּי שִׁמְעוֹן מֵעִיד.
וְחָשׁוּב לִזְכֹּר שִׁעוּר חָשׁוּב לָנוּ, בְּנֵי הָאָדָם,
גַּם יְצוּר קְטַנְטַן מְלַמְּדֵנוּ עַל סִדְרֵי עוֹלָם.