יוסף ואחיו - חלק א
יוֹסֵף, בנו האהוב של יַעֲקֹב, עורר אֶת קִנאת עֲשֶׂרת אֶחיו הגדולים, ואלֶה הֶחליטו לְהוֹרְגו וְלִזרוק אֶת גופתו לְבור. רק אחִיו הבכור, רְאוּבֵן, הִתנגד לַמַעשֶׂה והִציע לא לִפגוע ביוֹסֵף אֶלָא להשליכוֹ חי אֶל הבור. יִשְׁמְעֵאלִים עברו בַּמָקום בְּדַרכָּם לְמִצְרַיִם, וִיהוּדָה, האח הרביעי, מכר להם אֶת יוֹסֵף. אֶחיו של יוֹסֵף חזרו הביתה והִגישו לאביהם, ליַעֲקֹב, אֶת כּוּתוֹנְתוֹ של יוֹסֵף טבולה בדם, כדי שיחשוב שטָרפה אֶת בנו חיית טֶרף. בעוד יַעֲקֹב משוכנע כי בנו האהוב אֵינו בַּחיים, הִגיע יוֹסֵף למִצְרַיִם, נמכּר לְעֵבד לפוֹטִיפַר, שַׂר הטבָּחים של פַּרְעֹה, ועד מְהֵרָה עלָה לִגְדוּלה.
אֶחָיו שֶל יוֹסֵף יוֹרְדִים מִצְרַיְמָה
אֶחיו של יוֹסֵף לא שכחו אותו; ליבם יִיסֵר אותם על המעשֶׂה הנורא שֶעשׂוּ, וּבְכל יום היו אומרים זה לָזה: "עלֵינו לרדת למִצְרַיִם, לחפּשׂ אֶת יוֹסֵף אחִינו וּלהחזירוֹ הביתה."
והִנֵה רעָב כבד שׂוֹרֵר בְּאֶרץ כְּנַעַן. הורָה יַעֲקֹב לְבָניו לָרֶדת מִצְרַיְמָה, לִקנות שָם תְבוּאָה. "כָּעֵת נוכל להחזיר אֶת יוֹסֵף," אמרו האחים ויצאו לַדֶרך.
ויוֹסֵף אמר לעצמו: כעת יבואו אַחַיי הרעבים לִשבּור שֶבר – לִקנות אצלנו דגן. הושיב יוֹסֵף שומרים בכל שערֵי הארמון ואמר להם: "כִּתבו על פתק אֶת שמו של כל העובֵר בַּשַער ואֶת שֵם אביו." השומרים עשׂוּ כִּדְבָרוֹ, והִנֵה בָּעֶרב, כשנתנו השומרים ליוֹסֵף אֶת הפתקים, התברר שבכל אחד ואחד מִשַערֵי הארמון נכנס אחד מֵאֶחיו של יוֹסֵף.
או-אז הורָה יוֹסֵף: "סִגרו אֶת כל המחסנים, פִּתחו מחסן אחד בִּלבד, ואתה," וּפָנה אֶל אַחד השומרים, "רְשוֹם לפנֶיך אֶת שְמות האנשים האלֶה מִכְּנַעַן, וְכַאשר יבואו וִיבַקשו לִקנות דגן, שְלח אותם אליי." שלושה ימים עברו והאנשים לא באו. שָלח יוֹסֵף גיבורים לְחַפּשָׂם בַּשְוָוקים. הגיבורים מצאו אֶת האחים, תפסו אותם והֵביאו אותם אֶל יוֹסֵף.
יוֹסֵף הִכּיר מיד אֶת אֶחיו אך הם לא הִכּירו אותו; כשנִפְרְדו מִמנוּ עדיין היה נער וּפָנָיו היו חלקות, עכשיו עיטרו אֶת פָּניו שׂפם וזקָן.
כעס יוֹסֵף על אֶחיו והִתנַכֵּר להם – הֶעמיד פְּנֵי מְכשף נוכרי: הוא נטל גָביע בוהֵק, הִבּיט בו ואמר: "אני רואה בַּגביע כי מרגלים אתם."
אמרו האחים: "איננו מרגלים. אנא, הַאמֵן לנו. כֵּנים אנחנו."
אמר יוֹסֵף: "אִם כֵּנים אתם, מדוע לא נִכנסתם כולכם בְּעַד שער אחד?"
אמרו לו: "אבינו ציוָוה עלינו: 'אַל תיכנסו בְּשַער אחד'. כך בטוח יותר," וּלאחַר מִכֵּן אמרו: "אנחנו, עבדיךָ, שְנֵים עשָׂר אחים..."
אמר להם יוֹסֵף: "אני רואֶה פֹּה עשָׂרה אחים... היכן השניים החסרים?"
אמרו לו: "הקטן נשאר בַּבַּית עִם אבינו והשני... איננוּ. מת."
אמר להם יוֹסֵף: "אִם רְצונכם שאאמין לכם, לכו והביאו אליי אֶת האח הקטן. וּבינתיים, אֶחד מִכּם יישאר כאן בן ערובּה." והוא אסר אֶת שִמְעוֹן, האח שדְחָפוֹ לַבּור.
אמר שִמְעוֹן לאֶחיו: "אתם מַפְקִירים אותי כפי שהִפקַרתם אֶת יוֹסֵף."
אמרו לו אֶחיו: "אין לנו ברירה. אִם לא נעשֶׂה כך נמות ברעב – אנחנו וכל בני בֵּיתֵנו."
עוֹדָם מְדַבּרים ויוֹסֵף שלח שליח אֶל המלך פַּרְעֹה ואמר לו: "מצאתי שודדים וַאני מבקש להכניס אותם לְבֵית האֲסוּרים. אנא שְלח אליי שִבעים גיבורים חסוֹנים שיִכְבְּלו אותם."
באו הגיבורים, הִבּיטו בְּשִמְעוֹן וחָשבו: בשביל לִכְבּול אדם אחד נְחוּצים שִבעים גיבורים?
פָּתח שִמְעוֹן אֶת פִּיו וצָווח צְוָוחה גדולה. נִבהֲלו הגיבורים, נפלו על פניהם וכל שינֵיהם נשבְּרו.
או-אז פָּנה יוֹסֵף אֶל בנו, מְנַשֶה, שֶיָשב שָם, ואמר לו: "קום וּכְבוֹל אותו." מיד קם מְנַשֶה, הִכָּה אֶת שִמְעוֹן מכה אחת, כבל אותו והִכניסוֹ לְבֵית האסורים.
אמר שִמְעוֹן לאֶחיו: "אתם אומרים שזוֹ מכת מִצְרַיִם? אני אומר שזוֹ מכה של בֵּית אבא. ידו של אבינו הִשׂיגה אותנו בגלל מעשֵׂינו הרעים."
נִבהלו האחים וּמיהרו לחזור הביתה אֶל יַעֲקֹב אביהם לספר לו אֶת קורותיהם.
אמר להם יַעֲקֹב: "היכן שִמְעוֹן?"
אמרו לו: "אדונֵי מִצְרַיִם שׂם אותו בְּבֵית האסורים וִישחרר אותו רק אִם נביא אליו אֶת אחִינו הקטן, אֶת בִּנְיָמִין."
אמר להם יַעֲקֹב: "יוֹסֵף איננוּ, שִמְעוֹן איננוּ, וכעת אתם רוצים לקחת ממני אֶת בִּנְיָמִין?"
האחים הֶחֱרישו, אֲשֵמים.
או-אז אמר רְאוּבֵן: "אִם לא נחזיר אֶת בִּנְיָמִין, הֲרוֹג אֶת שני בָּנַיי."
אמר לו יַעֲקֹב: "שוטֶה! טיפש! הרֵי בנייך הם נכדיי."
או-אז אמר יְהוּדָה: "הָניחוּ. לא נַעשֶׂה דבר. כְּשֶתִכְלֶה פַּת לַחמֵנוּ ונִרעב, יְשַנֶה אבינו אֶת דעתו." הִמתינו עד שכָּלְתה הפּת.
או-אז פנה יְהוּדָה שֵנית אֶל יַעֲקֹב ואמר לו: "אבא, אִם בִּנְיָמִין ילך איתנו, אין לדעת מה יעלֶה בגורלו, אבָל אִם נישאר כולנו כאן, אין ספק שכולנו נמות בָּרעב. מה עדיף?"
אמר לו יַעֲקֹב: "וּמי יהיה אחרָאִי ועָרֵב לְחַיֵי בִּנְיָמִין?"
אמר יְהוּדָה: "אני."
וכך שלח יַעֲקֹב אֶת בנו הצעיר, בִּנְיָמִין, עִם אֶחיו, למִצְרַיִם.
[את ההמשך תוכלו לקרוא בסיפור יוֹסֵף וְאֶחָיו – חלק ב].