×

Nós usamos os cookies para ajudar a melhorar o LingQ. Ao visitar o site, você concorda com a nossa política de cookies.

image

At the Crossroads by Ahad Ha'am (Asher Zvi Ginzberg) - על פרשת דרכים, אחד העם, Moses, part 2 - משה, חלק ב

Moses, part 2 - משה, חלק ב

משה מאת אחד העם (המשך)

כשיוצא משה מבית חנוכו לשוק החיים, מיד הוא פוגש בעלבון הצדק, ומבלי להרבות מחשבות, תובע הוא תיכף את העלבון הזה ותיכף מתגלע הריב הנצחי שבין הנביא ובין החיים.

'איש מצרי מכּה איש עברי', התּקיף רומס ברגל גאוָה את החלש : זה הוא החזיון הראשון, מעשׂה בכל יום, – ומתמרמר הנביא ועומד לימין החלש.

מעט מעט הוא הולך ומכּיר את החיים יותר ורואה חזיון עוד יותר מעציב : 'שני עברים נִצים', שניהם אחים, שניהם חלשים, שניהם עבדים לפרעה – והם נצים ומכים זה את זה !... ועוד הפעם מתקומם הצדק בלב הנביא, והוא מתעבּר על ריב לא לו. ובפעם הזאת נוֹכח לדעת, כי לא דבר נקל הוא להלחם מלחמת הצדק, כי החיים חזקים ממנו והרוצה לעמוד נגדם מביא את עצמו בסכנה. אבל הנסיון הזה לא הועיל לו להיות 'פקח' מעתה ולהשמר לנפשו. קנאת הצדק גרשה אותו מארצו ומולדתו, ומיד כשהוא בא למקום ישוב חדש, עודנו יושב על הבאר מחוץ לעיר, עוד לא הספיק למצוא מכיר שיאספהו אל ביתו, – וכבר הוא שומע קול הצדק הנעלב, והוא רץ לעזרתו תיכף. לא עברים נצים הפעם, כי אם בני עם אחר אשר לא ידע, אבל מה בכך ? הנביא אינו מבחין בין אדם לאדם, אלא בין צדיק ורשע. הוא רואה רועים תקיפים גוזלים משפטן של נשים חלשות – 'ויקם משה ויושיען'. זה הוא כל מה שאנו יודעים מחיי משה עד עמדו לפני פרעה – והוא אז כבר 'בן שמונים שנה' !

לא נחשבו בעיני המסורת כל השנים הרבות ההן לטפּל במאורעותיהן, לפי שלא היו אלא הקדמה והכנה לעיקר מפעלו של הנביא. ואם בכל זאת הוציאה מן הכלל שלשה מקרים אלו, שקרו לו להנביא בצעדיו הראשונים על דרך החיים, ואנו רואים, ששלשתם תכוּנה אחת להם : התנגשות הנביא עם החיים לשם הצדק, – הרי רשאים אנו להאמין, שההתנגשות הזאת היא היא שרצתה המסורת להטעים, כדי להראות לנו את הנביא מוכתר בתכונותיו הנבואיות עוד בראשית דרכו, ומזה נקיש על השאר, שגם אחרי כן, בכל ימי נדודיו הרבים, לא חדל להלחם מלחמת הצדק בלי הרף, עד שהגיעה שעתו להיות גואל לעמו ומורה צדק לבני אדם, לא אך לשעתו, אלא לדורי דורות. והתגלותה של אותה השעה הגדולה היתה במדבר, הרחק משאון החיים.

כבר עיפה נפש הנביא במלחמתו הנצחית, והוא מבקש לישב בשלוה. ועוזב הוא את בני האדם ונעשׂה רועה צאן. עם צאנו הולך הוא המדבּרה, 'ויבוא אל הר האלהים חוֹרבה'. אבל גם שם מנוחה רחוקה ממנו. חש הוא בנפשו, שעדיין לא מלא את תעודתו, וכוח נסתר בעומק לבו דוחפהו ואומר לו : מה לך פה ? לך עבוד, לך הלחם, כי לכך נוצרת ! הוא רוצה להסיח דעתו מן הקול הזה – ואינו יכול. הנביא שומע 'קול אלהים' בקרבו, אם יחפוץ ואם ימאן : 'ואמרתי לא אזכּרנוּ... והיה בלבי כאש בוערת עצוּר בעצמוֹתי ונלאיתי כלכל ולא אוּכל'.

וזוכר הנביא, כי עוד בימי נעוריו, בראשית פגישתו עם החיים, היתה ה'אש' בוערת בלבו ולא נתנה לו מנוח.

מני אז עשׂה כל מה שבכוחו להשליט את הצדק בעולם – והאש לא שקטה. את מיטב שנותיו וכוחותיו אכלה המלחמה – והוא לא נצח. עתה הגיע כבר לימי זקנה, עוד מעט וינוס לחו ויהיה כאילן־סרק שאינו עושׂה פירות, כסנה הזה שנגד עיניו. וכי אפשר לו עתה למצוא עוד דרכים חדשים למטרתו ולהשׂיג בזקנוּתו מה שלא עלתה בידו בילדותו ? מה לו לעשׂות עוד ולא עשׂה, ומדוע עוד האש בוערת בלבו ותרגיז מנוחתו גם עתה ? ופתאום שומע הנביא 'קול אלהים' בקרבו – הקול הידוע לו כל־כך – קורא אליו מאיזו פנה נשכחה בתחתית הלב :

'אנכי אלהי אביך... ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים... ועתה לכה ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי בני ישׂראל ממצרים'.

'אלהי אביו'... 'עני עמו'... איך יכול לשכוח כל זה עד עתה ?

את אלהי העולם עבד באמונה, בעד הצדק הכללי נלחם כגבּור ; במדיָן ובכל מקום אשר דרכה כף רגלו השתדל תמיד להציל עשוּק מיד עושקהו והטיף לאמת, לשלום ולצדקה, – ואת אלהי אביו שכח, ואת עמו לא זכר, ואת הלחץ אשר מצרים לוחצים אותו, לא העלה על לב ! – – – ותקוה חדשה צומחת ועולה בלב הנביא, ומרגע לרגע היא מתחזקת והולכת, והוא מרגיש, שיחד עמה הולך גם כוחו הלוך וגדול וימי נעוריו מתחדשים.

הוא יודע עתה את הדרך אל המטרה, אשר רדף אחריה כל ימיו. בין אנשים זרים לו כלה כוחו עד כה, אשר כגר היה בעיניהם גם אחר שבתו בתוכם ימים ושנים, ולא חשבוהו ולא שׂמוּ לב אל לקחוֹ, ואם בשם אלהיהם קרא – לא האמינו לו... אבל עתה הוא הולך אל אחיו בני עמו, ובשם אלהי אבותיו ואבותיהם ידבּר אליהם. הם ידעוהו ויכבּדוהו, הם יטו אוזן לכל אשר ידבּר, ישמעו ויעשׂוּ, – וממלכת הצדק, אשר נשׂא בלבו עד כה תוָסד בארץ על ידי עמו זה, אשר יוציא מבית־עבדים. והרעיון גדול ויפה כל־כך, עד כי ישכח הנביא רגע אחד את כל המכשולים אשר על דרכו, ובעיני רוחו רואה הוא את עצמו כבר במצרים בתוך עמו.

אל פרעה אמנם לא ילך לבדו. יודע הוא מראש, כי איש כמוהו, אשר שׂפת חלקות לא ידע, לא יצלח להטות לב מלכים לחפצו. אבל הוא יבוא קודם כל אל עמו, יאסוף את 'זקני ישׂראל', ידועי שם בבית המלך ; להם יגַלה ראשונה את הבשׂורה הגדולה, כי פקד אלהים אותם, וטובי העם אלה יבינוהו 'ושמעו לקולו', והם ילכו עמו אל פרעה, למסור לו דבר האלהים בלשון שהוא שומע... אך אם גם הם, זקני ישׂראל, 'לא ישמעו בקולו', כי 'לא יאמינו' במשלחתו ?

אז – יודע הוא מה לעשׂות.

לא לחנם נתחנך בבית פרעה על ברכי החרטומים... 'להטים' אמנם שׂנאה נפשו, אבל מה יעשׂה, אם 'זקני ישׂראל' אך באלה יאמינו ודרך אחרת אין ללבם ?... גם 'בני אלהים' יש אשר יפלו משמים ארצה, וגם הנביא יש לו בחייו 'רגעי־נפילה', שבהם 'נבואתו' מסתלקת ממנו ו'בשׂר ודם' שבו מושכהו לבצת החיים.

אבל אך רגע יחדל הנביא מהיות מה שהוא צריך להיות, מה שהוא מוכרח להיות : איש־האמת. כמעט עלה על לבו של משה הרעיון הזה, לקנות לו את הלבבות בלהטי־החרטומים, – ו'הנביא' בקרבו התעורר בכל עוז נגד מחשבת־פגוּל זו : היה לא תהיה ! מאז החל לשמוע 'קול אלהים', היתה לו הלשון רק תשמיש של קדוּשה, לבוש חיצוני של אותו הקול האלהי שבקרבו פנימה ; אבל 'איש דברים' – איש שדבריו אינם אלא כלי זיין להשׂגת חפציו, בלי קשר אמתּי עם מה שבלבו מבפנים – איש דברים לא היה 'גם מתמול גם משלשום' ולא יהיה גם היום וגם מחר. מחיר כזה לא יתן גם בעד גאולת עמו, ואם אי אפשר לה לזו לבוא אלא מתוך 'להטים', תבוא על ידי אחרים. והוא ישאר באמתּו, בודד במדבר : 'בי, אדוני, שלח נא ביד תשלח !

אבל לא נקל לו להנביא להשאר במדבר.

ה'אש' העצורה בעצמותיו, אשר זה עתה היתה ללהב ועוררה כל כוחות נפשו לפעולה, – האש הזאת לא תשקע עוד ולא תתן לו מרגוע עד שימצא דרך להוציא מחשבתו אל הפועל. וסוף סוף מוצא הנביא את מבוקשו, את ה'צנור', שימשיך את השפעתו אל העם.

אח יש לו במצרים, נשׂוא פנים, משבט הלוי, היודע לכוין דבּוּרו לפי צרכי הזמן והמקום. הוא יאמין לו גם בלי להטים וילך עמו גם אל הזקנים וגם אל המלך ; הוא – ה'כהן' לעתיד – ידע למצוא המַפתח הנכון ללב כולם : 'ודבּרת אליו... ודבּר הוא לך אל העם, והיה הוא יהיה לך לפה ואתה תהיה לו לאלהים'.

והמטרה הראשונה הושׂגה.

פרעה וכל חילו טוּבעו בים סוף, ומשה עומד בראש עמו החפשי, לַנחותו אל ארץ האבות. 'אז ישיר משה'.

רגשותיו עברו לבו ומשתפכים בשיר – והוא מאושר. ולא ידע הנביא אז, כי עומד עודנו אך בראשית דרכו, כי העבודה העיקרית, היותר קשה, עוד לא החלה : פרעה אבד, אבל מעשׂיו קיימים ; האדון חדל מהיות אדון, אבל העבד לא חדל מהיות עבד.

עם שנתחנך בבית־עבדים דור אחר דור, אינו יכול לעקור מלבו בבת אחת רשמי החנוך הזה ולהיות בן חורין אמתּי, אף אם כבר הוּסרו הכבלים מעל ידיו. אבל הנביא מאמין בכוח האידיאל.

בטוח הוא, כי האידיאל הגדול, שהוא מתעתּד לתת לעמו, יהיה בו די כוח לעקור משורש כל נחלת העבדוּת ולברוא לו, לעם־עבד זה, לב חדש, לב מלא עוז ושאיפה למעלה, למעלה, ככל אשר תדרוש ממנו תעודתו הגדולה. ומאַסף הנביא את עמו 'בתחתית ההר' וקורע לפניו את השמים ושמי־השמים ומראה לו את 'אלהי אבותיו' בצורה חדשה, בכל גָדלוֹ העולמי.

'כי לי כל הארץ' – קורא אלהי ישׂראל 'מתוך האש'.

לא כמו שחשבתם עד עתה, אתם ושאר העמים, שכל עם ומדינה יש להם אלהיהם לעצמם, שידם תקיפה בגבולם והם נלחמים אלו באלו ומנַצחים אלו את אלו, כהעמים המשועבדים להם. לא כן ! אין בעולם אלהי ישראל לבד ואלהי מצרים לבד, אלא אל אחד, שהיה הוֹה ויהיה, – הוא אדון כל הארץ ומושל בכל העמים. ואל־עולם זה הוא אלהי אבותיכם. העולם כולו מעשׂה ידיו הוא וכל בני האדם בצלמו נבראו, אך בכם, בני אברהם בחירו, בחר להיות לו לעם סגוּלה 'ממלכת כהנים וגוי קדוש', שתקדשו שמו בעולם ותהיו למופת לשאר בני האדם בחייכם האישיים והחברתיים, שיתכּוֹננו על יסודות חדשים, ברוח האמת והצדק. 'צדק צדק תרדוף !

– 'מדבר שקר תרחק !' – לא תשׂאו פנים לתקיפים, 'וגר ויתום ואלמנה לא תענו'. אך גם לצד החלשים לא תכריעו את הכף, 'ודל לא תהדר בריבו'. לא שׂנאה וקנאה, ואף לא אהבה וחמלה יהיו לכם לקו־המדה בחייכם, כי אלו ואלו מקלקלות את השורה ומעַותות את הישרה, אלא – צדק צדק ! 'השמע עם קול אלהים מדבּר מתוך האש' דברים נעלים ונשׂגבים כאלה ?

והעם אשר שמע כזאת, אך אם מאות שנה היה שקוע בעבדוּת ושפלוּת – איך יתכן, שלא יתרומם משפלותו ולא ירגיש בכל חדרי לבו את האור השופע עליו לטהרו מזוהמתו ? כך חושב הנביא, והעם מוסיף חזוּק למחשבה זו, בקראו פה אחד בהתלהבות : 'כל הדברים אשר דבּר ה' נעשׂה'.

ובלב שקט עוזב הנביא את המחנה והולך להתבודד בראש ההר, להשלים ולשכלל את תורת הצדק.

אך לא ארכו הימים מאז נעלם מעיני העם, והעבד המצרי התפרץ ממחבואו וברגע אחד הרס כל 'מגדלי הרוח', אשר בנה הנביא על יסוד אמונתו בכוח האידיאל. 'קול אלהים' נחבּא מפני 'קול העם ברעה', והכהן, אשר בו בטח הנביא, בהיותו לו 'לפה' לפני פרעה ולפני העם, – הכהן הזה עצמו נמשך אחר ההמון ועשׂה לו 'אלהים' כרצונו 'וַיִבן מזבּח לפניו'... הוא ראה בדבר צורך השעה, והכהן הלא איש־השעה הוא... ולצרת הנביא אין גבול.

כל עמלו הרב, כל התעודה הגדולה אשר ראה בחזון לעמו, כל תקוָתו אשר שעשעה נפשו בדרכו הקשה – הכל היה לאָין. והיאוש תקפהו וכוחו תש. 'לוחות הברית' נפלו מידיו ונשתבּרו, ואמונתו בעצמו ובמפעלו נעה בקרבו. עתה נוֹכח לדעת, כמה קשה הדבר לברוא 'עם סגולה' מחומר עכוּר כזה, ורגע אחד עולה רעיון על לבו, לעזוב 'עם קשה־ערף' זה ולמסור 'לוחותיו' למתי מספּר הנאמנים בבריתו, למען ישמרו הם את תורתו ויקנו לה מעט מעט לבות הטובים שבבני האדם, עד כי יהיו 'לגוי גדול', – והוא ישוב לו המדבּרה, אל צאנו.

Learn languages from TV shows, movies, news, articles and more! Try LingQ for FREE

Moses, part 2 - משה, חלק ב Moses, part 2 - Moshe, part 2 Moïse, partie 2 - Moshe, partie 2

משה מאת אחד העם By Ahad Ha'am (המשך)

כשיוצא משה מבית חנוכו לשוק החיים, מיד הוא פוגש בעלבון הצדק, ומבלי להרבות מחשבות, תובע הוא תיכף את העלבון הזה ותיכף מתגלע הריב הנצחי שבין הנביא ובין החיים. When Moses leaves the house of Enoch for the market of life, he immediately encounters the insult of justice, and without much thought, he immediately demands this insult and immediately the eternal quarrel between the prophet and life emerges.

'איש מצרי מכּה איש עברי', התּקיף רומס ברגל גאוָה את החלש : זה הוא החזיון הראשון, מעשׂה בכל יום, – ומתמרמר הנביא ועומד לימין החלש. 'An Egyptian man strikes a Hebrew man', Rome's proudly attacked the weak: this is the first vision, done every day, - and the prophet resents and stands to the right of the weak.

מעט מעט הוא הולך ומכּיר את החיים יותר ורואה חזיון עוד יותר מעציב : 'שני עברים נִצים', שניהם אחים, שניהם חלשים, שניהם עבדים לפרעה – והם נצים ומכים זה את זה !... Little by little he gets to know life better and sees an even more sad vision: 'Two hawkish Hebrews', both brothers, both weak, both slaves to Pharaoh - and they hawk and beat each other! ... ועוד הפעם מתקומם הצדק בלב הנביא, והוא מתעבּר על ריב לא לו. And once more justice revolts in the heart of the Prophet, and he passes over a quarrel not to him. ובפעם הזאת נוֹכח לדעת, כי לא דבר נקל הוא להלחם מלחמת הצדק, כי החיים חזקים ממנו והרוצה לעמוד נגדם מביא את עצמו בסכנה. And this time he realizes that it is not an easy thing to fight the war of justice, because life is stronger than him and whoever wants to stand against them puts himself in danger. אבל הנסיון הזה לא הועיל לו להיות 'פקח' מעתה ולהשמר לנפשו. But this attempt did not help him to be an 'inspector' from now on and to keep to himself. קנאת הצדק גרשה אותו מארצו ומולדתו, ומיד כשהוא בא למקום ישוב חדש, עודנו יושב על הבאר מחוץ לעיר, עוד לא הספיק למצוא מכיר שיאספהו אל ביתו, – וכבר הוא שומע קול הצדק הנעלב, והוא רץ לעזרתו תיכף. The jealousy of justice expelled him from his country and homeland, and as soon as he came to a new settlement, still sitting on the well outside the city, he had not yet found an acquaintance to gather him to his house - and he already heard the insulted voice of justice, and ran to his aid. לא עברים נצים הפעם, כי אם בני עם אחר אשר לא ידע, אבל מה בכך ? Not Hebrew hawks this time, but if members of another people who did not know, but what about that? הנביא אינו מבחין בין אדם לאדם, אלא בין צדיק ורשע. The Prophet does not distinguish between man and man, but between the righteous and the wicked. הוא רואה רועים תקיפים גוזלים משפטן של נשים חלשות – 'ויקם משה ויושיען'. He sees assertive shepherds stealing the judgment of weak women - 'And Moses rose up and saved them.' זה הוא כל מה שאנו יודעים מחיי משה עד עמדו לפני פרעה – והוא אז כבר 'בן שמונים שנה' ! This is all we know from the life of Moses until he stood before Pharaoh - and he was then already 'eighty years old'!

לא נחשבו בעיני המסורת כל השנים הרבות ההן לטפּל במאורעותיהן, לפי שלא היו אלא הקדמה והכנה לעיקר מפעלו של הנביא. In the eyes of tradition all those many years were not considered to deal with their events, as they were nothing but an introduction and preparation for the essence of the Prophet's enterprise. ואם בכל זאת הוציאה מן הכלל שלשה מקרים אלו, שקרו לו להנביא בצעדיו הראשונים על דרך החיים, ואנו רואים, ששלשתם תכוּנה אחת להם : התנגשות הנביא עם החיים לשם הצדק, – הרי רשאים אנו להאמין, שההתנגשות הזאת היא היא שרצתה המסורת להטעים, כדי להראות לנו את הנביא מוכתר בתכונותיו הנבואיות עוד בראשית דרכו, ומזה נקיש על השאר, שגם אחרי כן, בכל ימי נדודיו הרבים, לא חדל להלחם מלחמת הצדק בלי הרף, עד שהגיעה שעתו להיות גואל לעמו ומורה צדק לבני אדם, לא אך לשעתו, אלא לדורי דורות. And if, after all, he excluded these three cases, which happened to the Prophet in his first steps on the way of life, and we see that all three have one meaning for them: the Prophet's collision with life for justice, then we may believe that this collision is what tradition wanted to taste. To us the Prophet is crowned with his prophetic qualities from the very beginning, and from this we will tap on the rest, that even after that, in all his many wandering days, he did not stop fighting the war of justice incessantly, until his time came to be a savior to his people and a teacher of justice. . והתגלותה של אותה השעה הגדולה היתה במדבר, הרחק משאון החיים. And the revelation of that great hour was in the wilderness, far from the noise of life.

כבר עיפה נפש הנביא במלחמתו הנצחית, והוא מבקש לישב בשלוה. The Prophet's soul is already exhausted in his eternal war, and he seeks to sit in peace. ועוזב הוא את בני האדם ונעשׂה רועה צאן. And he left the people and became a shepherd. עם צאנו הולך הוא המדבּרה, 'ויבוא אל הר האלהים חוֹרבה'. With his flock going he is the desert, 'and shall come to the mountain of God a ruin. אבל גם שם מנוחה רחוקה ממנו. But even there rest is far from it. חש הוא בנפשו, שעדיין לא מלא את תעודתו, וכוח נסתר בעומק לבו דוחפהו ואומר לו : מה לך פה ? He feels in his soul, which has not yet filled his certificate, and a hidden power in the depths of his heart pushes him and says to him: What do you have here? לך עבוד, לך הלחם, כי לכך נוצרת ! Go work, go bread, for that is created! הוא רוצה להסיח דעתו מן הקול הזה – ואינו יכול. He wants to be distracted by this voice - and he can not. הנביא שומע 'קול אלהים' בקרבו, אם יחפוץ ואם ימאן : The prophet hears the 'voice of God' within him, if he desires and if he refuses: 'ואמרתי לא אזכּרנוּ... והיה בלבי כאש בוערת עצוּר בעצמוֹתי ונלאיתי כלכל ולא אוּכל'. 'And I said we did not remember ... and there was in my heart like a burning fire a restraint in myself and I was weary of economy and not food.'

וזוכר הנביא, כי עוד בימי נעוריו, בראשית פגישתו עם החיים, היתה ה’אש' בוערת בלבו ולא נתנה לו מנוח. And the Prophet remembers that even in his youth, at the beginning of his encounter with life, the 'fire' was burning in his heart and did not give him rest.

מני אז עשׂה כל מה שבכוחו להשליט את הצדק בעולם – והאש לא שקטה. Manny then did everything in his power to rule justice in the world - and the fire was not quiet. את מיטב שנותיו וכוחותיו אכלה המלחמה – והוא לא נצח. The war ate up his best years and strength - and he did not win. עתה הגיע כבר לימי זקנה, עוד מעט וינוס לחו ויהיה כאילן־סרק שאינו עושׂה פירות, כסנה הזה שנגד עיניו. He has now reached old age, soon Venus will be wet and will be like an idle tree that does not bear fruit, like this bush in front of his eyes. וכי אפשר לו עתה למצוא עוד דרכים חדשים למטרתו ולהשׂיג בזקנוּתו מה שלא עלתה בידו בילדותו ? And that it is now possible for him to find more new ways for his purpose and to achieve in his old age what he did not succeed in as a child? מה לו לעשׂות עוד ולא עשׂה, ומדוע עוד האש בוערת בלבו ותרגיז מנוחתו גם עתה ? What else is he to do and has not done, and why is the fire burning in his heart and irritating his peace even now? ופתאום שומע הנביא 'קול אלהים' בקרבו – הקול הידוע לו כל־כך – קורא אליו מאיזו פנה נשכחה בתחתית הלב : And suddenly the Prophet hears the 'voice of God' within him - the voice so well known to him - calling to him from some forgotten corner at the bottom of the heart:

'אנכי אלהי אביך... ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים... ועתה לכה ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי בני ישׂראל ממצרים'. "I am the God of your father ... behold, I have seen the affliction of my people which is in Egypt ... and now go and send you to Pharaoh and bring the people of Israel out of Egypt."

'אלהי אביו'... 'עני עמו'... איך יכול לשכוח כל זה עד עתה ? 'God of his father' ... 'poor of his people' ... how can he forget all this until now?

את אלהי העולם עבד באמונה, בעד הצדק הכללי נלחם כגבּור ; במדיָן ובכל מקום אשר דרכה כף רגלו השתדל תמיד להציל עשוּק מיד עושקהו והטיף לאמת, לשלום ולצדקה, – ואת אלהי אביו שכח, ואת עמו לא זכר, ואת הלחץ אשר מצרים לוחצים אותו, לא העלה על לב ! He served the God of the world in faith, fought for general justice as a hero; In the Midianites and everywhere through which his foot has always endeavored to save the oppressed immediately his oppressor and preached truth, peace and charity, - and the God of his father he forgot, and his people he did not remember, and the pressure which the Egyptians press him, did not bring to mind! – – – ותקוה חדשה צומחת ועולה בלב הנביא, ומרגע לרגע היא מתחזקת והולכת, והוא מרגיש, שיחד עמה הולך גם כוחו הלוך וגדול וימי נעוריו מתחדשים. And a new hope grows and rises in the heart of the Prophet, and from moment to moment it grows stronger and stronger, and he feels that with it also goes his growing power and the days of his youth are renewed.

הוא יודע עתה את הדרך אל המטרה, אשר רדף אחריה כל ימיו. He now knows the way to the goal, which he has pursued all his days. בין אנשים זרים לו כלה כוחו עד כה, אשר כגר היה בעיניהם גם אחר שבתו בתוכם ימים ושנים, ולא חשבוהו ולא שׂמוּ לב אל לקחוֹ, ואם בשם אלהיהם קרא – לא האמינו לו... אבל עתה הוא הולך אל אחיו בני עמו, ובשם אלהי אבותיו ואבותיהם ידבּר אליהם. Among strangers to him is his bride hitherto, who was a stranger in their eyes even after sitting in them for days and years, and did not think of him and did not pay attention to his taking, and if in the name of their God he called - did not believe him ... but now he goes to his brothers His fathers and their fathers shall speak unto them. הם ידעוהו ויכבּדוהו, הם יטו אוזן לכל אשר ידבּר, ישמעו ויעשׂוּ, – וממלכת הצדק, אשר נשׂא בלבו עד כה תוָסד בארץ על ידי עמו זה, אשר יוציא מבית־עבדים. They will know and honor him, they will listen to whatever he speaks, they will hear and they will do, - and the kingdom of justice, which he has carried in his heart until now, will be established in the land by this people, who will bring them out of slavery. והרעיון גדול ויפה כל־כך, עד כי ישכח הנביא רגע אחד את כל המכשולים אשר על דרכו, ובעיני רוחו רואה הוא את עצמו כבר במצרים בתוך עמו. And the idea is so great and beautiful, that the prophet will for a moment forget all the obstacles that are in his way, and in his mind's eye he already sees himself in Egypt among his people.

אל פרעה אמנם לא ילך לבדו. He will not go to Pharaoh alone. יודע הוא מראש, כי איש כמוהו, אשר שׂפת חלקות לא ידע, לא יצלח להטות לב מלכים לחפצו. He knows in advance that no one like him, who did not know the language of plots, will be able to incline kings to his will. אבל הוא יבוא קודם כל אל עמו, יאסוף את 'זקני ישׂראל', ידועי שם בבית המלך ; להם יגַלה ראשונה את הבשׂורה הגדולה, כי פקד אלהים אותם, וטובי העם אלה יבינוהו 'ושמעו לקולו', והם ילכו עמו אל פרעה, למסור לו דבר האלהים בלשון שהוא שומע... But he will first come to his people, gather the 'elders of Israel', known there in the king's house; They will first reveal the great gospel, because God commanded them, and these good people will understand him 'and hear his voice', and they will go with him to Pharaoh, to give him the word of God in the language he hears ... אך אם גם הם, זקני ישׂראל, 'לא ישמעו בקולו', כי 'לא יאמינו' במשלחתו ? But if they, too, the elders of Israel, 'will not hear his voice', because 'they will not believe' in his mission?

אז – יודע הוא מה לעשׂות. So - he knows what to do.

לא לחנם נתחנך בבית פרעה על ברכי החרטומים... 'להטים' אמנם שׂנאה נפשו, אבל מה יעשׂה, אם 'זקני ישׂראל' אך באלה יאמינו ודרך אחרת אין ללבם ?... We will not be educated in Pharaoh's house on the knees of the bows ... 'Lahamot' may hate his soul, but what will he do, if the 'elders of Israel' but they will believe in them and there is no other way for their hearts? ... גם 'בני אלהים' יש אשר יפלו משמים ארצה, וגם הנביא יש לו בחייו 'רגעי־נפילה', שבהם 'נבואתו' מסתלקת ממנו ו’בשׂר ודם' שבו מושכהו לבצת החיים. There are also 'sons of God' who will fall from heaven to earth, and the prophet also has in his life 'moments of fall', in which 'his prophecy' departs from him and 'flesh and blood' in which he is drawn to the swamp of life.

אבל אך רגע יחדל הנביא מהיות מה שהוא צריך להיות, מה שהוא מוכרח להיות : איש־האמת. But for a moment the prophet will cease to be what he should be, what he must be: the man of truth. כמעט עלה על לבו של משה הרעיון הזה, לקנות לו את הלבבות בלהטי־החרטומים, – ו’הנביא' בקרבו התעורר בכל עוז נגד מחשבת־פגוּל זו : היה לא תהיה ! It almost occurred to Moses that this idea, to buy him the hearts with the fervor of the bow, - and the 'prophet' within him awoke with all courage against this perverted thought: There would be none! מאז החל לשמוע 'קול אלהים', היתה לו הלשון רק תשמיש של קדוּשה, לבוש חיצוני של אותו הקול האלהי שבקרבו פנימה ; אבל 'איש דברים' – איש שדבריו אינם אלא כלי זיין להשׂגת חפציו, בלי קשר אמתּי עם מה שבלבו מבפנים – איש דברים לא היה 'גם מתמול גם משלשום' ולא יהיה גם היום וגם מחר. Ever since he began to hear the 'voice of God', his tongue has had only an utensil of holiness, an outer garment of that divine voice within him; But a 'man of things' - a man whose words are nothing but a fucking tool for obtaining his belongings, with no real connection to what is in his heart from within - a man of things was not 'both yesterday and yesterday' and will not be today or tomorrow. מחיר כזה לא יתן גם בעד גאולת עמו, ואם אי אפשר לה לזו לבוא אלא מתוך 'להטים', תבוא על ידי אחרים. Such a price will not give either for the redemption of his people, and if it is not possible for it to come except out of 'passion', it will come by others. והוא ישאר באמתּו, בודד במדבר : And he shall remain in his truth, alone in the wilderness: 'בי, אדוני, שלח נא ביד תשלח ! 'Be me, sir, please send by hand send!

אבל לא נקל לו להנביא להשאר במדבר. But it is not easy for the prophet to stay in the desert.

ה’אש' העצורה בעצמותיו, אשר זה עתה היתה ללהב ועוררה כל כוחות נפשו לפעולה, – האש הזאת לא תשקע עוד ולא תתן לו מרגוע עד שימצא דרך להוציא מחשבתו אל הפועל. The 'fire' contained in his bones, which had just become a blade and aroused all the powers of his soul to action, - this fire will not sink any more and will not give him rest until he finds a way to put his mind into action. וסוף סוף מוצא הנביא את מבוקשו, את ה’צנור', שימשיך את השפעתו אל העם. And finally the Prophet finds what he is looking for, the 'pipe', which will continue its influence to the people.

אח יש לו במצרים, נשׂוא פנים, משבט הלוי, היודע לכוין דבּוּרו לפי צרכי הזמן והמקום. He has a brother in Egypt, a native of the tribe of Halevi, who knows how to direct his speech according to the needs of the time and place. הוא יאמין לו גם בלי להטים וילך עמו גם אל הזקנים וגם אל המלך ; הוא – ה’כהן' לעתיד – ידע למצוא המַפתח הנכון ללב כולם : He will believe him without hesitation and will go with him to both the elders and the king; He - the 'priest' of the future - knew how to find the right key for everyone's heart: 'ודבּרת אליו... ודבּר הוא לך אל העם, והיה הוא יהיה לך לפה ואתה תהיה לו לאלהים'. 'And thou shalt speak unto him ... and thou shalt speak unto the people, and he shall be to thee, and thou shalt be to God.'

והמטרה הראשונה הושׂגה. And the first goal was achieved.

פרעה וכל חילו טוּבעו בים סוף, ומשה עומד בראש עמו החפשי, לַנחותו אל ארץ האבות. 'אז ישיר משה'.

רגשותיו עברו לבו ומשתפכים בשיר – והוא מאושר. His feelings crossed his heart and spilled over into the song - and he was happy. ולא ידע הנביא אז, כי עומד עודנו אך בראשית דרכו, כי העבודה העיקרית, היותר קשה, עוד לא החלה : פרעה אבד, אבל מעשׂיו קיימים ; האדון חדל מהיות אדון, אבל העבד לא חדל מהיות עבד. And the prophet did not know then that he was still standing at the beginning of his journey, that the main, more difficult work had not yet begun: Pharaoh was lost, but his deeds exist; The master ceased to be a master, but the slave did not cease to be a slave.

עם שנתחנך בבית־עבדים דור אחר דור, אינו יכול לעקור מלבו בבת אחת רשמי החנוך הזה ולהיות בן חורין אמתּי, אף אם כבר הוּסרו הכבלים מעל ידיו. Having been educated in a slave generation after generation, he cannot at once dislodge from his heart the formalities of this enlightenment and become a true free man, even if the cables have already been removed from his hands. אבל הנביא מאמין בכוח האידיאל.

בטוח הוא, כי האידיאל הגדול, שהוא מתעתּד לתת לעמו, יהיה בו די כוח לעקור משורש כל נחלת העבדוּת ולברוא לו, לעם־עבד זה, לב חדש, לב מלא עוז ושאיפה למעלה, למעלה, ככל אשר תדרוש ממנו תעודתו הגדולה. It is certain that the great ideal which he intends to give to his people will have enough power to uproot all slavery and create for him, for this slave nation, a new heart, a heart full of courage and aspiration up, up, as much as his great certificate will require of him. ומאַסף הנביא את עמו 'בתחתית ההר' וקורע לפניו את השמים ושמי־השמים ומראה לו את 'אלהי אבותיו' בצורה חדשה, בכל גָדלוֹ העולמי. And the Prophet gathers his people 'at the bottom of the mountain' and tears before him the heavens and the heavens and shows him the 'God of his fathers' in a new way, in all his worldly greatness.

'כי לי כל הארץ' – קורא אלהי ישׂראל 'מתוך האש'.

לא כמו שחשבתם עד עתה, אתם ושאר העמים, שכל עם ומדינה יש להם אלהיהם לעצמם, שידם תקיפה בגבולם והם נלחמים אלו באלו ומנַצחים אלו את אלו, כהעמים המשועבדים להם. לא כן ! אין בעולם אלהי ישראל לבד ואלהי מצרים לבד, אלא אל אחד, שהיה הוֹה ויהיה, – הוא אדון כל הארץ ומושל בכל העמים. There is no God of Israel alone in the world and the God of Egypt alone, but one God, who was present and will be, - he is the lord of all the earth and ruler of all peoples. ואל־עולם זה הוא אלהי אבותיכם. העולם כולו מעשׂה ידיו הוא וכל בני האדם בצלמו נבראו, אך בכם, בני אברהם בחירו, בחר להיות לו לעם סגוּלה 'ממלכת כהנים וגוי קדוש', שתקדשו שמו בעולם ותהיו למופת לשאר בני האדם בחייכם האישיים והחברתיים, שיתכּוֹננו על יסודות חדשים, ברוח האמת והצדק. The whole world is made by him and all human beings in his image were created, but in you, the children of Abraham chose, he chose to have a virtuous people 'kingdom of priests and a holy nation', sanctify his name in the world and be exemplary to other human beings in your personal and social life. . 'צדק צדק תרדוף ! 'Justice, justice shall you pursue !

– 'מדבר שקר תרחק !' – לא תשׂאו פנים לתקיפים, 'וגר ויתום ואלמנה לא תענו'. אך גם לצד החלשים לא תכריעו את הכף, 'ודל לא תהדר בריבו'. לא שׂנאה וקנאה, ואף לא אהבה וחמלה יהיו לכם לקו־המדה בחייכם, כי אלו ואלו מקלקלות את השורה ומעַותות את הישרה, אלא – צדק צדק ! You will not have hatred and envy, nor will you have love and compassion for the line of measurement in your life, because these and those spoil the line and distort the righteous, but - justice justice! 'השמע עם קול אלהים מדבּר מתוך האש' דברים נעלים ונשׂגבים כאלה ? 'Hear with the voice of God speaking out of the fire' such sublime and sublime things?

והעם אשר שמע כזאת, אך אם מאות שנה היה שקוע בעבדוּת ושפלוּת – איך יתכן, שלא יתרומם משפלותו ולא ירגיש בכל חדרי לבו את האור השופע עליו לטהרו מזוהמתו ? And the people who heard such, but if for centuries had been immersed in slavery and humiliation - how could he not rise from his humiliation and not feel in all the chambers of his heart the abundant light upon him to purify his filth? כך חושב הנביא, והעם מוסיף חזוּק למחשבה זו, בקראו פה אחד בהתלהבות : 'כל הדברים אשר דבּר ה' נעשׂה'. This is what the prophet thinks, and the people add strength to this thought, reading unanimously with enthusiasm: 'All the things that the word of the Lord has done'.

ובלב שקט עוזב הנביא את המחנה והולך להתבודד בראש ההר, להשלים ולשכלל את תורת הצדק. And with a quiet heart the prophet leaves the camp and goes to be alone at the top of the mountain, to complete and perfect the doctrine of justice.

אך לא ארכו הימים מאז נעלם מעיני העם, והעבד המצרי התפרץ ממחבואו וברגע אחד הרס כל 'מגדלי הרוח', אשר בנה הנביא על יסוד אמונתו בכוח האידיאל. But it has not been long since he disappeared from the sight of the people, and the Egyptian slave burst out of hiding and in one moment destroyed all the 'towers of the wind' which the Prophet had built on the basis of his belief in the ideal power. 'קול אלהים' נחבּא מפני 'קול העם ברעה', והכהן, אשר בו בטח הנביא, בהיותו לו 'לפה' לפני פרעה ולפני העם, – הכהן הזה עצמו נמשך אחר ההמון ועשׂה לו 'אלהים' כרצונו 'וַיִבן מזבּח לפניו'... הוא ראה בדבר צורך השעה, והכהן הלא איש־השעה הוא... The "voice of God" is hidden from the "voice of the wicked people", and the priest, in whom the prophet must trust, being "here" before Pharaoh and before the people, - this priest himself was attracted to the crowd and made him "God" as he pleased " He saw the need for the hour, and the non-man of the hour is ... ולצרת הנביא אין גבול. And the trouble of the prophet has no limit.

כל עמלו הרב, כל התעודה הגדולה אשר ראה בחזון לעמו, כל תקוָתו אשר שעשעה נפשו בדרכו הקשה – הכל היה לאָין. All his hard work, all the great certificate which he saw in the vision for his people, all his hopes which amused his soul in his hard way - everything was loin. והיאוש תקפהו וכוחו תש. And despair attacked him and his power faded. 'לוחות הברית' נפלו מידיו ונשתבּרו, ואמונתו בעצמו ובמפעלו נעה בקרבו. The Tablets of the Covenant fell from his hands and were broken, and his faith in himself and in his enterprise moved within him. עתה נוֹכח לדעת, כמה קשה הדבר לברוא 'עם סגולה' מחומר עכוּר כזה, ורגע אחד עולה רעיון על לבו, לעזוב 'עם קשה־ערף' זה ולמסור 'לוחותיו' למתי מספּר הנאמנים בבריתו, למען ישמרו הם את תורתו ויקנו לה מעט מעט לבות הטובים שבבני האדם, עד כי יהיו 'לגוי גדול', – והוא ישוב לו המדבּרה, אל צאנו. Now he realizes how difficult it is to create a 'purple people' from such a murky material, and one moment an idea comes to his mind, to leave this 'hard-nosed' people and hand over his 'tablets' to the number of the faithful in his covenant, so that they may keep his teachings The good in men, until they become 'a great nation' - and he will return the desert to his flock.