שרגא בישגדא: מרסל דושאן
"יש כמה דברים שתמיד כדאי לדעת,
"כמו, למה, למשל, הכיכר לא מרובעת.
"ומה ההבדלים בין שוקולד לשוקולדה
"או למה מצמידים לשם כמו שרגא את בישגדא?"
מי המציא את החשמל? -מי ביית את הגמל?
מי צייר את המונה ליזה? -מי הגה מילה כמו "גלידה"?
מי טיפס על ראש ההר? -ומי גר בזנזיבר?
מי בנה מגדל בפיזה? -מי זאת אימא של עליזה?
"מוכנים שם בנגב? מוכנים כבר בגליל?
"זה תכף בא, שלוש, ארבע, והנה זה מתחיל."
נחמד פה!
ברוכים הבאים לבלוג של שרגא.
סלחו לי רגע, אני באמצע שיחת טלפון מאוד מאוד דחופה.
מיד אני חוזר. כן, יואב, אני אתך. -מה, התחלת לשדר?
בוודאי שהתחלתי לשדר, אני לא יכול לאחר.
אז תדחה בכמה דקות, מה כבר יקרה?
מה "תדחה", יואב? הבלוג שלי מתחיל תמיד באותה שעה קבועה.
התחלתי כבר. תגיע מהר, נו. -תוך רבע שעה אני אצלך.
אבל תוך רבע שעה השידור נגמר. -אז לא לבוא? -בוודאי שתבוא!
תבוא, תבוא, כמה שיותר מהר. -בסדר, אני בדרך. -בסדר.
אני מה זה מצטער על הבלגן,
אבל אתמול כשיואב השרברב בא להחליף לי את האסלה לשירותים,
הוא בא עם הטוסטוס שלו ולא עם האוטו,
והוא השאיר לי את האסלה הישנה באמצע הסלון,
והוא אמר שהוא יבוא לקחת אותה היום. ביקשתי ממנו שיבוא
לפני שאני מתחיל את השידור, אבל הוא לא בא.
זה מאוד לא נעים להתחיל לשדר עם אסלת שירותים באמצע הסלון.
אז כמו שהבנתם, הוא עוד לא הגיע והאסלה עוד פה,
וזה מאוד מביך כי זה עושה הרגשה כזאת כאילו,
כאילו "הבלוג של שרגא" משודר מהשירותים.
והשחמט? -והשחמט, והשחמט גם לך מאוד, עליזה.
ראיתי בלוח המודעות של המתנ"ס. -כן?
שהחוג לשחמט מתנהל היום אצלך בבית. -אוי, נכון. שכחתי לגמרי.
משתתפי החוג יגיעו מיד אחרי השידור. איי איי איי...
אני לא אוכל להגיע. -את בכלל לא בחוג השחמט, עליזה.
בכל זאת לא אוכל להגיע. -בסדר.
לא תנסה לשכנע אותי להגיע?
עליזה, את בכלל לא יודעת לשחק שחמט. -אני יודעת דמקה.
אבל זה חוג לשחמט, לא לדמקה.
טוב, לא הצלחת לשכנע אותי, ואני בכל זאת לא אוכל להגיע.
בסדר, אל תגיעי, בסדר? אם את לא יכולה, אז אל תגיעי.
ותגיד ליואב השרברב... -כן? -שמה שהוא עשה עם האסלה
מאוד מזכיר לי את דושאן. -בסדר גמור, אני אגיד לו, עליזה.
אתה לא שואל אותי מי זה דושאן? -עליזה, אין לי זמן.
יש לי חוג שחמט בסלון ואסלה על הראש.
סליחה, יש לי אסלה על הראש וחוג שח...
יש לי דמקה. אין לך דמקה. יש לי... אוף!
מרוב שהייתי עסוק עם יואב השרברב, האסלה והבלוג,
שכחתי לגמרי שהזמנתי אליי את החוג לשחמט.
מזל שיואב כבר בדרך.
הוא יוציא מפה את האסלה לפני שהם יגיעו.
אנחנו בסך הכול שישה אנשים בחוג,
אבל זה מאוד לא מקובל להזמין אותם לשחק שחמט
ולקבל אותם עם אסלה באמצע הסלון. זה לא מ...
זה יהפוך אותי לבדיחת השבוע במתנ"ס.
אולי אפילו לבדיחת החודש.
או, זה הוא, הי!
איזה יופי, יבוא! -הי, שרגא. -הי, נטע...
אתה ממש שמח וצוהל לראות אותי, אה?
חשבתי שאת יואב השרברב. -סליחה שאני לא. אני רק נטע. ללכת?
לא, לא, לא. את לא מבינה מה עובר עליי.
מה זה? -זה בדיוק מה שאני עובר, והחוג לשחמט צריך להגיע.
מה, אתה לא משדר היום את הבלוג שלך?
בוודאי שאני משדר, ונוסף לכול, אני עכשיו באמצע שידור.
וטלפון, כן, טלפון, זה בדיוק מה שחסר לי עכשיו.
הלו? -שרגא, זה יואב השרברב - שירות אמין, מקצועי ונרחב!
אני יודע, אני יודע שאתה שירות אמין. אני יודע, אני יודע.
אתה כבר למטה? -התפנצ'רתי. -התפ... מה?
יש לי פנצ'ר באוטו, אני אאחר באיזה שעה.
לא, יואב, אתה לא יכול לעשות לי את זה.
אז לא לבוא? -לבוא, לבוא, בטח שלבוא!
אז עוד שעה. -יופי. -להתראות. -יואב!
אוף, גם הוא ניתק לי. מה לעשות, נטע, מה לעשות?
אני עומד להפוך לבדיחת החודש במתנ"ס.
אתה יכול להעביר את האסלה לחדר.
ואם מישהו ייכנס לחדר, מה אני אעשה?
יחשבו שיש לי שירותים בחדר השינה. -אז תכסה אותה במשהו.
רעיון מצוין! את מבינה? זה בדיוק מה שאני הולך לעשות.
אני אקח את האסלה, ואשים אותה בחדר השינה שלי,
ואכסה אותה בסדין. רעיון גאוני. לכל דבר יש פתרון.
אני מתפלא איך לא חשבת על זה את, נטע. -מצטערת.
זה קצת כבד, הדבר הזה.
טוב, הייתי עוזרת, אבל זה לא יעזור. -מה אני אעשה?
מה שדושאן עשה?
דושאן? הי, זה בדיוק מה ש... עליזה הזכירה את הדבר הזה,
מה זה "דושאן"? זה דוש קטן?
לא, שרגא, דושאן זה אמן צרפתי-אמריקאי.
רגע, רגע, רגע, רגע, צרפתי-אמריקאי...
רגע, רגע, תני לי להגיד, שנייה.
צרפתי-אמריקאי זה בטח אומר שאחות של סבתא של דודה שלך...
לא, לא, לא, של בת-דודה שלך...
יפה, שרגא, אתה ממש מתחיל להכיר את המשפחה שלי.
יו! אבל אני סתם אמרתי. -גם אני.
לציור הזה שאת מתבוננת בו כעת
אני קורא "עירום עולה במדרגות" או "יורד במדרגות",
תלוי מאיזה כיוון את מסתכלת על המדרגות.
הציורים שלך, מרסל דושאן, הם בהחלט מאוד...
כן? -איך לומר... -דברי.
מעניינים. -מעניינים! מעניינים זה לא מספיק.
יותר חשוב שהם יהיו מזעזעים. -אל תדאג, מרסל,
חלקם מזעזעים מדי בשביל להיות מוצגים אצלנו כאן בגלריה.
אל תשכח שאנחנו כאן בגרנד סנטרל,
גלריה בניו יורק, לא בזימבבואה. -או לה לה!
אז איפה המזרקה שהבטחת לנו לתערוכה? -המזרקה, או-קיי.
וואה-לה!
לא, לא, תודה. אם אני אצטרך, אני אלך לשירותים רגילים.
זה גם בכלל של גברים.
זאת המזרקה. -פרדון?
המזרקה. זו יצירה שאני הכנתי במיוחד עבור הגלריה בתערוכה שלך,
או להפך, לתערוכה בגלריה שלך.
אבל איך לומר, מרסל, זה... -כן? דברי.
זו משתנה ציבורית!
כן, שבכלל לא עשית בעצמך. אתה קנית את זה מוכן באיזה...
אבל חתמתי על היצירה.
בגלל זה אני קורא לסדרה הזאת "רדימייד", שזה אומר "מוכן מראש".
זאת סדרת יצירות שמתבססת על חפצים רגילים, יום-יומיים
שאני הופך ליצירות כדי לאתגר את המושג "אמנות".
אבל אני לא יכולה לשים דבר כזה במוזיאון לאמנות, זאת לא אמנות.
אם תשימי את היצירה הזאת במוזיאון, אז זאת תהיה אמנות.
סליחה, מר דושאן, אני חייבת להודות שאני מאוד מאוד מאוד מזועזעת!
או, הנה עוד סיבה לשים את זה במוזיאון.
מזועזעת! או לה לה... או לה לה...
מעניין, זה מאוד מעניין, זה נתן לי רעיון,
אבל אני חייב לדעת קודם מה היה בסוף עם המשת... עם המזרקה.
אז בסופו של דבר המזרקה הוצגה בתערוכה מאחורי וילון
ויצרה, כרגיל, שערורייה "דושאנית" אופיינית.
ה"רדימייד" הפך לסגנון יצירה בולט באמנות המודרנית,
אבל מה שהכי חשוב זה שאם הציגו משתנה במוזיאון,
אז בטח שאפשר להציג אסלה בסלון, נכון?
לא, לא, אני לא כל כך בטוח.
כי אני לא יודע אם החבר'ה מהחוג לשחמט
יודעים שהציגו משתנה בגלריה.
הם מבינים בשחמט, לא במשת... לא במרסל דוסאן, דושאן.
אני די בטוחה שהם שמעו על מרסל דושאן.
אני לא שמעתי. -טוב, אתה לא דוגמה, שרגא.
אני די בטוחה שהם שמעו על מרסל דושאן
כי הוא היה גם שחמטאי. -יו! מה, באמת? -כן.
הוא היה בעל תואר "אמן" בשחמט,
והשתתף בכמה וכמה אולימפיאדות שחמט.
מה את אומרת... אז בטח המדריך שמע עליו. -נכון.
הוא גם חקר מהלכים נדירים במשחק השחמט,
והיו לו כמה יצירות שנקראו על שם מהלכים במשחק.
נהדר! אוי, אוי, אוי, זה מאוד ירשים את החבר'ה
שיש לי בסלון פינה שמוקדשת לשחמטאי אמן.
יש, יש! אני אהיה שיחת השבוע במתנ"ס.
איזה שיחת השבוע? אני אהיה שיחת החודש.
קדימה, נטע, בואי תעזרי לי לעשות את זה. -לעשות את מה?
את ה"רדימייד", להפוך את האסלה לפינה שמוקדשת למרסל דושאן.
רגע, רגע, שרגא, בוא נחשוב איך עושים את זה.
אין זמן לחשוב על זה, הם עוד רגע מגיעים!
שרגא, אי אפשר לעשות "רדימייד" בלי לחשוב.
מרסל, מה זה? מה, אתה ביום חופש? -לא, לא.
אז מה אתה עושה? -עובד.
מרסל, אני רואה שאתה לא עובד. -אני עובד.
אני לא עיוורת, מרסל. -את לא יכולה לראות
כי את לא יודעת מתי אני חושב, וכשאני חושב אני עובד.
מרסל, כשאמן עובד אז רואים שהוא יוצר משהו, נכון?
כמו שלאונרדו דה וינצ'י יצר את המונה ליזה.
לאונרדו דה וינצ'י! זה ישן, זה ענתיק.
אני אמן מסוג חדש.
אצלי הרעיון לא פחות חשוב מהיצירה עצמה.
לאונרדו! באה, עושה לי לאונרדו...
רגע, יש לי רעיון, רעיון יוצא מן הכלל!
איפה אמרת הציור של לאונרדו?
זאת מונה? בואי, מונה, בואי. בואי תראי מה יקרה לך, מונה.
בואי תראי מה אני הולך לעשות לך, מונה. הביתה!
בדיוק.
זהו, גמרתי. נו, מה את אומרת על זה?
"לה מוסטאש" (שפם). -מזעזע! -בדיוק, מזעזע.
איזה יופי! זה מאוד מרשים, תדעי לך. -נכון?
לקחנו דבר אחד, אסלה... -נכון.
והפכנו אותה לעציץ יפה לכבוד שחמטאי
שהצליח להכניס משתנה ציבורית לגלריה לאמנות,
כדי לעורר את השאלה מה היא אמנות. -נכון.
וכך הוא המציא את ה"רדימייד".
"רדימייד", בדיוק, "רדימייד", ולא רק זה,
זה גם הצליח להפוך אותי מבדיחת השבוע לשיחת החודש. -נכון.
כוחה של אמנות. -נכון.
מאה שנים אחרי שהיא נוצרה, היא עוד הופכת דברים.
"רדימייד שמדימייד". -"רדימייד שמדימייד" גם לך, עליזה.
שכנעת אותי, החלטתי לבוא לחוג.
בסדר, עליזה, תעשי מה שאת רוצה.
אני אשחק נגד נטע. בסדר, נטע? -בסדר, עליזה.
רק שתדעי שאני מעולה בשחמט. -באמת? לא ידעתי. -כן.
זה לא משנה כי אנחנו ממילא נשחק דמקה.
בדמקה אני פחות טובה. -נו, על זה אני בונה. -שמעת אותה?
וכשאני אחזור הביתה, שרגא... -כן?
אני אפטור אותך מהאסלה הזאת שכל כך רצית להיפטר ממנה.
תודה, עליזה, אבל את לא חייבת. -מה פתאום חייבת?
אני רוצה. זה יפהפה. חוץ מהשלט המגוחך.
זה בדיוק מתאים לי למרפסת שלי. -אז להגיד ליואב השרברב
שיוריד את האסלה אלייך? -שלא יעז לגעת לי ב"שמדימייד".
אני אוריד את זה לבד. -אבל עליזה, זה נורא כבד.
כבד. -כבד. -שרגא, ספר לה איך הרמתי לך את האוטו
בשתי ידיים כשהיה לך פנצ'ר ולא היה לך ג'ק.
זה נכון. -מה, באמת? -באמת, באמת, זה נכון.
לא היה לי ג'ק אז לקחתי את עליזה. "רדימייד"!
תמלול: סדו פראלטה-שביט
ייעוץ לשון לכתוביות: רווית ליגום
הפקת כתוביות: אולפני אלרום
