איזהו מכוער alguno|feo Irgendwie hässlich Kind of ugly Meio feio Как-то уродливо 有點醜

מַעֲשֶׂה בִּנְסִיכָה, בִּתּוֹ שֶׁל קֵיסָר, וּפְגִישָׁה שֶׁהָיְתָה לָהּ עִם רַב דֵּי מֻכָּר. acto|princesa|su||césar|encuentro|||||| A deed in the princess, the daughter of Caesar, and a meeting she had with a well-known rabbi.

הָרַב לֹא יָפֶה אַךְ חָכָם וְרָגוּעַ, כָּזֶה הוּא רַבֵּנוּ, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. The rabbi is not beautiful but wise and calm, such is our Rabbi, Rabbi Yehoshua.

רַב מַעֲלוֹת, רַב חָכְמָה, רַב שָׁנִים, רַב עִם הַרְבֵּה תַּלְמִידִים עַקְשָׁנִים, Many virtues, many wisdoms, many years, many multitudes of stubborn disciples,

וּמוּלוֹ הַנְּסִיכָה, עַל הַכֵּס הִיא יוֹשֶׁבֶת, אַךְ פָּנָיו שֶׁל הָרַבִּי עוֹשִׂים לָהּ צָרֶבֶת. Opposite the princess, she sits on the throne, but the Rebbe's face burns her.

"אֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁחָכְמַת יִשְׂרָאֵל תִּהְיֶה בְּמוֹחוֹ שֶׁל פַּרְצוּף גַרְגָמֵל? "How is it possible that the wisdom of Israel will be in the mind of Gargamel's face? ! מַכְרִיזָה אֲנִי כָּאן, כְּבִתּוֹ שֶׁל קֵיסָר, אֵין חָכְמָה מְפֹאֶרֶת בִּכְלִי מְכֹעָר!" ! I declare here, Caesar's daughter, there is no glorious wisdom in an ugly vessel! " אֲנִי בִּמְקוֹמוֹ כְּבָר הָיִיתִי רוֹתֵחַ, אַךְ הָרַבִּי שֶׁלָּנוּ טִפּוּס שָׂמֵחַ, I would have been boiling in his place already, but our Rabbi is a happy type,

"אִמְרִי נָא לִי זֹאת, נְסִיכָה חֲדַת עַיִן, בְּאֵילוּ כֵּלִים שׁוֹמְרִים אַתֶּם יַיִן?" "Tell me, please, sharp-eyed princess, in what vessels do you keep wine?"

"יַיִן?" "wine?" עוֹנָה הִיא, מִלִּים לָהּ כְּמוֹ אֶרֶס, "יַיִן שׁוֹמְרִים אָנוּ רַק בִּכְלֵי חֶרֶס." She answers, words to her like venom, "We keep wine only in pottery."

"הַחֶרֶס פָּשׁוּט," מִתְפַּלֵּא אָז הָרַב, "לֹא עָדִיף לְאַפְסֵן בְּכֵלִים שֶׁל זָהָב?!" "The pottery is simple," the rabbi marvels then, "is it not better to store it in vessels of gold ?!"

וּבַת הַקֵּיסָר, הַיָּפָה בַּנָּשִׁים, בְּשֵׂעָר אַדְמוֹנִי וַהֲמוֹן נְמָשִׁים, And the daughter of the emperor, the fairest among women, with the hair of her head, and of the multitude of women,

מַרְגִישָׁה כְּמוֹ יַלְדָּה שֶׁגִּלְּתָה לְמַפְרֵעַ, שֶׁמָּה שֶׁבָּלְעָה עַד הַיּוֹם הוּא צְפַרְדֵּעַ! Feels like a girl who has been discovered to be a nuisance, what she has swallowed to this day is a frog!

"נַפְּצוּ אֶת כָּל הַכֵּלִים הַפְּשׁוּטִים!" "Smash all the common tools!" הִיא צוֹעֶקֶת מִיָּד עַל רַב הַמְּשָׁרְתִים, She immediately shouts at most of the servants,

וְעוֹד מוֹסִיפָה בְּשֶׁצֶף וָקֶצֶף: "הַיַּיִן יֻטְמַן מֵעַתָּה בִּכְלֵי כֶּסֶף!" And she adds in foam and froth: "The wine will henceforth be buried in silver vessels!"

בְּכָל הָאַרְמוֹן פָּשְׁטָה הַשְּׁמוּעָה עַל הַצַּו הַמּוּזָר, הַדְּרִישָׁה הַתְּמוּהָה. Throughout the palace the rumored raid on the strange order, the puzzling demand.

וְאֶל הַמַּרְתֵּף, כִּדְבָרָיו שֶׁל הָרַב, הוּרְדוּ כְּלֵי הַכֶּסֶף וּכְלֵי הַזָּהָב. And into the cellar, according to the words of the rabbi, the vessels of silver and the vessels of gold were brought down.

הַחֶרֶס נֻפַּץ, הִתְפַּשֵּׁט לוֹ הָרֵיחַ כְּאִלּוּ הָיָה הָאַרְמוֹן בֵּית מַרְזֵחַ, The pottery was smashed, the smell spread to him as if the palace were a tavern,

וְכָךְ, כָּרָאוּי לְאַרְמוֹן קֵיסָרִים, הַיַּיִן אֻפְסַן בְּכֵלִים יְקָרִים. Thus, as befits the palace of emperors, the wine is stored in precious vessels.

כָּךְ חוֹלֵף לוֹ הַזְּמַן עַל מֵי מְנוּחוֹת, הָאֹכֶל מֻגָּשׁ עַל אוֹתָן צַלָּחוֹת, Thus time passes for those who rest, the food is served on the same plates,

אֵין שִׁנּוּי בַּתַּפְרִיט שֶׁאוֹכֵל הַקֵּיסָר, רַק לַיַּיִן מִשּׁוּם מָה יֵשׁ טַעַם מוּזָר. There is no change in the menu that the emperor eats, just wine because there is a strange taste.

לֹא מֻרְגָּשׁ בַּתְּחִלָּה, מִין עִקְצוּץ בַּלָּשׁוֹן, כְּאִלּוּ נִמְהַל בְּמֵימֵי הַפִּישׁוֹן, Not felt at first, a kind of tingling in the tongue, as if we were diluted in the waters of the python,

רַק בְּתֹם חֹדֶשׁ צוֹעֵק הֶעָרִיץ: "מָה זֶה קוֹרֶה פֹּה? Only in a new end does the tyrant shout: "What's going on here? הַיַּיִן הֶחְמִיץ!" The wine was missed! "

כְּשֶׁהֵבִין הַשַּׁלִּיט מְמַדָּיו שֶׁל הַהֶרֶס, שֶׁהַבַּת שֶׁחִנֵּךְ נִפְּצָה כָּל כְּלִי חֶרֶס, When the ruler realized the extent of the destruction, that the daughter he had brought up had broken all the vessels of pottery,

קָרָא לָהּ מִיָּד לְשִׂיחַת הַבְהָרָה, וְנִסָּה לְהַסְבִּיר אֶת מְקוֹר הַצָּרָה. He immediately called her for a clarification conversation, and tried to explain the source of the trouble.

"בַּחֶרֶס הַיַּיִן טוֹב וְטָעִים, נִשְׁמָר לִזְמַן רַב מִצָּרוֹת וּפְגָעִים, "In the clay of the wine is good and tasty, preserved for a long time in many troubles and pests,

אֲבָל בִּכְלֵי כֶּסֶף אוֹ כְּלִי שֶׁל זָהָב, הַיַּיִן מַחְמִיץ וְהוֹפֵךְ מְסֹאָב." But in vessels of silver or vessels of gold, the wine is leavened and turned into soap. "

הָאָב מְדַבֵּר בְּשַׁלְוָה וּבְנַחַת, וּבְכָל זֹאת בִּתּוֹ בְּקוֹל מִתְיַפַּחַת: The father speaks calmly and calmly, and yet his daughter sobs in a sobbing voice:

"זוֹ לֹא אַשְׁמָתִי, אָבִי הַמְּפֹאָר, אֶת הַיַּיִן הָרַס הָרַב הַמְּכֹעָר!" "It is not my fault, my glorious father, the ugly ruinous wine!"

חוֹזֵר לָאַרְמוֹן יְהוֹשֻׁעַ הָרַב, וְעֶשְׂרוֹת תַּלְמִידִים הוֹלְכִים אַחֲרָיו. Rabbi Yehoshua the Great returns to the palace, and dozens of disciples follow him.

אַפּוֹ דֵּי גָּדוֹל וּבִגְדוֹ דֵּי פָּשׁוּט, וְכָךְ נֶעֱמַד הוּא מוּל כֵּס הַמַּלְכוּת. His nose is big enough and his clothes are quite simple, and this is how he stands in front of the throne.

"אֱמֹר נָא לִי, רַבִּי," מוֹרֶה הַשַּׁלִּיט, "מַהוּ הַטַּעַם וּמָה הַתַּכְלִית "Please tell me, Rabbi," the ruling teacher, "what is the purpose and what is the purpose?

לִנְקֹט תַּכְסִיס כָּל כָּךְ מְסֻבָּךְ שֶׁעָלָה לִי בְּיַיִן מַמָּשׁ מְשֻׁבָּח?" To take such a tax from your entanglement that cost me a really good wine? "

"יִסְלַח לִי, קֵיסָר," כָּךְ עוֹנֶה לוֹ הָרַב, וַחֲדַר הַכֵּס מְהַדְהֵד אֶת דְּבָרָיו, "Forgive me, Caesar," so the rabbi answers him, and the throne room echoes his words,

"לֹא הָיְתָה לִי שׁוּם כַּוָּנָה לְהַזִּיק, רַק לֶקַח מוּסָר אֶחָד לְהָפִיק: "I had no intention of harming, only took one moral to produce:

בִּתְּךָ טָעֲנָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר חָכְמָה מְפֹאֶרֶת בִּכְלִי מְכֹעָר, Your daughter argued that it is impossible for wisdom to glorify in an ugly vessel,

וַאֲנִי רַק עָנִיתִי, וְנָא לֹא לִכְעֹס, שֶׁיֹּפִי יָכוֹל גַּם פָּשׁוּט לַהֲרֹס." And I only answered, and please do not be angry, for my beauty can also simply destroy. "

מַקְשִׁיב הַקֵּיסָר לְדִבְרֵי הַלַּמְדָן, חוֹכֵךְ בְּיָדָיו וּמְגָרֵד בַּזָּקָן, The emperor listens to the words of the scholar, rubbing his hands and scratching his beard,

"הַלֶּקַח חָשׁוּב וְרָאוּי לְשִׁמּוּעַ, אַךְ עֲנֵה נָא לִי זֹאת, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, "The lesson is important and worthy of hearing, but please answer me, Rabbi Yehoshua,

אִם הַחָכְמָה מִתְגַּלָּה בְּבֵרוּר דַּוְקָא בְּמִי שֶׁבּוֹלֵט בּוֹ כִּעוּר – If wisdom is clearly revealed precisely in the one who stands out as ugly -

אֵיךְ אֶצְלְכֶם, בֵּין לוֹמְדֵי הַתּוֹרָה, יֵשׁ תַּלְמִידִים שֶׁנִּרְאִים כְּלָל לֹא רַע?" How can I help you, among the students of the Torah, there are students who seem to be not bad at all?"

"אֹמַר לְךָ כָּךְ, הוֹד מַלְכוּתְךָ, וְלֹא אֶצְטַעֵר אִם תִּשְׁמַע גַּם בִּתְּךָ, "Thus saith the Lord GOD; I will not regret that thou hearest thy daughter also.

יֵשׁ בַּיְּשִׁיבָה תַּלְמִידִים נְבוֹנִים, יָפִים מִבַּחוּץ וְטוֹבִים מִבִּפְנִים, There are wise students in the yeshiva, beautiful on the outside and good on the inside,

אֲבָל חָכְמָה אֲמִתִּית, מֻפְלָאָה, אִי אֶפְשָׁר לִמְצֹא בַּמַּרְאָה, But true wisdom, marvelous, is impossible to find in the mirror,

הֵם הָיוּ מַגִּיעִים אַף לְבֵית הַקֵּיסָר, לוּ הָיָה פַּרְצוּפָם קְצָת יוֹתֵר מְכֹעָר." They would even come to the emperor's house, if their faces were a little more ugly. "