עיר המספרים 🔢 | עונה 2 | פרק 4 - רואים שש שש
ביום ראשון, תינוק אחד רוצה כדורגל.
ביום שני, חששתיים ממילא פוחד מהכול, אז...
נשחק כדורגל.
אבל לא בא לי כל הזמן כדורגל.
חכי, יהיו עוד ימים. -אה, בסדר.
יום שלישי זה היום שלי,
אז אני מחליטה
על כדורגל. -שוב כדורגל?
סבלנות, יש גם הימים שבהמשך השבוע.
יום רביעי הוא בעצם שלוש ועוד אחת,
אז אני ותינוק אחד
רוצים כדורגל.
יום חמישי זה שלוש ועוד שתיים, אז...
כדורגל.
די! -טוב, לא צריך להתעצבן.
בשישי ושבת יש חופשה, ונעשה רק מה שבא לנו, בסדר?
ומה בא לנו?
כדורגל!
אחת!
שתיים!
שלוש, ארבע, חמש!
היי, שכחנו את אפס!
"בין תשע הענן לבין עצים מרובעים
"שוכנת עיר קסומה, עיר המספרים
"בעיר הזאת אין רגע של שלווה
"בגלל החבורה הכי הכי שווה
"אם יש הרפתקה הם שם וזה ברור
"יחד הם שווים יותר, זה כוח החיבור
"מוכנים לכיף כפול? בואו, חברים
"קפצו איתנו לעיר המספרים"
סוף סוף, קבענו בארבע,
עכשיו כבר ארבע ודקה. איפה שלושי?
היא לא רצתה לבוא.
היא אמרה שהיא נשארת בפארק.
שלושי לא רצתה לבוא לשחק כדורגל?
זה כמו שאני לא ארצה לחזור על לוח הכפל.
זה באמת מוזר. אולי קרה לה משהו?
אחת, שתיים.
זה היה שלוש? -שלושי!
מה? מי? מו?
אה, אלה אתם.
מה אתם עושים פה?
לא הגעת לגן השעשועים, לשחק כדורגל,
אז רצינו לראות שהכול בסדר.
הכול בסדר. יש סיבה שלא יהיה בסדר?
סתם לא מתחשק לי לשחק כדורגל,
מתחשק לי להישאר לבד ולחשוב קצת.
את לא רוצה לשחק כדורגל? את רוצה להישאר לבד?
רוצה לחשוב? אאוץ'.
אבל שלושי, זה היום שלך,
יום שלישי, יום הכדורגל. את חייבת לשחק איתנו.
נוותר לך רק אם קרה משהו.
לא, לא, כלום לא קרה. אני אומרת לכם שהכול בסדר גמור.
טוב, אני אשחק איתכם. -יש!
אאוץ'! מה זה, כדור באולינג?
זאת אבן. -וואו, השמש הזאת מסנוורת.
מה פתאום שמש? ממש מעונן.
גול!
בבקשה, אמרתי לכם שהכול בסדר. מי האלופה, מי?
איזה גול? הפלת לי את החד-אופן.
מה פתאום? זה אפס.
טוב, שלושי, אמנם גם אפס וגם החד-אופן עגולים,
אבל זה החד-אופן של חמחמש.
מה פתאום? את לא רואה שזה אפס?
אולי את צריכה להחליף משקפיים, ארבע'לה.
שלושי, יכול להיות שדווקא את לא רואה כל כך טוב,
ולכן החמצת שלושה כדורים?
כן, זה גם יכול להסביר למה אתמול הסתרקת במברשת שיניים
במקום במברשת שיער.
לא הסתרקתי, צחצחתי את השיער, ואני רואה מצוין.
אז לא תתנגדי אם נעשה לך בדיקה קטנה,
רק לוודא שאת רואה שש-שש?
שש? איפה שש? אני צריך להגיד לו משהו. -שש לא כאן.
שש-שש הוא המונח שבו משתמשים כדי להגדיר ראייה טובה מאוד.
אבל אני לא צריכה שום בדיקה. -זה קצר ממש.
תעמדי כאן, אפס יעמוד לידך.
אנחנו נתחיל למנות מאפס שישה מטרים,
ככה עושים את הבדיקה. -אבל... -אחת, שתיים,
שלוש, ארבע, חמש, שש.
כסי עין ימין ועין שמאל.
איזה מספר את רואה? -זאת את, ארבע'לה.
יפה. ואיזה מספר את רואה עכשיו?
חמש.
שבע.
מה שמונה עושה כאן?
זה שש.
אפס? אבל אפס עומד לידי.
שוב שש.
שלוש. -זה היה תשע.
טוב, עכשיו זה תשע, בטוח.
זה היה שלוש.
נו, אני רואה שש-שש?
שש-שש? בקושי שלוש-שלוש.
אין דבר כזה, שלוש-שלוש.
שלושי, אני מצטערת, אבל את לא רואה טוב.
את צריכה ללכת לרופא עיניים. -שטויות במיץ עגבניות,
בטוח שלא עשיתם את הבדיקה כמו שצריך, אתם לא רופאים,
ואין שום סיכוי שאני הולכת לראות רופא עיניים.
נכון, את באמת לא תראי אותו, אבל העיקר שהוא יראה אותך.
די, הראייה שלי בסדר גמור.
אתם סתם מציקים לי, סתם. אתם פשוט חברים לא טובים.
ולמה אתה זורק כאן את התיק שלך?
זה הפח.
אני יודעת, תעזבו אותי.
בוא, אפס. רק אתה מבין אותי. -חכי, שלושי! שלושי!
חכה רגע, אני חושבת שאני יודעת מה קורה כאן.
שלושי לא רוצה ללכת לרופא עיניים,
כי היא מפחדת שהוא יאמר לה שהיא צריכה משקפיים.
מה יש לפחד ממשקפיים?
לפעמים אתה מפחד ממה שיאמרו,
או שאתה חושב שמשקפיים פחות יפים לך.
מה פתאום? לך לא אמרו כלום, ודווקא יפים לך מאוד, המשקפיים.
אני יודעת, וגם לה יהיה יפה,
והכי חשוב, שהם עוזרים לי
לראות מצוין, אבל מה לעשות?
לפעמים ככה מרגישים בהתחלה,
וצריך קצת זמן להתרגל.
גם אצלי עבר זמן עד שהתרגלתי.
אתם חושבים שזה בטוח שהיא תלך לבד?
מה אם אפס ירדוף אחרי עכבר, והיא תמצא את עצמה במאורה של עכברים?
מה אם הוא ייקח אותה לחללית והיא תרד במאדים?
מה אם היא תרד בטעות לכביש?
תיזהרו, שהיא לא תראה אותנו.
מה הם רוצים ממני? אני לא רואה כל כך גרוע.
שלום, שמונה, תתחדשי על השמלה הירוקה.
גם את יכולה לומר שלום.
אה, שיח.
אוי, אפס, אני באמת לא ממש רואה טוב.
מה אם ההורים יכריחו אותי ללכת לרופא עיניים?
מה אם הוא יתן לי משקפיים?
אולי במשקפיים אני כבר לא אהיה שלושי?
אולי אני אהיה מישהי אחרת, מישהי שמרכיבה משקפיים?
אולי אהיה דומה יותר לארבע'לה?
אוי, אני לא רוצה לחשוב על זה.
מה זאת אומרת שהיא לא רוצה לחשוב על זה?
אמרת משהו, אפס?
אני יודעת, אני אלך לקוסם אין-סוף,
הוא קוסם אמיתי, הוא יוכל לעשות קסם
שיתקן לי את העיניים בלי משקפיים.
כן, נלך לאין-סוף.
לא רוצה לחשוב על זה? מה רע להיות דומה לי?
חוץ מזה, ידוע שאין-סוף לא יכול לעזור לה.
אין-סוף לא משנה את המספרים, הוא קוסם ולא רופא.
הלשכה של אין-סוף באוהל הקרקס, הוא רחוק כל כך. זה מסוכן ממש.
אני יודעת שזו דרך ארוכה לאין-סוף, אבל אנחנו חייבים להגיע.
הוא יציל אותי בטוח.
אולי ניקח אוטובוס? קו שתיים עשרה מגיע לקרקס.
הנה, קו שתיים עשרה, איזה מזל. בוא, אפס.
אוי ואבוי, שלושי מתבלבלת, זה קו עשרים ואחת.
מספרים קוראים משמאל לימין, את השתיים קוראים קודם.
השתיים עומד במקום של העשרות, והאחת במקום של האחדות,
אבל שלושי רואה מטושטש, ולכן המספרים עולים לה זה על זה,
והיא חושבת שזה קו שתיים עשרה.
האוטובוס הזה ייקח אותה לצד השני של העיר, למפעל.
אפס. -אפס.
אפס, בוא. -נו, אפס, קדימה. -היי, אפס.
מה אתה עושה? האוטובוס יברח לנו.
אפס, לך. -נו, בוא, אפס.
יופי, הוא כבר נסע. תודה רבה, אפס.
טוב, גם קו שלוש עשרה מגיע קרוב לקרקס.
אוי לא, זה קו שלושים ואחת ולא שלוש עשרה.
הוא נוסע אל מחוץ לעיר.
אפס. -אפס, אפס, בוא לפה. -בוא, אפס.
אפס, בוא. -בוא, אפס.
לא, לא, לא, לך. -לא, לא, אפס. -אפס, לך. -אפס, לך.
יופי, אפס, האוטובוסים שלנו כבר נסעו.
עכשיו נצטרך ללכת ברגל.
יש לנו עשרה רחובות לעבור, זה לא יהיה פשוט.
רחוב ראשון, שני,
שלישי, רביעי, חמישי,
שישי, שביעי, הנה הרחוב השמיני.
מה כתוב בשלט?
זה משהו, עבור...
משהו, משהו...
אוף, אני לא יכולה לקרוא ככה.
עוד מעט אין-סוף יתקן לי את הראייה. בוא, אפס.
אוי ואבוי, כתוב כאן
"זהירות, עבודות בדרך, נא לדרוך רק על המרצפות האי זוגיות".
כלומר, אסור להם לדרוך על המרצפות הזוגיות. חייבים לעזור להם.
אבל זה באמת מסוכן,
יש כאן עבודות בדרך, אפשר לי...
אחת, שתיים, שלוש, ארבע, חמש, שש,
שבע, שמונה, תשע.
עשר, אחת עשרה, שתיים עשרה.
בוא, אפס, סוף סוף הם יצאו מהרחוב המסוכן.
אבל הם הולכים לכביש.
וואו, אפס, כבר פחדתי שהחמצתי משהו חשוב בשלט ההוא,
אבל המסע הרבה פחות קשה ממה שחשבנו, אה?
עוד שני רחובות אנחנו מגיעים לאינסוף הקוסם. קלי קלות!
זה היה הרחוב העשירי והאחרון.
בעוד רגע אנחנו מגיעים לאין-סוף הקוסם, הוא יתקן אותי.
היא כמעט שם, אבל נשוט אחריה ליתר ביטחון.
לפחות שלושי הגיעה בשלום.
הגענו, אפס, הגענו לאין-סוף הקוסם. אין-סוף...
אוי, לא! אל תדאגי, שלושי, אנחנו נעזור לך.
החבל הסתבך גבוה, צריך לסובב אותו מלמעלה.
זה לא מספיק, צריך לקפוץ הכי גבוה שאפשר.
מכולנו, אני ואתה, חמחמש, יכולים ליצור את המספר הכי גדול כאן, תשע.
אז בואי נתחבר ונשחרר את שלושי.
חברים מתחברים!
ארבע... -ועוד חמש...
שווה... -תשע!
מה אתם עושים כאן? עקבתם אחריי?
אמרתי לכם שתעזבו אותי. -אבל דאגנו לך.
אין מה לדאוג לי, הכול אצלי מצוין, הבנתם?
אני לא רוצה לראות אתכם עוד, שלום.
אין-סוף... סליחה,
אין-סוף הקוסם, כל כך חיפשתי אותך, רציתי...
אני יודע, שאעשה קסם כדי שתראי טוב.
אז יש לי קסם בשבילך.
אברה קדברה...
מה את רואה עכשיו?
אני חושבת שאני רואה את חמחמש, ארבע'לה, חששתיים ותינוק אחד,
אבל אני לא רואה ברור, זה מטושטש מסביב.
את רואה את מה שחשוב באמת,
את רואה את החברים שלך, ששמרו עלייך כל הדרך,
גם ברחוב המסוכן, שאת השלט שלו לא הצלחת לקרוא.
החברים שלך, שאוהבים אותך, במשקפיים או בלי משקפיים,
כי בשבילם את תמיד תמיד שלושי.
סליחה על ההתנהגות שלי, אני פשוט לא רוצה משקפיים.
אני לא רוצה להיות יוצאת דופן, שונה מכולם.
מה יגידו עליי? אולי כבר לא יחשבו שאני שובבה?
מה פתאום? אפשר להיות שובבים גם במשקפיים.
משקפיים לא משנים את האופי. -חוץ מזה,
מה רע להיות יוצאי דופן? כולם יוצאי דופן במשהו.
להיות יוצא דופן זה גם להיות מיוחד.
אבל אני מצטער לאכזב אותך,
משקפיים לא יהפכו אותך ליוצאת דופן.
להמון מספרים יש משקפיים,
לארבע'לה, לשמונים ושמונה, הסופר הידוע...
לעשרים ושלוש, השחקנית שאת מעריצה,
שנראית הרבה יותר יפה במשקפיים המוזהבים שלה. -זה נכון.
גם לי יש משקפיים, לקריאה,
כי גם אם אני קוסם גדול,
את הקסם שעוזר לי לראות טוב, יכולים לעשות רק משקפיים,
והם באמת עוזרים לי לקרוא.
אני כבר באמת רוצה להמשיך לקרוא את ספר המתח שלי,
אני לא יודעת אם המשרת גנב את התוכי, או התוכי גנב את המשרת.
אתם יודעים שמהיום שיש לי משקפיים,
נותנים לי במקום ארבעה, שישה ספרים בספרייה?
אני נראית להם בוגרת ואחראית יותר. -וואו, רגע,
אז אולי גם אם יהיו לי משקפיים,
ההורים יתייחסו אליי כמו אל בוגרת, אחראית, מכובדת?
אולי הם ירשו לי ללכת לישון מאוחר,
ולראות איתם ועם חמחמש טלוויזיה בסלון, ולא יאמרו:
שלושי, זה לא לגילך?
אולי אני דווקא אומר לחמחמש מתי צריך לסדר את החדר.
אולי... -שלושי, נראה לי שאת דווקא רואה מצוין.
אתם יודעים מה?
אני הולכת לרופא העיניים עכשיו.
לצד השני!
הפתעה!
אוף, עכשיו אני יוצאת דופן, אני היחידה בלי משקפיים.
הרופא הזה לא מבין כלום,
הוא אומר שכל מה שיש לי הוא דלקת עיניים,
כנראה מקטיף הזיתים בשבת.
הוא רק שם לי טיפות.
אני רוצה ללכת לרופא אחר, שיבין שאני צריכה משקפיים.
כמה זה?
נו, ברור שזה עשרים ואחת, מה קורה לך? זה ממש פשוט,
אבל אני צריכה משקפיים, באמת.
רגע, ארבע'לה, את יכולה להשאיל לי את המשקפיים שלך? רק להערב.