שרגא בישגדא עונה 4: פרנץ קפקא
"יש כמה דברים שתמיד כדאי לדעת,
"כמו, למה, למשל, הכיכר לא מרובעת.
"ומה ההבדלים בין שוקולד לשוקולדה
"או למה מצמידים לשם כמו שרגא את ביש גדא?"
מי המציא את החשמל? -מי ביית את הגמל?
מי צייר את המונה ליזה? -מי הגה מילה כמו "גלידה"?
מי טיפס על ראש ההר? -ומי גר בזנזיבר?
מי בנה מגדל בפיזה? -מי זאת אימא של עליזה?
"מוכנים שם בנגב? מוכנים כבר בגליל?
"זה תכף בא. שלוש, ארבע, והנה זה מתחיל."
נחמד פה!
שלום וברוכים הבאים ל"בלוג של שרגא".
זה אני.
אני מאוד מתנצל שאני ככה עם הטלפון על האוזן. אני...
אני מחכה ככה מהבוקר
לשיחה מאוד מאוד חשובה, מאוד מאוד חשובה.
ואני מחכה. שיענו לי. דחוף.
דחוף.
אנו מתנצלים על ההמתנה. נציגינו מטפלים בפניות קודמות.
מיקומך בתור: אחת.
יש! אני הבא בתור, ברוך השם!
אתם לא מבינים איזה יום מעצבן אני עובר. מעצבן מארץ המעצבנים.
ודווקא התחיל ממש טוב הבוקר הזה.
כמו בכל יום, התחלתי את הבוקר בכמה תרגילי התעמלות טובים.
סחטתי מיץ נפלא של פטרוזיליה
בתוספת צנון.
והאכלתי את רמי, העכביש שחי אצלי בארון.
לא, לא, לא, לא!
תגמור את הראשונה. רק אחר כך נדבר על תוספת. לא!
ויצאתי לבדוק מה הגיע היום בדואר.
מכתב מהעירייה.
זה מכתב מדודה שמואלה. באמת צריך לענות לה.
וזה, מה זה? חשבון חנות הירקות. אוי, רק זה...
כמה יצא הפעם?
לא נכון! כל כך הרבה כסף?
רמי, 17 בננות אכלת לי היום. זה עולה לי המון כסף.
מתי תתחיל את הדיאטה שהבטחת?
מה זה? מהעירייה? מה זה יכול להיות?
דוח חניה? איך יכול להיות דבר כ...
400 שקלים?! זה המון כסף.
"חנית במקום אסור". טוב, אם חניתי במקום אסור אני באמת לא בסדר
ואני צריך לשלם את הקנס.
רגע, רגע, שנייה אחת.
איך זה יכול להיות? בכלל אין לי רכב.
אין לי, מעולם לא היה לי רישיון נהיגה.
מישהו פה... מה זה? רגע, אני חייב להתקשר לעירייה.
מה זה צריך להיות? באמת!
מאז אני מחכה על הקו.
לפעמים תפוס, לפעמים סתם לא עונים,
ולפעמים מעבירים אותי ממחלקה למחלקה.
הנה, עונים סוף סוף.
מה זה? למה תפוס?
אני לא מאמין, ניתקו אותי. אוי, לא!
אני אומר לכם, סיוט, ממש סיוט.
ממש סיפור קפקאי. -ממש סיפור כפכפי מאוד גם לך, עליזה.
לא כפכפי, שרגא. קפקאי, על שם פרנץ קפקא.
שמעת על קפקא?
הדבר היחיד ששמעתי בזמן האחרון זה מוזיקת המתנה בטלפון.
קפקאי זה מצב מפחיד וחסר תקווה
שבו האזרח הקטן, שזה אתה, שרגא... -באמת? -כן.
נאבק מול מערכת בירוקרטית גדולה כמו העירייה.
זה לא חסר תקווה, עליזה.
ברגע שאני אגיד להם שהם טעו ואין לי בכלל מכונית,
אז הם יבטלו לי את הקנס.
אם אתה אופטימי כל כך, אז אולי תבטל גם את הקנס שלי, שרגא?
יש לי קנס של מאתיים שקלים על חניה מלפני חצי שנה
שעוד לא שילמתי. -ואיך אני אבטל לך, עליזה?
כמו שתבטל לעצמך, שרגא.
המצב שלנו בכלל לא דומה, עליזה, באמת.
את חנית במקום אסור, ואני בכלל אין לי מכונית.
מה את משווה? ואני קיבלתי לשלם 400 שקלים, את רק 200.
נכון, אתה במצב קפקאי יותר. -בדיוק. לך סתם לא בא לשלם.
מצב קפקאי אינו מצב שקל לפתור, שרגא.
אני חייב לפתור את זה, חייב. -אז תפתור. מה אתה רוצה ממני?
שום דבר. זו את פרצת לי לשידור.
נו, אז סליחה ושלום, מר קפקא... שרגא. -כן.
מצחיק מאוד, באמת. נותנת לי דוגמה את פרנץ קפקא.
אולי לפרנץ קפקא יש מכונית, עליזה?
אבל לי אין. רגע, רגע...
אולי גם לו אין מכונית?
איך פרנץ קפקא מתמודד עם מצב קפקאי? נבדוק.
פרנץ קפקא. שם מוזר ומצחיק.
זה היה לפני המון שנים.
דוחות חניה נטפלים אפילו לסופרים ממש גדולים, לא רק אליי.
הם מאוד מסוכנים, הדוחות האלה. מאוד.
פתו... פתוח. פתוח!
לא תאמין מה קרה עכשיו! נפלתי לשלולית.
נראה לי שכבר עדיף מצב קפקאי.
והכול בגלל עליזה, שחונה את האוטו שלה
ממש צמוד לשער הכניסה לבניין,
אז בשביל להיכנס לחצר הייתי צריכה לעקוף את המכונית שלה, ונפלתי.
יש לך מגבת? -כן. קחי לבד, אני פה באמצע הבלוג עכשיו.
מה? מה, אתה באמצע הבלוג?
יו, איזה פדיחות, שרגא! איך אני נראית?
כמו מישהי שנפלה לתוך שלולית. -טוב. על מה הבלוג?
אני חשבתי לדבר על דובי הקוטב,
אבל פתאום צץ הדוח הזה.
מה? מה, לא הצלחת להשיג את העירייה מהבוקר?
השגתי, אבל לא עונים. אני אחייג שוב.
אני רואה שאתה מתעניין בפרנץ קפקא.
בטח. הוא אחד הסופרים הכי גדולים של המאה העשרים,
שזאת המאה הקודמת, לידיעתך. -מה שנכון נכון.
חשבתי שאני אלמד ממנו משהו בקשר למצב הקפקאי שלי,
אבל אני לא בטוח שבתקופה ההיא בכלל היו דוחות חניה.
כל הכבוד שאתה יודע מה זה מצב קפקאי.
כן, אבל אני לא יודע איך יוצאים ממצב קפקאי.
אי אפשר לצאת ממצב קפקאי. בגלל זה זה מצב קפקאי.
וקפקא ידע לצאת ממצב קפקאי? -גם לא קפקא.
אבל הוא ידע לתאר את זה בספרים שלו.
אתה יודע, סבתא רבתא שלי סיפרה לי...
קפקפנטע? -איך ידעת?
כי זה קטע קפקאי שחוזר על עצמו בכל בלוג.
אל תגזים, שרגא. בכל מקרה, היא סיפרה לי שיום אחד קפקא
נכנס לבנק שבו היא עבדה.
שלום. שמי פרנץ קפקא. יש לי חשבון בבנק שלכם.
אני מבקש למשוך סכום של שתי קרונות. -בוא נראה.
קלקא... קמקא... קפקא. הנה.
כמה קרונות תרצה? -שתיים.
שתיים? זה המון כסף. -כן, המון כסף,
ואני צריך אותן כדי לשלם עמלה על הלוואה שביקשתי
במחלקת ההלוואות שלכם בבנק.
אין בעיה. הנה שתי קרונות. בבקשה, מר קמקא.
קפקא. -זה מה שאמרתי.
קפקא. -קלקא.
קפקא. -קרקא.
קפקא. -זה מה שאמרתי.
הפעולה הבנקאית הזאת תעלה לך שתי קרונות.
תעלה לי כסף? -כן, על השירות.
כל פעולה שעושים בבנק עולה שתי קרונות, מר קמקא.
קפקא. -קלקא. -קפקא. -קרקא.
את יודעת מה? עזבי, החזירי את זה לחשבון וזהו.
צר לי, קלקא. -קפקא.
הפעולה כבר נעשתה. -אני לא מאמין!
באתי לקחת כסף ששייך לי,
ובסוף לא רק שלא קיבלתי גרוש, אלא גם שילמתי.
זה ממש סיפור קפקאי.
לא מכירה את המילה הזאת "קפקאי". -את לא מכירה
את המילה הזאת, אבל את יוצרת את המצב בלי להכיר אותה.
אני מוחה על זה, מוחה!
בסדר, קפקא. -קלקא, לא קפקא. קל...
הפעם היא צודקת. קפקא.
תודה, שלום ולא להתראות.
אוף, הם יכולים לשגע לגמרי,
המערכות הבירוקרטיות האלה. ממש.
מחלקת תלונות הציבור של העירייה, שלום.
סוף סוף! אני רוצה להתלונן בבקשה, גברתי.
בשמחה. על מה? -אני קיבלתי דוח חניה.
מספר הדו"ח? -דו"ח? אין לי...
אה, לדוח קוראים דו"ח?
המספר הוא 442715.
כן, מצאתי את הדו"ח. מה הבעיה?
אין לי בכלל מכונית.
ממתי אין לך מכונית?
מעולם לא הייתה לי מכונית. -מאיזה סוג?
מאיזה סוג מה? -מאיזה סוג המכונית שמעולם לא הייתה לך?
מאיזה סוג? מכל סוג. אף פעם לא הייתה לי מכונית.
מעולם לא הייתה לי מכונית.
זאת בעיה, כי אני צריכה לרשום בטופס התלונה את סוג הרכב.
אתה יודע מה? הכי טוב שתדבר עם מחלקת החניה.
לא, לא, לא, גברתי, גברתי!
אני כבר חצי יום מבזבז ליד הטלפון כדי לתפוס אתכם.
אני לא אבזבז עוד חצי יום כדי להשיג את מחלקת החניה.
אז הכי טוב שפשוט תשלם את הדו"ח וזהו.
את הדו"ח הזה אני לא משלם, גברתי, את שומעת אותי?
לא משלם! -אם לא תשלם, אז המכונית שלך תיגרר.
איזו חוצפה! איך אתם מעזים לגרור לי את ה...
בעצם אין לי מכונית בכלל.
את יודעת מה? תגררו, בכיף. כל טוב, גברתי. כל טוב.
מה אכפת לי שיגררו? הרי אין לי מכונית.
הראיתי לה מה זה סיפור קפקאי.
שרגא, יגררו או לא יגררו, אתה חייב לבטל את הדו"ח הזה,
כי אם לא משלמים את הדוחות האלה אז הם תופחים,
ויום אחד תגלה שאתה חייב אלף שקלים. -באמת?
אז מה לעשות, נטע?
סע איתי לעירייה. -סע איתי לעירייה מאוד גם לך, עליזה.
אני נוסעת תכף לעירייה כדי לנסות לבטל את הקנס
של 200 השקלים שסיפרתי לך עליו. -באמת?
הכי טוב לפתור בעיות כאלה פנים אל פנים.
בסדר, עליזה. אני רק מתלבש ומצטרף אלייך.
טוב...
קפקא היה יהודי. בסוף ימיו הוא אפילו היה ציוני.
הוא היה ד"ר למשפטים ו...
אני חושבת שזה בדיוק הזמן לעוד סיפור קפקאי.
רק רגע אחד.
כן, מה קרה?
יש לי פה רשימה של אנשים שלא יכולים לעבור בשער הזה.
מי אתה? -פרנץ קפקא.
לא, אתה לא יכול לעבור בשער הזה.
למה לא? -כי אתה ברשימה.
אני רואה שרק אני ברשימה. -נכון.
מצד שני, אני היחיד שרוצה לעבור בשער הזה. -גם נכון.
אבל אני מבין שאני... שאני היחיד שלא יכול לעבור בו.
בדיוק. לכל אדם יש בחוק שער ששמור רק לו,
ורק הוא אינו יכול להיכנס לעולם דרכו.
אז למה בכלל יש שער?
כי אם לא היה שער, איפה הייתי שומר?
צריך לשמור.
וזה היה המשל "בפני שער החוק",
שכתב קפקא כחלק מהיצירה שלו "המשפט".
זהו, אני מוכן! איפה הדו"ח?
איפה הוא? -שרגא, ביד. -הוא אצלי, הוא אצלי.
למה להיכנס לפניקה?
את מוכנה, עליזה? אני יוצא. -גררו לי אותו, שרגא!
גררו לי אותו מאוד גם לך, עליזה.
גררו לי את הרכב. -מה?! -צלצלתי... כן, כן.
אל תשאל, צלצלתי לעירייה להתלונן, ואמרו לי שהרכב נגרר
כי מישהו התקשר, אמר שהוא לא מוכן לשלם את הדו"ח
ומצדו שיגררו את הרכב.
זה לא ייאמן! הם כאלה חצופים!
אני, רגע, שנייה. עליזה, זה בכלל הדו"ח שלך.
מה?! -מה?!
כן. בגלל שלא שילמת את 200 השקלים
הוא כנראה תפח ל-400 שקלים,
וכנראה בטעות שמו אותו בתיבה של שרגא
במקום בתיבה שלך, עליזה. -באמת?
יצרת לי מצב קפקאי, שרגא! -לא שמתי לב.
העיקר שלא צריך יותר לעקוף את המכונית שלך דרך השלולית.
תכתוב: מורן פרידמן
ייעוץ לשון לכתוביות: מיה בסטר-קינן
הפקת כתוביות: אולפני אלרום
